חברים יקרים

הקשת הדמוקרטית המזרחית הקימה בלוג זה בכוונה להפוך את השיח החברתי לשיח דינמי , חי ובועט. על כן נשמח לתגובות , ביקורות ורעיונות .

קריאה מהנה

יום ראשון, 23 במאי 2010

עצומה: רוצים/ות ספרות ערבית - מזרחית באוניברסיטה

http://www.atzuma.co.il/sifrutaheret

בהיותי סטודנט מזה שנתיים בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, יצא לי לקחת מספר לא קטן של קורסים בספרות ישראלית, שבכולם בולטים שני דברים: הדרה מוחלטת של יצירותיהם של פלסטינים אזרחי ישראל וכמעט מוחלטת של יצירותיהם של מהגרים מארצות ערב. בחוג לספרות באוניברסיטת ת"א אין התייחסות לתנאים בהם חיות וכותבות שתי האוכלוסיות הללו. בקורס על ההגירה בספרות העברית יש התייחסות רק להגירה מאירופה, דבר אשר מראה על חוסר החשיבות לכאורה, של ההגירה היהודית-ערבית.
כמו כן, חשוב לציין שהחברה בארץ עברה שינויים רבים מאז 48. הייתה נכבה של פלסטינים, היה משטר צבאי, היה טבח בכפר קאסם... בנוסף הייתה הגירה עצומה של יהודים מארצות ערב ששוכנו בתנאים לא תנאים בפריפריה. הייתה ועדיין ישנה התעלמות מוחלטת של המדינה הן מהאוכלוסייה הפלסטינית, והן מהאוכלוסייה היהודית-ערבית. כל אלו ועוד השפיעו רבות על הספרות בארץ, השפעות שמשום מה לא מורגשות בין כתלי בניין גילמן, על אף שהן הפלסטינים אזרחי ישראל והן יהודים ערביים הינם חלק גדול מהחברה בארץ ומתרבותה.
די אם נזכיר את שמותיהם של אנטון שמאס וסמי מיכאל כדי להדגים על קצה המזלג את חשיבותן של שתי האוכלוסיות הללו לספרות הישראלית, אך באוניברסיטת תל אביב הם כמעט ולא מוזכרים. האבסורד הוא שכן מלמדים ספרות עולמית שנבעה מדיכויים חברתיים ופוליטיים (קוטזי, מוריסון, ועוד), אבל לא מלמדים ספרות שנכתבה עקב דיכויים שהיו כאן אצלינו, והמצב הזה לא תקין, וזה עוד בלשון עדינה.
מוזר בעיניי שדווקא בחוג שבראשו עומד אדם כמו פרופ' מיכאל גלוזמן, שמדבר לא מעט נגד הדרתן של קבוצות אוכלוסיה שונות, לא משנה את המצב הקיים.
בואו נקרא לקובעי המדיניות בחוג לשנות את הפרדיגמה האומרת שקיימת רק ספרות יהודית - אשכנזית, ולתת מקום מכובד בחוג לספרות אחרת, אשר לא פחות טובה, חשובה וראויה להיכנס לתכנית הלימודים בחוג - ספרות של יהודים ערביים וספרות של פלסטינים ישראלים.

יום רביעי, 12 במאי 2010



הודעה לעיתונות

הקשת הדמוקרטית המזרחית, מרכז תמורה למניעת אפלייה, אחותי- למען נשים בישראל , קואליציית נשים לשלום וארגוני נשים נוספים פנו היום אל נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס, דליה דורנר, בבקשה לפתוח בהליכים משמעתיים נגד עיתון 'העיר'בנוגע לפרסום הנרחב והבמה חסרת התקדים בהיקפה ואופיה שניתנה ליצחק לאור בגיליון עיתון "העיר" ביום שישי, בתאריך 7.5.2010. הארגונים טוענים להפרה גסה ובוטה של כללי האתיקה העיתונאית בין ההפרות: ניגוד עניינים, פגיעה בשם הטוב, יושר והגינות ועוד. הארגונים דורשים להעמיד את מערכת עיתון העיר לדין משמעתי בבית הדין לאתיקה. תוכן התלונה ופירוט הסעיפים האתיים אותם הפרה מערכת עיתון העיר ברגל גסה מובאים במכתב התלונה בקובץ המצורף.


