tag:blogger.com,1999:blog-74073704986886641522012-02-16T01:25:14.473-08:00הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.comBlogger561100tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-61497659448315356972012-02-05T04:18:00.000-08:002012-02-05T04:19:49.606-08:00בסה"כ שם משפחה. נוהג שבעולם, באופן לא שיוויוני ומקומם, שהאישה מאמצת את שם המשפחה של הגבר. חשבתם פעם מדוע? למה שריד פטריאכלי שכזה עדיין קיים ולמעט אי אילו בודדות, ועוד יותר בודדים, אין קריאת תיגר על בחירה זו.<br />אבל לא החזית הפמניסטית טורדת את מנוחתי. קוראים לי אסף תורג'מן ומזה שלוש שנים שאני וזוגתי דשים בשם משפחתי. משפחתי, כי לעת עתה, להוציא מספר חודשים בראשית דרכנו הממוסדת, זוגתי נשארה עם שם משפחתה הקודם. כשלא חשבתי מספיק, נראה היה לי די הגיוני שנאמץ, כפי שרצתה זוגתי ועדיין רוצה, שם משפחה חדש. מה נקרא: 'לעברת'. נכון, יש כאן ויתור מסוים על עבר וכמובן גם על זהות, אבל בתמורה מקבלים פתרון שיוויוני ועל הדרך גם כניסה למועדון ה'שם הישראלי', הלא אשכנזי ולא מזרחי. אבל אז חשבתי, וזה הכה בי: אני, או יותר נכון אנחנו, בורחים. מעשה פחדני הנתלה בק"נ טעמים, שרק לאחר שפורטים אותם אחד לאחד נשארים עם גזענות סדורה או סתם שנאה. בסופו של דבר המוטיבציה לשינוי השם היא לא הרצון להיות 'ישראלים', אלא פשוט לא מזרחיים. כן, זו אמירה מאוד גורפת והיא רלוונטית בעיקר לשמות משפחה מזרחיים, אבל יש לי על מה להיתלות.<br /> חוויותיה של זוגתי, כשחלקה עימי את השם, כשעוד חשבה שהגזענות היא נחלת העבר (ברוח המנטרה: 'זה היה פעם, מספיק עם הבכיינות'), היו בלתי נסבלות. החל מגזענות עדינה הנאמרת בחיוך, כביטוי של מודעות או בושה או שניהם גם יחד, ועד לאמירות בוטות יותר ("גב' תורג'מן - כאן זה לא המקום שלך!"). תוסיפו למרק הגזעני העכור גם את חוויותי האישיות, אותן היא מכירה מגוף ראשון ואת סיפורי על אמירות והתנהגות גזענית של אלו שנקראו המורים שלי בביה"ס היסודי, והנה לכם, או לה, סיבה לזנוח את השם. אני מאוד רוצה לדייק, אז אלו הן מילותיה וטיעונה המרכזי: "מזרחיות היא לא המאבק שלי, אני לא מזרחית, אני ישראלית, אין לי תודעה מזרחית ואני לא רוצה להיאבק בשם המזרחיות; ולו רק בגלל הסיכוי שילדנו יסבלו מאפליה כלשהי, בגלל שם משפחתם".<br />ובאמת לא חסרות דוגמאות מדוגמאות שונות על אפליה גזענית בחברה הישראלית, על מקומו של שם המשפחה בקביעת הציון והערכת עבודות בבית הספר. כאן המקום אך אין די ממנו כדי לפרטם, וגם די מעצבן אותי לחזור עליהם. אבל, אם נסכם את הגישה, אז היא בעצם הרצון לא רק לשרוד אלא גם ובעיקר להשתלב בחברה. הדברים הזכירו לי חלופת מכתבים אליה הגעתי בעקבות הדיסרטציה שלי, שעוסקת באופן כללי בביקורת על שיח האנטישמיות בישראל. ומה אם לא אנטישמיות, בתפקיד הד.נ.א של הזהות הישראלית, בכדי להתחבר ולקבל לגיטימציה להשמיע את הקול בשיח הציבורי שלנו. <br />ב1858, פרט אחד מאנשי העסקים של הקהילה היהודית בגרמניה את סיבותיו לרצונו להמיר את דתו. טיעונו המרכזי של אותו אדם מנוסח על ידו כך: "אינני חש שתפקידי הוא להקריב את עצמי. ולשם מה עלי להוריש הקרבה עצמית זו... לילדי". הוא חש ששמו היהודי אינו מאפשר לו להשתלב כראוי בקרב החברה ובקרב אלו עמם הוא נפגש לצורך עסקיו ובזמנו הפנוי. נזכור – הדברים נכתבים בעקבות אי השוויון, האפליה והשנאה כלפי היהודים; מה שיקבל מאוחר יותר, בשלהי אותה מאה, את המונח: אנטישמיות. ואכן טיעון כבד משקל: מדוע עלי להוריש לילדי את מעמסת הקורבן? עבור מה? נציין גם שהמדובר הוא על יהודי שרחוק לא רק מהזרם האורתודוקסי אלא מכל צורה של פולחן. ועוד יותר, המרת הדת הייתה לרוב צעד אשר בעיקרו היה אזרחי, רצון להשתלב בחברה, להמיר את השם היהודי וכד', ולא דתי (אם כי כמובן תהליך ההמרה היה דתי לחלוטין). <br />על כך השיב לו אברהם גייגר, מאבות התנועה הרפורמית, בזו הלשון:<br />" אין המדובר בפגיעות אישיות, באפליה חיצונית בקטנות. מעליבה אותך ההכרה שאתה נחשב לנחות ולבלתי ראוי לכבוד אזרחי מלא, שמרחיקים אותך מחוגי האזרחים הגבוהים יותר וזאת ללא הצדקה, ובזה נגרם לך סבל המכאיב ופוגע יותר מכל מקרה אישי, אפילו מוחשי. הנך צודק... אולם האם האמצעי שאתה אוחז בו ושאתה אולי ממליץ עליו בפני המרגישים כמוך, האם זוהי התרופה הנכונה?... הנך רוצה לחסוך מילדיך את הקשיים, את העלבונות והכאב... הנך מבקש לפתוח בפניהם את דרך המלך לחיים, להסיר מכשולים מדרכם... אולם משגה הוא אם תרצה לחסוך מילדיך כל פעילות עצמאית, כל מאמץ שלהם... אין ספק שגם אתה מעריך את עיצוב האופי ואת איתנות הרוח... תסכים איתי שתכונות אלה נותנות לילדים יותר מאשר נותן חוסר הצורך לדאוג לכך שלא ייאלצו להקריב קורבנות. [...] אולם, אם האב מתכחש לאבותיו, מפני שאלה היו מדוכאים... ודי לו ששכנע את מצפונו בכך שהקל עליהם במקצת – במטותא ממך, בכך אתה רוצה לחשל את אופים ולחזק את רגש כבודם?... כלום תיצור בהם תכונות אלה... על ידי כך שתעשה מהם 'בני אדם חדשים'...? לא ולא!... נוריש להם את המאבק ואת הבטחון בנצחון שיבוא – אם רק נהיה ראויים לכך – כי הוא גם נצחון הצדק... וכלום לא מעשה נאה הוא לצאת חוצץ נגד שרידיו של משפט קדום, בלתי צודק ומעליב...?" <br />טוב, צריך אולי לנקות קצת את פתוס הקדמה של גייגר כדי להופכו לרלוונטי, אבל העיקר נאמר על ידו: האם כדי להשתלב בחברה שסולדת, בגלוי ועוד יותר במחשכים, באופן מתוחכם ומניפולטיבי, מזהות ערבית, אל לי לאמץ שם שיש בו אבק של מזרחיות? כדי להסיר מעל ילדי את מעקשי הקורבנות ולהופכם לאשכנזים, סליחה, לישראלים, עלי להמיר את שמי? ובכלל שאלה חשובה יותר היא כיצד המוכים הפכו למכים, איך קרה שקורבנות הגזענות הפכו לגזענים בעצמם. אבל זה כבר דיון אחר.<br />מונחת לפתחינו בעיה כפולה. שהרי פעולת המרת השם נועדה להקל על כניסתנו לחברה שיש בה ביטויים של גזענות שבגינם אנחנו ממירים את השם. בעצם אנחנו פועלים בכדי להיות חלק מקולקטיב שהמסד שלו בהקשר הנוכחי, הוא גזענות. אנחנו מבצעים פעולה אקטיבית, שינוי שם, ובמובן זה יש לפעולה אחריות גדולה יותר. ננסח את זה באופן בוטה: אני בוחר להמיר את השם משמע אני בוחר, באופן מודע, לקחת חלק פעיל במעשה הגזענות.<br />בשנים האחרונות אני מלמד קורס בשם סיפורים פוליטיים. בחוקיות מעניינת, בשונה מסיפורים אחרים שנידונו במהלך הקורס, כשדנו בנושא הגזענות בישראל, הוצף השיעור בסיפוריים אישיים של סטודנטים על מקומו של השם המזרחי בישראל ועל המוטיבציה לשנותו. בדרך כלל אני משתדל לקשור את הסיפורים למצע תיאורטי שנכתב בנושא. את עיקרו, בחלוקה גסה, ניתן לחלק לשתי גישות. האחת, גישת ה'מודה במקצת', מדגישה כי הסלידה מהשם המזרחי, ומתוך כך הרצון לעברת אותו, היא פועל יוצא של הסכסוך היהודי ערבי. למזרחיות, כלומר לערביות, יש יחסי ציבור רעים בשיח היהודי-ישראלי שלא נובעים בעיקרם מגזענות פרופר, אלא הם תגובה מובנת ושולית, שצריך אמנם לשרש אותה, של המלחמה והמאבק בין יהודים וערבים. מכאן, ששם ערבי מעורר חשש ופחד, ולדעתי בעיקר גם סוג של זהות עם ה'אויב'. <br />אני נוטה שלא לאמץ את הגישה המתחסדת הזו ממספר טעמים. אפרט אחד. חישבו על כך, האם השמות מילר ורוזנברג מעלים בכם איזושהי סלידה או פחד? כנראה שלא. זאת למרות היותם שמות של ארכי-פושעים שיש לזיכרון היהודי חשבון ארוך עימו. ובכל זאת, השמות די נפוצים בישראל. מילר הוא שם משפחתו של מפקד הגסטאפו, ואלפרד רוזנברג היה אחד משריה החשובים של גרמניה הנאצית ומאדריכלי תורת הגזע שלה. אולי אלו דמויות מהעבר, אך בישראל העבר הזה, כמה חבל, עדיין לא היסטוריה; הוא זמן ההווה, שלא לומר הדת העיקרית, על סמליה ופולחניה, של הישראליות.<br />הגישה השנייה לדעתי מדויקת יותר. מדינת ישראל הוקמה כבית ליהודי אירופה. המזרחיים, כפי שכבר הראו מחקרים בנושא, הם תאונה, אילוץ לא נעים עד מפחיד המאיים על צביונה של המדינה הציונית כמדינה בעלת מטען תרבותי-מערבי. השיח המזרחי מסמל חלופה תרבותית לכינונה של רב-תרבותיות אמיתית ולא מדומה, כדוגמת מצג השווא של 'כור היתוך' או ה'ישראליות'. ביטוי לכך ניתן לראות בדבריו של משה שרת בפנייתו לשר החוץ הסובייטי, אנדריי וישינסקי, בדצמבר 1948, סמוך להקמת המדינה היהודית. משה שרת מנסה לשכנע את וישינסקי בהכרח הציוני להגירתם של יהודי ברה"מ תוך התייחסות ליהודי צפון אפריקה: "ישנם ארצות, וכאן אני מדבר על ארצות של צפון אפריקה, שהיהודים שלהם לא צריכים להגר. זאת לא שאלה של מספר האנשים, אלא איכותם. הדאגה שלנו במדינה הזאת היא להיות חלוצים, ואנחנו זקוקים לאנשים עם יכולת להסתגל... אנחנו לא יכולים לסמוך על היהודים של מרוקו שהם יבנו את המדינה בעצמם, מכיוון שהם לא מוסמכים לעשות את זה... אנחנו צריכים אנשים היכולים לעמוד בפני קשיים כלשהם ויש להם כח סבל. אתה יודע כשזה נוגע לבניית המדינה בהווה, היהודים ממזרח אירופה הם מלח הארץ..." (שגב, 2008: 183). אם כן, כדי לברוח מזהותם של אלו ש'לא צריכים להגר', המרת השם היא אולי הפעולה הראשונה בסדרת הפעולות שבסופם נהפוך ל'מלח הארץ'.<br />זו גזענות תרבותית, מתוחכמת יותר אשר, כמו שניתן לראות באסופת המאמרים החשובה 'גזענות בישראל', בעריכתם של יוסי יונה ויהודה שנהב, נתפסת כשונה מאחותה, הגזענות הקלאסית, אך פגיעתה חמורה לא פחות ואולי אף יותר (שהרי היא לא נתפסת במרחב הציבורי כגזענות). <br />לסיכום הדברים חשוב לי להדגיש שעמדתי היא פוליטית ולא מהותנית. בצד הביקורת, החשש שלי הוא מהפיכת השם כלומר הזהות, למהות אשר כמו חור שחור שואבת לתוכה את הכל. גישה שכזו יכולה בקלות להפוך למדכאת ומפלה. השם הוא לא קדוש. עבורי הוא בעיקר פלטפורמה למאבק פוליטי על הרצון לחיות כאן, לחיות בחברה רב-תרבותית שמכירה ומכבדת את פרטיה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-6149765944831535697?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-86787663824947391022012-01-11T14:34:00.000-08:002012-01-11T16:59:32.717-08:0012.01.2011<br /><br /><br />הודעה לעיתונות<br /><br />בעקבות דבריו של שלמה מעוז היום (יום ד') כי החברה בישראל נשלטת על ידי הגמוניה אשכנזית הן במסדרונות הבנקים והן במסדרונות השלטון -<br />הקשת הדמוקרטית המזרחית מבקשת לציין כי האבחנות של מר מעוז בנוגע לחברה בישראל הינן נכונות ומדויקות<br /><br /><br />הקשת הדמוקרטית המזרחית מברכת את שלמה מעוז על האומץ לצאת באמירות ברורות וקשות על החברה בישראל וקוראת למתנגדים האוטומטים להמתין ולנסות ולהקשיב לביקורת הקשה אך מדויקת. כמו כן, הקשת רואה בחומרה את העובדה כי נשואה אקסלנס החליטה לפטר את מר מעוז עקב דבריו. למרות שבמשך שנים נאמרו בישראל דברים גזעניים נגד מזרחים בעקבותיהם לא פוטרו אנשים אלא קודמו והונצחו, ראו לדוגמא את מרכז שיבא שעד היום מתנוסס שמו של אחד האנשים הגזענים שידעה מדינת ישראל. הקשת הדמוקרטית המזרחית שהגישה את בג"צ הקרקעות רואה גם היום את היחס לתושבי כפר שלם, השכונות וערי הפיתוח לעומת היחס לקיבוצים. אנו רואים גם היום כי בתי המשפט הם מרחב אשכנזי סגור וכולנו תקווה שבמקום לפטר את מר מעוז תשכיל החברה הישראלית לפקוח עיניה ולהתנער מהגזענות והאטימות שהפכו לדפוס בה.<br /><br /><br />לפרטים: הני זובידה – הקשת הדמוקרטית המזרחית: 052-6644322<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-8678766382494739102?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-37382083011646624452011-12-04T07:26:00.000-08:002011-12-05T00:15:12.863-08:00מפגשים מזווית כהה – מפגש שישי<br />מותרות<br />יום רביעי, 14.12, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב<br />הקרנת הסרט: "מותרות"<br />ישראל 2011<br />בימאי: דוד אופק<br />מפיקות: עדנה ואלינור קוברסקי <br />ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.<br /><br />דמותו של "מתאם" נעלם, נוסחאות מעורפלות המחשבות "אורך נשימה", מחסנים עמוסי סחורות מרקיבות וחמורים שמתחפשים לזברות -כולם נוטלים חלק בפסיפס המשרטט מציאות הזויה בה רשעות וטיפשות משמשים בערבוביה. באמצעותם לוקח איתו הבמאי דוד אופק את הצופה למסע אל מחוזות האבסורד המכונה "הסגר הישראלי על עזה" ומציג לו את תוצאות החלטת ממשלת ישראל להטיל הגבלות על מעבר סחורות לרצועה. בהסתר, בפגישות להן לא נערכים פרוטוקולים ושלאחריהן לא נמסרים כללים ברורים וגלויים, מרכזת בידה קבוצת ביורוקרטים כוח כמעט בלתי מוגבל, הקובע את מצבו הכלכלי של אחד המקומות העניים בעולם. זהו סיפורן של הסחורות עצמן - קיווי, בשר טרי, צעצועים, נעליים, מחברות, שימורים. סחורות שנקנו, אוחסנו, איבדו תוקף, העלו צחנה ולבסוף הושמדו. מבט אירוני - לעיתים קומי, תמיד טראגי, שמנסה לחשוף את מה שישראל משרטטת בציניות כקו המפריד בין קיום בסיסי למותרות. (54 דקות, עברית) <br /><br />בתום ההקרנה יתקיים דיון בהשתתפות: <br /><br />דוד אופק, ערביה מנסור וירמי סלטי<br /><br />מנחה: אילת מעוז<br />---------------------------<br />עלות כרטיס: 33 ש"ח<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3738208301164662445?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-9015664868930732782011-12-02T13:29:00.000-08:002011-12-02T13:30:58.430-08:00ביום ראשון ה-11/12 בשעה 18:00 נקיים את האסיפה הכללית של הקשת הדמוקרטית המזרחית. <br />באסיפה נציג דוחות וסיכומי שנה נוספים. <br />פרטים על המיקום יעודכנו בהמשך.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-901566486893073278?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-14188436608809924002011-11-03T05:12:00.000-07:002011-11-03T05:13:10.529-07:00מפגשים מזווית כהה – מפגש חמישי<br />לא לשחק עם לב של גבר – על גבריות מזרחית<br />יום שלישי, 8.11, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב<br />הקרנת הסרט: "אסמאר"<br />ישראל 2009<br />בימאית: איריס רובין<br />ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.<br /><br />"כשאבי רחמים שר לאמי נגה סרנאדות מתחת לחלון, אימא שלה הייתה מגרשת אותו בצעקות ובקללות. אמי שעלתה מפרס ואבי שעלה מעיראק, הכירו בביתה של אימי, בשיכון ג' שבבאר שבע, בשנות השישים. סבי ואבי היו פועלים בחברת 'סולל בונה'. סבי, שריחם על אבי, הזמין אותו לגור בביתם. הוריי התאהבו למורת רוחם של סבי וסבתי. הם טענו שאבי בזבזן וחסר אחריות וניסו להפריד בניהם בכל דרך אפשרית. לאחר ארבע שנים של מלחמת אהבה ומתוך חוסר יכולת להמשיך ולהתנגד, הסכימו ההורים לנישואין. אך עם השנים התנפצה הפנטזיה ברעש גדול על רצפת המציאות. בסרט 'אסמר' (שחרחר) אני מספרת על ההתאהבות הסוערת של הוריי. אני לומדת להכיר אותם מחדש ופוגשת אותם כבני אדם: פגיעים, חולמים, אוהבים." (איריס רובין) (60 דקות, עברית וערבית, תרגום לעברית)<br />-<br />בתום ההקרנה יתקיים דיון בהשתתפות:<br />נטלי ברוך – הקשת הדמוקרטית המזרחית, כותבת עבודת תזה על גברים מזרחים במסלול ללימודי גבריות, התוכנית למגדר אוניברסיטת בר אילן.<br />איתמר טובי טהרלב - מסלול מחקרי סוציולוגיה אוניברסיטה עברית<br />איריס רובין - בימאית הסרט<br />---------------------------<br />עלות כרטיס: 33 ש"ח<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-1418843660880992400?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-34726338022736260102011-09-22T03:47:00.000-07:002011-09-22T03:48:47.787-07:00שלום חברות וחברים,<br /> <br />היום בלילה המטה למאבק בגזענות ,בשיתוף הקשת הדמוקרטית המזרחית ותמורה, יוצאים למועדונים בתל אביב ובחיפה על מנת לחלק זכותונים על איסור אפלייה אסורה, בין היתר נחלק גם בקבוקי מים עם שעליו הסטיקר של הקמפיין: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4125085,00.html <br /> <br />אנחנו מצרפים למייל את שלושת הנוסחים של הזכותון: בעברית בלשון איש, לשון אישה ובערבית. את הסטיקר שילווה את הקמפיין הן בסטיקר לחלוקה, על בקבוקי המים ועל החולצות שנלבש בעת החלוקה. <br /> <br />כמו כן, הקמנו אתר מיני סייט ועמוד פייסבוק. מוזמנות ומוזמנים להתרשם ולהפיץ !<br /> <br />אתר המיני סייט שלנו: <br /> <br />1. <br /> http://www.fightracism.org/lirkod<br /><br /> <br />2. עמוד הפייסבוק שלנו: <br />http://www.facebook.com/pages/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%96%D7%90%D7%AA/150906495004030?ref=ts#!/pages/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%96%D7%90%D7%AA/150906495004030?sk=info<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3472633802273626010?