חברים יקרים

הקשת הדמוקרטית המזרחית הקימה בלוג זה בכוונה להפוך את השיח החברתי לשיח דינמי , חי ובועט. על כן נשמח לתגובות , ביקורות ורעיונות .

קריאה מהנה

יום שני, 24 בספטמבר 2012

הודעה לעיתונות - הקשת הדמוקרטית המזרחית



19/9/2012
הודעה לעיתונות

הקשת הדמוקרטית המזרחית מגנה בתוקף את הניסיון הנכלולי של לשכת ראש הממשלה ומשרד החוץ לכלול את סוגיית הפליטים היהודים ממדינות ערב במו"מ על הסדר הקבע עם הפלסטינים ולהתנות בכך את סוף הסכסוך.
הפליטים היהודים ממדינות ערב נדחקו ממדינותיהם לעיתים בעידוד מדינת ישראל והתנועה הציונית והפכו לכלי שרת בידי המשטר בישראל. יישוב הפליטים על ידי המדינה נעשה באופן גזעני במקומות מרוחקים בעיירות פיתוח, מערכת החינוך לאותם פליטים הייתה שונה ואופיינה בבתי ספר מקצועיים, ילדיהם נחטפו ועד היום לא נמצאו וההיסטוריה שלהם הושתקה כמו גם התרבות העשירה ממנה הגיעו.
אותן הנחות גזעניות גרמו לפערים סוציו אקונומיים שעד היום מתקיימים ומשועתקים על ידי מנגנוני הממסד הישראלי בין מזרחים לאשכנזים.
מדינת ישראל צריכה להתחיל לראות בקהילה המזרחית כשווה בין שווים ולדאוג לה כפי שדאגה ודואגת לפליטות אירופה בדרישה לרכושם ובדרישה לברר מי הם כל האחראים לכך כי רכושם נגזל.
מדינת ישראל צריכה לדאוג לסיום הסכסוך ויפה שעה אחת קודם, הניסיון לקשור בין שתי הטרגדיות האלו מעלה חשש כבד כי לא סיום הסכסוך עומד בראש מעיינה אלא להיפך.

בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית

לפרטים נוספים:

ספיר סלוצקר- עמראן
דוברת הארגון
054-7800665

יום חמישי, 2 באוגוסט 2012

הלוויתה של תקווה לוי

ההלוויה תתקיים היום (חמישי, ה-2 באוגוסט) בבית העלמין באשקלון בשעה 16:00.
השבעה בבית הוריה של תקווה ברחוב הציונות 29 דירה 2 חולון.

יום רביעי, 1 באוגוסט 2012

תקווה לוי נפטרה


הקשת הדמוקרטית המזרחית מביעה צער על לכתה בטרם עת של תקוה לוי, שהיתה חלק ממרכזי מהמאבק המזרחי-פמיניסטי.
תקווה היתה מנהלת ארגון ה"לה למען השכונות, לוחמת זכויות פעילה בתא קמפוס, בנוה שלום, בתנועה הפמיניסטית ובמאבק המזרחי.
ההלוויה תתקיים מחר בבית העלמין באשקלון, על פי בקשתה, עדיין איננו יודעים את השעה אך ברגע שנדע נפיץ באתרים של הקשת, של הל"ה, קדמה וכמו-כן תהיה הודעה קולית מחר אחרי השעה 09:00 במשרדי הל"ה  בטלפון 03-6815315
השבעה תהיה בחולון אצל הוריה משפחת לוי רחוב הציונות 29 דירה 2.
יכול להיות שתהיה הסעה במידה וכן נעדכן בהמשך.
יהי זכרה ברוך.
שנדע ימים טובים יותר,
יעל בן יפת.

יום שבת, 28 ביולי 2012

הודעה לעיתונות בעקבות הריסת מגדל הצדק ביקום




הודעה לעיתונות בעקבות הריסת מגדל הצדק ביקום

הקשת הדמוקרטית המזרחית מגנה בכל תוקף את הריסתו של מגדל הצדק ביקום על ידי מאבטחים פרטיים שנשלחו על ידי הקיבוץ.
הקשת מבקשת לציין כי הפינוי של מחוסרי דיור שבנו מתחם בכדי להשיג צדק חלוקתי , עיקרון שבית המשפט העליון כבר דרש בו בבג"צ הקשת וציין כי זהו עיקרון מנחה בחלוקת הקרקעות, מראה יותר מכל את חוסר הצדק בחלוקת הקרקעות. בעוד המדינה רועשת על מותו של מחוסר דיור שעמד להיזרק לרחובו ולקח יד בנפשו ורבים אחרים שנדחקים לקצה בוחר הקיבוץ לעשות מעשה של הרס וגירוש מאדמות המדינה כאילו שלו היא.
אדמות המדינה שייכות לאזרחי המדינה כולם וצדק צריך היעשות ולא להיאמר מן הפה לחוץ, עקרון השוויון והצדק החלוקתי דורשים מן המדינה להתחיל ולהגן על תושביה גם המוחלשים ולא רק כאלו אותם היא מגדירה כמלח הארץ.

הקשת הדמוקרטית המזרחית.

לפרטים נוספים:

ספיר סלוצקר- עמראן
דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית
0547800665

יום חמישי, 26 ביולי 2012

מפגשים מזווית כהה – המפגש האחד עשר רוטשילד, התקווה ויפו – אותה מהפיכה?


מפגשים מזווית כהה – המפגש האחד עשר
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.
רוטשילד, התקווה ויפו – אותה מהפיכה?
דיון על המאבק החברתי מזווית כהה
הקיץ שעבר היה שונה מכל קיץ אחר, בין מגוון הסוגיות שעלו צפה ועלתה כצפוי אולי גם הסוגיה האתנית שאינה פתורה בחברה בישראל ולא נראה כי היא נמצאת לקראת פתרון. המשתתפות ידונו כל אחת מנקודת מבטן על האתגרים הללו.
מה בין מזרחים/ות ואשכנזים/ות מה בין יהודים/יות וערבים/יות מה בין הגמוניה לעם? 