לפרטים ויצירת קשר: אורטל בן דיין:0548009330
ortalbendayan@gmail.com

יום ראשון, 9 במאי 2010

אביב גפן מתבלבל עם שירו של בן ארצי

http://hot.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3886845,00.html


אביב גפן: הייתם רוצים לשמוע אותי מסלסל?!

הקרב עם המוזיקה המזרחית נמשך. 'חדשות הבידור' תשדר הערב (19:30) קטע מהופעה של אביב גפן בו הוא צוחק על קובי פורץ לתשואות הקהל: "הז'אנר של קובי לא מתאים לרוק עצמאות. הייתם רוצים לשמוע אותי ככה?!"



ynet פורסם: 09.05.10, 12:43


יום שלישי, 4 במאי 2010

הדור הבא/ שגיא אבודרהם ורחלי יוסף

אי שם הרחק הרחק מתל אביב הירוקה , נמצאת שכונה שלא שפר עליה גורלה.
שכונת דורה היא שכונה מוחלשת בנתניה. אחת מיני פריפריות רבות של המרכז, שמכילה בתוכה כמות גדושה של עולים חדשים מוחלשים מאתיופיה, קמצוץ של עולים מברית המועצות בשביל הצבע, ורוב של מזרחים שחיים בדיכוי עמוק כבר שלושה דורות.
הפרופיל של דורה דומה מאוד לפרופיל של כל שכונה מוחלשת בישראל, חינוך ברמה ירודה, תשתיות בלי רמה בכלל, ודיור כלומר חוסר דיור.
אז החלטנו קבוצת צעירים, פלפל הארץ, דור שלישי בדורה שרוצה להמשיך לגור בה ולפתח אותה, לקום ולעשות מעשה.
החלטנו לצאת למסע חיינו, מסע ארוך, נסתר בחלקו, מעניין, החלטנו להילחם על החופש שלנו.
על הזהות שלנו, התרבות, הבית שלנו. כן החלטנו להילחם על הבית שלנו!
רובנו סטודנטים, שעברו תהליך של מפגשים מזווית כהה (מדרש קשת זה שם הבמה) כחלק מפעילות שלנו במתנ"ס השכונתי בצעירותינו, מדרש קשת היה פרויקט של העלאת המודעות בכל נושא כמעט בחברה הישראלית.
שם לראשונה נפגשנו עם הקשת הדמוקרטית המזרחית ואיך לומר בלי להגזים?
זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
משם נרקמה מערכת יחסים שכללה הדרכה, ליווי וייעוץ לגבי כל פרוייקט, חלום, או כל דבר אחר שכלל פעילות לשינוי חברתי.
חלק מהפרויקטים המשותפים היו סדנאות ומפגשים עם פרופסור יוסי יונה, ד"ר ניסים מזרחי,
ד"ר יוסי דהן, ד"ר שלמה סבירסקי ויסלחו לי אלה שלא זכרתי את שמם.....
שם למדנו סוציולגיה, זהות, כלכלה חברתית, מאבקי עובדים, מעגלי דיכוי, חינוך ועוד הרבה נושאים חברתיים, כשהיינו ילדים טובים אז יעל בן יפת (המדהימה) לימדה אותנו אפילו איטלקית.
אחרי שלמדנו קצת על החברה בישראל ועל הזהות המוכחדת שלנו, למדנו גם מה עושים עם זה.
המהלך הראשון שניסינו להוביל הוא הקמת בית ספר עיוני בשכונה במודל של קדמה, זה לא צלח כל כך. אבל בתקופת המאבק חברי הקשת התגייסו לטובת השכונה ויחד עם פעילים מהשכונה עברנו בין הבתים וגייסנו את תושבי השכונה למאבק. נורית חג'אג' ליוותה אותנו באותה תקופה, המנטור שלנו.