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-11055973648644460382011-08-24T02:03:00.000-07:002011-08-24T02:05:09.601-07:00פרשת מרגלית צנעני מאפשרת לרבים לעלות על רכבת הגזענות, שנאת המזרחים והנשים, ולשחרר את חרצובות לשונם בשם "החברה הישראלית המתוקנת". תגובה למאמרו של איל מגד <br /> <br /> <br />רשימתו של איל מגד "מגה מודל לחיקוי", שפורסמה ב"מעריב" ובאתר nrg ב-18.08 בתגובה לפרשת מרגלית צנעני, שוברת שיא בגזענות האנטי-מזרחית. לצערנו, החוק הליברלי היבש אינו מאפשר לתבוע את מגד בשל גזענותו נגד קולקטיב שלם, אך בכך אין כדי למחוק את משמעותה החברתית הקשה של גזענותו. במפתיע או שלא במפתיע, רק לצנעני עומדת הזכות לתובעו על גזענותו על לשון הרע שבה, וסביר כי היא אינה פנויה לכך. בשל כך, בחרנו בקשת הדמוקרטית המזרחית ובמרכז המשפטי "תמורה", לענות לגזענות זו בשם המזרחים/ות ולדרוש את הוקעתה מן השורש. <br />הרגעים הקשים שעוברת מרגלית צנעני מאפשרים לרבים לעלות על רכבת הגזענות, שנאת המזרחים והנשים, ולשחרר את חרצובות לשונם בשם החברה המתוקנת. משום כך, אילו היה מגד מצוי בשולי החברה יכול שראוי היה להתעלם מדבריו כעוד טרמפיסט ברכבת ההבלים והרוע. אך בהיותו בן למשפחת מגד, הוא אחד הדוברים של האליטה. מגד, כידוע, הוא סופר ומשורר ישראלי, בנם של הסופר אהרון מגד והסופרת אידה צורית. הוא אף נשוי בשנית לסופרת ועורכת צרויה שלו וזוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בשנת 2004. משפחת מגד תפסה לעצמה מזמן מקום בקביעת ערכים, סימון נטיות וזהות בחברה הישראלית. <br />"פרשת מרגול אינה החברה הישראלית 'לטוב ולרע', אלא רק לרע," כותב מגד ומיד מסביר: "מה שמכונה 'ישראל היפה', בטל בשישים בהשוואה לים-תיכוניות המככבת בדרמה המרגולית". <br />אנו מבקשים להצביע על ההכפשה בדבריו של מגד ולא על האלמנט המשפטי של הסתה שעשוי להיות בהם. מגד בעצמו קובע שהוא כותב "בלי קשר לנושאים הפליליים שיידונו בערכאות המשפטיות", ובכך מבקש למעשה לדבר על המזרחיות של צנעני ולא על מה שנידון בבית משפט. <br />במובן הבסיסי ביותר, מגיש מגד כתב אישום נפרד, לא משפטי, חמור בהרבה, כנגד הציבור המזרחי והערבי "הים-תיכוני" כולו: "נוצרה כאן הזדמנות לציבור להפוך את מסך הטלוויזיה לראי; לראות את אורחם ורבעם של גיבורי הפרשה, את אלוהי הכסף ואת ערפילי האלכוהול האופפים את הנפשות הפועלות, את העבריינות הקורצת כל הזמן בין השיטין – ופשוט להתפלץ. יותר מכל דבר אחר שנראה על המסך בזמן האחרון, יותר מההתקוממות החברתית והאוהלים, תסלחו לי, זו החברה שלנו ללא האיפור, ואלה הם ערכיה". <br />עוד תוהה מגד, אם העם "לא רק שלא יסיר את חוצנו מהתופעות הדוחות האלה, אלא אף יהפוך את גיבוריה הים-תיכוניים רודפי הבצע של הדרמה הטלוויזיונית… למודל שאותו ישאפו לחקות." <br />מגד מעמיד לדין ואף כבר שופט ומרשיע את המזרחיות של צנעני כבסיס לדרדור ערכי של החברה הישראלית. בדבריו ניכרת האשמת המזרחים בגניבת "החברה הישראלית" מידי האשכנזים. אותם ברברים, בלשונו של יעקב שבתאי, אחד מסופרינו המרכזיים, שצבאו על תל אביב לכלותה עומדים כעת למבחן. <br />המוביליות החברתית של צנעני ושל הזמר הים-תיכוני-ישראלי, אותה הצלחה מאסיבית של קולקטיב שטיפס מלמטה בעמל רב בכדי לעקוף את המונוליתיות של החברה הישראלית, מופיעה אצל מגד כ"אלוהי הכסף, עטופים בערפילי אלכוהול". מעניין, שדווקא האליטה האשכנזית ששולטת עד היום ברוב המכריע של אמצעי הייצור של החברה הישראלית – בכלכלה, בתרבות ובתקשורת – נתפסת אצל מגד כשקופה. אליטה זו אינה מואשמת בתשוקה לאלכוהול ואינה "עושה כסף", היא פשוט זכתה בבכורה מבלי לדחוק הצידה ערכים נעלים או קבוצות אתניות ולאומיות שחולקות איתה את המרחב. הכול, חס וחלילה ללא שימוש בכוח. <br />חוסר יכולתנו לתבוע כרגע משפטית מוכיח שהחוק בישראל מחייב שינוי מן היסוד. הקשת הדמוקרטית המזרחית ומרכז תמורה – המרכז המשפטי למניעת אפליה מתחילים בימים אלו מהלך שבסופו תופעת גזענות כזו תוכל להיות מטופלת גם בכלים משפטיים, ולא תוצא אל מחוץ לגדר החוק, כאילו הייתה מותרת.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-1105597364864446038?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-44614645651333759442011-08-23T08:16:00.000-07:002011-08-23T08:20:29.801-07:00הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לצדק חלוקתי במשאבי המדינה וקוראת למימוש רוח בג"צ הקרקעות אותו הגישה הקשת ודורשת לצדק חלוקתי של קרקעות המדינה. אחד מהמפתחות העיקריים למצוקת הדיור במדינת ישראל הוא חלוקה צודקת של קרקעות המדינה. אוכלוסיות רבות נהנות מפריבילגיות קרקעיות הקשורות לעבר החקלאי שלהן וכיום מצליחות לממש לעצמן ולבני משפחתן חיים בבתים ולעיתים בנחלות קרקעיות בחסות המדינה. הקרקעות החקלאיות שניתנו לקיבוצים ולמושבים למטרות חקלאיות או אחרות יכולות וצריכות להיות חלק מהפתרון הכולל לבעיית הדיור בישראל. קריאת הקשת הדמוקרטית המזרחית לפני יותר מעשור של האדמה הזאת גם שלי רלוונטית היום ואף יותר לאור התעוררות המחאה והמשבר הקיומי בו חיים רבים מאזרחי ואזרחיות המדינה הזאת. <br />מדינת ישראל מחויבת לאזרחיה ואת אדמות המדינה ניתן להסב גם לבניית בתים ודירות. כאשר מדברים על בניית דירות בוודאי יש לדרוש כי המדינה תמלא את חלקה החשוב בבניית דירות של דיור ציבורי, לא רק כי יש לחזור ולבנות דירות למען זכאי הדיור הציבורי אלא כי יש לשנות את החשיבה של הזכאות ולאפשר למגוון רחב של אזרחים ואזרחיות להיות זכאים לדיור ציבורי בהתאם להכנסתם. יש לשבור את הקשר הקיים היום בין עוני או השתכרות נמוכה לבין זכאות לקורת גג. הזכות למגורים היא זכות יסוד ועל מדינת ישראל לקחת אחריות על הזכות הזו ולאפשר לאזרחיה לממשה בכבוד. <br />הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לבחון היטב את הפתרונות המוצעים ובשום פנים ואופן לא לקבל פתרונות על חשבונן של אוכלוסיות מוחלשות יותר. הרעיון של ג'נטריפיקציה או בשמה הידוע יותר – הכנסת אוכלוסיות חזקות הוא פתרון של גרוש אוכלוסיות מוחלשות ויש לומר זאת בפה מלא ולמנוע כל ניסיון לפתור את המשבר על גבן. הפתרון הזה, שכבר נישא בפיהם של פוליטיקאים ו"מומחים" הוא פתרון בזק, לרוב גזעני ושטחי שנועד לתת מענה גם לאוכלוסיות מעמד הביניים וגם לצורך הקמאי בסילוקן של אוכלוסיות מוחלשות ממרכזי הערים. הרעיון של בניית דירות למעמד הביניים בשכונות העוני יכול להתקבל רק כאשר בד בבד נבנות דירות לדיור ציבורי בשכונות היוקרה. אם מחליטים לעשות אינטגרציה, יש לעשותה לא רק בכיוון אחד אחרת בבירור מדובר במהלך של ג'נטריפיקציה. <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-4461464565133375944?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-91938246369732790792011-08-10T08:00:00.000-07:002011-08-10T08:02:01.527-07:00זה עתה חזרתי, הייתי שם, בהפגנה הגדולה ביותר שהייתה אי-פעם בישראל. העיר תל-אביב ידעה בעבר אירועים חשובים – כ"ט בנובמבר, ה' באייר, המחאה נגד אירועי סברה ושתילה, רצח רבין ועוד הפגנות אחרות. אתמול, זה היה מפגן מרשים של אזרחים שנמאס להם מהמצב הקיים, התקוממות כללית של תושבים שמרגישים שהמדינה עוזבת אותם והם מתעקשים שלא לעזוב אותה, לכן, הם מתאמצים לשפר את איכות החיים בה. צעירים שמגלים את עצמם בחברה ענייה ומתמודדים מול מציאות של מדינה עשירה. החבר'ה החליטו לעשות מעשה, הצעירים יצאו לרחוב, לא רוצים יותר לשבת בסלון ולהשתתף בוויכוחים עקרים ולשמוע הצעות חסרי תוחלת. <br />ברור שאין זה הזמן לבוא חשבון דווקא עם הצעירים האלה - למה ואיך הם מחליטים להפגין רק כעת. למה הם (הוריהם) לא נקפו אצבע כאשר קבוצות אחרות סבלו וניהלו מאבקים והיו זקוקות לתמיכה כדי להעצים את המחאה. איך אפשר להתעלם למשל מפרסום דו"ח העוני שכל שנה מציג נתונים קשים על המצוקה והפערים החברתיים. הצעירים (לא רק הם) לא השמיעו את קולם. הפעם הראשונה שסטודנטים בישראל ירדו לרחובות, עשו זאת כמחאה על העלאת שכר-הלימוד. הסטודנטים בארץ, מעולם לא הפגינו למען "צדק חברתי". כמובן שאני מדבר על דור אחר, דור ההורים. כן, יש מקום לחשבון נפש, כבר אז, הכתובת הייתה על הקיר. אך, זה לא הזמן לווכחנות סטרילית, לא עכשיו, ואולי בכלל לא, כי, במקום שצעירים דורשים "סדר חדש בחברה" כל אחד נדרש "לפתוח דף חדש", לשמור על אחדות ולהיערך לקראת האתגרים והמאבקים הבאים. הצעירים של היום מצליחים להחזיר בנו האמון בעצמנו, להחדיר בנו את התודעה שכולנו בסירה אחת. <br />לא הייתי סולח לעצמי אם הייתי נעדר ממפגן הכוח המרשים של אתמול. מדובר בחוויה חד-פעמית – הסטוריה מתממשת בתל-אביב, העיר העברית הראשונה. הלב מתרחב בראותי ההתלהבות של צעירים שמחליטים כאן ועכשיו, לדאוג לעתידם – מאבק צודק בהחלט. המשטר הקפיטליסטי "החזיר" שאב הכל, בלע כל חלקה טובה ודורס כל אשר בדרכו, היום, מעמד הביניים. הפוליטיקאים האינטרסנטים שיתפו פעולה בלהט והמנהיגים מכל הכיוונים, התעלמו לחלוטין מההידרדרות החברתית ומהרחבת הפערים. <br />ההתרגשות גדולה והתקווה אמיתית כי הצעירים, היום, מדברים בשפה שונה לחלוטין משפת הפוליטיקאים. למשל, הם מסרבים להגיש רשימת דרישות כי הם נמנעים מלהיכנס למגרש המשחקים של ה"אתמול". הם מתנגדים לשתף פעולה באמצעות שיטות שאבד עליהם הכלח. הם רוצים סדר-יום חדש, באמת. הממשלה עוד לא הפנימה שכאן מדובר בהתנהגות חדשה ושונה. החבר'ה יודעים מה הם רוצים ומודעים לגודל השעה ולאחריות תפקידם. הם מעוררים גלי מחאה בכל הארץ וגוררים אחריהם רוב העם שזקוק וחפץ בערבות הדדית ובסולידריות. <br />הייתי שם, בהפגנה הגדולה, הייתי חלק מאירוע היסטורי, הרגשתי רוח החדשה בחברה הישראלית – רוח אופטימית מהולה במעט עצב על הזמן שאבד. בקהל הרב והעצום, בין מאות האלפים, אדם אחד היה חסר, אשה אחת, יחידה ומיוחדת – ויקי שירן ז"ל - לוחמת חברתית, מנהיגה ומובילה מאבקים רבים. בכל מהלך ההפגנה, נזכרתי בה – בהפגנות, במאבקים, בתוכניות, בחלומות, בהצלחות ובכשלונות. מילמלתי לעצמי: "לא צודק, לא סביר ולא הגיוני שהיא לא איתנו בערב נפלא הזה". היא חסרה בנוף האנושי המדהים, ולמרות שהלכה לעולמה לפני שבע שנים, פתאום הרגשתי שהיא כאן, לצידי, ויקי שירן בהפגנה, יפה כמו תמיד וגאה במעמד. בלהט האירועים והאווירה, החלטתי לשתף אותה בהפגנה, בחוויה. התחלתי להזיע מההתרגשות שאחזה בי, הרגשתי אותה קרובה אלי, עומדת ונדחפת כמו כולם. מצאתי את עצמי "מדבר" אליה ומדווח לה את שרואות עיניי. <br />"מאות אלפים ברחובות זועקים "העם דורש צדק חברתי". כדי שתזכי לראות את המתרחש, הייתי גורר את עצמי בכוח. שכחתי לספר לך שלאחרונה עברתי חוויות לא נעימות, הבריאות, ולכן הכושר היום לא מה שהיה, קשה לי מאוד הייתה ההליכה ברגל (העיר כולה הייתה חסומה לאמצעי תחבורה), ואתמול, בנוסף לחום וללחות שהעיקו עלי, ההליכה קשתה כפליים כי "סחבתי" אותך על כתפיי. רציתי, בכל מאודי, שתהיי נוכחת באירוע המלבב הזה, רציתי שתשמעי מאות אלפים צועקים "העם דורש צדק חברתי". <br />ויקי יקרה, את חסרה, התגעגעתי. יש לי עוד שני דברים לספר לך: היו באמת מאות אלפים שיצאו להפגנה, אזרחים מכל העדות, העמדות והמעמדות, עשירים ועניים, מבוגרים וצעירים, הרבה צעירים, ובלב כל המהומה – הרעש והשלטים, השירים והססמאות, הפרצופים והדחיפות, פתאום מישהי קפצה עלי ונשקה לי. את לא תאמיני, בלי לקבוע ובלי לתאם, זאת הייתה עלמה, כן, עלמה, הבת שלך, היא לא ידעה שאני באמצע ניהול שיחה איתך, היא לא שמה לב שאני "סוחב" את אימא שלה. זה היה מחזה סוראליסטי, מחזה שאורכו כזמן נשיקה, שניות של מפגש בין מציאות לדימיון. כמובן שהתרגשתי מאוד מהמעמד... מהמקריות. הסתכלתי עליה, נזכרתי בך, הסתובבתי והמשכתי בדרכי - עלמה לא תראה את הדמעה בעיני. <br />ועוד פרט, מנהיגת המאבק היא בחורה צעירה ויפה, הסמל המסחרי שלה הוא הכובע שעל ראשה, אותו כובע כמו שהיה לך. כאשר היא צעקה מעל הבמה "העם דורש צדק חברתי", אני ראיתי אותך במקומה. אני נזכר וליבי נחמץ". <br /> <br />8 באוגוסט 2011 <br />prosper@netvision.net.il <div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-9193824636973279079?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-81125667998923790142011-08-01T02:29:00.001-07:002011-08-01T02:29:58.997-07:00מפגשים מזווית כהה- המפגש השני<br />ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ. <br />הגירה או עקירה – על עזיבת היהודים את מרוקו<br />יום שלישי ה-2/8 בשעה 19:00 בערב בסינמטק תל אביב.<br />עלות כרטיס: 33 ש"ח<br />הקרנת הסרט: <br />לאן הלכת משה?<br />בימוי: חסן בנג'לון<br />הפצה בישראל: ג'מילה אלחייאת<br />בתחילת שנות השישים, עת מרוקו זכתה בעצמאות מצרפת, היגרו עשרות אלפים מיהודי מרוקו ועלו לישראל, חוששים מאי הוודאות ובתקווה לחיים חדשים וטובים יותר. כשמוסטפה, מנהל הבאר היחיד בעיר בייג'ד, מגלה שהיהודים עוזבים, הוא נכנס לפאניקה. <br />לפי החוק המרוקאי, כשלא יישארו בעיר לא-מוסלמים הוא ייאלץ לסגור את הבאר. איך יציל את העסק שלו? ע"י השארת לפחות יהודי אחד בעיר. יותר קל להגיד מלעשות... כשאוזלות כל התחבולות והוא עומד לאבד תקווה, מתגלה פתרון מושלם. הלוואי וכל הבעיות היו נפתרות בקלות כזו. <br />90 דקות, מרוקאית וצרפתית, תרגום לעברית <br /><br />לאחר הסרט יתקיים דיון בהשתתפות<br />שירה אוחיון - אשת חינוך, פעילה חברתית ומנהלת מחלקה חינוכית התזמורת האנדלוסית<br />ראובן אברג'יל – יליד רבאט, חבר תנועת תראבוט, IGAM, ממייסדי הפנתרים השחורים<br />שלומי אלקבץ- במאי סרטים, בין סרטיו: עדות, שבעה ולקחת לך אישה<br />חיים מלכה – פעיל חברתי ומחבר הספר "סלקציה" על הסלקציה והאפליה בעליה ובקליטה של יהודי מרוקו וצפון אפריקה בשנים 1948 - 1956<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-8112566799892379014?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-30449453487668669532011-06-20T03:38:00.000-07:002011-06-20T03:43:11.234-07:00‏יום ראשון 19 יוני 2011<br />‏י"ז סיון תשע"א<br /><br />לכבוד:<br />כבוד שר הפנים<br />ח"כ אלי ישי<br />רחוב קפלן 2<br />ירושלים<br /><br /><strong>הנידון: שינוי גבולות- הזדמנות לתיקון חברתי משמעותי</strong><br />שלום רב,<br />לאחרונה עולה על סדר היום הציבורי סוגיית הגבולות שטחי השיפוט בין מועצות אזוריות לערי פיתוח על רקע העברת 3000 דונם מהמועצה האזורית מטה יהודה לעיר בית שמש.<br />מהלך זה של משרדך הביא להגשת עתירה בנושא לבית המשפט העליון ולביקורת ציבורית מגורמים עסקיים משלמי ארונה מופחתת למועצות האזוריות.<br />אנו מבקשים בזאת להיפגש עמך בהקדם בנושא בשיתוף ארגונים חברתיים נוספים בניסיון לבחון הרחבת הפעולה הממשלתית-חברתית הנדרשת לשינוי שטחי שיפוט בין מועצות אזוריות לערי פיתוח כל זאת על מנת להגדיל את היצע הקרקעות לפתרונות דיור ולחזק את ערי הפיתוח מבחינה כלכלית.<br />אנו סבורים כי התנגדות המועצה האזורית מטה יהודה שבידיה כ- 600,000 דונם לעומת 44,000 דונם של העיר בית שמש מנסה לשמר שריד היסטורי של חלוקת הארץ בימים אחרים ולקבוצות מועדפות.<br />גם התנגדות התעשיינים והסוחרים למהלך של העברת השטחים בין מטה יהודה לבית שמש היא בעיננו ירושה של משלמי ארנונה מגוחכת כתוצאה מעסקאות עבר בין תעשיינים וחקלאים הפועלים כנגד האינטרס לצדק חברתי. <br />כיום הארנונה המשולמת למועצות האזוריות משמרת העברת תקציבים מהתמורה בקרקע לקבוצה מצומצמת שרבים מחבריה במושבים הם כיום משפרי דיור ורוכשי יחידות משק למגורים ומזמן רבים מהם אינם חקלאיים. <br />לא יתכן שמפעלים המקיפים את הערים ועיירות הפיתוח יעבירו את תמורת הארנונה למועצה האזורית שבה מספר התושבים פחות בהרבה, ההתיישבות האידיאולוגית החקלאית עברה מהעולם ויישובי המועצה האזורית הפכו לפרברי וילות עבור העשירון העליון בישראל.<br />כ- 90% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת בשטחי שיפוט של ישובים עירוניים { עיריות ומועצות מקומיות} המהווים 13% משטח המדינה. זאת בעוד ש- 81% משטחי המדינה מצויים בחכירתן של המועצות האזוריות ובשנים האחרונות נגרע מהן 0.01% מאדמותיהן לטובת היישובים העירוניים.<br />המועצות האזוריות בישראל הן שריד ארכיוני לחלוקת הארץ בימים רחוקים ואין יותר טעם בקיומן. <br />עתודות השטחים העצומות שאינן נדרשות עוד לעיבוד חקלאי יכולות להוות התשתית לעשייתו של צדק חברתי ולמשאב קרקעות זמין וראוי עבור מצוקת הדיור שממנה סובלים צעירי ישראל.<br /><br />הארגונים החברתיים השותפים: <br />הקשת הדמוקרטית המזרחית<br />תמורה<br />תהודה- חברה, תודעה ותיקון<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3044945348766866953?