יום רביעי, 15.8, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
יוקרן הסרט "התעוררות"
בימוי: טלי שמש ואסף סודרי (יוצרי הפרויקט)
 ברק הימן, גל גבאי, דניאל סיון, זיו שמש, לביא ואנונו, מויש גולדברג, נאוה מזרחי, ניר הורוויץ, עדי ברש, ראובן ברודצקי, רותי שץ, רן טל, שירלי ברקוביץ', תאופיק אבו-ואא'ל, תומר יוסף
עברית ואנגלית תרגום לעברית (60 דקות)

באוגוסט 2011 פרצה בישראל המחאה החברתית הגדולה בתולדותיה. עיר אוהלים ענקית הוקמה במרכז תל אביב והמחאה על יוקר המחייה התפשטה במהירות לכל חלקי הארץ. שבוע לאחר פרוץ המחאה יצאה שורה של במאים דוקומנטריים להביא מבט קולנועי-תיעודי על המאבק האזרחי. כל במאי יצר סרט קצר בן 7 דקות שהביא את נקודת מבטו האישית על המתרחש. בכל ערב בפריים טיים, שודר סרט אחד שמתייחס בזמן אמת לאירועים שקרו. רצף הסרטים (20 סרטים) מייצר פריזמה רחבה ומרגשת של אנשים מכל קצוות החברה הישראלית, שהחליטו לקום ולעשות מעשה.

בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית:
הנא עמורי – מנהלת סדאקה רעות,  מפעילות מאהל יפו
ובהשתתפות:
ליטל בר – תושבת דרום תל אביב, פעילה במאבק הדיור הציבורי, מפעילות מאהל התקווה ו"פורום פריפריה".
דפני ליף –מקימת המאהל הראשון ברוטשילד, מייסדת החל"צ "ישראל מחר".
טלי שמש – יוצרת ובימאית שותפה בפרויקט התעוררות.
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ₪
האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/429288650447644/

יום שלישי, 17 ביולי 2012

הודעה לעיתונות – תמיכה במחאת אמני המוזיקה המזרחית


שנים לאחר פסטיבל הזמר המזרחי והוצאת "המוסיקה המזרחית" על שלל כינוייה מוסיקת אגן הים התיכון ועוד, מן המועדונים ודוכני הקלטות למרכז הבימה מסתבר כי עדיין יש בישראל פינות חשוכות. מלבד לניגוד המדהים בין תחנת רדיו לממסד הצבאי, גלי צהל ממשיכה להתנהל כאילו ימי החושך של שנות החמישים שישים ושבעים עדיין כאן, פלייליסט על טהרת המוסיקה הלועזית ואם כבר עברית אזי בוודאי לא "מזרחית". חבורה של ילדים פריבילגים ברובם יושבת לה ומחליטה מה יהיה "הפלייליסט של המדינה". מבחינה של הנתונים עולה תמונה מדאיגה, רשימת השירים של התחנה הצבאית של מדינת ישראל אינה כוללת זמרים מזרחים כלל! מתחבאים להם מאחורי שיקולים מגוחכים של איכות או החלטת מערכת הם ממשיכים להתעלם מהזמרים הפופולריים ביותר במדינת ישראל, ניתן לומר כי הם מונעים מקהל המאזינים המרכזי שלהם את המוסיקה האהובה עליו ביותר - המוסיקה הישראלית האמיתית. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר היא זו של דודו אהרון, שלאחר חמישה אלבומים, מאות אלפים שהגיעו להופעות ומכירות בקצב מדהים רק אחד משיריו הושמע בתחנה.

אנו, חברות וחברי הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראים לעומדים בראש גלי צהל להוציא את הראש ממחילת הגזענות ולהתחיל להבין מהי מוסיקה ישראלית. פס הקול של המדינה מורכב לא משירים לועזיים או מוסיקה "איכותית" שנקבעת על ידי חבורה היושבת במחשכי התחנה, פס הקול הוא של העם ואם זוהי תחנת צבאית והצבא הוא צבא העם הרי שעל פס הקול לייצג נאמנה את הלך רוח זה.

 בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית

לפרטים נוספים:

ד"ר הני זובידה – 052-6644322

יום רביעי, 11 ביולי 2012

כנס בכנסת ביום שלישי 17 ביולי : סדר יום חדש לדיור הציבורי



השדולה למען הדיור הציבורי 
בראשות:
ח"כ אורלי לוי – אבוקסיס              ח"כ דב חנין                   ח"כ מירי רגב
בשיתוף הפורום למען הדיור הציבורי

מתכבדים להזמין לכנס:
סדר יום חדש לדיור הציבורי

הכנס בהשתתפות:
שר השיכון והבינוי אריאל אטיאס
חברי כנסת חברי השדולה למען הדיור הציבורי
דר' עמי וטורי
דיירי ודיירות הדיור הציבורי, זכאים ממתינים ובלתי זכאים
פעילים למען הדיור הציבורי

הכנס יתקיים באולם גליל בכנסת
ביום שלישי 17 ביולי 2012 , בין השעות 14:00-16:00
להסדרת אישורי כניסה, נא לשלוח שם מלא, ת.ז וטלפון למייל:

הפורום לדיור ציבורי | האסיפה הארצית- רשת קהילות המחאה | הל"ב – התנועה למלחמה בעוני | המעברה | הקשת הדמוקרטית המזרחית | התחברות – תראבוט | עמותת סינגור קהילתי | פורום פריפריה | רבנים למען זכויות האדם | שתיל | הקואליציה לדיור בהישג יד

יום שני, 9 ביולי 2012

הודעה לעיתונות - תמיכה בגילה אדרעי


9/7/2012

הקשת הדמוקרטית המזרחית מבקשת לשלוח תמיכה במהלכיה האמיצים של גילה אדרעי והצעדת ועד העובדים בראשותה אל עבר ועד עובדים דמוקרטי – הוא כח לעובדים.
אירועי הימים האחרונים במאבק ועד העובדים נגד הפרטת רכבת ישראל והניסיונות להדיח את גילה אדרעי מתפקידה באופן אלים ומביש ובאופן שלא כיבד את בחירת העובדים הדמוקרטית בה.
בנוסף, אנו רואים בושה בהתנהגות של הסתדרות העובדים והתעללות מתמשכת בעובדי הרכבת  בניסיונותיהם הישירים להכתים את שמה של יו"ר ועד העובדים על מנת לפגוע במאבקה הצודק.
אנו רואים בגילה אדרעי מנהיגה אמיצה הנלחמת על עתידם של עובדי הרכבת אותם היא נבחרה לייצג ואישה מזרחית חזקה הנאבקת לא רק על עתידה, אלא על עתיד העבודה המאורגנת כולה בישראל.
אנו מבקשים לציין כי נדיר למצוא אנשים המגיעים לעמדות כוח ולא שוכחים לשם מה נבחרו ולכן התנהלותה של הגברת אדרעי ראויה עוד יותר לציון לשבח.
בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית

לפרטים נוספים:

ספיר סלוצקר- עמראן
דוברת הארגון
0547800665

יום רביעי, 4 ביולי 2012

הודעה לעיתונות : תמיכה בהתפטרותו של גיל סער מנכ"ל חלמיש


בס"ד



הקשת הדמוקרטית המזרחית מביעה תמיכה בהתפטרותו של מנכ"ל החברה המשכנת חלמיש, גיל סער ומברכת עליה, לאחר שנים שבמסגרת תפקידו התעמר בשותפינו למאבק לצדק היסטורי, תושבי כפר שלם בדרום ת"א, הנמצאים תחת סכנת גירוש תמידית מביתם.
אנו רואים בגיל סער אחד ממובילי הרדיפה הבלתי מוצדקת של תושבי כפר שלם בניסיונות בלתי פוסקים להחליש את מאבקם ולגירושם מביתם, מאבק המלווה באינספור הפגנות של תושבי השכונה ופגישות בכנסת.
תושבי כפר שלם יושבו ע"י המדינה בשנת 1948 אולם כפי שקרה בליפתא וכפי שלא קרה בקיבוצים בישראל, לעולם לא ניתנה להם היכולת לממש את זכותם על האדמה וכך איפשרה המדינה את הגדרתם כפולשים במשך עשרות שנים ללא הסדרת מעמדם.
אנו מקווים כי התפטרותו תביא לעידן חדש וקידום מאבקנו להפסקת ההתנהלות הגזענית כלפי כפר שלם ורוח גבית בבג"צ אותו הגשנו עם תושבי הכפר שהוגש לבית המשפט.
כמן כן, אנו תקווה כי בעקבותיו יתפטר גם היועץ המשפטי של חלמיש.

בברכה,
הקשת הדמוקרטית המזרחית

לפרטים נוספים :
דוברת הארגון:
ספיר סלוצקר- עמראן
0547800665

מפגשים מזווית כהה – מפגש עשירי ביום שלישי הבא. אנא פרענק: הצצה לקולנוע בועט



מפגשים מזווית כהה – מפגש עשירי
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.
אנא פרענק: הצצה לקולנוע בועט
דיון על סרטיהם של ימין מסיקה וירמי קדושי
יום שלישי, 10.7, בשעה 21:00 בסינמטק תל אביב
יוקרן הסרט "השקר הגדול"
בימוי: ימין מסיקה
תסריט: ימין מסיקה וירמי קדושי

ליאת, אם חד הורית, נותרת לבדה אחרי שבעלה נרצח בשל חובות. ליאת נלחמת בכל כוחותיה לשרוד, עיתונאי מתגייס לעזרתה ויחד עם אנשי השכונה עוזר לליאת להילחם בשחיתות. מאבקם מביא את נקודת המבט המטרידה של הסרט המתאר את המשטרה ככלי בידי פקידי עירייה ואנשי נדל"ן, ואת הפרט המנסה להוכיח חפותו מול מערכת בתי משפט אטומה. הסרט משקף בעיות חברתיות בשכונות ובעיירות פיתוח.


בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית:
נטלי ברוך – הקשת הדמוקרטית המזרחית, חוקרת ייצוגים של גבריות בסרטים של ימין מסיקה וירמי קדושי, המסלול ללימודי גבריות, התוכנית למגדר, אוניברסיטת בר אילן.

ובהשתתפות:
ימין מסיקה – בימאי, תסריטאי וצלם מנהל הפקות המזרח בע"מ
ירמי קדושי – שחקן, תסריטאי ופעיל חברתי
אפרת כורם - מנהלת אמנותית פסטיבל דרום
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ₪

יום ראשון, 10 ביוני 2012


מפגשים מזווית כהה – מפגש תשיעי
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.
פליטים ופחדים בין הכחשה למחשבה על עתיד משותף
יום שלישי, 19.6, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
יוקרן הסרט בהקרנת בכורה בישראל – "האדמה שלי"
תסריט ובימוי: נביל עיוש
85 דקות
שנה 2010
שפה: עברית וערבית תרגום לאנגלית

בשנת 2000, הבימאי המרוקני נביל עיוש יצר עבודה מכוננת בקולנוע החברתי-ערבי עם עלי זואה: "נסיך הרחובות", דרמה שנוצרה עם ילדי הרחובות של קזבלנקה והוכתרה כ "קסם קולנועי" על ידי הסן פרנסיסקו קרוניקל. עשור אחרי, בסרט הדוקומנטרי MY LAND  של עיוש  ניכרת גישה רדיקלית לנושא הסרט: הפליטים הפלסטינים והישראלים היהודים שחיים על אדמתם.
אחרי הקלטת עדויות (אישיות, היסטוריות, ופוליטיות) מפלסטינאים במחנות הפליטים באזור, עיוש מבקר בבתים שלהם שנמצאים בישראל של היום. הוא בודק את הגישות של התושבים הנוכחים לגבי הבעלים ולגבי העבר הפלסטיני של הארץ. באומץ, לרגעים כהתערבות מטרידה עיוש מביים סדרה של מפגשים וירטואליים, חושף את התושבים הנוכחים לעדויות וידיאו אינטימיות של הפליטים שבבתיהם הם כיום חיים.
"MY LAND" -  היא עבודת מחקר מקורית שמכוונת לבסיס הקונפליקט הישראלי פלסטיני.

בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית:
יעל בן יפת – מנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית
ובהשתתפות:
פרופ' יהודה שנהב - מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באונ' תל אביב, ערך במשך עשר שנים את כתב העת תיאוריה וביקורת
ערין הווארי – פעילה פמיניסטית ורכזת התקשורת של ארגון "אלסיוואר" בחיפה, חוקרת וכותבת בנושאי מגדר
שי נוי – משתתף בסרט,  בן קיבוץ סאסא שלפני 1948 היה הכפר סעסע
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ₪

بمبادرة "القوس الديمقراطي الشرقي" وأوسنات طرابلسي، وبمشاركة تحالف النساء للسلام وموقع هعوكتس

اللاجئون والمخاوف بين الإنكار والتفكير في مستقبل مشترك
يوم الثلاثاء 19.6 الساعة 19:00 في سينماتك تل أبيب
العرض الأول لفيلم "أرضي"
سيناريو وإخراج: نبيل عيـّوش
85 دقيقة
سنة 2010
اللغة: عبري وعربي، مع ترجمة إلى الانجليزية

في عام 2000 أبدع المخرج المغربي نبيل عيوش عملاً تأسيسيًا في السينما الاجتماعية العربية، فيلمه "علي زاوا - أمير الشوارع"، دراما تمّ إنتاجها مع أولاد شوارع كازابلانكا (الدار البيضا)، واعتبرتها مجلة فرانسيسكو كرونيكل "سحر سينمائي". وبعد عقد من السنين، نلحظ في فيلم عيّوش الوثائقي بعنوان "أرضي" توجّهًا راديكاليًا لموضوع الفيلم: اللاجئون الفلسطينيون، واليهود الإسرائيليون الذين يعيشون فوق أرضهم.

بعد تسجيل شهادات (شخصية، تاريخية، وسياسية) من فلسطينيين في مخيمات اللاجئين في المنطقة، يزور عيّوش بيوتَهم في إسرائيل اليوم. وهنا يفحص توجهات السكان الموجودين نحو أصحاب البيوت ونحو الماضي الفلسطيني للبلاد. بشجاعة وأحياناً على شكل تدخـَل فيه "مضايقة"، يُخرج عيّوش سلسلة من اللقاءات الاستعاريّة، فيكشف أمام السكان الحاليين شهادات الفيديو الحميمة التي أدلى بها اللاجئون الذين يعيش هؤلاء في بيوتهم.

"My Land" - "أرضي"، هو بحث أصيل موجَّه نحو جذر الصراع الإسرائيلي الفلسطيني.

-----------------------------

بعد عرض الفيلم سيجري نقاش
تديره يعيل بن يفت / مديرة القوس الديمقراطي الشرقي

ويشارك فيه:
بروفسور يهودا شنهاب / محاضر علم الاجتماع والأنثروبولوجيا في جامعة تل أبيب، ومحرر مجلة "نظرية ونقد" طيلة عشر سنوات.

عرين هواري / ناشطة نسوية ومركزة الإعلام في "السوار" حيفا، وباحثة وكاتبة في مجال الجندر.

شاي نوي / مشارك في الفيلم، من سكان كيبوتس "ساسا"، الذي كان قرية "سعسع" قبل 1948.

יום חמישי, 31 במאי 2012

מפגשים מזווית כהה 9: "האדמה שלי" - על פליטים ופחדים, בין הכחשה למחשבה על עתיד משותף


מפגשים מזווית כהה – מפגש תשיעי
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.
פליטים ופחדים בין הכחשה למחשבה על עתיד משותף
יום שלישי, 19.6, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
יוקרן הסרט בהקרנת בכורה בישראל – "האדמה שלי"
תסריט ובימוי: נביל עיוש
85 דקות
שנה 2010
שפה: עברית וערבית תרגום לאנגלית

בשנת 2000, הבימאי המרוקני נביל עיוש יצר עבודה מכוננת בקולנוע החברתי-ערבי עם עלי זואה: "נסיך הרחובות", דרמה שנוצרה עם ילדי הרחובות של קזבלנקה והוכתרה כ "קסם קולנועי" על ידי הסן פרנסיסקו קרוניקל. עשור אחרי, בסרט הדוקומנטרי MY LAND  של עיוש  ניכרת גישה רדיקלית לנושא הסרט: הפליטים הפלסטינים והישראלים היהודים שחיים על אדמתם.
אחרי הקלטת עדויות (אישיות, היסטוריות, ופוליטיות) מפלסטינאים במחנות הפליטים באזור, עיוש מבקר בבתים שלהם שנמצאים בישראל של היום. הוא בודק את הגישות של התושבים הנוכחים לגבי הבעלים ולגבי העבר הפלסטיני של הארץ. באומץ, לרגעים כהתערבות מטרידה עיוש מביים סדרה של מפגשים וירטואליים, חושף את התושבים הנוכחים לעדויות וידיאו אינטימיות של הפליטים שבבתיהם הם כיום חיים.
"MY LAND" -  היא עבודת מחקר מקורית שמכוונת לבסיס הקונפליקט הישראלי פלסטיני.

בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית:
יעל בן יפת – מנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית
ובהשתתפות:
פרופ' יהודה שנהב - מרצה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באונ' תל אביב, ערך במשך עשר שנים את כתב העת תיאוריה וביקורת
ערין הווארי – פעילה פמיניסטית ורכזת התקשורת של ארגון "אלסיוואר" בחיפה, חוקרת וכותבת בנושאי מגדר
שי נוי – משתתף בסרט,  בן קיבוץ סאסא שלפני 1948 היה הכפר סעסע
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ש"ח
האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/249229308511272/

יום חמישי, 10 במאי 2012

הקשת הדמוקרטית המזרחית מגנה את אמירותיו הגזעניות של שר האוצר שטייניץ נגד תושבי כפר שלם

שטייניץ לתושבי כפר שלם: דין שכונת האולפנה כדין רמת אביב. הקשת המזרחית: התייחסותו של שר האוצר לתושבי כפר שלם כאל בנים חורגים שניתן לעקור מאדמתם בהינף יד חמורה ובעלת ניחוח גזעני מובהק.