אבל זה לא היה כישלון מוחץ זאת הייתה אבן דרך.
אחרי שנתיים בערך חלקנו הלך ללמוד באקדמיה, להכיר מקרוב את אנשי האקונומיקה.
אז כמיעוט כהה ומודע באקדמיה העימות היה כמעט בלתי נמנע.
העימות הראשון שלנו היה סביב מוזיקה הישראלית, אנחנו נגד כל העולם, אמרנו הולכים עד הסוף.
מהפיצוץ הזה נוצר יום עיון מזרחי, בשכונת דורה, נכחו בו 120 סטודנטים מסמינר הקיבוצים, חברי וחברות הקשת שהעבירו בהתנדבות את רוב הסדנאות, ועוד כמה אורחים.
הסדנאות ביום העיון היו: מזרחיות בחינוך, זהות מזרחית, פמיניזם מזרחי, קולנוע מזרחי, משפט מזרחי וסדנה על ילדי הגזזת.
היה מדהים!!!! ביום העיון נכחו: אורטל בן דיין, ד"ר הני זובידה, עו"ד תמי קצביאן ואיזה איטלקייה אחת... יעל בן יפת נראה לי. חחח כן היא.
סטודנטים יצאו בהלם תרבות, כמובן שלצערי מההלם הם רק דהו יותר ולא קיבלו קצת צבע,
אבל את שלנו אמרנו.
כל הפרויקטים האלה היו מאוד מלמדים אבל עדיין לא הרגשנו שעשינו שינוי של ממש, אז החלטנו להקים עמותה, הדור הבא אנחנו קוראים לעצמנו.
בימים אלה אנחנו מבקשים הכרה מול עיריית נתניה, יצאנו כבר לתקשורת והפגנו נוכחות בשכונה, וכולם יודעים שיש בדורה קבוצת צעירים, מג'נונים שמתכוונים ללכת עד הסוף.
רק דבר קטן היה חסר לנו וזה האיך?
איך מקימים עמותה? איך הופכים להיות גוש אחד? איך נלחמים מול עירייה?
ושוב כמו בכל זוגיות טובה, נעמדה לצידינו הקשת בשעת משבר ונרתמו מיטב נשותיה ואנשיה.
מפגש פסגה נוסף היה לפני כחודש ביפו, שם היינו בסוף שבוע, הדור הבא והקשת, שישי שבת מלאי סדנאות וקבלת כלים כדי לצאת לדרך. את היום הראשון העברנו בסדנאות עם נורית חג'אג' ולמחרת עברנו שלוש סדנאות נוספות עם ד"ר איציק ספורטא, קלרה משומר יונה ואילנה יונה - על כלכלה, חינוך שוויון ואיך כל זה מתחבר. ובעיקר מה אנחנו רוצים.
אנחנו רוצים לקום בבוקר לשכונה שנראית בעיניים טוב ולא רק ערימות של אשפה או שרידי שיקום שכונות ניצבים מול העיניים, אנחנו רוצים גני שעשועים שבהם ישחק הילד של הדוקטור המקומי שגדל וחי בדורה. שבמגלשה השכונתית יגלוש בנו של הטייס המזרחי שגר דלת מולי וביחד עם בני ישחקו.
אנחנו רוצים שהילדים שלנו יסיימו תיכון ותינתן להם הבחירה בשוק העבודה מרפואה ועריכת דין ועד עיצוב שיער וקופאים בסופר וממקום של בחירה אמיתי. שהאקדמיה תהיה חלק מהמרחב בדורה ותהווה לכל הילדים כחלק הגיוני ולא כמשהו שניצב הרחק מהם.
בכל טריקת הדלתות שקיבלנו מצאו הרבה אנשים טובים שבאמת עוזרים ודוחפים שהארגון "הדורהבא" יוביל שינוי אמיתי, אנחנו בעיצומו של מאבק וכיף לדעת שיש אנשים מאחור.