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-38225832159900591582011-06-14T05:44:00.000-07:002011-06-14T05:48:03.977-07:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/-8pyKUPwSo7A/TfdYMLYbqcI/AAAAAAAAABY/87Y8Aw9SZuk/s1600/black%2526white.JPG"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 229px; height: 320px;" src="http://1.bp.blogspot.com/-8pyKUPwSo7A/TfdYMLYbqcI/AAAAAAAAABY/87Y8Aw9SZuk/s320/black%2526white.JPG" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5618056026404923842" /></a><br /><br />שלום לכולם/ן, <br />ב-19/6 בשעה 20:00 בערב נערוך בתיאטרון ענבל דיון סביב הסדרה של רון כחלילי "סרט שחור לבן".<br />הסדרה עוסקת בתולדות סרטי הבורקס בקולנוע הישראלי ובייצוגם של מזרחים ומזרחיות בו <br />במהלך הערב נקרין פרק מהסדרה ובדיון ישתתפו: נטלי ברוך, אייל בן משה, רון כחלילי בהנחיית ד"ר מירב אלוש לברון.<br />מצ"ב ההזמנה.<br />הכניסה חופשית - נשמח לראותכם/ן,<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3822583215990059158?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-76211248463275165862011-05-23T00:14:00.000-07:002011-05-23T00:20:40.432-07:00מאמרה של ד"ר יפעת ביטון העתיד להתפרסם בכתב העת משפטים של האוניברסיטה העברית.<br />מזרחים במשפט: ה"אין" כ"יש"<br />מאת: יפעת ביטון•<br />מבוא<br />מאמר זה מבקש לבחון את יכולת הניעות החברתית של קבוצה מופלית דרך מנגנוני האנטי-הפלייה שמציע המשפט הישראלי, ואת מגבלותיהם של מנגנונים אלה. אף שנושא השימוש במערכת המשפט לשם השגת שוויון זכה לכיסוי נרחב יחסית בניתוח המקובל בספרות המשפטית, מאמרי בוחן סוגיה זו משתי זוויות שלא נדונו בו עד כה. הראשונה נוגעת לזהותה של קבוצת האוכלוסייה הנבחנת, והשנייה נוגעת למנגנון האנטי-הפלייתי בו היא מבקשת להשתמש. האוכלוסייה המופלית היא האוכלוסייה המזרחית בישראל. אוכלוסיה זו, הסובלת מהפליה נמשכת ומוכחת, הינה חסרת נראות במשפט הישראלי, ואינה מזוהה בו כקטגוריה מוכרת של קבוצה מופלית, כפי שלמשל מזוהות בה קבוצות אחרות, כמו למשל קבוצת הערבים, הנשים או העולים. המנגנון הנבחן הוא חוק איסור הפליה במתן שירותים ובכניסה למקומות בילוי ומקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה). השימוש ההולך וגובר בחוק זה, שבימים אלה חוגג עשור לקיומו, יוצר עניין מיוחד בהעמדתו, לראשונה, לבחינה משפטית ביקורתית. טענתי המרכזית במאמר זה היא כי מערכת המשפט הישראלית משקפת ומכוננת בה-בעת התעלמות מקיומה של קבוצת המזרחים בישראל כקבוצה מופלית. תופעה זו הנני מכנה "דינאמיקה של הכחשה". דינאמיקה זו יוצרת קושי מבני במסגרתו מתנהל מאבקם של מזרחים לשוויון כמאבק מוגבל, וניתוח אופני השימוש בחוק למניעת הפליה משקף מגבלות אלה בצורה חדה ושיטתית. <br />מאמר זה יהיה בנוי כך שבתחילתו תוצג הקבוצה המזרחית כקבוצה מופלית הזכאית להשתמש בכלים שמעמידה שיטת המשפט הישראלית למניעת הפליה בחברה הישראלית. הצגה זו תעשה תוך שימוש בתיאוריות ביקורתיות מתחום האתנוגרפיה והסוציולוגיה ככלי תיאורטי להשלמת החוסר בהכרה בקיומה של הקבוצה המזרחית במשפט. במודלים שמציעות תיאוריות אלה ישנה הכרה בקיומה של קבוצת זיהוי מזרחית כקבוצה מופלית בישראל. בחלק זה של המאמר יוצגו בקצרה עיקרי הסיבות ליצירת קבוצה זו כמופלית, ויודגש תפקידו של המשפט במיקומה החברתי המוחלש. בחלקו השני יפנה המאמר לתיאור נקודות-מפגש מכוננות ביחסיה המורכבים של הקבוצה המזרחית עם המשפט בישראל. טענתי היא כי מתיאור זה עולה כי המזרחים סבלו בתוך המערכת המשפטית מדינאמיקה של הכחשת זהותם כבעלת משמעות משפטית, למצער לצורכי שיתופם בשיח האנטי-הפליה ובמשמעותו החלוקתית. בחלקו השלישי של המאמר יוצג חוק איסור הפליה ככלי הדומיננטי ביותר כיום לשימוש תדיר של מזרחים בישראל לנסות ולאתגר את שקיפותם המשפטית, ולקבל הכרה כמי שסובלים מהפליה בחברה הישראלית. לצורך זאת תוצג סקירה שיטתית – איכותנית וכמותית - של פסקי-הדין שניתנו מכוח החוק. מניתוחם של אלה עולה שבפעולתם בתוך דינאמיקת ההכחשה, השחקנים הראשיים המשתמשים בפרקטיקה של הפעלת החוק – משמע, בתי המשפט והצדדים הטוענים בדין – מושפעים ממנה כולם: התובעים המבקשים להשתמש בחוק למיגור הפליה נגד מזרחים מוגבלים ביותר ביכולת השימוש שלהם בסעיפיו; הנתבעים משתמשים בו לסכל את בסיס לגיטימיות טענת ההפליה האתנית; ואילו עבודת בתי-המשפט בתחום מתאפיינת במתן פסיקות סותרות ומבולבלות, שניתן לזהותן כטיפוסיות לקשיים שמעמידה דינאמיקת ההכחשה בפני המבקשים לאתגרה. בחלקו האחרון של המאמר אציע שתי דרכים אפשריות לתיקון מצב דברים זה, ולהבאה לשימוש אפקטיבי בחוק לשם מימוש אחת ממטרותיו המרכזיות, שהינה מניעת הפליה של מזרחים בישראל: קריאה קונטקסטואלית של החוק ותיקון בסיסי ההפליה שמציע החוק. <br /><br />פרק ראשון: מזרחים כקבוצה מופלית<br />ישראל היא חברה מרובדת ומשוסעת. בין שסעיה המרכזיים, מצוי זה הקיים בין אשכנזים למזרחים. קבוצת המזרחים בישראל מורכבת בעיקר מיהודים אשר מוצאם מארצות ערב והאיסלם, ואשר ככלל, ניתן לאפיינה כקבוצה מוחלשת מבחינה חברתית, הסובלת מסממני נחשלות המאפיינים קבוצות מיעוט מופלות. סטטיסטיקות מגלות כי נגישותם של מזרחים למערכת החינוך וייצוגם בה הנם דלים; הבדלים של עשרות אחוזים קיימים במספר הזכאים לתעודת-בגרות בערים בהן עיקר האוכלוסיה אשכנזית, ובערים בהן הרוב המכריע הוא מזרחי, כבעיירות-הפיתוח. מחקר שנעשה בבתי-ספר המוגדרים אינטגרטיביים גילה חלוקה אתנית ברורה בתוך כתלי בית-הספר, לפיה במסלולים המדעיים-מחוזקים ישנו יתר-ייצוג של אשכנזים, בעוד שבמסלולי הביניים והנמוכים, האוצרים פוטנציאל מוגבל לניעות חברתית, יתר-ייצוג זה הופך של מזרחים. כמקובל במערכות מפלות, דפוסים אלה נמשכים גם אל תחום החינוך הגבוה: בעוד 31% מהזכאים לתעודת בגרות ממוצא אשכנזי מתקבלים לאוניברסיטה, רק 22% מתוכם מתקבלים במגזר המזרחי. ריבוד זה מיתרגם במדרג האקדמי הגבוה ביותר – הסגל האקדמי באוניברסיטאות המחקר – לפערים חמורים במיוחד, שם מגיע ייצוגם של מזרחים ל-9% בלבד, ושל נשים מזרחיות לכחצי אחוז. ייצוג נמוך זה עוד יורד בעשרות אחוזים בפקולטות הנחשבות יוקרתיות יותר מבחינה מדעית-אקדמית. על רקע זה, אין זה מפתיע לגלות כי רק כ-6% מסגל האקדמיה המשפטית בישראל מורכב ממזרחים ומזרחיות (ובמספרים: 19 מתוך 316). אצל נשים הופך נטל זה למכביד במיוחד, וכך, פרופסוריות ממוצא מזרחי באוניברסיטאות בישראל מהוות רק 3% מכלל הפרופסוריות הנשים. <br />כהמשך ישיר לנחיתותם במרחב החינוכי, מזרחים סובלים מדפוס נמשך והולך של נחיתות בשוק העבודה. מלבד המתאם הכללי בין מוצא מזרחי ומעמד כלכלי נמוך, מזרחים מאופיינים בדפוסי תת-ייצוג בשוק העבודה הניהולי-אקדמי (29% בלבד, למול נתח של 59% של אשכנזים), וביתר-ייצוג בשוק עבודות הצווארון הכחול (נתח משמעותי של 40% למול 22% מועסקים אשכנזים). לא בכדי, שיעור העוני אצל מזרחים גדול כמעט פי שלושה לעומת אשכנזים. לאשכנזים סיכוי גדול יותר ב-34% להתקבל לראיון עבודה מלמזרחים, ובהתאמה, בקבוצת המובטלים בישראל יתר-ייצוגם חסר כל פרופורציה לחלקם היחסי באוכלוסיה, ועולה כדי פי חמישה מייצוגם של אשכנזים. אפילו השירות הצבאי, הנחשב לכלי המרכזי ל"היתוך חברתי" בחברה הישראלית תרם ותורם את חלקו לשעתוק דפוסי אי-שוויון אלה והנצחתם. גם בזירה התרבותית מזרחים נתפסים כמטפחים דפוסי תרבות נחותים, וייצוגם בתרבות הפופולארית הסאטירית, ואף זו הגבוהה, מוגחך ורווי בסטראוטיפים. בהתאמה, סובלים מוסדות תרבות מזרחית מחלוקה בלתי-שוויונית בעליל בתקציבי התרבות של מדינת-ישראל. פריפריאליות תרבותית זו קשורה קשר הדוק לפריפריאליות הגיאוגרפית ולמרחבי המחייה הסגרגטיביים בהם חיים מזרחים בישראל. נחיתות שיטתית ניכרת גם בבעלות של מזרחים על הון, בין היתר, דרך הפלייתם בתחום הדיור, אשר החלה עם עלייתם ארצה, הועצמה בשני העשורים הראשונים להקמת המדינה, ותוצאותיה משפיעות עליהם עד היום. בתחום הנדל"ן נתגלתה תופעה הפלייתית ייחודית רק לאחרונה, כאשר סקר מטעם השמאי הממשלתי הוכיח כי מגורים בשכֵנוּת למזרחים הם נתון המשפיע על הורדת ערך הנכס, בעוד ששכֵנוּת אשכנזית מעלה אותו. ודוקו: זוהי תמונת המצב של ישראל בשנות ה-2000. למותר לציין, כי תמונת-מצב חברתית זו טובה יותר מזו שהיתה שלטת בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה. ניתן אף להכליל ולומר כי מעמדם של מזרחים בישראל טוב יותר משהיה אז. אלא שהתקדמות זו נעשתה במקביל להתקדמות ולהתפתחות בחברה הישראלית כולה, אשר התרחשה מבלי לשנות את מערך יחסי-הכוח החברתיים בתוכה. על רקע זה, חשוב לבחון בעיקר את הפער בין המזרחים והאשכנזים. זה נותר משמעותי בחברה הישראלית גם כיום, ויש מחקרים המוכיחים שאף גדל. במציאות הישראלית דהיום, קבוצת האשכנזים מרכיבה את ראשי הפירמידות של מוקדי-הכוח בחברה הישראלית, והיא מהווה את "הנקודה הארכימידית אשר מולה מתגבשים שאר התרבויות, הקבוצות והכוחות במדינה". <br />מתמונת מצב חברתית זו ניתן היה להסיק, כבר בשלב מוקדם זה, כי עקרון השוויון, כפי שעוצב במשפט הישראלי, מופר ביחסה של החברה הישראלית אל המזרחים. הנתונים שהוצגו לעיל מבססים את מה שמוכר במסגרת עקרון השוויון כ"הפליה תוצאתית", משמע הפליה שקיומה מונח מעצם היכולת לזהות ברורות את תוצאותיה, אף אם ישנו קושי בהצבעה על מקורותיה, ואפילו אלה נדמים ניטראליים על-פניהם. מסקנה זו רב היה בה כדי לעבור לשלב הדיון בזכותה של הקבוצה המזרחית להפעלת כלי האנטי-הפליה במשפטנו לטובתה. עם זאת, ניתוח מקורותיה של ההפליה כלפי מזרחים יתרום להבנת פשרה ודפוסיה, ובעיקר יעניק לנו מסגרת תיאורטית עשירה יותר ומציאותית להבנת התרופה הראויה למיגור הפליה זו, בשלב מאוחר יותר של הדיון. לפיכך, בחרתי להמשיך מכאן ולבחון את שורשי ההפליה של הקבוצה המזרחית בישראל ומאפייניה, כפי שעוצבו בספרות המדעית.<br />תיאוריות שונות מתחום מדעי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה ניסו להסביר את מעמדה של הקבוצה המזרחית כקבוצה מופלית בחברה הישראלית. מבין שלל אלה, בחרתי להביא שתיים: תיאוריה מתחום האתנוגרפיה הגיאוגרפית, המזהה את ישראל כמדינה אתנוקרטית, לא-דמוקרטית, ותיאוריה מהתחום הלאומי-תרבותי, הרואה בישראל כמדינה שציר הקמתה וקיומה הרב-מימדי סובב סביב לאומיות, אתניות ודת. בחירתי במודלים תיאורטיים אלה נשענת על שלושה נדבכים. האחד, עניינו במעמדם האקדמי המוצק כבעלי השפעה משמעותית על עיצוב הבנת התחום וחיקרו. השני, עניינו בביסוסם את מעמדה של הקבוצה המזרחית כקבוצה הסובלת מהפליה מבנית, ולא מנחיתות "מקרית" או "סתמית". השלישי, עניינו בתרומה הישירה שיש למודלים אלה למאמר זה, כמי שביכולתם לאפשר קריאה מעניינת ושיטתית של תפקיד המשפט במאבקם לשוויון של מזרחים.<br />הערה מתודולוגית בטרם אצא לדרך: זיהויו של הריבוד האשכנזי-מזרחי טומן למשתמשים בו סכנה של נפילה אל מלכודת האשמתם באסנציאליזם אתני, לפיו ישנו לכאורה כלי לזיהוי "אמיתי" או מדעי של מי הוא מי. קושי זה הוא חלק מהתמודדות של כותבים בתחום ביקורת האנטי-הפליה הגזעית עם חששם כי בכתיבתם יאששו, דווקא מתוך התנגדותם לקטיגוריית הגזע, את עצם קיומה או את מעמדה. עמדתי היא כי ככל שקטיגוריות גזע משמשות כלי להפליה ויצירת יחסי-כוח, יש להתנגד להן בכל העוז. עם זאת, במציאות חיינו הבלתי-שוויונית, קטיגוריות אלה, אף שהן מדומיינות ומומצאות בחלקן, נושאות בחובן משמעות חלוקתית, הדורשת ביקורת שיטתית. לאור זאת, אני מציעה לדבוק בהגדרה הרחבה המוכרת מעולם הסוציולוגיה והמובאת כאן להגדרת מזרחים (יהודים-ישראלים שמוצאם בעיקר בארצות ערב והאיסלאם) ואשכנזים (יהודים-ישראלים שמוצאם בעיקר בארצות אירופה וצפון-אמריקה), ככלי אסטרטגי בלבד, המכיר בקיומה של הקטיגוריה רק לצורך המטרה הצרה של התנגדות לה. רעיון מתודולוגי זה אני שואבת ממשנתה של גיאטרי ספיבק, אשר קוראת לשימוש ב"אסנציאליזם אסטרטגי", כטקטיקה חיונית למיגור קטיגוריות של גזע כפי שהן מעוצבות בשיח הגזעני. כפי שיוכיח מאמר זה, בעיקר בחלקו השלישי, אסנציאליזם אסטרטגי לא רק שאינו מחזק את מעמדו של רעיון ה"גזע", אלא אף מפרקו, בשל האלמנט האסטרטגי-מודע שבו. אסטרטגית, אם כן, בשלב ראשון יש לבסס הכרה בקיומן של קטיגוריות זהותיות גזעיות, כדי לאפשר ביקורת של משמעותן החלוקתית המפלה. בשלב הבא, נוכל להשתחרר מהקטיגוריות הפוגעניות הללו ולפרקן אל תוך חברה שוויונית אמיתית, ולא כזו העוצמת עיניה מראות, בקביעתה הסתמית כי קטיגוריות אלה אינן קיימות או אינן ראויות. <br />א. המודל האתנוקרטי<br />המודל האתנוקרטי מוצע בידי אורן יפתחאל וסנדי קידר לשימוש ככלי לניתוח החברה הישראלית. לפי מודל זה, מדינה נחשבת אתנוקרטית ולא דמוקרטית כאשר מחד גיסא, היא נושאת מאפיינים דמוקרטיים, ומאידך גיסא, מעניקה עדיפות ברורה, במישורים שונים, לאתנוס הדומיננטי, באופן שהדבר מדיר את קבוצות האתנוס האחרות החיות באותו מרחב. במדינה זו, השיוך האתני, ולא זה האזרחי, הוא הגורם המרכזי לחלוקת המשאבים והכוח בחברה. למודל האתנוקרטי של חברה השפעה משמעותית על הריבוד החברתי, על עיצובו ועל שימורו, בהיותו תולדה ישירה של הסדרי החלוקה הלא-שוויוניים בחברה נתונה. הסדרי החלוקה יכולים להיות שונים מאתנוס לאתנוס, ואינם מחייבים חד-מימדיות בתוצאותיה. כך, מאפיין נוסף של המודל הוא, שבמסגרתו, האתנוקרטיה עשויה ליצור מובחנויות אתניות בדרכים שונות ובעוצמות שונות. <br />ביישמם את המודל המוצע על-ידיהם על המקרה הישראלי, מצביעים יפתחאל וקידר על העובדה שהמשטר בישראל נותן יחס עדיף ליהודים באשר הם על-פני מי שאינם יהודים. נתון זה מעצב את מדינת ישראל בראש ובראשונה כאתנוקרטיה יהודית. הסובלת העיקרית והברורה מאיפיון אתנוקרטי זה היא האוכלוסיה הפלסטינית, החולקת את המרחב הישראלי-פלסטיני עם יהודים אזרחי ישראל. על איפיון זה מוסיפים השניים חלוקה נוספת שהאתנוקרטיה הישראלית יוצרת, זאת הפעם בתוך החברה היהודית, ושעניינה הוא בחלוקה בין אתניות אשכנזית-אירופאית ואתניות מזרחית-מוסלמית-ערבית. חלוקה זו נוצרה, לטענת המחברים, דרך השפעת אופיו המערבי והאנטי-ערבי של תהליך בינוי האומה בישראל. תהליך זה סימן את המזרחים כנחשלים תרבותית – בשל מוצאם ממדינות ערב – והשתמש לשם כך בפעולת המערכות הכלכליות, הצבאיות והמקרקעיות, אשר סייעו לדחיקתם לשוליים של מזרחים בישראל. בהיות המודל האתנוקרטי נשען על תהליכי הבנייה של מדינת לאום כמכונני זהותה, כותביו מציעים להתייחס אל האשכנזים כ"מתיישבים" הראשונים, אשר ניכסו להם את הבעלות על מרחבי העושר והרווחה בישראל. למולם, מוגדרים המזרחים "מהגרים", הסובלים מנחיתות למול ה"מתיישבים", ואילו הפלסטינים מזוהים לפי מודל זה כ"ילידים", שנחיתותם למול שני הראשונים קבועה וטוטאלית. לפי ריבוד "מתיישבים"-"מהגרים"-"ילידים" זה, מעמדם של המזרחים בישראל כקבוצה מובחנת הוא ברור, וההכרה בהם כקבוצה הסובלת מהפליה שיטתית מידי המדינה ומוסדותיה, מבוסס. <br />יפתחאל וקידר עוסקים בסממנים גלויים וברורים של אופי הדמוקרטיה הישראלית, המשפיעים על ריבודה בחלוקה ליהודים-ערבים ולאשכנזים-מזרחים. הדגש שלהם הוא לאומי, ולכן מובנית בו המזרחיות כקטגוריה משנית. למרות הביקורת שניתן למתוח על הבניה זו כמוטה תרבותית והסטורית אף היא , וכמי שאמורה היתה להיטשטש עם הזמן, תרומתה המרכזית להבנת המבנה ההיררכי של תפיסת הריבוד החברתי בישראל, לפיו הבעיה החברתית ה"אמיתית" בישראל היא זו הלאומית, ולא האתנית, היא החשובה כאן. מבנה זה יכול להסביר, כפי שאראה, את הקושי של מזרחים לעסוק בזהותם כבסיס להפלייתם, במציאות הישראלית, בה שיח הזהות-מוצא הינו לאומי בעיקרו. באותה נשימה ניתן גם להצביע על חולשתו של המודל כנעוצה דווקא בהתייחסותו לקטיגוריה המזרחית כ"טבעית" ו"גלויה", אף שזו אינה כזו. בקריאת מודל זה לצדו של המודל הסוציולוגי, נראה כי התמונה המתקבלת שלמה יותר. הבו נציגו.<br />ב. המודל הלאומי-תרבותי <br />הסבר לאומי-תרבותי לריבוד התוך-יהודי-אתני בישראל מציע הסוציולוג יהודה שנהב בספרו "הערבים היהודים". המודל הלאומי-תרבותי של שנהב מפרק את ההסתכלות המקובלת על הפרוייקט הציוני כפרוייקט לאומי-דתי בלבד, ומבקש להוסיף לו מימד שלישי נסתר, זה האתני. טענתו של שנהב היא שהפרויקט הציוני, שהינו הגורם המכונן את אופן הקמת המדינה, הסדרת התשתיות השונות שלה וניהולה, אינו פרוייקט לאומי-דתי בלבד, אלא הוא גם פרוייקט אתני, שהבנה עצמו כאירופאי – יורוצנטרי – על-אף כסותו ה"ישראלית". בתוך המבנה החדש של הציונות, כפי שמבין אותה שנהב, שימשו המזרחים – בעלי המוצא הערבי הא-אירופאי – גורם מנוגד להטמעת המימד היורוצנטרי במדינה המתגבשת. עם זאת, במימד הלאומי והדתי, לאור זיהוי המזרחים כחדורי אידאולוגיית שיבת-ציון וכדתיים/מסורתיים, שימשו הם כלי משמעותי בהצדקת הקמתה. שנהב מציג, לפיכך, תמונה מנוגדת לכאורה, במסגרתה המזרחים תויגו כ"אחר" של הפרוייקט הציוני, אך גם נחשבו "חלק" אינטגרלי ממנו וחיוני לו, בה בעת. טיעונו המשוכלל עוד יותר של שנהב הוא שהניגוד האמור אינו מקרי, אלא משולב היטב במטרותיו המורכבות של הפרוייקט הציוני. הציונות שאפה למצב, מחד גיסא, את ישראל כמדינה בעלת זיקה אירופאית, ולבסס, מאידך גיסא, את זכות קיומה, על המימד הלאומי-דתי שבה. <br />חשיבות טיעונו של שנהב לפרוייקט מחקרי זה היא בהצגת המימד האתני, המשפיע על הריבוד התוך-יהודי, כמימד נסתר. להבדיל מיפתחאל וקידר, הוא חושף את הרובד האתני של הפרוייקט הציוני כמימד נסתר, אשר עובדת נסתרותו מכתיבה את אופיו עד לעת זו. לטענת שנהב, הציונות נשענת עד היום על אותו משולש רעיוני לאומי-דתי-אתני, ועל בסיסו הוקמה ומתנהלת המדינה. אלא שבעוד שהמימד הלאומי והדתי של הפרוייקט הציוני היו שניהם ברורים ומובנים לתוכו, והם מודגשים במדינת-ישראל עד היום בצורה הגלויה והברורה ביותר, במבנה מוסדותיה, באופיה, ובהצהרת עיקריה, הרי שהמימד היורוצנטרי נותר נסתר בפרוייקט זה ובמדינה עוד מאז ועד היום, למצער במישור ההצהרתי-פורמלי. משמע, על-אף היותה חלק אינגרלי מההבניית הישראליות, היורוצנטריות הישראלית אינה מוצגת כמימד לגיטימי מוצהר כלשהו של הפרוייקט הציוני או של המדינה. יורוצנטריות זו, למרות התנהלותה במימד נסתר, היתה בעלת השפעה של ממש על מזרחים בישראל, ואלה הפכו נמענים ישירים של פעולותיה ותוצאותיה, אשר הובילו להפלייתם השיטתית.