תושבי כפר שלם, הנמצאים תחת איומי גירוש מבתיהם, נאבקים זה זמן רב להסדיר את מעמדם מול המדינה ומקבלי ההחלטות. גם כיום, אחרי שנים של מאבק להסדרת זכויותיהם הצודקות, נמצאים התושבים תחת איומי גירוש ותביעות משפטיות.
השבוע, בהתייחסו לאולפנת בית אל.  הצהיר שר האוצר יובל שטייניץ מול נציגי כפר שלם כי לא ייתכן שיסלקו אנשים מבתיהם אחרי מגורים בני עשור. דברים אלה הושמעו מפי אותו השר אשר סיכל כל דרך לקראת הסדר עם תושבי כפר שלם והשאיר אותם תלויים על בלימה, תחת איום גירוש מבתיהם.
עוד הוסיף שטייניץ כי כפי שלא היה מסלק את תושבי רמת אביב, לא ייתן יד לסילוקה של האולפנה. השוואה זו, כמו גם התנהלותו הזדונית של השר ביחס לתושבי כפר שלם, לא משאירים מקום לספק כי מדובר באמירה גזענית. מאליו עולה מדבריו כי אלמלא היו תושבי כפר שלם מזרחים, היה דינם - לפחות על פי שר האוצר שטייניץ - כדין רמת אביב.


הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לשר האוצר לאפשר לתושבי כפר שלם להסדיר את עניינים כדין תושבי רמת אביב ולהניח את העדפותיו האתניות בצד.

לפרטים: אורלי נוי – דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית,  050-8375818

יום שלישי, 24 באפריל 2012

מדרש קשת: מסתכלים לגזענות בעיניים – דיון על הכחשת גזענות כלפי מזרחים


הינכם/ן מוזמנות/ים למדרש קשת בנושא:
מסתכלים לגזענות בעיניים – דיון על הכחשת גזענות כלפי מזרחים
בעקבות הניסוי החברתי ששודר בערוץ שתיים שהתבסס על הניסוי עניים כחולות עיניים חומות נערוך דיון על גזענות, הכחשה ומה נפל בעריכה ולמה. הדיון ייערך עם משתתפי/ות מהתוכנית ביניהם: שגיא אבודרהם, דנה שמסיאן, שירלי שרעבי, משה אלפסי, שי אטדגי וד"ר יפעת ביטון מ"מרכז תמורה". בהנחיית נטלי ברוך.
במשך שנים אחד מהאתגרים הגדולים מולם ניצבנו כפעילים/ות מזרחים/ויות היה הרגע שתמיד חזר שבו נאמר לנו - מה זה שנות החמישים כאן? נו, זה לא עבר, די לשדים העדתיים והעיקר מספיק כבר עם הבכיינות. בהמשך זה התקדם לעבר שאלות כמו אני מזרחי ואשתי אשכנזייה אז מה הבן שלנו? מה זה מזרחי? כל זה התקיים ומתקיים למרות שברור לכולנו וגם למכחישים כי יש זהות מזרחית מובחנת שסופגת חבטות, יחס גזעני והדרה מלווה בהכחשה המתמדת.
השידור שנערך בשבוע שעבר ודן בסוגיית האפליה ניסה לבחון את היכולת להעלות את סוגיית הגזענות כלפי מזרחים מול קבוצת אשכנזים ללא תודעה מזרחית, נראה כי הניסוי הראה כי הרוב המשיכו בהכחשה.
חשבנו כי זו הזדמנות מצוינת לדבר עם חלק מהמשתתפים על זה.
האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/363764833670035/
המפגש יתקיים ביום ראשון הקרוב 29/4 בשעה 19:00 בבית העם ברחוב רוטשילד 69, תל אביב-יפו.

מצפות/ים  לראותכם/ן

הקשת הדמוקרטית המזרחית                                                                                                                                                                                                              Hakeshet Hademocratit Hamizrahit    
רוחמה 8, תל אביב-יפו                                                                                                                                                                                                                                        tel aviv-jaffa ,8  Ruhama
טלפון: 03-5247702                                                                                                                                                     


יום ראשון, 15 באפריל 2012

מפגשים מזווית כהה - המזרחים והשואה

מפגשים מזווית כהה – מפגש שמיני
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.
המזרחים והשואה
יום שלישי, 17.4, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
יוקרן הסרט – "התליין"
תסריט ובימוי: נטעלי בראון
הפקה: "פרדס הפקות" (אביגיל שפרבר ונטעלי בראון)
במאית שותפה: אביגיל שפרבר, מפיקה שותפה: סיגל יהודה
במשחטה קטנה בפאתי חולון, שלום נגר התימני בן השבעים וחמש, שוחט לפרנסתו תרנגולות וכבשים. אל המשחטה מתקבצים לקוחות נאמנים, מנהלים דיונים על החיים ולעיתים מזומנות מבקשים משלום כפרה. שלום, החכם והחם שובה את לב מאזיניו בסיפורים שאירעו בעברו וביניהם- גלגולו הטראומטי להיות התליין של אדולף אייכמן. עלילותיו של שלום מגלמות בתוכן את סיפורה של ישראל מנקודת מבטו של האחר - הסוהר שאולץ לתלות את הצורר ולשאת על כתפו מעמסה לאומית שהשפיעה ועיצבה את חייו. סיפוריו יוצרים דיוקן אלטרנטיבי מורכב ומרתק של מי שנכח בירכתי הפריים של אירועים היסטוריים משמעותיים וקולו טרם נשמע - קול צלול הבוקע משולי החברה ונושא עמו בשורה אנושית עמוקה.

בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית:
אסנת טרבלסי
ובהשתתפות:
ד"ר מאיר בוזגלו – מרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בפילוסופיה של המתמטיקה, פילוסופיה של הלשון ופילוסופיה של היהדות
נטעלי בראון – בימאית הסרט
אילת מעוז – חוקרת בירוקרטיה ומשטרה
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ש"ח

יום ראשון, 1 באפריל 2012

כנס ראשון של המטה לדיור וקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית

הזמנה לכנס ראשון של המטה לדיור וקרקעות של הקשת הדמוקרטית המזרחית
לאחרונה נושא הדיור נמצא במרכזו של סדר היום הציבורי בישראל, נושא הקרקעות הקרוב לליבנו הוא חלק מרכזי מהבעיה כפי שהצגנו בבג"צ הקרקעות ולכן הוא גם חלק מרכזי מהפתרון.
הקשת הדמוקרטית המזרחית חשה צורך לקחת חלק אקטיבי, להוביל קמפיין ולפעול בכדי לתקן את המציאות העגומה מאחר ובאופן מסורתי אנו רואים בפעולה מסוג זה המשך ישיר לבג"ץ הקשת.
בכוונתנו להקים מטה מומחים שירכז מידע בנושא דיור וקרקעות והקשר ביניהם, יוציא פעילויות אל השטח וכן ידאג לסיקור תקשורתי. המטה ירצה להיות הפנים החדשות המקצועיות והמוסריות של המאבק החברתי בישראל בנושא קרקעות ודיור.