<br />המימד הנסתר בניתוחו של שנהב מאפשר להבין באופן עמוק יותר את מורכבותו של הדפוס החברתי-ציבורי הסותר של ההכחשה, הנעשית בד בבד עם הכרה, בקיומה של הפליה נגד מזרחים בישראל. לפי דפוס זה, ישנה מחד הכרה בקיומה של עדתיות מובחנת מזרחית-אשכנזית בישראל, אך במסגרת זו עדיין נדחקת אל שולי השיח הציבורי-רציונלי הפלייתם של מזרחים. כך, על-אף קיומן של זירות שיח, בעיקר אקדמיות, בהן מדובר השסע האתני בישראל ומטופל, מתנהל לצד אלה שיח הכחשה והדחקה שלו. מוטיב ההכחשה של קיומה של מציאות של הפלייה שיטתית נגד מזרחים בחברה הישראלית בולט בעיקר בשיח הציבורי. שיח זה מתאפיין באמירות המוכרות בדבר הכחשה של עצם התופעה: "לכולם היה קשה פה בתחילה", עובר דרך הכרה בה, אך ייחוסה לעבר: "זה היה בשנות ה-50' ונגמר", טשטושה: "כולנו ישראלים" ו"נישואי התערובת יפתרו את זה", וכלה באימוץ השיח הליבראלי-קפיטליסטי: "מי שרוצה להצליח, יכול. עובדה שיש מזרחים מצליחים". תגובות אלה – המוכרות בעיקר אצל אשכנזים, אך גם אצל מזרחים – כולן מכחישות, מי יותר מי פחות, את קיומה של ההפליה האמורה או, למצער, את תוצאותיה. תחת שיח אי-השוויון הקבוצתי אימצה ישראל עם השנים את השיח המריטוקרטי, המעמיד במרכז את כישוריו הפרטיים של אדם והתועלת הצומחת ממנו כמי שמשפיעים יותר מכל על ניעותו החברתית. עוד ניתן לציין כפרקטיקות הכרה-הכחשה גם את טענות הצמצום המתמשך של הפער, ההיתלות בנקודות-יציאה הפתוחות לכל, כצבא, הסירוב לשתף-פעולה עם מחקרי-שטח תלויי-אתניות ועוד. פרקטיקות ההכחשה, מופיעות לא רק כהכחשה של הקטיגוריה המזרחית, אלא גם של הקטיגוריה האשכנזית, בעיקר באמצעות הטענה "כולנו צברים". <br />במקביל לתפיסת החברה הישראלית כלוקה בהכחשה של מעמדם המופלה של מזרחים, עדתיות אינה זרה לשיח החברתי בישראל, וכאן גם טמון העניין הייחודי שיוצרת הנוכחוּת-נעדרוּת של קטיגוריות אלה. מדובר בקטיגוריות המוכרות בהקשרים מגוונים, אלא שקטיגוריאליות זו זכתה לייצוג והפצה על-ידי סוכנים שונים, אשר הדגישו מוטיבים שונים בה. מעניינים במיוחד הם השימוש בקטיגוריה האתנית שנעשה על-ידי הממשלה באיסוף נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והשימוש בה בפוליטיקה. אשר לשימוש הראשון, נתונים שמויינו על בסיס אתני נאספים עד היום לצורכי מיפוי בירוקרטי על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן: הלמ"ס). הסיווג האתני בו משתמשת הלשכה הינו של "ארץ מוצא האב", אשר מחולק לשלוש קטיגוריות עיקריות: "אסיה-אפריקה", "אירופה-אמריקה" ו"ישראל". חלוקה זו חופפת בחלקה הגדול את ההגדרה הסוציולוגית לחלוקה בין מזרחים ואשכנזים, אלא שלמרות השימוש בה כמדד מרכזי לאיסוף מידע, לא נעשה במידע שנצטבר דרכה שימוש ממשלתי גלוי לצורכי זיהוייה של הפליה בין מזרחים לאשכנזים. החל משנות ה-80', עת החל נוצר הדור השני באוכלוסיית המזרחים – הווה אומר דור אשר הוריו עצמם היו ילידי הארץ – הפך נתון "ארץ מוצא האב" לפחות רלבנטי לזיהוי הפליית מזרחים בדור השני והשלישי. בכך, הועלם והודחק מאפיין מרכזי בריבוד החברתי בישראל, ועמו, כמובן, הוחלשה עד מאד יכולת איסוף המידע על אודות הפערים האתניים בישראל, והשימוש בהם לקידום מעמדה של קבוצה זו, אשר במחי-יד הפכה ל"לא-קבוצה". שימוש מובהק שני בקטיגוריה אתנית נעשה בזירה הפוליטית. כאן, הסוכנת הבולטת ביותר לשימוש זה היתה כמובן תנועת ש"ס, אשר נשענת על שיח של "אחרות" ספרדית-יהודית, ומרמזת לקיומה של הפליית ספרדים, בעיצוב האידאולוגיה הפוליטית שלה סביב רעיון "החזרת העטרה ליושנה". בייצוג זה ניתן היה לראות שימוש חתרני בקטיגוריה האמורה, אלא שהטמעתה בשיח דתי-חרדי איפשרה גם היא, בסופו של דבר, להרחיק את ש"ס משיח זהויות חברתי המבסס דרישה קולקטיבית לשוויון. <br />זהו אפוא טיבו של מבנה ההכחשה-הדחקה, אשר יוצר תחושה של מציאות שאינה מאפשרת כמעט ערעור עליה, ושהערעור עליה אינו מתבצע בתנאים המקובלים לביקורת. ככלל, ביקורת מתאפשרת כנגד טיעון אשר נשטח בפני המבקר, והוא מבקש לפרקו ולהוכיח את נכונותו, צדקתו המוסרית ועוד. כך למשל, הטיעון כי ישראל היא מדינה יהודית הינו גלוי ומוכח, בין היתר, בחוק, ולכן הוא טיעון שניתן להפריך, תוך למשל, שימוש ברעיון שדמוקרטיה אמורה לתת יחס שוויוני לכל דריה או שהביטוי "יהודית" אינו מדיר בהכרח מי שאינו יהודי. לעומת זאת, מבנה ההכחשה-הדחקה של מציאות המשתיקה את קיומה של מציאות אחרת בה קבוצה סובלת מדיכוי, מקשה מאד על מיגורו. כל עוד לא מוצג למשל בפרהסיה המימד היורוצנטרי של ישראל, קשה מאד לנהל מאבק בהפליה שהוא גורר בעקבותיו, שכן עצם קיומו מוכחש או למצער אינו גלוי. להשלמת תמונה זו ניתן להיעזר בפרקטיקה דיסקורסיבית דומה, המאפיינת אשכנזים דווקא, לפיה הם מסרבים להכיר בקיומה של אתניות אשכנזית, אף כי ניכר כי הם ערים ל"הבדלים" בין אשכנזים למזרחים. אורנה ששון-לוי מציעה להתייחס לתופעה מורכבת – ויש שיאמרו אף סותרת – זו כמשרתת את האינטרס ההגמוני של הקבוצה, המבקשת למצב עצמה כעליונה, אך בה בעת, עושה זאת תוך הפיכתה לקבוצה אוניברסלית, "טבעית" ובלתי-מזוהה. <br />בין מודלים חברתיים למשפט <br />בפסיפס המורכב של פרקטיקות ההכחשה-הכרה אימץ המשפט הישראלי עמדה ברורה. הזהות המזרחית שקופה בדיסיפלינה המשפטית. במובן זה משמש המשפט - כלי מדינתי נוסף למיון וסיווג של האוכלוסייה. דרך המשפט פועלת המדינה כגורם היוצר זהויות הנחשבות כלגיטימיות וכתואמות את הסדר החברתי, וזאת באמצעות פעולות מיון, סיווג וזיהוי של קטיגוריות תרבותיות. כך למשל, ניתן לזהות בפסיקה ובחקיקה דיון בקטיגוריה "הערבית" (ולא הפלסטינית), וההומוסקסואלית. הזהות המזרחית לעומת-זאת, היוצרת חלוקה לא-רצויה בתוך החברה היהודית בשל ביסוסה על רקע אתני (להבדיל מזה הלאומי או המגדרי), נעדרת ממנגנון שלטוני זה.<br />על אף שקיפות הקטיגוריה המזרחית ברובדיו הפורמליים של המשפט, למשפט היה כמובן תפקיד חשוב בעיצוב הסדרי המדיניות השונים, אשר תרמו להעמקת מעמדם הנחות של מזרחים בחברה הישראלית. חוקרי-משפט ביקורתיים של זהות-מוצא (critical race studies) הראו זה מכבר כי למערכות משפט מערביות-ליברליות תפקיד מרכזי בעיצוב הריבוד הגזעי-אתני של חברות, גם כאשר הדבר אינו גלוי לעין. מערכת המשפט בישראל, הנמנית על מערכות אלה, נטלה אף היא תפקיד ביצירה והטמעה במובנים רחבים ועמוקים של הריבוד החברתי האתני-גזעי בישראל, אלא שתפקידה זה לא זכה למחקר שיטתי ונרחב. עיקר המחקר בתחום זה הוקדש לחקר תפקיד המשפט בריבוד הלאומי. עם זאת, ישנם תחומים בהם הדבר ניתן לזיהוי נקודתי מעט יותר. כך למשל מתארים אורן יפתחאל וסנדי קידר את תרומתו של משטר המקרקעין של מדינת ישראל להתהוותו של הריבוד החברתי האתני בישראל ולהעמקתו:<br />"פרוייקט הייהוד המרחבי-קרקעי – המהווה ציר מרכזי של המשטר ישראלי – תרם רבות לכינונו של מדרג אשכנזי-מזרחי-פלסטיני (בעיקרו) של מעמדות אתניים במרחב הישראלי-פלסטיני. המטרות, המוסדות והפרקטיקות המכוננות את החברה האתנוקרטית יצרו מצב משפטי ונורמות ציבוריות, שמאפשרים ואף מעודדים את המשך ההתפשטות והשליטה של האתנוס בדומיננטי [האשכנזי, י.ב.]". <br />יפתחאל וקידר מוכיחים כיצד קטיגוריות משפטיות-מקרקעיות עכשוויות, הנדמות טבעיות – כגון: בעלות איכותית על קרקעות בקיבוצים ובמושבים (בעיקר על-ידי אשכנזים), למול החזקה מצומצמת של דיור ציבורי (בעיקר על-ידי מזרחים) – הן בעצם תולדה של הסדרים משפטיים שונים שננקטו כלפי הקבוצות השונות, ואשר איפשרו "החלתם של דינים מפלים, תוך שמירה על חזות נייטרלית המסייעת בשימור ההגמוניה האתנוקרטית". עוד מוסיפים השניים לתאר את תפקידו המרכזי של המשפט בחיזוק-מחדש של מעמדן ההגמוני של קבוצות אלה גם במהלך שנות ה-90', במה שמוכר כהליך "הפשרת הקרקעות", כלומר שינוי ייעודן של קרקעות חקלאיות ציבוריות לקרקעות פרטיות לשימוש עצמי. מחקר משפטי נדיר נוסף בתחום נעשה על-ידי קלריס חרבון אשר תארה כיצד היה המשפט מעורב בהסדרת יישובם של מזרחים בדירות הדיור הציבורי בישראל באופן שפגע נואשות בסיכוייהם להשתלבות בחברה הישראלית, בעיקר דרך עיצוב נחשלותם הכלכלית. <br />פרק שני: הסיפור המזרחי במשפט – ה"אין" כ"יש"<br />חלקו הקודם של מאמר זה נחתם בהצבעה על האופן שבו היה המשפט אחד האמצעים להבניית נחיתותם המעמדית של מזרחים בישראל. אלא שלמרות תפקידו זה, על-פניו, היה המשפט חסר נגיעה להגדרה ה"פוליטית-סוצילוגית" של מזרחים, וקבוצה זו נעדרה ממנו. יתירה מזאת, ההכרה הגוברת בקטגוריה המזרחית בדיסציפלינות לבר-משפטיות לא גררה בעקבותיה הכרה שכזו במשפט. פסקי-הדין בישראל וחוקים בישראל אינם מתייחסים לזהות מזרחית; אין בהם פסקי-דין מונומנטאליים בדבר הפלייה או אנטי-הפלייה של קבוצה זו, כדוגמת פסקי-הדין בתחום בעניינם של ערבים-אזרחי-ישראל ובדווים, למשל. הספרות המשפטית אף היא נעדרת קטיגוריה זו. המזרחים אינם אורחים קרואים אפילו לא בספרות משפטית העוסקת במובהק בזכויות חברתיות בישראל, או בשאלות של צדק חלוקתי בישראל. הם לא מופיעים כמעט כקטגוריה חשובה במאמרים משפטיים, אפילו לא אלה העוסקים במובהק בנושאים הקרובים להם. <br />שיטת המשפט הישראלית אימצה את הרעיון הסוציו-פוליטי של "כור ההיתוך", המקדם עקרון של מדינה אחת לכל היהודים, דרך עיצוב מערכת החוקים שלה. מכניזם אתנוקרטי זה הציע רטוריקה משפטית כוללת-כל, מאחדת, הנשענת על הדמיון של היהודיוּת ולא על השונות האתנית, כבסיס להענקת זכויות לרוב היהודי בישראל. כפועל יוצא מכך, וכפי שצפה המודל האתנוקרטי, הובנה במשפט הריבוד הלאומי כמשמעותי ביותר בחברה הישראלית. חקיקה הנושאת אופי יהודי מוצהר מדגימה תפיסה זו בצורה הברורה ביותר, ובראשה ניתן למצוא את חוקי-היסוד המצהירים על היות המדינה יהודית. דוגמא מרכזית נוספת היא חוק השבות, תש"י-1950, הקובע כי לכל יהודי החי מחוץ לישראל מוקנית הזכות להגר לישראל. חוק זה, בקריאתו יחד עם הסדרי חוק האזרחות, תשי"ב-1952, מעניק, בנוסף, אזרחות ישראלית לכל מהגר יהודי. למדד גלוי, "חיובי", זה יש לצרף רובד משמעות נוסף "נסתר" דרכו נוטל המשפט חלק פעיל באי-זיהוי המזרחים כקבוצה כמובחנת. על-פני הדברים, עיקר מנגנוני ההפליה שהופעלו נגד מזרחים נעשו דרך מה שניתן לזהות בצורה גסה כמנגנונים "דה-פקטו" ולא מנגנונים משפטיים מובהקים, "דה-יורה". הימנעות המשפט מלזהות את המזרחים כקבוצה בעלת איפיונים משלה היוצרים את הפלייתה, מחד גיסא, והדגשת אחדותה היהודית של הקבוצה ההגמונית בישראל, מאידך גיסא, הפכו גם הם את המשפט לשותף פעיל – אף אם סמוי מן העין – להטמעת הקבוצה המזרחית כחלק אינטגראלי מן האוכלוסיה היהודית, ולטשטוש יכולת זיהויה כקבוצה נבדלת בחברה הישראלית. <br />עיצוב החקיקה כאמור לעיל תרם להכרה משפטית בחלוקה אתנית משמעותית אחת בשיח הישראלי: זו הקיימת בין יהודים וערבים. הכרה ברורה זו מרמזת, מניה וביה, על העדרה של חלוקה רלבנטית אחרת בחברה הישראלית, למצער מבחינת המשפט. מצב דברים זה עמד כמובן בניגוד לעובדת מוחלשותה הקטגורית של הקבוצה המזרחית במציאות הישראלית. היטיבה לבטא זאת בפשטות, אך במלוא המשמעות, פרופ' פנינה להב:<br />"With regard to the Mizrahis, Israeli law appears to have been blind. Formally, they have been treated as equals…" <br />בפרק זה, ברצוני להבנות עיוורון זה של המשפט עליו מצביעה להב - אותו "אין" - כ"יש". לפי דפוס חשיבה זה, העדרם של המזרחים אינו מסמל את אי-השתתפותם במרחב המשפטי, אלא הוא הוא המעצב והמסמל את השתתפותם זו. קריאתי היא לפיכך כזו שאינה מגבילה עצמה למתווה הידע שמציג המשפט. היא מבקשת לקרוא מעבר לו, ולבחון במסגרתו את מי שמוּצָאים מחוץ לגבולותיו, כמי שנמצאים עדיין בגבול תחולתו. זוהי הקריאה-מחדש של ה"אין" כ"יש". קריאה זו תיעשה בדרך של מיפוי השתתפותה של הקבוצה המזרחית בשיח הזכות לשוויון עד לעת כניסתו לתוקף של חוק איסור הפליה, בו ניתן לזהות את "סימני הזמן" שיצרה השתתפות זו .<br />למותר להבהיר כי בניסיוני למפות את דפוס יחסיה של הקבוצה המזרחית עם המשפט, איני מתיימרת לסקור את כלל האינטראקציות שהתקיימו בין המשפט והקבוצה המזרחית. במובן זה, דווקא ראשוניותה של כתיבה ביקורתית זו בשיח האקדמי המשפטי בישראל, היא המגבילה את היכולת להציג במאמר אחד ניתוח מקיף של מקומה של הקבוצה המזרחית במשפט הישראלי ושל גבולותיה של מערכת האנטי-הפליה הישראלית במסגרתה. יומרתי הצנועה יותר היא לזהות נקודות מכוננות במשפט הישראלי, במסגרתן התרחש מפגש משמעותי בין המשפט ובין מזרחים בצומתי הפליה-שוויון. כרונולוגית, אינטראקציה בין המשפט ומזרחים נוצרה עוד עם הגעתם של ראשוני העולים המזרחים, ודרך העשורים הראשונים לקליטתם בישראל. למרות זאת, בחרתי להתרכז במפגשים משפטיים אלה רק משנות ה-70' ואילך, כמייצרים נקודות מפגש משמעותיות. הסיבה לבחירה זו נעוצה בהקשר החברתי המובהק העולה ממפגשים אלה. הם עוסקים בתחומים, אשר כעולה מהפרק הראשון למאמר זה, הנם בעלי השפעה מרכזית על טענת הפליית מזרחים בישראל, ונוגעים למבנה מערכת החינוך, להקצאת משאבי-תרבות ולמשטר החלוקה המקרקעי בישראל. זאת ועוד, מבחינה היסטורית מדובר בתקופה בה ניתן לראות בחברה הישראלית, לאחר מלחמת ששת-הימים, ועם תום גלי העלייה המאסיבית אליה, כחברה המתחילה להתייצב לאומית וגיאוגרפית ולפרוח במדינתה החדשה. בתקופה זו גם החלה מתגבשת תפישה ביקורתית בחקר החברה בישראל באשר למעמד הקבוצה המזרחית. בסמוך לאחר-מכן גם החלה פריחת העידן הערכי במשפט הישראלי, שנפתח עוד ועוד לשיח ביקורתי-חברתי, והדבר הפך אף הוא מפגשים אלה למשמעותיים לניתוח יחסי המשפט והקבוצה המזרחית. על רקע הקשרים אלה, צפוי היה המפגש בין המשפט והשיח המזרחי לשאת פרי, גם אם לא במישור החלוקתי, הרי שלמצער במישור ההכרתי. בפועל, פעלו מפגשים אלה בעיקר באופן ששמט את הלגיטימציה לניהול שיח אנטי-הפלייתי-מזרחי במשפט. אף שסקירתי אינה ממצה, נראה כי ניתן לזהות דרכה חלוקה גסה לתקופות מובחנות בהתנהלות הצדדים הנפגשים. בחלק מנקודות אלה היו מזרחים פאסיביים, ובחלקן ניסו סוכני שינוי-חברתי מזרחים באופן מובהק להשתמש במשפט ככלי לחשיפת אי-השוויון ממנו סובלת קבוצה זו. בחלק מהן השתמשו בשפה אתנית ברורה, ובחלקן בשפה ישירה פחות. הצגת נקודות מפגש מכוננות אלה תאפשר לנו, לפיכך, לאתגר את העדרה של הקטגוריה המזרחית במשפט כיום ולהציגה כבלתי-טבעית, ובעיקר, כניתנת-לשינוי.<br />התקופה הראשונה: פאסיביות משפטית<br />בשנות ה-70' לא ניתן עדיין לזהות שימוש מכוון של סוכני-שיח מזרחים בכלים האנטי-הפלייתיים של המשפט לשם מיגור הפלייתם. עם זאת, נושא מעמדם החברתי הנחות של מזרחים מתעורר בצורה מובהקת על רקע סוציולוגי אחר, המובא תדיר לפני בית-המשפט: תחום החינוך. תחום זה מתאפיין בפאסיביות מזרחית, במובן זה שדפוס התביעה המשפטית הוא כזה שהמזרחים הם נעדרים-נוכחים בו, באשר התביעות בתחום הוגשו על-ידי אשכנזים אשר ביקשו להרחיק את ילדיהם מבתי-ספר בהם למדו ילדים מזרחים. <br />נקודת המפגש הראשונה מזוהה אם כן על-ידיי כזו בה לראשונה מועלה אל פני השיח המשפטי השסע התוך-יהודי, בבית-המשפט העליון, כנושא משמעות משפטית מהותית. בג"צ 152/71 קרמר נ' עיריית ירושלים היה המקרה הראשון בו דן בית-המשפט העליון בתכנית האינטגרציה בחינוך בישראל, אשר לימים היוותה מקור משמעותי למחלוקות ולפסיקה עניפה. נסיבות מקרה זה היו, כפי שטיפוסי הוא למקרי הפעלת שיטת האינטגרציה החינוך, שהעותרים, קבוצת הורים ממוצא אשכנזי, סירבו לשלוח את ילדיהם לבית-ספר אינטגרטיבי, משמע, שבו לומדים גם תלמידים ממוצא מזרחי, אף שהם היו מחויבים בכך מכוח תכנית האינטגרציה בחינוך שהונהגה בארץ אז. הדיונים בתיק התקיימו במאי 1971, בבית המשפט העליון שמיקומו אז היה במרכז העיר ירושלים. בחודש זה, קבוצה של אלפי מזרחים, בני ובנות הדור השני לעולים מארצות ערב והאסלאם, הובילו כמטחווי-קשת מבית-משפט זה את אחת המחאות החברתיות הגדולות ביותר בתולדות החברה היהודית בישראל. בהפגנה, המכונה "ליל הפנתרים", הובילו מנהיגי תנועת המחאה האזרחית של "הפנתרים השחורים" אלפים מתושביה המזרחיים של ירושלים, להפגנה נגד מה שזיהו כדפוס של דיכוי שלטוני והפלייה הננקטת כנגד אזרחיה המזרחיים של מדינת-ישראל. למותר לציין כי הפגנה זו היתה כה משמעותית, עד כי הולידה לימים ועדת חקירה ממלכתית והענות חלקית לדרישותיהם של המפגינים לחלוקה שוויונית וצודקת של עוגת הרווחה המצרפית בישראל. אף שהפגנה זו זעזעה את אמות-הסיפים של הסולידריות התוך-יהודית בחברה הישראלית, ועוררה הד-ציבורי של ממש בחברה הקטנה והאינטימית של התקופה האמורה, ואף שפסק-הדין פורסם רק שלושה שבועות אחריה, לא ניכרת בו התייחסות לקרע החברתי עליו הצביעה. זאת ועוד, תכנית האינטגרציה יועדה, לפחות בפן ההצהרתי שלה, לטפל בדיוק בקרע זה בחברה הישראלית, אשר אותותיו ניכרו בחינוך סגרגטיבי אשכנזי-מזרחי שפשה בישראל, ותכליתה היתה להביא לאינטגרציה בין קבוצות אלה במערכת החינוך. בפסק-דינם, השופטים השתמשו בשפה נייטראלית, המתייחסת לתכנית האינטגרציה ככלי ל"הגשמת עקרון ההטרוגניות, שתכליתו להביא לאינטגרציה חברתית של בני עדות ושכבות שונות" בחברה הישראלית. בכך נמנע בית-המשפט מלהשתמש בשפה הסוציולוגית שנשתרשה כבר אז, אשר דיברה על קבוצות של מזרחים ואשכנזים מפורשות. יתירה מזאת, בהצגה זו נראה היה כי בית-המשפט מכוון יותר לביסוס רעיון ההטרוגניות בחינוך מאשר לרעיון של אי-צדק ואנטי-הפלייה בחינוך, אשר זכרם לא בא כלל בכתיבתו. עיקר פסק-הדין מוקדש לניתוח בירוקרטי-מנהלי של סמכויות הרישום של תלמידים אלה באזורי הרישום השונים. רק בשולי פסק-הדין, בפסק-דינו הקצר והמסכים של השופט עציוני, הוא ממקם את הסוגיה בהקשר אותו כינה עציוני "בעל חשיבות עקרונית וציבורית". עציוני הזכיר בקצרה את עניין השבר החברתי ואת הרפורמה בחינוך כאמורה לפתור את המצב בו לבני עדות המזרח היה ייצוג חסר פרופורציות במערכת החינוך העל-יסודית. אלא שזו היתה הפעם הראשונה והאחרונה בה התייחס בית-המשפט בהקשר זה לקבוצה המזרחית. זאת ועוד, עציוני עצמו נמנה על חברי ועדת החקירה הציבורית לאירועי ואדי סליב, שהתרחשו בשנת 1959, אשר ביקשה לקבל תמונה רחבה על אודות דפוסי ההפליה ממנה סבלו המזרחים בישראל אז. הכרתו לפיכך בהקשר ההפלייתי היתה מתבקשת. אלא שמכאן ואילך, שיח האינטגרציה בחינוך שניהל בית-המשפט העליון היה א-הקשרי, נמנע מלהבהיר מיהם "השחקנים" במשחק אי-השוויון אותו אמורה הרפורמה בחינוך לתקן, ובהדרגה הפך משיח של אינטגרציה בין עדתית לשיח מעמדי בלבד. <br />התקופה השנייה: ניהול שיח זהותי מובהק <br />תקופה זו מסומנת ככזו בה ניתן לראשונה לזהות שימוש מודע, מובהק ומקצועני במשפט ככלי בידי מזרחים לשינוי מעמדם החברתי-קולקטיבי. נקודת המפגש בה הינה בג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור, שם עימתה סוכנת שינוי-חברתי מרכזית בשיח המזרחי, ד"ר ויקי שירן, את בית-המשפט, עם שיח משפטי אנטי-הפלייתי מובהק. בפרשה זו טענה שירן והעותרים עמה כי העדר נראות לתרומתה של הקבוצה המזרחית להקמתה של מדינת-ישראל ולביסוסה של התנועה הציונית מסדרת הטלוויזיה בעלת הנופך הלאומי דאז, "עמוד האש", מחייבת ביטול שלה, בהיותה ממומנת ממשאב ציבורי ומשודרת בערוץ היחידי הקיים. בדחותו את העתירה, בית-המשפט נדרש להשתמש בשפה הזהותית המפורשת שננקטה בה. אולם אף שהתייחס מפורשות לקבוצות של "יהדות אשכנז" ו"יהדות המזרח" בתיאור טענות העותרת, עבר בית-המשפט, בהנמקתו להחלטתו, לשיח המתנגד לקטגוריות אלה, והעוסק בסבירות, ולא בהפליה. פסק-הדין נדון על אדנים טכניים-מנהליים בדבר שאלת סמכויות הגופים הסטטוטוריים הפועלים ברשות השידור וסמכות בית המשפט הגבוה לצדק להורות על העשרת תכניהן של הפקות טלביזיה והרחבתן לנקודות מבט "שונות". בהתנגדותו המרומזת לעצם העלאת טענת ההפליה, קרא בית המשפט לעותרים לזנוח שיח מעין-גזעני ומפלג זה: <br />"כך יכלה, לדוגמה, לעלות מול דברי העותרים הטענה, השוללת תפיסתם והמתבססת על כך שגישה אינטגראטיבית, המושתתת על אמונה באחדות העם, אינה זקוקה למפתח עדתי - במתכונתו של המפתח המפלגתי ¬לפיו יתחלקו התמונות או התיאורים שבמישדר; נהפוך הוא, כל שנעשה בכל אתר ובכל הזמנים הוא בגדר הוויה וחוויה של העם כולו, אשר כולם שותפים להן, ואשר כולם זכאים להתברר בהן או להתאבל עליהן, הכול לפי טיבן ומהותן, וכי אין בודקים בציציותיו העדתיות של פלוני, שהוא דמות מופת, או של פלמוני, שהוא קרבן של מעשה איבה. דומה כי גישה זו - המעוגנת בהשקפה לפיה ישראל ערבים זה לזה ¬הייתה במשך דורות ארוכים נחלתם של רבים וטובים..." <br />תחת אשר יקשיב בית-המשפט לטענת ההפליה שהעלו העותרים, נמצא הוא בדברים אלה מנצל את ההזדמנות שלפניו להשתמש בשיח של אחדות, ולהטיף לעותרים על חשיבות שימור הקו המחבר של יהודיות, המקשר בין חלקי העם, יהא מוצאם העדתי אשר יהא. הטפה זו מעידה אף היא על התייחסותו של שמגר אל העותרים כמי שבעצם העלאת העניין העדתי, זורעים מדון ומחלוקת בעם, ויוצרים אותן יש מאין. הגדילה לעשות בעניין זה השופטת בן-פורת, הרואה בטענת ההפליה המועלית לפניה משום עלבון לעם היהודי: <br />"הטענה בעתירה, שהקבוצה שנפגעה היא 'יהדות המזרח', יש בה כדי לקומם. יכולים יהודים לחיות במזרח או במערב, אך היהדות היא מושג כולל אחד ויחיד, החובק זרועות עולם. 'יהדות המזרח' כמו 'יהדות אשכנז' אינן אלא אברים של אותו גוף, שעליו יש לשמור מפני פיצול מזיק, שריח של פירוד לבבות נודף ממנו."<br />בית המשפט, אפוא, לא רק שדחה את טענת החלוקה האי-שוויונית שהעלתה העתירה, אלא שמט בדבריו את הלגיטימציה להעלאת טענת קיומן של קטיגוריות זהות פנים-יהודיות. עמדה זו משתלבת היטב באווירה ששלטה לאחר עליית הליכוד לשלטון בעקבות גיוסו האלקטורלי של הקול המזרחי. תקופה זו מזהה מני מאוטנר כ"תקופת חרדה" שאחזה באליטה האשכנזית, אשר בצר לה ביקשה את סיועו של בית-המשפט העליון באיזון תבוסתה האלקטוראלית, וזה האחרון שיתף עמה פעולה. לפעולה זו היתה ככל הנראה אפקטיביות משתקת ומשתיקה במיוחד, באשר נקודת המפגש השלישית והבאה של השיח המזרחי עם המשפט הגיעה רק לאחר שני עשורים.<br />התקופה השלישית: שיח אנטי-זהותי אסטרטגי<br />נקודת המפגש השלישית של המשפט עם השיח המזרחי נתפסת ללא ספק כנקודת הצלחה מונומנטלית בתולדות המאבק לשוויון של קבוצה זו דרך המשפט. בבג"צ 244/00 עמותת שיח חדש נ' שר התשתיות הלאומיות, המוכר בשמו "בג"צ הקשת", נקרא בית-המשפט העליון להכריז על סדרת החלטות להקצאת קרקעות בישראל כמפלות. העתירה הוגשה על-ידי "הקשת המזרחית הדמוקרטית", ארגון מרכזי – ואז יחיד, בחברה האזרחית בישראל – להנהגת דפוסי צדק-חלוקתי בישראל, ועל-ידי קבוצה שעליה נמנו מבולטי האינטלקטואלים המזרחים דאז. העתירה נסובה סביב סדרת החלטות של מנהל מקרקעי ישראל, אשר היו חלק מרפורמה כללית שמשמעותה היתה חיזוק משמעותי של זכויותיהם של מחזיקי קרקעות שהוגדרו חקלאיות. רפורמה זו אופיינה בטקטיקה של שינוי ייעוד קרקע מחקלאית-ציבורית לקרקע לבנייה ופיתוח, שחלק ארי ממנה הוענק, ללא מכרז ובהנחות כספיות מופלגות, למחזיקיה בפועל. בכך, היטיבה הרפורמה באופן מובהק ובלתי-שוויוני עם אוכלוסיית המושבניקים והקיבוצניקים, המונה בעיקר אשכנזים. טענת חוסר-סבירות זו חוזקה בטענת הפלייה לה טענו העותרים, ולפיה, במקביל למתן הטבות מרחיקות-לכת אלה לקבוצה האמורה, נוקטת המדינה מדיניות כספית דווקנית ובלתי-הוגנת כלפי דיירי הדיור-הציבורי בישראל, המרוכז בעיקר בעיירות-הפיתוח, והמאכלס בעיקר דיירים ממוצא מזרחי. האף שהוגשה במסגרת שיח מזרחי אנטי-הפלייתי מובהק, החליטו מנסחי העתירה כי זאת הפעם היא תנוסח בצורה שלא תפגע בסיכוייה, ואשר תאפשר דיון בה שלא ייחסם בשל ניהולה דרך שיח מזרחי. החלטה זו התקבלה גם בהסתמך על ניסיון העבר של אחת מן העותרות המרכזיות גם כאן, ד"ר שירן. בית-המשפט, הגיב בהתאם בפסק-דין אוהד, הדן בסוגיית ההפליה בין "הסקטור החקלאי" ל"סקטור העירוני" בישראל שיוצרת הרפורמה. בחירה זו מעלה תמיהה אנליטית קשה: טענת העותרים כוונה אמנם לחלוקה בלתי-שוויונית בין סקטורים אלה, אולם היא כיוונה בדבריה לאוכלוסיה המזרחית המתגוררת בדיור הציבורי בישראל, ובוודאי שלא כיוונה בדבריה להפליית הסקטור העירוני בישראל ככלל, דוגמת בעלי הבתים בערים הגדולות והעשירות, אשר ברי כי אינו סובל מהפליה כלשהי בבעלות על רכושו. תוצאה זו אליה מגיע פסק-הדין, אף שהיא תולדה של מעין הדרכה מטעם התובעים, עדיין מעלה קושי אנליטי משמעותי, המחזק עוד את ההשערה כי מקורה בנסיון להמנע מלזהות נכוחה את הצדדים אשר הרפורמה נגעה להם ישירות. נקודה נוספת, חשובה, בדבר ההתעלמות מהרכיב המזרחי המובהק של העתירה חושפת קלריס חרבון. במסגרת ביקורתה את פסק-הדין, בחנה חרבון את גוף העתירה שהוגשה לבית המשפט העליון, וגילתה כי ארגון "הקשת" העלה את זיהויו המזרחי בכתב העתירה. נוהג מקובל הוא כי כאשר בית-המשפט העליון מציג את הצדדים לפניו בפסק-דינו הסופי, משתמש הוא בכתב העתירה כדי להביא ממנו, בלשונו, את זהות העותרים לפניו. כך היה גם כאן. השופט אור מפנה בתחילת פסק-הדין אל כתב העתירה, כדי לתאר את העותרת. נביא את תיאורו כלשונו: <br />"העותרת 1 בבג"ץ 244/00 הינה עמותת "שיח חדש" אשר מגדירה עצמה כתנועה חברתית אל-מפלגתית וחוץ-פרלמנטרית. כנזכר בעתירה, בין יתר מטרותיה, העותרת מחויבת "להיאבק למען מימוש זכויות הפרט הפוליטיות, התרבותיות והחברתיות-כלכליות של כל אזרחי החברה הישראלית... תוך נקיטת עמדה של חלוקת משאבים צודקת ורחבה בין כל קבוצות האוכלוסיה בישראל".<br />בדיקתה של חרבון העלתה כי אותן שלוש נקודות בהן השתמש השופט אור באמצע תיאור העותרת באו במקום טקסט מן העתירה, אותו השמיט, הקובע כי "העמותה הוקמה על-ידי נשים וגברים, דור שני ושלישי ליהודים ממדינות ערב". משמע, העמותה, בעתירתה, הביאה תיאור מלא וקונטקסטואלי יותר של זהותה המזרחית, מאשר זה בו בחר השופט אור להציגה. בגוף פסק-הדין השמיט השופט אור רכיבי זהות מרכזיים אלה בין כבלתי-רלבנטיים ובין כבלתי-לגיטימיים. הם הוחלפו בשלוש נקודות. בכך ניכר כי גם המעט מן ההקשר המזרחי שהוכנס לעתירה, הוצא ממנה בכוח פסק-הדין. השיח הפורמליסטי דרכו מעבד בית-המשפט את בעיית ההפליה והטענות כלפיה בתקופות הקודמות, מצא דרכו גם אל פסק-דין זה, אפילו על-פניו נדמה הוא יצירתי וחדשני. יוסי דהן, אשר בחן את פרדיגמות הצדק המעצבות את פסק-הדין, טען כי למרות השימוש המובהק של בית-המשפט בשיח החדשני והחברתי של צדק מחלק, עובדו טענות צדק אלה על-ידיו לדפוסי שפיטה מנהליים פורמליסטים במיוחד, בפסק-דין אותו הוא מכנה "נוהלי טהור". <br /><br />התקופה הרביעית: חזרה לשיח הזהות?<br />את נקודת המפגש הרביעית בין השיח המזרחי והמשפט מציין חיקוקו של חוק איסור הפליה, אשר יועד בעיקר להתמודד עם התופעה של אי-הכנסת מזרחים צעירים לבילויים במועדוני-לילה בישראל. נקודה זו תידון בהרחבה בפרק הבא.<br />סיכום נקודות המפגש עד כה בין השיח המזרחי והמשפט בישראל מציג תמונה בעייתית במסגרתה נמנעו בתי-המשפט מלהתמודד ישירות עם טענת ההפליה או הקשר ההפליה ממנה סובלים מזרחים בישראל. הרובד האתנוקרטי והיורוצנטרי של החברה הישראלית נדחקו במפגשים אלה לשוליים והומרו בשיח פורמליסטי טכנוקרטי אודות סבירות וסמכות. אל רקע זה של דה-לגיטימציה להעלאת טענות הפליה נכוחות, והימנעות נמשכת מלדון בהפלייתם של מזרחים בישראל באופן גלוי, מגיעים התובעים המבקשים בישראל של שנות האלפיים להפעיל להגנתם את חוק איסור הפליה למניעת הפלייתם בכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים. על רקע זה גם ייעשה דיוננו בפרק הבא, בו נבחן את מגבלות השימוש בכלי זה ככלי אנטי-הפלייתי, בהקשר המזרחי. <br /><br />פרק שלישי: חוק איסור הפליה – הדיסוננס: למגר הפליה של מי שאינו נחשב מופלה<br />חוק איסור הפליה, אשר חוקק בשנת 2000, קובע איסור מרכזי על הפליה בהספקת שירות או מוצר ציבורי, ובמתן כניסה למקום ציבורי על רקעים שונים. בכך החוק מהווה ביטוי להגנה ישירה על הזכות לשוויון דרך דיני הנזיקין הפרטיים. בדיקת ההקשר ההיסטורי בתוכו נוצר חוק איסור הפליה מגלה כי המניע העיקרי לחיקוקו היה מיגור התופעה החברתית שפשתה בתחום הבילוי בישראל, שלפיה נאסרה הכניסה למקומות בילוי ציבוריים על קבוצות מסוימות באוכלוסיה, בדרך המוכרת כ"סלקציה". כעולה מהצעת החוק גופה, יועד החוק למגר את התופעה כמי שפגעה בראש ובראשונה בקבוצת המזרחים. יתירה מכך, הוגה החוק, חבר-הכנסת אלי בן-מנחם, הוא עצמו ממוצא מזרחי, העלה את הדברים מפורשות על דוכן הכנסת, כאשר עמד החוק להצבעה שנייה ושלישית. בדבריו בכנסת השתמש בן-מנחם, לשם הצדקת החוק, במסגרת שיח טיפוסית של אותה דיאלקטיקה ערבית-יהודית בה עסקתי בתחילת דבריי. הוא מבקש לזעזע את חבריו למליאה בציינו כי המציאות היא שחיילים ממוצא מזרחי, הלוחמים שכם אל שכם עם חבריהם ממוצא אשכנזי – למול "האויב הערבי המשותף", אין צורך לומר – מוצאים עצמם מוקעים מן החברה הישראלית ברגע שהם פושטים את מדיהם, והופכים ל"סתם" אזרחים ממוצא מזרחי. במהלך קלאסי של אסימילציה כפתרון לסגרגציה, השתמש בן-מנחם בטענת התרומה שתורמים מזרחים לחברה הישראלית-יהודית, דמיונם לקבוצה ההגמונית ואחרותם מהקבוצה הערבית. טיעון זה הוכח כמנצח, כאשר על בסיסו התקבל החוק ללא כל התנגדות. משמע, החוק נמצא מעיד על חברה ישראלית, כפי שעמדותיה משתקפות בדיוני הכנסת ובהסדר החקיקה, המודעת להפליה המופעלת נגד מזרחים, ומבקשת, כמתחייב בחברה דמוקראטית השואפת לשוויון, למגרה, אף אם בצורה מוגבלת. אלא שהדבר נעשה, כאמור, בתוך אותה דינאמיקה של הכחשה של אותה הפליה בדיוק. דיסוננס זה נותן את אותותיו כבר בניסוח החוק. לשון החוק, אשר הפליית מזרחים היתה המניע לחיקוקו, אינה רואה ב"מזרחיות" או ב"מוצא עדתי" כסיבה להפליה. <br />ברשימה המופיעה בסעיף 3(א) לחוק, מפורטים בסיסי ההפליה המוכרים בחוק: "...גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות." כלום ניתן לזהות בסיס הפליה מובהק להגנה על מזרחים ברשימה נקובה זו בחוק? נראה כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה. החוק נמנע משימוש פשוט, מיידי ושימושי בקטיגוריה מתבקשת ומוכרת יותר כמו "מוצא" למשל. הבסיסים בהם ניתן היה אולי למצוא עיגון להגנה כזו הם אלה המגולמים בקטגוריות של "ארץ מוצא" ושל "גזע". אלא שהבסיס של "ארץ מוצא" נראה כמיועד למהגרים/עולים שארץ המוצא שלהם אינה ישראל, ובלתי-רלבנטי לכלל המזרחים הצעירים, שארץ לידתם היא ישראל. בהקשר מצומצם זה ניתן להצביע למשל על השימוש בביטוי "מוצא" בלבד, כרחב יותר ובעייתי פחות. ביטויים כמו "מוצא עדתי" או "מוצא אתני" נדמים אף הם כמי שיכולים היו לעשות שירות טוב יותר לרעיון של איסור הפליה זה. קטיגוריית ה"גזע" המוצעת בחוק נתפסת אף היא כבעייתית, כפי שנראה בהמשך, אולם הינה הסבירה ביותר לשימוש. בקצירת האומר רק יוזכר כאן כי מלבד הביקורת הקיימת כנגד עצם ההכרה ב"גזע" שהינו קטיגוריה מדומיינת ומומצאת, השימוש בה כמעט אינו רלבנטי בשיח התוך-יהודי, באשר היהודים נתפסים לא רק כבני אותו גזע שמי, אלא אף כבני אותו עם, דת ולאום. יתירה מכך, אף אם ניתן לומר כי פרשנות תכליתית ומרחיבה של חלופות אלה יכולה היתה בקלות לשמש את בתי-המשפט בבואם להגן על מזרחים מפני הפליה, הרי שבפועל, כפי שיראה פרק זה, לא רק שבתי-המשפט נמנעו כמעט כליל מלהשתמש בחלופות אלה, הרי שתחת שיפעילו אותן תוך מתן פרשנות משמעותית להן, בחרו לייצר חלופות חדשות, שזכרן לא בא בגדרי החוק, ושנראה כי ניתן היה דרכן "לעקוף" את הצורך לדון ישירות בשהותם המזרחית של מבקשי הגנת החוק. בכך, ניתן לזהות שוב את עקבותיה של "דינמיקת ההכחשה", גם בשימוש בחוק זה. <br />למרות הקושי הניסוחי והפרשני בהגנה מכוח החוק על מזרחים מפני הפלייתם, ניתוח סטטיסטי של דפוסי השימוש בו מגלה את הקשר ההדוק בין הרקע לחיקוקו, והשימוש התדיר בו: החוק אכן מופעל, באופן מובהק, לשם הגשת תביעות על-ידי מזרחים נגד הפלייתם, ואלה מהוות 69% מכלל התביעות מכוח החוק. במסגרת זו, תביעותיהם מופנות באופן שיטתי כנגד בעלי מועדונים, בשל אי-הכנסתם אליהם, והמחקר מגלה כי 79% מהתביעות נגד המועדונים הוגשו בידי מזרחים. הסימליות המיוצגת בהעמדת המאבק בתופעת אי-ההכנסה למועדונים כמאבק בהפליית מזרחים בישראל כמעט בלתי-נתפסת בריאליזם שהיא מייצגת: המזרחים מתדפקים על דלתות המועדון החברתי, מבקשים להיכנס אליו, להיות שייכים, להיות חלק מהקבוצה העולצת שבפנים, אולם הדלת לעולם השייכוּת נטרקת בפניהם. הם לא מתקבלים, לא "מקובלים", ונותרים דחויים במובן הבסיסי ביותר. <br /> <br />לנוכח נתונים סטטיסטטיים אלה, עולה ביתר-שאת העניין שבזיהוי השפעת העדרו מן החוק של בסיס הפליה המותאם לזו ממנה סובלים מזרחים. לצורך כך, בחנתי את מה שנראה ככלל פסקי-הדין שניתנו עד היום מכוח החוק. ניתוח פסקי-הדין בתחום מגלה כי חוסר זה מגביל מאד את יכולת השימוש בחוק להגנתם של מזרחים, ומכתיב את הקשיים העולים ממנו, כדפוסים חוזרים הניתנים לזיהוי במגוון פסקי-הדין שניתנו בעניין זה. כאן יצויין, כי בכמעט עשור של שימוש בו, חוק איסור הפליה לא הניב פסיקה מרובה. מחיפוש במאגרים האלקטרוניים עולה כי ישנם 56 פסקי-דין בסך הכל בהם נדונו תביעות לפיצוי מכוחו של חוק זה, כשחלק הארי שלהם ניתן בשנתיים האחרונות. חשוב עוד לציין כי מקורם של אלה בערכאות נמוכות, באשר החוק עדיין לא נדון על-ידי בית-המשפט העליון, ואף לפתחו של בית-המשפט המחוזי הגיע רק פעמים ספורות. אלא שעובדה זו לא רק שאינה מחלישה את חשיבות ניתוחי, אלא בעיניי מגבירה היא אותה. למרות הגישה הרווחת כי פסיקה משמעותית היא זו היורדת ממעל, מן הערכאה הגבוהה דווקא, העמדה הרווחת בגישה הביקורתית למשפט היא כי ישנה חשיבות רבה לשימוש בפסיקה מהערכאות הנמוכות כמשקפת בצורה הטובה ביותר את המציאות החברתית בה מופעל החוק. פסיקה זו משקפת בצורה הטובה, הטרייה והנאמנה ביותר את הלך הרוח התרבותי בתחום הנבדק. הלך-רוח מבולבל מדחיק-מכיר זה ניכר בשורה של מאפיינים של פסקי-הדין, אשר יוצגו להלן.