הנך מוזמנ/ת למפגש ראשון שיעסוק בבניית המטה והגדרת מטרותיו ושותפיו.
המפגש יערך בבית הסופר, רחוב קפלן 6 ת"א, בתאריך 3.4.2012 בשעה 18:00.
בשיתוף עם האגודה לצדק חלוקתי, מרכז תמורה, מוסאווה ותהודה.
בין הדוברים/ות במפגש : משה קריף, יעל בן יפת, סנדי קידר, רוית חננאל, סאמח עיראקי, יפעת ביטון, אהרון מדואל, מירב אלוש לברון.
המפגש ינוהל בצורת שולחן עגול שיאפשר לתת ביטוי לכמה שיותר דעות ורעיונות.
לאישור הגעה: עוז - 054-2609496 או במייל hakeshet@netvision.net.il

יום שני, 12 במרץ 2012

מפגשים מזווית כהה – מפגש שביעי: בסבוסה, למה די בעצם?

מפגשים מזווית כהה – מפגש שביעי
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.

בסבוסה – למה די בעצם?

יום שלישי, 13.3, בשעה 21:00 בסינמטק תל אביב (אולם 4)
יוקרן הסרט - עיראקנרול
בימוי: גילי גאון
הפקה: נירה דמתי – "שמים הפקות"

דאוד וסאלח אל-כווייתי, צמד מוזיקאים יהודים, החלו דרכם בשנות השלושים והיו ממייסדיה של המוזיקה העיראקית המודרנית ונחשבים עד היום לגדולי המוזיקאים הערביים. בעיראק ההצלחה האירה להם פנים והם ניגנו בחצר המלך, הקימו את רשות השידור העיראקית והתפרסמו ברחבי עולם המוזיקה הערבית. בשנות החמישים כשעלו לארץ לא היה דורש למוזיקה שלהם, התהילה שלהם אבדה ונדמה היה שהמוזיקה בגדה בהם. הם קיבלו החלטה חד משמעית לא לאפשר לאיש מבני המשפחה להפוך למוזיקאי ולחוות את אותו כאב. על אף האיסור החמור, שני דורות אחרי מות הסב דאוד, נכדו - דודו טסה, מאמני הרוקנ'רול העכשוויים והמובילים בישראל, היחיד מבני המשפחה שהעז והפך למוזיקאי, יוצא למסע מוזיקלי לגילוי שורשיו המשפחתיים. דודו מחליט להוציא אלבום בו הוא לוקח את השירים המקוריים של האחים אל-כוויתי ונותן להם עיבודים מודרניים. בעזרת המוסיקה הוא מנסה לגשר על פערי הזמן, התרבות והכאב המשפחתי .

בתום ההקרנה יתקיים דיון בהנחיית:
מוחמד ג'באלי - מרכז את פרוייקט "יפו- אוטוביוגרפיה של עיר", כותב ודיג'יי באנה לולו
ובהשתתפות:
גילי גאון – בימאית הסרט
אייל ביזאווי- די.ג'יי, חוקר תרבות וקולנוע מצרי, עוסק בקולנוע תיעודי.
אופיר טובול- די.ג'יי ועורך בלוג המוזיקה קפה גיברלטר
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ש"ח