<br /> <br />1) שימוש לא-עקבי ונעדר-שיטתיות בחלופות בסיסי ההפלייה בחוק<br />משהובנה החוק כך שישנה רשימת בסיסי הפליה האסורים לפיו, ניתן היה לצפות כי במקרים דומים עובדתית ייעשה שימוש חוזר בקטיגוריה מתאימה זו או אחרת. כך למשל, אשה שהופלתה בשל מינה, צפוי שתתבע בעילת ההפליה על בסיס "מין", וערבי המופלה בשל מוצאו, יתבע בגין עילת ההפליה על בסיס "לאום". אלא שמעיון בפסקי-הדין ניתן לזהות דפוסים של שימוש מבולבל וכוללני בבסיסי ההפליה, שימוש לא-עקבי בבסיסים שונים או שימוש בערבוביה בהם. ודוקו: בעיה זו ניכרת בהתנהלותם של סוכני משפט שונים הנוטלים חלק בהליך המשפטי. כך, השופטים עצמם, בבואם לזהות את בסיס ההפליה שלפניהם, עושים שימוש בערבוביא בעילות ההפלייה. ניתן לזהות בכתיבתם שימוש משולב בקביעה כי התובע הופלה על בסיס "גזעו וצבע עורו" או אפילו שימוש בקביעה המשולשת המכילה יסודות חלופיים, לפיה תובעים הופלו על בסיס "עורם הכהה, גזעם או ארץ מוצאם". חוסר היכולת לזהות עילה ברורה הביא באחד המקרים לכדי כך שהשופט פשוט קבע כי התובע ואשתו הופלו בעצם כך שלא הוכנסו למסעדה אליה הגיעו, לאחר שהזמינו מקום בה מראש, וזאת למרות שניתן למצוא בפסק-הדין רמזים ברורים לכך שהשופט מזהה את עילת ההפליה כמוצאם המזרחי של התובעים. לכאורה, פתרון פשוט ואלגנטי, הנמנע לחלוטין משאלות של זיהוי זהותם של התובעים, אשר בכתב תביעתם טענו כי הופלו על רקע מוצאם המזרחי. אלא שהנמקה זו לא עמדה כמובן, במבחן הביקורת, ובערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי, קבע זה כי יש לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט לתביעות קטנות, באשר זה לא פירט מהו הבסיס עליו הופלו התובעים, קביעה הנדרשת לפי תנאי סעיף 3(א) לחוק. <br />בעיה זו מאפיינת גם את כתבי התביעה, מהם ניכר כי התובעים עצמם מתקשים "לבחור" בקטיגוריה מתאימה, ולכן מפנים למספר קטגוריות, תוך הוספת קטיגוריה "מבהירה" משלהם, כדוגמת תובע אשר טען שהופלה על בסיס "מוצא, צבע עור ומניעים גזעניים". במקרים אחדים אף נמנעים התובעים כליל מהפנייה לאיזו מן הקטיגוריות, תוך ציון העובדה שלא הוכנסו כמספיקה להעיד על הפלייתם. בהינתן מוצאם כנתון עובדתי בין עובדות המקרה - גם אם לא מוצהר עליו - נראה כי תובעים אלה סומכים על ההבנה של בסיס הפלייתם בבית המשפט עצמו. כמוצא מן הסבך המשפטי, יש שהתובע נמנע משימוש בשפה המשפטית ופשוט מתאר את סיבת הפלייתו במציאות, כך טענו תובעים בפרשה אחת, שהופלו בשל "מראם החיצוני שאינו 'אשכנזי'". תובעים בעלי תודעה פוליטית מעובדת יותר טענו פשוט להפלייתם בשל היותם "מזרחים", חלק טענו להיותם בעלי "חזות מזרחית". במקרה אחר נקט התובע המזרחי לשון בוטה ופשוטה, בתארו את הסיבה להפלייתו בהיותו "שחור". פשוט כך. בית-המשפט במקרה זה תרגם מיד אמירה לא-משפטית זו לגבולות החוק, על-אף חמקמקותם המובנית הם, בקובעו כי התובע הופלה "מחמת גוון עורו או ארץ מוצאו". אלא שלא תמיד מוכן בית-המשפט למלא תפקיד תרגומי זה, ואפילו בבימ"ש לתביעות קטנות – שם בעיית התרגום חריפה במיוחד, בהיעדר ייצוג מקצועי לתובעים – ניתן למצוא פסיקה הדנה לכף חובה תובעים שנמנעו מלציין את מזרחיותם כסיבה להפלייתם עוד בשלב ניסוח תביעתם. באחד המקרים, התובעים ציינו ברורות בכתב-תביעתם: "קשה מאד היא התחושה שרק חזותנו המזרחית, היא שגרמה לנציגי המועדון למנוע מאיתנו להיכנס". בית-המשפט, בתגובה, קבע כי אין בציון "תחושת" התובעים כדי לספק את דרישת החוק לציין ברורות מהי עילת ההפליה בגינה הם תובעים. במקרה אחר, בו כן השתמש תובע בשלל קטיגוריות העשויות להיות רלבנטיות לו, ובין היתר, פירט כי הופלה "מחמת מוצא ו/או גזע", עדיין עמד לו הדבר לרועץ. בית-המשפט, בקבלו חלקית את דרישת הנתבעים למחוק את התביעה נגדם מחמת העדר עילה, קבע מפורשות כי על התובע היה לפרט בכתב התביעה מהו מוצאו בגינו טוען הוא כי הופלה. אלא שגם ציון המוצא הספציפי של התובעים במקרה אחר – הודי – לא סייע להם, באשר בית-המשפט דחה את תביעתם, כשקבע כי לא הבהירו לאיזו קטיגוריה של איסור ההפליה בחוק נכנס מוצאם זה. פסיקות אלה מדגימות לא רק את הקושי המבני של החוק, אלא גם את פוטנציאל תוצאתו החלוקתית הקשה למזרחים התובעים. <br />2) המצאת חלופות חדשות – חקיקה שיפוטית<br />אחת הדרכים להתמודד עם חוסר בחוק או להימנע מפרשנות רחבה לו היא להניח כי הקטיגוריה החסרה היא חלק מהחוק, אף אם לא פורשה בה. דרך אחרת היא לזהות חוסר זה כלאקונה, הדורשת השלמה. בהעדר קטגוריית הפליה דה-יורה המתאימה בפשטות להפעלה להגנת מזרחים ובהעדר רצון לפרש את הקטיגוריות הקיימות באופן שיחייב עיסוק בזהות המזרחית מחד גיסא, ובהינתן רצונו של בית-המשפט להביא למיגורה של ההפליה הפסולה דה-פקטו נגד מזרחים מאידך גיסא, הפעיל הוא שתי טקטיקות אלה כדי להחיל על מקרים שהובאו לפניו קטגוריות שאינן נמצאות בתחומי החוק. בשתי הטקטיקות המטרה היתה דומה: מציאת פתרון לחוסר האפקטיביות של החוק כלפי מזרחים, תוך המנעות משימוש מובהק בזיהוי מזרחיות התובעים כבסיס להפלייתם. <br />1) המצאת קטיגוריית "צבע עור": ראשון ומשפיע במיוחד בהקשר זה הוא פסק-הדין קיבוץ רמות מנשה נ' מזרחי. בפרשה זו, תבע אדם בשם יצחק מזרחי – עובדה שבאופן אירוני עדיין לא הובילה לזיהויו כ"מזרחי" - מועדון שמנע את כניסתו אליו, על רקע מוצאו המזרחי. עיון בכתב התביעה של מזרחי מגלה שהוא עצמו העלה את מוצאו כסיבה להפלייתו. בית-המשפט המחוזי (השלום?.???) קיבל את תביעתו, אולם לשם כך קבע, בדעת רוב, כי התובע הופלה על רקע צבע-עורו. דא עקא, ש"צבע עור" אינו מופיע בחוק כקטגוריה המהווה בסיס להפליה פסולה, ובפועל, דובר בפעולת אקטיביזם שיפוטי מובהקת. עם זאת, בית המשפט אינו מתייחס לפסיקתו כיוצרת קטיגוריה חדשה יש מאין, אלא קובע בכלליות כי הוא פועל בגבולות הקטיגוריות שמציע החוק – זאת אף כי, כזכור, אין הוא מצביע על מי מהן כחלה על המקרה. יתירה מזאת, היה זה דווקא שופט המיעוט אשר טען כי רשימת עילות ההפליה – אותן קטיגוריות של מופלים – אינה ממצה, וכי ניתן לקרוא אל בינות החוק בסיסי הפליה אחרים כאסורים על-ידיו. המהלך שהובילה השופטת וסרקרוג, שכתבה את דעת הרוב, לשימוש בקטיגוריית צבע העור, נדמה אם כן "טבעי" ומתבקש מלשון החוק, אף כי לא עוגן בה. רקע הדברים אליהם הפנתה השופטת יכול אולי להסביר זאת: בסקירת החוק התייחסה השופטת מפורשות לעניין הפלייתם של מזרחים בכניסה למועדונים כהקשר ההיסטורי לחיקוקו. עוד הוסיפה השופטת וציטטה מדברי ההסבר להצעת החוק, אשר מבהירים כי מטרתו להגן על קבוצות שיש להן הסטוריה של סבל מהפליה. מסיבה זו, סביר שהבחירה ב"צבע עור" כבסיס להפליה נראתה לשופטת פשוטה ומותרת. למרות מהלך "טבעי" זה שביצעה השופטת, קשה לראות כיצד ניתן להגדיר קבוצה מובחנת של בעלי "צבע עור כהה" בחברה הישראלית, ובוודאי שאין תקדים מוכר להכרה בקבוצה שכזו בשיח האנטי-הפליה המוכר, במנותק ממוצאם של חבריה. <br />על-פניה, נראית הבחירה בקטגוריה של צבע-עור ראויה. אין ספק כי הפליית אדם על רקע צבע עורו (הכהה, זאת יש לומר), יוצרת קו ישר בין הפעולה המפלה, והיותה נטועה בגזענות אסורה. לא בכדי עולה כי השימוש בקטגוריית צבע-העור נעשה רק בתיקים בהם נטען כי ההפלייה היתה על רקע מוצאו המזרחי של התובע. אלא שקטגוריה זו מוגבלת בשימושה, ככל שהיא מיועדת להגן על מזרחים. מזרחים מופלים בכניסה למועדונים בשל היותם מזרחים, ולא בשל צבע עורם, ולעתים רבות, למרות צבע עורם. רבים הם המזרחים שצבע עורם בהיר הוא ביותר, ועדיין הפלייתם תהיה נעוצה בהתייחסות גזענית כלפיהם. הקטגוריה של צבע עור פועלת בהתאמה למיגור הפליה כנגד מזרחים כאשר יש בה כדי לאותת על מוצאו המזרחי לכאורה של המופלה. כך למשל, יכול גם מי שמוצאו אינו מזרחי ליהנות מהגנת קטיגוריה זו, ככל שהיא מרמזת שבשל צבע עורו הוא נתפס כמזרחי בעיני מי שסרבו להכניסו. <br />קטגוריית צבע העור מושכת מאד גם במובן זה שהיא נוחה להפעלה שיפוטית קלה: שחום או בהיר. אף שקטיגוריה מבדלת זו נחשבת בגדר טאבו בחברה הישראלית, היא בעלת דומיננטיות של ממש בשיח הציבורי כמסמנת גבולות אתניים. קטיגוריה זו, אשר זוהתה בספרות הסוציולוגית ככזו שאינה משתפת פעולה "עם הרצון להשתיק את הנושא העדתי בישראל", שלא-במפתיע, היא משמשת תכופות את בתי-המשפט בזיהויה של מזרחיות. מתוך פסקי-הדין שנבחנו עולה כי ברבים מהם מתייחס בית-המשפט ישירות ומפורשות לצבע עורם של התובעים - ולעתים אף לזה של העדים - ככלי להוכחת טענת ההפליה ואף להערכת מהימנות הראיות. אלא שמדד זה גם טומן בחובו בדיוק מסיבה זו מורכבות קשה. "צבע" הוא עניין סובייקטיבי, הדורש שימוש ב"דמיוּן" של מזרחיות. תובעים מזרחים מסתכנים תחת קטיגוריה זו בכך שלא יוכרו כ"מזרחים מספיק" מבחינת צבע עורם. מצב בעייתי זה ניכר למשל באחת הפרשות, בה עולה מפרוטוקול בית-המשפט כי כאשר העלה בפניו התובע את הטענה כי הופלה על רקע מוצאו, השיב לו השופט: "אבל אתה יותר לבן ממני". במקרה אחר, ביסס התובע את תביעתו על מוצאו כבן להורים ממרוקו ועיראק, ואילו השופטת תרגמה את שיח מוצא זה לטענת הפליה על-בסיס צבע-עור. אלא שאז המשיכה ופסלה אותה כבלתי-מתאימה לגוון עורו של התובע, שלטעמה לא היה "כהה", ולכן קבעה כי לא ייתכן שהופלה. כך, "פשטותה" (או שמא פשטנותה) של הקטיגוריה מצמצמת טענות רחבות ומורכבות יותר אודות הבדלים בין אשכנזיות לבין מזרחיות, למדד צפיפות פיגמנטציה. עם זאת, אין לכחד כי במקרים בהם אכן מדובר בתובע מזרחי שצבע עורו כהה, ביסוס תביעתו על מדד שטוח וחד-מימדי זה יחזק את תביעתו. בהינתן דינמיקת ההכחשה, השימוש בקטיגוריה זו יטיל נטל קל בהרבה על תובעים העונים על קריטריון זה, מאשר שימוש בקטיגוריות ה"גזע" או "ארץ מוצא". אלא שכמובהר כאן, המצאת קטיגוריית צבע-העור בפרשת מזרחי נועדה לשמש את דינמיקת ההכחשה והיא אף נובעת ממנה. מכאן, ששימוש בה יסב נזק דיסקורסיבי רחב למאבק המזרחי לשוויון, בנוסף לנזק המעשי שיגרום באי-פיצויים של מי שאינם כהי-עור במובהק. <br />נקודה מעניינת נוספת שמעלה השימוש ב"צבע עור" כקטיגוריה נוגעת לטענתו הביקורתית של הפילוסוף והפסיכואנליטיקן פרנץ פנון כי השחור חי את חייו בעור שחור, אולם שואף לעטות, ככל שיוכל, מסיכה לבנה, משמע, מנסה להידמות במראהו, מעשיו ולשונו, ללבן. פעולה נמשכת זו של נסיונו להתקלף מעורו האמיתי הינה כמובן בלתי-אפשרית, ומובילה אותו לפעילות נואשת נמשכת שתוצאותיה המתסכלות ידועות מראש: הוא לעולם לא יהפוך לבן. דוגמא מצמררת להפעלת רעיון זה ממש אצל מזרחים בעלי עור כהה מצויה בפרשת דוד. שם, מתאר בית-המשפט כיצד מנסה התובע "לצאת מעורו", פשוטו כמשמעו, בהגיעו למועדון, כדי לקבל אישור כניסה אליו. במקרה זה, טענת הסלקטור בכניסה היתה כי התובע לבש בגדים בעייתיים וכי שערו היה מסורק בצורה המרמזת אף היא על "הסכנה" שבו. בהליך מופרך ומשפיל במיוחד, מנסה התובע בפתח המועדון להתפשט מעורו: הוא מחליף בגדים ואף שעון עם חברו האשכנזי, ומשנה את תסרוקתו. הוא לובש מסכה לבנה. אלא שכחזונו של פנון, פעולה זו לא צולחת בידיו, והוא עדיין נותר מסורב-כניסה, מחוץ למועדון. כאן נחשף העיוות והשקר שבהתליית העור החיצוני (הבגד) במהותו האמיתית של העור הפנימי (עור הגוף), כמה שמנע את כניסת התובע למועדון. עוד עולה מעובדות פסק-הדין, באופן סימבולי במיוחד, כי חברו האשכנזי של התובע, העוטה כעת את בגדי חברו כזכור, שבגינם לכאורה נאסרה כניסתו מלכתחילה, נכנס לאותו מועדון ללא קושי.<br />2) המצאת קטיגוריית "מקום מגורים": פרץ היצירתיות של בית-המשפט המחוזי בחיפה לא פסק כאן. באחד מפסקי-הדין שניתנו לאחרונה קבע בית-משפט זה כי הפליה על בסיס מקום מגורים נכנסת אף היא לקטיגוריית ההפליות האסורות בחוק. במקרה זה טענו התובעים כי הסירוב להכניסם למועדון בקיבוץ רמת דוד מקורו בהיותם תושבי קצרין. טענה זו גרמה לדחיית תביעתם בערכאה הראשונה, שם קבע בית-המשפט כי משלא הפנו התובעים לעילה מוכרת בין עילות החוק, הרי שתביעתם חסרה ודינה להידחות. בבית המשפט המחוזי, כאמור, התקבל הערעור. בהתבסס על פרשנות תכליתית של החוק כאוסר הפליה מכל סוג כלפי כלל האוכלוסיה, קבע בית-המשפט כי החוק מציג רשימה פתוחה של בסיסי הפליה, ובחר להכיר ב"מקום מגורים" כסיבה מספקת לביסוס הפליה אסורה. למרות שיח נייטראלי זה, מקריאת גוף פסק-הדין עולה כי בית-המשפט הבין היטב את הזיהוי בין מקום המגורים ומוצאם של התובעים. רמז לכך ניתן למצוא בציטוט מכתב התביעה של התובעים, אליו מפנה בית-המשפט, בו כתבו אלה מפורשות כי העיר קצרין מאופיינת באוכלוסייה מזרחית, הסובלת מאפיון סוציו-אקונומי נמוך וסובלת מסטריאוטיפ חברתי שלילי. יוצא, אם כך, שהשימוש בקטיגוריית מקום המגורים שימש אף הוא תחליף לשימוש בקטיגוריית המזרחיות בידי בית-המשפט. <br />תופעת הוספת שתי הקטגוריות שהוצגו לעיל עוצבה בפסיקה כחלק משאלה טכנית על אודות מבנהו של החוק; אם מבסס הוא רשימה סגורה של עילות הפליה אם לאו. הטענות השונות שהועלו בהקשר זה נטענו ברוב להט אשר יצר בפועל שני מחנות מובהקים של מצדדי הרשימה הסגורה, מן הצד האחד, ואלה המצדדים בהרחבתה, מן הצד השני. אלא שתפיסה זו של הדיון כנסוב סביב מבנה החוק אינה אלא מלבוש פורמליסטי לבעיה מהותית. ברי כי שתי עילות התביעה החדשות שהחילו בתי-המשפט אינן מרמזות על קושי מהותי של החוק, שהרי חלק ניכר מהקטגוריות המנויות בו מיועדות למנוע הפליה על רקע מוצא, כפי שביקשו לעשות, בסופו של דבר, הקטגוריות החדשות. עובדה היא גם, שקטגוריות חדשות אשר הוצעו בהקשרים אחרים, נדחו. יתירה מזאת, עמדתם של הטוענים כי רשימת הקטיגוריות שבסעיף 3(א) לחוק הינה סגורה נראית לי משכנעת יותר, פורמלית. לפיכך, יהא זה נכון יותר לקרוא את הדיון האמור בצורה ישירה ביותר, כדיון הנוגע ללב ליבו של הקושי שבהעדר קיומה של קטיגוריה מתאימה להכרה בהפלייתם של מזרחים. בהעדר קטיגוריה מתאימה מעין זו, מבקש בית-המשפט למצוא אחרות תחתיה. פשוט וקל.<br />3) שימוש במדדי אי-שרירותיות לשם השגת תוצאת אי-ההפליה<br />אחת הדרכים הרטוריות לא לעסוק ישירות בבעיה מסדר ראשון, היא כמובן לפתור אותה בפתרון מסדר שני. פתרון מסדר שני משמעו נטרול אפשרות ההגעה לעיסוק בבעיה מן הסדר הראשון. דפוס פעולה זה מוכר למשל ביהדות, שם נקבעים גדרות רחוקים לאיסורי התורה, כדי למנוע כליל ומראש עימות ישיר עם הסוגיה הבוערת. דפוס פעולה זה ניכר בפעולותיהם של שני סוכנים מרכזיים המבקשים למנוע את ההפליה במועדונים: המחוקק ובתי-המשפט. במסגרת ניסיונותיהם של אלה למגר את ההפליה נגד מזרחים מחד גיסא, אבל להימנע מעיסוק ב"סוגיה המזרחית", מאידך גיסא, ניתן לזהות את השימוש בהסדרים הנראים בעייתיים ביותר, והעולים אף כדי שרירותיות. אלא שכאשר הסדרים אלה, הנדמים כהסדרים מסדר ראשון, נקראים-מחדש כהסדרים מסדר שני להתמודדות עם בעיית ההפליה, שבים אליהם הטעם וההגיון. שתי דוגמאות ימחישו שימוש בכלים אלה. האחת, עניינה בקביעת בית-המשפט כי כל הפליה של אדם בכניסה למועדון תיחשב פסולה, והשניה, עניינה בתיקון החוק כך שכל הכנסה שלא לפי סדר הגעה תיחשב הפליה. <br />כאמור, מבנה החוק הוא כזה שיש בו רשימה של בסיסי הפליה אסורים. במסגרת הדיון בשאלת היות בסיסים אלה רשימה סגורה או פתוחה של הפליה אסורה, הועלתה מפי תומכי פרשנות הרשימה הפתוחה הסברה שכל הפליה בהכנסה למועדון פסולה היא, בשל רצון המחוקק למונעה. שופטים אלה טוענים בעצם שכל שרירותיות בהכנסה למועדון אסורה, באשר היא. הדוגמא השנייה לשימוש בכלי שרירותי לזיהוי הפליה מצויה בהצעת חוק לתיקון חוק איסור הפליה, אשר עברה זה מכבר בקריאה ראשונה בכנסת. המדובר בהצעתה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' לקבוע חזקה עובדתית לפיה אדם הופלה, אם לא הוכנס למועדון בהתאמה לסדר הגעתו או פנייתו. התיקון לחוק מבקש למנוע את השימוש במדד הפלייתי להכנסתם של באי מועדונים, תוך התכסות באיצטלות שונות, תמימות על-פניהן, המסבירות לכאורה את עיכובם בחוץ של מי שאינם מוכנסים למועדון. אלא שמבט על הסדר זה יוצר תחושה של אי-נוחות בהגזמה שהוא מייצג בהתערבות באופני פעולה הנדמים טכניים למדי של בעלי מועדונים. מה עומד מאחורי הצעת התערבות זו? מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי כמעט עשור של קיום החוק נותן את התחושה שקשה מאד לתובעים להסביר מדוע נותרו מחוץ למועדון. <br />שני הסדרים אלה נראים כנוגעים במהותם לבלבול מושגי של מציעיהם בין רעיון השרירותיות ורעיון ההפליה. ההסדרים מבקשים להתמודד עם בעיה של שרירותיות, ולא של הפליה, בהציעם מדדים שרירותיים לזיהויה של הפליה. המשותף לשתי ההצעות הוא שהן מטילות איסור על עצם אי-הכנסת אדם למועדון, ובכך ממוטטות את בסיסו רעיוני של החוק, אשר ביקש להתמודד עם התופעה של הפליה, ולא עם תופעה של שרירות. ההבדל בין הפליה לשרירות דורש הבהרה; מושג ההפליה נוגע לדפוס קבוע של פגיעה שיטתית באוכלוסיות המצויות במיקום נחות בתוך מארג חברתי של יחסי-כוח כוח, בעוד ששרירותיות נבחנת לאור שאלת תת-תחולה או יתר-תחולה של כלל על קבוצות שונות. אף שלעתים ניכר כי גם הפסיקה הישראלית לוקה בבלבול מושגי זה, ומתייחסת למדדי אי-שרירות כמדדי אי-שוויון, עדיין ישנם הקשרים בהם ניכרת בה הבנה של הפער החשוב בין שרירות, שעניניינה הבחנה פסולה בין דומים, הפסולה בעיקר מן ההיבט הציבורי-מנהלי, לבין הפליה אסורה, שפסלותה היא בעלת ערך חוקתי. כעולה מדברי ההסבר לחוק, הוא נחקק בתוך הקשר ברור של דפוס הפליה בחברה הישראלית, והוא מהווה חוליה בשרשרת חקיקתית כלל-עולמית המזוהה כחקיקת זכויות-אדם. זאת ועוד, ההצדקות להתערבות המחוקק באוטונומיה לכאורה של שחקנים בשוק הפרטי נגזרות בדיוק מחשיבותו החוקתית של ערך השוויון שעומד בבסיס חקיקה מתערבת זו. מסיבות אלה, ברי כי תכלית החוק לשמש הגנה מפני הפליה דווקא, ולא לשם הגנה מפני שרירותיות "סתם". כיצד ניתן אם כן להסביר את השימוש בכלים האמורים בידי שני סוכני משפט כה מקצועיים? הצעתי היא, כאמור, לקרוא-מחדש הסדרים אלה כהסדרים מסדר שני, המונעים עיסוק בבעיה מסדר ראשון. השימוש בשרירות כמדד להפעלת האיסור בחוק ימנע דיונים בבית-המשפט אודות טיבה המהותי של הפליית התובעים, ויעביר את הדיון בסוגיית ההפליה לתחום מאד טכנוקרטי ו"רזה" מהותית. תובע לא יידרש עוד להוכיח מדוע לא הוכנס, אלא אך שלא הוכנס. במציאות בה עיקר המגישים תביעות אלה הם מזרחים, ישפיע מנגנון זה לטובה בעיקר עליהם ויפחית את הקושי הזהותי שמעוררות תביעותיהם. <br />4) הגחכת פועלו החברתי של התובע <br />אחד המחירים שיש לשלם בדרך למיגורה של ההפליה, הוא עצם הצורך להכיר בקיומו של "גזע", במציאות בה מוכחשת ההפליה. השיח האנטי-הפלייתי נדרש להתמודד עם הכיעור שבשימוש בדפוסי חשיבה וסיווג גזעניים המובילים את פרקטיקת ההגזעה. קושי זה עולה בכל שיח אנטי-הפלייתי המתנהל בחברה המבקשת להעריך אנשים לאור איכויותיהם ובהתעלם ממוצאם, אולם הוא פועל במקרה שלפנינו ביתר-שאת. בסביבה בה ישנה הדחקה והכחשה של ההפליה, עלול להיתפס מי שיוצא נגדה כמי שבעצם הבל-פיו יוצר אותה. דינאמיקה זו הופכת תדיר את התובעים למי שמסתכנים בתיוגם כגזענים. לפיכך, לא היה זה מפתיע לגלות כי טקטיקה בולטת אצל נתבעים בתיקים אלה היא להפנות את חיצי הגזענות כלפי התובעים, הנתפסים כמי שמשתמשים בדפוסים גזעניים כדי לבסס את תביעתם. כך למשל, ניתן לראות טיעונים לפיהם הואשם תובע בתחום בהיותו מי "שהוא אינו בוחל בשימוש ציני בטיעונים גזעניים." <br />התייחסות לא-אוהדת אל אופיים החברתי של מעשי התובעים בתיקים אלה כתיקים "מחפשי גזענות" שלכאורה אינה קיימת עוד, עולה גם מהמשקל שמייחס בית-המשפט לעובדה שהתובעים "יזמו" עימות מתועד או מתוכנן מראש עם בעלי המועדונים. כך השתרשה התפיסה כי תובע המבקש במעשהו להוכיח את קיומה של הפליה שיטתית בתחום יקבל פיצוי נמוך. בפרשת עקיבא, נאמר מפורשות: "אין הגעה למועדון שתכליתה לאסוף ראיות לצורך תביעה, כהגעה לצורך בילוי שהסתיימה במפח-נפש". בדפוס חשיבתי זה יש משום היפוך של כללי המשחק שקבע החוק. אף שהחוק מנוסח באופן המעיד על כוונתו למנוע הפלייה, משמע, כזו שהסיבה לה היא אחת מאלה המנויות בחוק, הרי שבפועל, נבחנת כוונת ההפלייה מצד המופלה דווקא, ולא המפלה, כמקובל. בכך יוצר בית-המשפט מעין אבחנה שאינה מוכרת בעקרון השוויון, לפיה, בשני מקרים בהם נפגע השוויון באותה המידה, ועל בסיס אותה פעולה, תהיה התוצאה שונה. בפסק-דין אחר התריע בית-המשפט מפני מימדיה של התופעה המתגברת, כאילו היתה היא הפסולה, ולא ההפליה אותה היא מבקשת לחשוף ולמגר: "ריבוי תובענות בעניין סירוב להכנסת אורחים למועדוני בילוי, כשלצידן דרישות פיצוי של מאות אלפי שקלים, עלול לגרום למלאכותיות מכוונת... דבר הנראה פסול מעיקרו...", צוין בפסק הדין. בהתאם לכך, התביעה נדחתה והשופטת חייבה את התובעים בהוצאות משפט גבוהות של 10,000 שקלים. הגדילה לעשות שופטת בית-משפט שלום בחיפה, אשר הביעה עמדתה כי כלל אין מקום לתביעות נזיקיות בתחום, בקובעה כי "יש מקום להניח, כי...חשיפה בתכניתו של מר אמנון לוי או ב'כלבוטק' תביא לתוצאות המקוות על ידי התובע". למען ההגינות יצויין כי השופטת ציינה קודם לדבריה אלה כי התובע עצמו הבהיר שחשב לעשות כן עם ממצאיו. אלא שבפסק-דינה היא מטמיעה חשיבה הדיוטית זו בשיח המשפטי, בקובעה כי אכן היה עדיף לו אילו כך עשה, תחת אשר יגיש תביעת פיצויים מכוח החוק, אף שזו זכותו. <br />5) התייחסות נקודתית-פרטנית אל תביעה חברתית <br />חוק איסור הפליה הובנה כהיבריד בעל אופי פרטי וציבורי כאחד. מאפייניו השונים הם שמעניקים לו ייחוד זה, כשהבולטים בהם הם הענקת זכות תביעה אישית נזיקית לנפגע מהפליה, המסמנת אותו כ"פרטי" מחד גיסא, והגנתו הישירה על ערך השוויון, ומתן זכות עמידה לארגון-חברתי, המסמנות אותו כ"ציבורי", מאידך גיסא. אופי היברידי זה מאפשר לנהל תביעה פרטית על רקע דפוס הפלייתי חברתי. עיון בפסקי-הדין מגלה, תחת זאת, כי הללו מתרכזים יותר בשיח אינדיבידואלי לבירור התביעה, שיח המחליש מאבק קבוצתי לשוויון. תחת אשר תאפשר התביעה חשיפת טענה רחבה בדבר הפלייתם של מזרחים בחברה הישראלית, הופך כל דיון בתביעות אלה לאישי ולפרטני. התובע צריך להוכיח כי לא הוכנס בשל מוצאו, ובית-המשפט בודק את צבע עורו – מרכיב אולטרה-אישי, אינדיבידואלי; הוא טוען כי מזרחיותו עמדה לו לרועץ, אך נדרש למגר טענות בדבר לבושו, היותו "מסוכן" או נחזה כמסוכן; הוא טוען כי מזרחים הם הקורבן התדיר להפלייה, אך נדרש להסביר איך זה שמזרחים אחרים הוכנסו; הוא מבקש פיצוי על נזקי הפליה, ומוצעת לו "סולחה" בסגנון של כניסה למועדון. שלל דוגמאות אלה מצביעות על השיח המתנהל סביב תביעות אלה כשיח של הצדקה פרטנית ולא של פירוק של מבנה חברתי כוחני. כמו בשדות אחרים בהם מופלים מזרחים, בתי-המשפט מאמצים את הדפוס היחידני, א-קבוצתי, ומנסים לספק הסבר מריטוקרטי-ענייני להפלייתם. מיקומו של איסור ההפליה במסגרת חקיקה נזיקית מעצים עוד יותר התנהלות פרטית-פרטנית זו. בתי-המשפט מבצעים בכך את הקישור הטיפוסי, עליו מצביע הפילוסוף אנדרו מוריס, שבין צדק מתקן והפליה נקודתית. העדר המימד הקבוצתי-קולקטיבי מותיר את ההפליה העקיפה-קבוצתית, הנתפסת כפרדיגמטית לצדק חלוקתי, מחוץ לשיח "הפרטי" המתנהל בבית-המשפט. ובל נטעה, דפוסים חוזרים אלה אינם ייחודיים להקשר ההפליה בכניסה למועדונים, ולא הוא זה המבנה אותם. בהיותם סימפטום למחלה בה לוקה החוק, על רקע המציאות הישראלית, ניתן לזהותם גם בהקשרים שמחוץ לסצנת המועדונים. כך למשל ניתן לזהותם במאבק המתנהל בימים אלה של משפחות מעמנואל, אשר בנותיהן תוייגו כמזרחיות, ולכן הופרדו מחברותיהן האשכנזיות בבתי-ספר נפרדים ובמאבקם התקדימי של שני גברים הטוענים כי הופלו בעבודתם על רקע מוצאם המזרחי. בתיקים אלה הגיעו הדברים לכדי כך שנדרשה חוות-דעת מומחה להוכחה כי ישנה קבוצה המזוהה כ"מזרחית", ושהנמנים עליה עלולים לסבול מהפליה בשל השתייכותם אליה. <br />למרות הניתוח הכללי דלעיל, ניתן למצוא עדויות בפסיקה גם לשימוש בחוק ככלי פרטי בכדי לשרש את נגע ההפליה הציבורי נגד מזרחים. בולטת במיוחד בעניין זה היא פרשת צדוק. שם, אף שבית-המשפט עסוק בפרוייקט הפרשני של הצדקת שימושו בקטגוריות של "גזע או ארץ-מוצא" להחלה על התובע, הוא אינו מהסס, בה בעת, להבהיר את שורשי הגזענות האמורה, כעניין ציבורי, בשפה חסרת תקדים בבהירותה: "אין צורך להכביר מילים על ההתייחסות הגזענית אשר מן המפורסמות כי רווחה בקרב יהודים ממוצא אירופי כלפי יהודים ממוצא מזרח-תיכוני, צפון-אפריקאי ואסיאתי"... <br />6) שיח הכרתי או זהותי?<br />פסקי-הדין בנוגע להפליית מזרחים נעים לאורך שני צירים מרכזיים: הציר החלוקתי והציר ההכרתי. לצורך הבנת שתי צירים אלה, יורשה לי לעשות אתנחתא מתודית קלה על-מנת להבהיר את טיבם. ננסי פרייז'ר היתה הראשונה להצביע על המתח לכאורה הקיים בין שני רכיבים אלה המלווים מאבקים לשוויון צודק. פרייז'ר טוענת כי קבוצה המבקשת להילחם על הכרה שלה בהכרח דוחקת עצמה למסלול של הבחנות והבדלות, ובכך ממצבת עצמה כ"אחר" החברתי. "אחרות" זו עומדת בסתירה לתביעת הקבוצה לחלוקה שוויונית, שכן ההנחה היא כי שוויון בחלוקה ניתן ל"דומים", כמצוות התיאוריה האריסטוטלית בדבר אופי השוויון. ניתוח זה של פרייז'ר זכה לביקורות רבות, כשהבולטת בהן היא זו של איריס יונג, אשר גורסת כי צדק דמוקרטי ניתן להשגה רק אם יומשג כמורכב משילובה של הכרה בהבדל בין קבוצות מיעוט וקבוצת הרוב, ודרישה לחלוקה-מחדש של הרווחה והפריבילגיות בין קבוצות אלה. <br />ניתוח שלבי המאבק המזרחי בהפליה דרך המשפט נראה כמציג דרך ביניים חדשנית לבין טענותיהן של פרייז'ר ויונג. בשלב הראשון של המאבק המזרחי הוא נראה כמעיד על מצב בו באין הכרה, אין חלוקה, כעמדתה של יונג. כלומר, הוא מעיד על קשר הדוק ומלא בין שתי דרישות אלה, ולפיו, באין הכרה בקיומה של הקבוצה כבסיס להפלייתה, קשה מאד להכיר בזכותה לחלוקה שוויונית, ככזו. בהקשר הנדון לפנינו, בשלב הראשון – המורכב מהתקופה השניה, בה הוצגה דרישה ישירה לשוויון בבג"צ שירן – ביקשו העותרים המזרחים הכרה בהם כקבוצה מאובחנת, ונדחו, וממילא נדחתה גם בקשתם לחלוקה שוויונית. בשלב זה, דרישותיהם נשאו אופי קולקטיבי. כדי להימנע ממצב זה, הם עברו בשלב השני לדרישה המתרחקת מהתביעה להכרה זהותית, כעולה מבג"צ הקשת. הדבר נעשה בעקבות זיהוי התובעים כשל בין שלב זיהוי העוולה (naming), לשלב התביעה של זכותם (claiming), כאשר הם מבינים כי שימוש בזיהוי האמיתי של העוול – הפליית מזרחים – עלול להביא להכשלת התביעה (claim) שהיתה בידם. כעת, נראה היה כאילו המשפט מתנהג בהתאמה מוחלטת לתיאוריה של פרייז'ר, לפיה ברגע שנזנחת טענת ההכרה, מתחזק פוטנציאל החלוקה השוויונית, והעותרים זכו. בשלב האחרון והנוכחי, נושא מאבק האנטי-הפלייה אופי חלוקתי מינימאלי, ביוצאו מהמרחב הקבוצתי, ומעברו למרחב התביעה האישית של כל אינדיבידואל, כנגד אי-הכנסתו למועדון, הפלייתו בקבלה לבי"ס, ועוד. כאן, התובעים אינם מבקשים עוד "הכרה" במובן הקבוצתי אליו מכוונת פרייזר, אלא הכרה במובן הבסיסי ביותר, בעצם היותם חלק מקבוצה. שלב זה הוא פרלימינארי לזה בו דנה פרייז'ר. זהו שלב בו מנסה התובע להוכיח כלל שיש דבר כזה, קבוצה מזרחית. בית-המשפט נראה כדוחה עמדה זו, או למצער מנסה לא להתמודד עם דרישה להגדרה שכזו. הוא פשוט ניגש ישירות לטענת ההפליה, ולרוב, מקבלה. <br />נחזור אל ממצאי ניתוח פסקי-הדין. אלה מגלים כי בתי-המשפט, אשר ביקשו להכיר במזרחים המופלים בכניסה למועדונים, כדי למגר הפליה זו, הוגבלו מאד בשימוש החלוקתי בחוק, בדיוק בשל הבעיה שנתגלעה בהכרה בקבוצה המזרחית. אי-יכולתם להגדיר את הפרט המופלה כמופלה על רקע שיוכו הקבוצתי לאוכלוסייה המזרחית היא זו ששמה בפניהם מכשול בבואם לפצותו. במובן זה, אי- ההכרה בקבוצה הוא בדיוק זה המונע מבתי-המשפט את החלוקה המתחייבת ממנה. כאן ניכרת חולשת טיעונה של פרייז'ר, אשר מתרחק מאופיו של הכלי המשפטי האנטי-הפלייתי. הכלי האנטי-הפלייתי במשפט מכוון כל-כך לזהוֹת "אחרוּת", שהוא חסר אפקטיביות במקום בו היא נעדרת. כלומר, כאשר ה"אחרוּת" של הקבוצה המבקשת להשתמש בכלי האנטי-הפלייתי מטושטשת ולא ברורה, הדבר פוגע ביכולת שלה להפיק רווח חלוקתי מכלי זה. חשבו לרגע בצורה הפשוטה ביותר, כמה קל היה לתובע/ת ערבי/ת או אתיופי/ת להעלות טענת הפליה מעין זו. המשתייכים לקבוצות אלה כלל לא צריכים להוכיח, בכל משפט מחדש, קודם את "אחרותם" המובילה לזכאותם המשפטית במסגרת דיני האנטי-הפלייה. אחרותם הבולטת היא בדיוק הסיבה בגינה מבקש החוק להגן עליהם דרך דינים אלה. מאידך, מוכיח חלק ניכר מפסקי-הדין, כי ניתן לקבל תביעה בדבר הפליה, גם במקרה של אי-הכרה ברורה בקבוצה המופלית. <br />סיכום פועלם של בתי-המשפט בנושא מיגור הפליית מזרחים באמצעות חוק איסור הפליה מעלה, אם כן, תמונה מורכבת, שלא לומר סותרת. מן הצד האחד, בתי-המשפט אינם משתמשים בגישה ישירה להכרה בהפליית מזרחים, נמנעים מלקרוא לה בשם, ובאופן כללי מיישרים-קו דיסקורסיבי עם מודל ההכחשה הישראלי-ציבורי. מן הצד האחר, ניכר בבתי-המשפט כי הם מעוניינים למגר הפליה זו. סטטיסטית, יותר תביעות של מזרחים בדבר הפליה בכניסה למועדונים נתקבלו מאשר נדחו. יתירה מזאת, מבחינה מהותית ניתן לזהות בפועלם של בתי-המשפט מקוריות ויצירתיות בנסיונם להכיר בהפליה ובנזקיה, למרות אי ההכרה בפה מלא בקיומה. לרוב, דיסוננס רעיוני מעין זה אינו מוכר בתביעות הפליה. לכאורה, מרגע שאין הכרה בהפליה עצמה, אמור הדבר לגרור אי-הכרה בזכות לסעד שוויוני. דוגמא מובהקת לדפוס כזה היא מאבקן של נשים לשוויון בארצות-הברית. במסגרת מאבק זה, אחת התביעות המונומנטליות בה דן בית-המשפט העליון נגעה להפלייתן של נשים בחברת ג'נרל אלקטריק. על-פי תכנית הביטוח הבריאותי שהציעה החברה לעובדיה ועובדותיה, היו אלה זכאים לכיסוי ביטוחי בגין כל העדר כושר עבודה מסיבה בריאותית, למעט בשל הריון. בית-המשפט העליון לא החשיב אבחנה זו כמבוססת על מגדר (ולכן, אסורה בחוק), אלא כאבחנה על בסיס הריון (שאינה אסורה בחוק), וממילא שלל את פיצויין של נשים אלה. בענייננו, לעומת זאת, על אף אי-ההכרה הנכונה בהפליה, יש הכרה בפגיעתה, ופיצוי בגינה. תופעה זו מכוננת לכן דפוס חדש של מתח בין הכרה וחלוקה.<br /><br />פרק רביעי: לתקן את העוולה, לאפשר תיקון העוול<br />נסיון להבין את המנגנונים המשולבים – חברה ומשפט – המכתיבים את דפוס ההכרה- הכחשה של הפליית מזרחים בישראל מחייב התייחסות אל שני מנגנונים אלה כפועלים במשותף. מן הצד האחד ניצבת החברה הישראלית, ועמה תפיסות ההפלייה הייחודיות שהיא מפעילה כלפי מזרחים, המערבות הכחשה והכרה-מוגבלת בו-זמנית. מן הצד האחר נמצא המשפט, היבש, התמציתי, הרדוקטיבי. שני אלה יחד יוצרים, במפגש ביניהם, את ההגנה הלקויה על זכותם של מזרחים לשוויון. אם בחלקים הקודמים של מאמר זה הודגש תפקידה של החברה בהגנה לקויה זו, ברצוני להפנות, בחלק זה, את הזרקור אל מערכת המשפט דווקא, ובעיקר אל תחום דיני האנטי-הפליה, כדינים מוגבלים ביותר בשימוש בהם להגנה על קבוצות מוחלשות.