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

למען השם, אינני השם (ואולי רק קצת) – אסף תורג'מן

בסה"כ שם משפחה. נוהג שבעולם, באופן לא שיוויוני ומקומם, שהאישה מאמצת את שם המשפחה של הגבר. חשבתם פעם מדוע? למה שריד פטריאכלי שכזה עדיין קיים ולמעט אי אילו בודדות, ועוד יותר בודדים, אין קריאת תיגר על בחירה זו.
אבל לא החזית הפמניסטית טורדת את מנוחתי. קוראים לי אסף תורג'מן ומזה שלוש שנים שאני וזוגתי דשים בשם משפחתי. משפחתי, כי לעת עתה, להוציא מספר חודשים בראשית דרכנו הממוסדת, זוגתי נשארה עם שם משפחתה הקודם. כשלא חשבתי מספיק, נראה היה לי די הגיוני שנאמץ, כפי שרצתה זוגתי ועדיין רוצה, שם משפחה חדש. מה נקרא: 'לעברת'. נכון, יש כאן ויתור מסוים על עבר וכמובן גם על זהות, אבל בתמורה מקבלים פתרון שיוויוני ועל הדרך גם כניסה למועדון ה'שם הישראלי', הלא אשכנזי ולא מזרחי. אבל אז חשבתי, וזה הכה בי: אני, או יותר נכון אנחנו, בורחים. מעשה פחדני הנתלה בק"נ טעמים, שרק לאחר שפורטים אותם אחד לאחד נשארים עם גזענות סדורה או סתם שנאה. בסופו של דבר המוטיבציה לשינוי השם היא לא הרצון להיות 'ישראלים', אלא פשוט לא מזרחיים. כן, זו אמירה מאוד גורפת והיא רלוונטית בעיקר לשמות משפחה מזרחיים, אבל יש לי על מה להיתלות.
חוויותיה של זוגתי, כשחלקה עימי את השם, כשעוד חשבה שהגזענות היא נחלת העבר (ברוח המנטרה: 'זה היה פעם, מספיק עם הבכיינות'), היו בלתי נסבלות. החל מגזענות עדינה הנאמרת בחיוך, כביטוי של מודעות או בושה או שניהם גם יחד, ועד לאמירות בוטות יותר ("גב' תורג'מן - כאן זה לא המקום שלך!"). תוסיפו למרק הגזעני העכור גם את חוויותי האישיות, אותן היא מכירה מגוף ראשון ואת סיפורי על אמירות והתנהגות גזענית של אלו שנקראו המורים שלי בביה"ס היסודי, והנה לכם, או לה, סיבה לזנוח את השם. אני מאוד רוצה לדייק, אז אלו הן מילותיה וטיעונה המרכזי: "מזרחיות היא לא המאבק שלי, אני לא מזרחית, אני ישראלית, אין לי תודעה מזרחית ואני לא רוצה להיאבק בשם המזרחיות; ולו רק בגלל הסיכוי שילדנו יסבלו מאפליה כלשהי, בגלל שם משפחתם".
ובאמת לא חסרות דוגמאות מדוגמאות שונות על אפליה גזענית בחברה הישראלית, על מקומו של שם המשפחה בקביעת הציון והערכת עבודות בבית הספר. כאן המקום אך אין די ממנו כדי לפרטם, וגם די מעצבן אותי לחזור עליהם. אבל, אם נסכם את הגישה, אז היא בעצם הרצון לא רק לשרוד אלא גם ובעיקר להשתלב בחברה. הדברים הזכירו לי חלופת מכתבים אליה הגעתי בעקבות הדיסרטציה שלי, שעוסקת באופן כללי בביקורת על שיח האנטישמיות בישראל. ומה אם לא אנטישמיות, בתפקיד הד.נ.א של הזהות הישראלית, בכדי להתחבר ולקבל לגיטימציה להשמיע את הקול בשיח הציבורי שלנו.
ב1858, פרט אחד מאנשי העסקים של הקהילה היהודית בגרמניה את סיבותיו לרצונו להמיר את דתו. טיעונו המרכזי של אותו אדם מנוסח על ידו כך: "אינני חש שתפקידי הוא להקריב את עצמי. ולשם מה עלי להוריש הקרבה עצמית זו... לילדי". הוא חש ששמו היהודי אינו מאפשר לו להשתלב כראוי בקרב החברה ובקרב אלו עמם הוא נפגש לצורך עסקיו ובזמנו הפנוי. נזכור – הדברים נכתבים בעקבות אי השוויון, האפליה והשנאה כלפי היהודים; מה שיקבל מאוחר יותר, בשלהי אותה מאה, את המונח: אנטישמיות. ואכן טיעון כבד משקל: מדוע עלי להוריש לילדי את מעמסת הקורבן? עבור מה? נציין גם שהמדובר הוא על יהודי שרחוק לא רק מהזרם האורתודוקסי אלא מכל צורה של פולחן. ועוד יותר, המרת הדת הייתה לרוב צעד אשר בעיקרו היה אזרחי, רצון להשתלב בחברה, להמיר את השם היהודי וכד', ולא דתי (אם כי כמובן תהליך ההמרה היה דתי לחלוטין).
על כך השיב לו אברהם גייגר, מאבות התנועה הרפורמית, בזו הלשון:
" אין המדובר בפגיעות אישיות, באפליה חיצונית בקטנות. מעליבה אותך ההכרה שאתה נחשב לנחות ולבלתי ראוי לכבוד אזרחי מלא, שמרחיקים אותך מחוגי האזרחים הגבוהים יותר וזאת ללא הצדקה, ובזה נגרם לך סבל המכאיב ופוגע יותר מכל מקרה אישי, אפילו מוחשי. הנך צודק... אולם האם האמצעי שאתה אוחז בו ושאתה אולי ממליץ עליו בפני המרגישים כמוך, האם זוהי התרופה הנכונה?... הנך רוצה לחסוך מילדיך את הקשיים, את העלבונות והכאב... הנך מבקש לפתוח בפניהם את דרך המלך לחיים, להסיר מכשולים מדרכם... אולם משגה הוא אם תרצה לחסוך מילדיך כל פעילות עצמאית, כל מאמץ שלהם... אין ספק שגם אתה מעריך את עיצוב האופי ואת איתנות הרוח... תסכים איתי שתכונות אלה נותנות לילדים יותר מאשר נותן חוסר הצורך לדאוג לכך שלא ייאלצו להקריב קורבנות. [...] אולם, אם האב מתכחש לאבותיו, מפני שאלה היו מדוכאים... ודי לו ששכנע את מצפונו בכך שהקל עליהם במקצת – במטותא ממך, בכך אתה רוצה לחשל את אופים ולחזק את רגש כבודם?... כלום תיצור בהם תכונות אלה... על ידי כך שתעשה מהם 'בני אדם חדשים'...? לא ולא!... נוריש להם את המאבק ואת הבטחון בנצחון שיבוא – אם רק נהיה ראויים לכך – כי הוא גם נצחון הצדק... וכלום לא מעשה נאה הוא לצאת חוצץ נגד שרידיו של משפט קדום, בלתי צודק ומעליב...?"
טוב, צריך אולי לנקות קצת את פתוס הקדמה של גייגר כדי להופכו לרלוונטי, אבל העיקר נאמר על ידו: האם כדי להשתלב בחברה שסולדת, בגלוי ועוד יותר במחשכים, באופן מתוחכם ומניפולטיבי, מזהות ערבית, אל לי לאמץ שם שיש בו אבק של מזרחיות? כדי להסיר מעל ילדי את מעקשי הקורבנות ולהופכם לאשכנזים, סליחה, לישראלים, עלי להמיר את שמי? ובכלל שאלה חשובה יותר היא כיצד המוכים הפכו למכים, איך קרה שקורבנות הגזענות הפכו לגזענים בעצמם. אבל זה כבר דיון אחר.
מונחת לפתחינו בעיה כפולה. שהרי פעולת המרת השם נועדה להקל על כניסתנו לחברה שיש בה ביטויים של גזענות שבגינם אנחנו ממירים את השם. בעצם אנחנו פועלים בכדי להיות חלק מקולקטיב שהמסד שלו בהקשר הנוכחי, הוא גזענות. אנחנו מבצעים פעולה אקטיבית, שינוי שם, ובמובן זה יש לפעולה אחריות גדולה יותר. ננסח את זה באופן בוטה: אני בוחר להמיר את השם משמע אני בוחר, באופן מודע, לקחת חלק פעיל במעשה הגזענות.
בשנים האחרונות אני מלמד קורס בשם סיפורים פוליטיים. בחוקיות מעניינת, בשונה מסיפורים אחרים שנידונו במהלך הקורס, כשדנו בנושא הגזענות בישראל, הוצף השיעור בסיפוריים אישיים של סטודנטים על מקומו של השם המזרחי בישראל ועל המוטיבציה לשנותו. בדרך כלל אני משתדל לקשור את הסיפורים למצע תיאורטי שנכתב בנושא. את עיקרו, בחלוקה גסה, ניתן לחלק לשתי גישות. האחת, גישת ה'מודה במקצת', מדגישה כי הסלידה מהשם המזרחי, ומתוך כך הרצון לעברת אותו, היא פועל יוצא של הסכסוך היהודי ערבי. למזרחיות, כלומר לערביות, יש יחסי ציבור רעים בשיח היהודי-ישראלי שלא נובעים בעיקרם מגזענות פרופר, אלא הם תגובה מובנת ושולית, שצריך אמנם לשרש אותה, של המלחמה והמאבק בין יהודים וערבים. מכאן, ששם ערבי מעורר חשש ופחד, ולדעתי בעיקר גם סוג של זהות עם ה'אויב'.
אני נוטה שלא לאמץ את הגישה המתחסדת הזו ממספר טעמים. אפרט אחד. חישבו על כך, האם השמות מילר ורוזנברג מעלים בכם איזושהי סלידה או פחד? כנראה שלא. זאת למרות היותם שמות של ארכי-פושעים שיש לזיכרון היהודי חשבון ארוך עימו. ובכל זאת, השמות די נפוצים בישראל. מילר הוא שם משפחתו של מפקד הגסטאפו, ואלפרד רוזנברג היה אחד משריה החשובים של גרמניה הנאצית ומאדריכלי תורת הגזע שלה. אולי אלו דמויות מהעבר, אך בישראל העבר הזה, כמה חבל, עדיין לא היסטוריה; הוא זמן ההווה, שלא לומר הדת העיקרית, על סמליה ופולחניה, של הישראליות.
הגישה השנייה לדעתי מדויקת יותר. מדינת ישראל הוקמה כבית ליהודי אירופה. המזרחיים, כפי שכבר הראו מחקרים בנושא, הם תאונה, אילוץ לא נעים עד מפחיד המאיים על צביונה של המדינה הציונית כמדינה בעלת מטען תרבותי-מערבי. השיח המזרחי מסמל חלופה תרבותית לכינונה של רב-תרבותיות אמיתית ולא מדומה, כדוגמת מצג השווא של 'כור היתוך' או ה'ישראליות'. ביטוי לכך ניתן לראות בדבריו של משה שרת בפנייתו לשר החוץ הסובייטי, אנדריי וישינסקי, בדצמבר 1948, סמוך להקמת המדינה היהודית. משה שרת מנסה לשכנע את וישינסקי בהכרח הציוני להגירתם של יהודי ברה"מ תוך התייחסות ליהודי צפון אפריקה: "ישנם ארצות, וכאן אני מדבר על ארצות של צפון אפריקה, שהיהודים שלהם לא צריכים להגר. זאת לא שאלה של מספר האנשים, אלא איכותם. הדאגה שלנו במדינה הזאת היא להיות חלוצים, ואנחנו זקוקים לאנשים עם יכולת להסתגל... אנחנו לא יכולים לסמוך על היהודים של מרוקו שהם יבנו את המדינה בעצמם, מכיוון שהם לא מוסמכים לעשות את זה... אנחנו צריכים אנשים היכולים לעמוד בפני קשיים כלשהם ויש להם כח סבל. אתה יודע כשזה נוגע לבניית המדינה בהווה, היהודים ממזרח אירופה הם מלח הארץ..." (שגב, 2008: 183). אם כן, כדי לברוח מזהותם של אלו ש'לא צריכים להגר', המרת השם היא אולי הפעולה הראשונה בסדרת הפעולות שבסופם נהפוך ל'מלח הארץ'.
זו גזענות תרבותית, מתוחכמת יותר אשר, כמו שניתן לראות באסופת המאמרים החשובה 'גזענות בישראל', בעריכתם של יוסי יונה ויהודה שנהב, נתפסת כשונה מאחותה, הגזענות הקלאסית, אך פגיעתה חמורה לא פחות ואולי אף יותר (שהרי היא לא נתפסת במרחב הציבורי כגזענות).
לסיכום הדברים חשוב לי להדגיש שעמדתי היא פוליטית ולא מהותנית. בצד הביקורת, החשש שלי הוא מהפיכת השם כלומר הזהות, למהות אשר כמו חור שחור שואבת לתוכה את הכל. גישה שכזו יכולה בקלות להפוך למדכאת ומפלה. השם הוא לא קדוש. עבורי הוא בעיקר פלטפורמה למאבק פוליטי על הרצון לחיות כאן, לחיות בחברה רב-תרבותית שמכירה ומכבדת את פרטיה.

יום רביעי, 11 בינואר 2012

תמיכה במר שלמה מעוז - על התבטאויותיו האמיצות

12.01.2011


הודעה לעיתונות

בעקבות דבריו של שלמה מעוז היום (יום ד') כי החברה בישראל נשלטת על ידי הגמוניה אשכנזית הן במסדרונות הבנקים והן במסדרונות השלטון -
הקשת הדמוקרטית המזרחית מבקשת לציין כי האבחנות של מר מעוז בנוגע לחברה בישראל הינן נכונות ומדויקות


הקשת הדמוקרטית המזרחית מברכת את שלמה מעוז על האומץ לצאת באמירות ברורות וקשות על החברה בישראל וקוראת למתנגדים האוטומטים להמתין ולנסות ולהקשיב לביקורת הקשה אך מדויקת. כמו כן, הקשת רואה בחומרה את העובדה כי נשואה אקסלנס החליטה לפטר את מר מעוז עקב דבריו. למרות שבמשך שנים נאמרו בישראל דברים גזעניים נגד מזרחים בעקבותיהם לא פוטרו אנשים אלא קודמו והונצחו, ראו לדוגמא את מרכז שיבא שעד היום מתנוסס שמו של אחד האנשים הגזענים שידעה מדינת ישראל. הקשת הדמוקרטית המזרחית שהגישה את בג"צ הקרקעות רואה גם היום את היחס לתושבי כפר שלם, השכונות וערי הפיתוח לעומת היחס לקיבוצים. אנו רואים גם היום כי בתי המשפט הם מרחב אשכנזי סגור וכולנו תקווה שבמקום לפטר את מר מעוז תשכיל החברה הישראלית לפקוח עיניה ולהתנער מהגזענות והאטימות שהפכו לדפוס בה.


לפרטים: הני זובידה – הקשת הדמוקרטית המזרחית: 052-6644322