<br />כותבים וכותבות בתחום הביקורת הגזעית על המשפט (critical race studies, CRS) התריעו רבות על תפקידו המכונן של המשפט בעיצוב זהויות גזעיות, ביצירת "גזעים נחותים" ובהחרגתם אל שולי החברה והמשפט גם יחד. בגדר כתיבה עשירה זו פותחה אחת הביקורות המורכבות והמשפיעות ביותר על המשפט, הביקורת אודות מפגש-זהויות במשפט (intersectionalism). ביקורת זו, אשר הוטבעה בכתיבתה של קימברלי קרנשאו (Kimberle Crenshaw), מצביעה על אחת מחולשותיו העיקריות של המשפט בהגנתו על מיעוטים דרך חוקי אנטי-הפליה. חולשה זו מגולמת בחוסר מסוגלותו של המשפט להכיל את מורכבות חוויית-חייהם של מיעוטים, ולתרגמה להגנה אפקטיבית עליהם מפני הפליה, בכלים המוכרים. במאמרה המכונן בנושא, מנתחת קרנשאו את כלל האנטי-הפליה המעוגן בחוק הזכויות האזרחיות משנת 1967. קרנשאו מראה כיצד בית-המשפט פירש את חוק זה כמגן על נשים לבנות בלבד מפני הפלייתן במקום העבודה. בפרשת X נדחתה טענתן של נשים שחורות כי הופלו בעבודה על רקע היותן נשים שחורות, וכי השילוב בין היותן נשים והיותן שחורות הוא שהוביל לכך. תחת שיבחן את טענתן המורכבת, בית-המשפט פירקה לשתי טענות פשטניות, כדי להתאימן לפשטנות החוק, הקובע שתי קטגוריות נפרדות כבסיס להפליה: גזע ומין. בשלב הבא דחה בית-המשפט שתי טענות אלה: את הטענה הפשטנית שהתובעות הופלו כנשים, פטר בקובעו כי נשים ככלל אינן מופלות לרעה בחברה הנתבעת. את הטענה הפשטנית כי הופלו כשחורות, פטר בקובעו כי שחורים ככלל אינם מופלים בחברה גם כן. בהכרעה זו גילה בית-המשפט את הקושי המובנה במשפט להכיל מורכבות אשר לנשים שחורות אין פשוטה ממנה – הן נשים, ושחורות, ולפיכך, סובלות מדפוסי-הפליה הייחודיים להן, ככאלה. חוק הזכויות האזרחיות מכוחו תבעו אותן נשים, אסר על הפליה בעבודה בשל מין או בשל גזע. הוא לא אסר על הפליה בשל השילוב מין-גזע. בבקרה את פסק-הדין בתחום, חושפת קרנשאו את הרדוקטיביות של המשפט ככלי להגנה על מיעוטים, על מורכבות חייהם. מורכבות זו, למותר לציין, אינה נשלטת על-ידיהם, אלא היא תולדה של מנגנוני הניחשול והדיכוי שלהם. כך למשל גילתה קרנשאו דפוסי דיכוי שונים מהם סובלות נשים מוכות שחורות, לעומת נשים מוכות לבנות. <br />על רקע ניתוח תיאורטי זה ניתן לנסות ולקרוא אחרת את הקושי שבהכרה במזרחים כקטגוריה מופלית במשפט הישראלי. קריאה זו תגלנו כיצד גם כאשר מחוּקק חוק שמטרתו העיקרית והמוכרזת היא להגן על מזרחים מפני הפליה, הוא מתקשה להתאים עצמו למציאות הישראלית המורכבת, בה הקטגוריה המזרחית הינה מומצאת, אך אפקטיבית. המשפט מתקשה להתאים עצמו לעושר והמורכבות של חוויית המזרחיות במציאות הישראלית, וממשיך להפעיל עליה את מנגנוני הרדוקציה המוכרים לו של "גזע", "דת", "לאום" וכיוצא באלה קטגוריות "מוכרות וטובות". גם בתי-המשפט נראים כנמשכים אל מלכודת-דבש זו, בנסותם לחלץ את החוק מהעדרה של קטיגוריה מתאימה. היאחזותם בקטגוריה החדשה של "צבע עור", בין בגלוי, ובין בעיסוק בשאלת צבע עורם של התובעים אגב כתיבת פסק-הדין, מבטאת שוב את הנטייה לשימוש במרכיב רדוקטיבי של זהות מזרחית מורכבת ושל טיב ההפליה נגד מזרחים בישראל. <br />האם ניתן להצביע, אם כן, בתנאים אלה, על דרך ראויה יותר לעיבוד טענות ההפליה של מזרחים בישראל תחת חוק איסור הפליה? <br />הפתרון: שימור קטיגוריית הגזע, שינוי השיח להגזעה, והוספת קטיגוריית "מוצא"<br />ביוצאנו מנקודת-מוצא רעיונית שלפיה סובל המשפט מרדוקטיביות טבועה, נראה כי הפתרון המעשי לקבלת תביעות הפליה של מזרחים טמון בהליך של הכלת מורכבות ההפליה אותה מנסה המשפט למגר. הכלה זו עוברת דרך ההכרה בכך שמזרחים בישראל מופלים על רקע "הגזעתם", ולא על רקע מה שמכנה החוק בתמצית-רדוקטיבית טיפוסית: "גזע". יהודה שנהב ויוסי יונה טוענים כי הפליית המזרחים קשורה אמנם בשורשיה לרעיון ה"גזע" הישן, אולם היא במהותה פרקטיקה חדשה ומורכבת של גזענות. הגזענות "הישנה" נתפסת כפרקטיקה של הבניות חברתיות הנשענות על הביולוגיה, בעוד שהגזענות "החדשה" היא זו בה ההבניות התרבותיות משמשות כלי לייסודה. גזענות זו מכירה בכך שרעיון קיומו של "גזע" הוא תולדה של פעולת המצאה ודמיון אנושית-תרבותית, ולכן היא מעדיפה לעסוק בתופעה של "הגזעה" ולא של גזענות. ההגזעה היא "תהליך של הבניה חברתית על בסיס של תפיסת גזע ומסמניו השונים". בכך היא נבדלת מפעולת גזענות גרידא, בה אמונה בקיומו של "גזע" נבדל, בעיקר מהבחינה הביולוגית, היא שמדריכה את הפועל. נסיון לחבר בין טיפולוגיה סוציולוגית זו לטיפולוגיה המשפטית יזהה באופן מובהק יותר את ההפליה הישירה והמכוונת עם הגזענות הישנה, ואילו את זו המוסווית או התוצאתית, עם זו החדשה. סיווגים דומים במשפט אכן הגדירו את ההפלייה מהסוג הראשון כ"דור ראשון של הפליה" ואילו את ההפליה מהסוג השני כ"דור שני של הפליה". נראה כי על סמך מבנה זה ניתן לזהות ולהוסיף לשני אלה "דור שלישי של הפליה". הדור השלישי של ההפליה מאופיין בכך שהוא מתרחק משאלות של גזענות והגזעה. מהגזענות הוא מתרחק באשר אין לו קשר אמיתי לגזע כלשהו. כך למשל, הטענה הבסיסית ביותר של השיח המזרחי היא שזהות מזרחית אינה יוצרת זהות גיאוגרפית-תרבותי בין חברי הקבוצה, אלא פוליטית. שיח הפליית מזרחים, למשל, כמעט ואינו מתקיים מחוץ לגבולותיה של מדינת-ישראל ושל ישראלים. הוא נוצר בהקשר ההסטורי והמקומי של ישראל, ושם בעיקר הוא רלבנטי. שיח הדור השלישי אינו מאופיין רק בכך שהוא תוצאתי, ואינו מכוון בהכרח. הוא מאופיין בפרגמנטריות שלו, וכמעט, ניתן לומר, בחוסר הממשות שלו. כך למשל, השימוש בצבע עור כמדד להפליה, כפי שהראיתי לעיל, יכול לפעול רק למול חלק מהאוכלוסיה המזרחית, ואף למול לא-מזרחים הנדמים כמזרחים. יתירה מכך, פרגמנטריות זו יכולה להתבטא גם בתוך אותה ישות אנושית. כך למשל, בהקשרם של ילדים שהוריהם ממוצא מעורב, יכול "האלמנט המפלה" שבהם להיות רלבנטי רק בהקשרים מסויימים, ובאחרים, לא. כך, גבר בעל "מראה מזרחי", הנושא שם משפחה שאינו מזרחי, אינו חשוף לסיכון של היתקלות בהפליה בבקשה להתקבל לראיון עבודה, על בסיס קורות-חייו. לעומת זאת, הוא נמצא בסכנה להיות מופלה בשלב הראיון בקבלה לעבודה או בכניסה למועדון. גם שם, יכול שיוכל לבטל את השפעת הפליה זו באמצעות הצגת תעודה מזהה וכן הלאה וכן הלאה. כך, בתיק המתנהל בימים אלה תוך שימוש בחוק בשל הפליה בחינוך החרדי נגד תלמידות מזרחיות, התובעות הן בעלות שם אשכנזי אותו ירשו מאביהן, אבל שובצו כתלמידות בכיתה "הספרדית", בשל צבע עורן הכהה אותו ירשו מאימן. דוגמאות מעין אלה ממחישות כמה מוקשה הוא שיח ההפליה הגזענית מהדור הראשון, ואולי אף מהדור השני, למי שמבקשות להשתמש בכלי האנטי-הפליה שמספק המשפט הישראלי להגנתן. <br />בנקודה זו ניתן היה לכאורה, להעלות טענה כלפי התובעים, ולפיה ככל ש"ימרקו" את זהותם, בדור השלישי של הפליה, יכול שיופלו פחות. ואכן, תופעת האסימילציה מוכרת בעיקר בשל כוחה למנוע עימותים על רקע אתני, וככלל, נראה כי זהו קסמה האמיתי. אלא שלתהליכי אסימילציה יש מחיר כבד חברתי ואישי. חוקרי משפט וגזע שוללים פרקטיקה זו כמנוגדת לרעיון הקבלה של ה"אחר" בחברה רב-תרבותית ראויה, וכיוצרים קבלה מותנית שלו, רק אם יהיה "לבן" ויתנער מרכיבי זהותו. עוד מוכרת האזהרה מפני התנכרותם של מי ש"מצליחים לעבור" כחלק מההגמוניה, לקבוצת המקור שלהם, הממשיכה לסבול מיחסי-הכוח החברתיים. כך, גם אצל מזרחים שעברו תהליכי "השתכנזות", אשר מספרים על חווייה כואבת של ניתוק ושנאה עצמית נרכשת. <br /> מהלך מחשבתי דומה מאד לזה המוצע כאן – של שימוש בשיח הגזעה – הופעל לאחרונה בפרשת צדוק, בה בפסק-דין מנומק ומעמיק הטיל השופט שלמה פרידלנדר אחריות על בעלי מועדון בשל הפליית תובעים ממוצא מזרחי בכניסה אליו. פסק-הדין, שנכתב לאחר פרשת מזרחי, ואשר מכיר בזהותם המזרחית של התובעים כגורם להפלייתם, אינו מסתפק בשימוש הסתמי בקטיגוריה של "צבע עור" אותה קרא בית-המשפט המחוזי בחיפה אל תוך החוק. תחת זאת, מבקש השופט לחבר בין "צבע עור" והגזעה. לפי מהלך זה, השימוש בצבע עורו של אדם ככלי להפלותו נתפס בעיני בית-המשפט כסמן מובהק של הגזעה. משכך הוא, כך נמשך הטיעון, הרי שאין פה משום קטיגוריה חדשה, אלא רק פיתוח של קטיגוריית ההפליה על בסיס "גזע". בכך, מרחיב השופט את קטיגוריית ה"גזע" המיושנת, אל דפוסי ההכרה בתהליך הנמשך, המגוון והמורכב של "הגזעה". האיסור על הפליה על בסיס גזע הופך תחת דפוס חשיבה זה לאיסור על גזענות, במובנה הרחב יותר, ובעצם, על הגזעה. קריאה זו היא קריאה נכונה יותר של האיסור בחוק, המתיישבת היטב עם חוק האוסר על הפליה. הפליה, בדור השני והשלישי שלה, היא זו מפניה אמור חוק זה להגן. כדי שזו תמוגר כראוי, אם כן, יש לקבל את דפוס ה"הגזעה" ככזה עליו היא נשענת. עוד חשוב לציין, כי כאשר נעשה שימוש מודע בקטיגוריה זו, כמעט ולא צפויים התובעים להיתקל בקושי ממשי בהוכחת הפלייתם, שכן הוכחת מזרחיותם הינה עניין פשוט למדי, ומרגע שקיימת הכרה משפטית בהיותם משתייכים בכך לקבוצה מופלית, קשה לראות כיצד לא תתקבלנה תביעותיהם. הערכתי היא כי אז, יתייחס בית-המשפט ביתר טבעיות לטענת זהותם הברורה, כפי למשל שהוא נמנע מלערער על טענות זהות של ניזוקים ממוצא ערבי או אתיופי התובעים מכוח החוק.<br />קטגוריית ה"גזע" הפשטנית, הקיימת כיום בחוק כבסיס הפליה, נחשפת בפסיקה זו של בית-המשפט כאלמנט "מטהר" של משהו מורכב בהרבה, ובכך נחשפת חולשתה. ברוח משנתו של הסוציולוג לאטור, הרואה את התקופה המודרנית כמתאפיינת בפעולות מקבילות של הכלאה (hybridization) הנחווית במציאות היומיומית וטיהור (purification) מושגי של שדות-ידע, משמש החוק למניעת הפליה כלי לפישוט, ויש שיאמרו כלי פשטני, של תופעה חברתית מורכבת. כאחד ממייצגיה הבולטים של המודרנה, החוק משמש בתפקיד החשוב של מערכת לטיהור של מורכבויות חברתיות ופישוט שלהן לכדי שדות-ידע נבדלים, מדעיים ואובייקטיביים. המציאות החברתית, לעומת זאת, מייצרת התנסויות וישויות מורכבות, היברידיות. כך, בעוד המחוקק, בקביעת הקטגוריות בחוק איסור הפליה, השתמש במה ש"מוכר" לו ממסגרות שיח האנטי-הפליה באשר הן, המציאות הישראלית אינה מנהלת שיח גזעי אפילו כלפי המופלים ביותר בקרבה, הפלסטינים, הנתפסים כמי שחולקים עם היהודים את אותו גזע שמי, תחת זאת, היא מנהלת פרקטיקה של הגזעה שלהם. החוק, אם-כן, מפעיל מאמץ מודרני קלאסי לטהר את תפיסת ההפליה בישראל, תחת אשר יעשה מאמץ להתאימו לדפוסי מורכבות ההפליה בחברה הישראלית. בית-המשפט בפרשץ צדוק, לעומתו, מבצע פעולה של "עיבוי" מושג זה, דרך השימוש בעקרון ההגזעה, המורכב יותר, ובכך קורא תגר על דיכוטומיה מודרנית סותרת זו עליה מצביע לאטור. בצורה ברורה וחדשנית קובע השופט: "על יסוד תובנות משפטיות וסוציולוגיות קבעתי כי...התובעים... נפלו קורבן להפליה גזעית". <br />מעבר לכל, קטגוריית ההגזעה מאפשרת לחשוף את האדנים הרעועים והשקריים עליהם בנוי מיתוס הגזע, תוך שהיא מכירה בנזקיו המשמעותיים ובאפקטיביות הפוגענית שלו. היא פוטרת את בתי-המשפט מן העול ופותרת את הדיסוננס שבמסגרתו רצונם הוא, מחד גיסא, לבער את נגע ההפליה בחברה, אך רתיעתם היא, מאידך גיסא, שהכרתם בקיומה של הגזענות תימצא מאששת בדרך כלשהי את עצם קיומה. זהו שימוש, בפועל, באסנציאליזם, כפי שהציעה ספיבק, כעניין אסטרטגי בלבד. שנהב ויונה מתארים דיאלקטיקה משתקת זו באשר לקטגוריית ה"גזע" כך: "'גזע' נתפס כקטיגוריה אפיסטמולוגית גם על-ידי אלו שמבקשים לדחות את מעמדו האונטולוגי". שיח ההגזעה המוצע כפרשנות ראויה לקטגוריית הגזע שבחוק, מאפשר הקלה בהתמודדות עם קושי מובנה זה. השימוש באפיסטמולוגיה של הגזעה גם ישחרר את בית-המשפט מדפוסי חשיבה קטיגוריאליים וסטריאוטיפיים – למשל כאלה הקובעים כי מזרחים הם שחומי-עור, מדברים בח' וע' גרונית, ונראים כ"ילדים רעים" במקרה הטוב, ו"ערסים" במקרה הרע. ודוק: תובנה זו מאפשרת בה בעת גם שחרור של מזרחים מאותם סטריאוטיפים, גם בתוך שיח בו הם נאלצים לחזור אל קטיגוריות מהן הם מבקשים לברוח. כך למשל, לאורה של תובנה זו ניתן היה לקרוא כסמן שלילי פסק-דין בו סירבה השופטת להכיר בטענתם של התובעים כי הופלו על רקע היותם מזרחים, בנמקה כי התובעים נראים התובעים נראים "בחורים נאים, צעירים מנומסים, לבושים יפה, מדברים בנועם, ולא נראית כל סיבה מיוחדת להפלותם...", ולכן לא סביר שהופלו על רקע זה. <br />בנוסף למהלך של פירשו קטיגוריית ה"גזע" בחוק כ"הגזעה", נראה כי פתרון נוסף ניתן יהיה למצוא בתיקון רשימת הקטיגוריות בחוק בצורה שתאפשר שימוש אפקטיבי יותר בהן על-ידי מזרחים. כאן אני מחזירה את הקורא/ת אל הצעתי להשתמש בקטיגוריה הרחבה של "מוצא" במקום זו המצומצמת של "ארץ מוצא", ובכך לאפשר למוצאם של מזרחים, כפי שהוא מתבטא במראם, שמם, שם-משפחתם ועוד, ולא רק בארץ בה נולדו הם או הוריהם, להוות הבסיס להגנה עליהם מפני הפליה.<br />בג"צ עמנואל – תחילתו של שינוי מיוחל?<br />בתחומי הזמן והעניין של מאמר זה, נראה זה חיוני לחשוב על תרומתו לסוגיה - גם אם בקצרה - של פסק-דינו של בית-המשפט העליון בפרשת עמנואל. לפסק-הדין נגיעה ישירה לטענתי כי מיגור ההפליה נגד מזרחים בישראל על בסיס הכרה בהקשר הרחב של מיקומם החברתי הנמוך תיתן בידיהם, כמו גם בידי בתי-המשפט, כלים טובים יותר לזיהויה של הפליה זו, ולהתמודדות שיטתית עמה. בבג"צ 1067/08 עמותת נוער כהלכה נ' בית-יעקב, נדונה פרשת הפרדתן הבוטה של תלמידות מזרחיות מתלמידות אשכנזיות בבית-הספר החרדי שבעיר עמנואל. בדחותם את הטענה לבסיס דתי-רב-תרבותי להפרדה, קבעו שלושת שופטי ההרכב פה-אחד כי מדובר בהפליה אסורה. מבחינה זו, הושגה מטרת הפסקת ההפליה בקביעה חדה זו. אלא שעיון מקרוב בעמדות השופטים מגלה את השוני בשיח שהובילם להחלטתם, ואת משמעותו של שוני זה לשיח המאבק בהפליית מזרחים בישראל. השופט אדמונד לוי, שאל עמדתו הצטרפה השופטת ארבל, תיאר את ההפליה שלפניו במונחים המוכרים מעולם הדת, מושגים בעלי משמעות א-פוליטית, בדבר תלמידות ממוצא ספרדי, אשר הופרדו מחברותיהן ממוצא אשכנזי. משכך, לא מסווג השופט לוי את ההפליה שלפניו כעדתית, אלא פונה ישירות למיגורה, תוך שימוש בכלים מנהליים א-חוקתיים בדבר החובה להעניק חינוך באופן שוויוני. לעומתו, מציג השופט מלצר שיח אחר לחלוטין. מיד בפתח דבריו הוא מזהה את הבסיס להפליה הנדונה כ"מוצא עדתי", ובכך מחלץ עצמו מהשיח העדתי-דתי של "ספרדים ואשכנזים". לכך יש להוסיף את שימושו בביטוי הפוליטי "תלמידות ממוצא מזרחי" לתיאור המופלות, תחת שיתייחס אליהן, כקודמיו, כ"ספרדיות". גם במישור ההנמקה, פורץ השופט מלצר את גבולות הניתוח הטכני-למחצה של חבריו להרכב, ומטפל בסוגיה בראש ובראשונה כחוקתית. הוא מזהה את ההפליה העדתית שלפניו כמשפילה וכפוגעת פגיעה אסורה בזכות החוקתית לכבוד. רק אז, פונה השופט לדיון במישור המנהלי-"טכנוקרטי" העולה מן המקרה, שלפיו לא יכולה ההפרדה אלא להיחשב כהפליה, וכמחייבת את התניית המשך מתן הרשיון לבית-הספר, בהפסקתה. דומני, כי לאור הניתוח שהוצג במאמר זה, ניתן יהיה אולי לסמן פסק-דין זה כמפגש נוסף של המאבק המזרחי בהפליה, בו יצר השופט מלצר פתח לשיח חדש, רחב יותר, אודות הפליה זו. נקל לראות כיצד פסק-דינו יוכל לשמש במאבקים מזרחיים אחרים בתחומי חיים אחרים, בצורה אפקטיבית יותר מזו בה ניתן יהיה להשתמש בפסקי-דינם של חבריו להרכב. לחיזוק טענה זו ניתן גם להשוות את פסק-הדין המינורי בעניין עמנואל לפסק-דין דרמטי שניתן כשנה לאחריו בבג"צ טבקה נ' שרת החינוך, בעניין הפלייתם בקבלה לבית הספר של תלמידים ממוצא אתיופי – קטיגוריה מוכרת בשיח החברתי והמשפטי בישראל. פסק-הדין הוא כולו מניפסט חוקתי של הכרה בזכות לשוויון של אנשים ממוצא אתיופי בישראל. משפט הפתיחה שלו – "בענייננו, מדובר בשאלה עקרונית בעלת מימד חוקתי, שעניינה שוויון ומניעת הפליה בחינוך" – אומר הכל על התפיסה הראויה של המקרה כבעל משמעות חוקתית-חברתית-מוסרית קולקטיבית. בה בעת מסמנת אמירה זו בצורה ברורה ושונה את דיונו של אותו בית-משפט, רק שנה קודם לכן, בסוגיה זהה, אז נפתח הדיון בהכרעה במשפט בשיח טכנוקרטי אודות מרכיביו של חוק חינוך חובה. <br />סיכום<br />זיהויה של קבוצה כקבוצה מופלית הינו חיוני לפרטיה בבואם לבקש סעד אנטי-הפלייתי בבית-המשפט. הוא חיוני לשם התחקות אחר שורשי ההפליה וזיהוי דפוסיה השיטתיים. הקבוצה המזרחית לא זכתה להכרה כזו מידיו של המשפט הישראלי. אי-הכרה זו דורשת חקירה מעמיקה של שורשיה, אך קווי-המתאר של התהוותה נראים כמורכבים משלבים שונים. בשלב ראשון התעלם המשפט מקיום הקבוצה, בשלב שני סירב מפורשות להכיר בקיומה, ובשלב שלישי הפנים את דינמיקת ההכחשה בציבוריות הישראלית, בעוקפו בכל פעם מחדש את "מכשול" ההכרה בקבוצה, תוך שהוא עוסק שוב ושוב בתביעות הפליה שמביאים לפניו חבריה. חברי הקבוצה עצמם השפיעו אף הם על התנהלות זו והושפעו ממנה, וניתן לזהות בתביעותיהם פעולה בתיאום עם דינמיקת ההכחשה, והתנגדות לה כאחד. חוק איסור הפליה משמש כיום כנקודת-שיא, כרונולוגית ומעשית, להמחשת מורכבות זו. כשאר חוקי זכויות האדם המבקשים להגן על עקרון השוויון, הוא מיועד לא רק לפצות בגין הפליה מזיקה, אלא גם כדי לשרשה מחברה דמוקרטית שוחרת-שוויון. המאמר ביקש לבחון כיצד מושפעת הפעלת חוק זה, האמור לשרת ייעודים אלה, מהדינמיקה החברתית בה הוא נוצר וממומש. במובן זה, סיפורה של הקבוצה המזרחית ממחיש את אחד הכשלים המרכזיים המוטמעים במשפט בכלל ובשיח האנטי-הפליה אותו מייצג חוק זה, בפרט, וההופכים אותו לכלי צר מלהכיל את מגוון צורות ההפליה שהמציאות המורכבת מייצרת. הקבוצה המזרחית מאתגרת את המשפט דרך התרבות הישראלית הייחודית, בה זיהויה מוכר, אך ההפליה ממנה סובלים חבריה וחברותיה, אינה מוכרת, בשל דינאמיקת ההכחשה הפועלת נגדם. המשפט מביא אם כך אל מפגש זה את המסגרות המסורתיות להכרה בהפליה, המעוצבות באופן הצר מלהכיל את מורכבות ההפליה שיוצרת אותה דינאמיקת הכחשה. על רקע מפגש זה, קשה שלא להעריך את מאמציהם הכנים של רוב בתי-המשפט למגר את תופעת ההפליה במועדונים נגד מזרחים. אלה נאלצים לפעול בתוך המרחב המצומצם שקטגוריות החוק הרדוקטיביות מאפשרות להם מחד גיסא, והמרחב התרבותי הצר שמאפשרת להם דינאמיקת ההכחשה, מאידך גיסא. מרחבים אלה מכתיבים דפוסים חוזרים של בעייתיות ביישום החוק, כפי שעולה מסקירת פסקי-הדין שניתנו מכוח החוק. הצעתי היא שתחת שיתאימו את מהלכיהם למרחבים מצומצמים אלה, יפרצו להם בתי-המשפט מרחב חדש, אחר, המאפשר הכלה של המורכבות והשינוי התדיר של אופני ההפליה של מזרחים בישראל. מרחב חדש זה יכול להתקיים אף בלא תיקון החוק, המוצע על-ידיי. הוא מצוי בהמשגת הגזעה כפרקטיקה מורכבת, מודרנית ובעלת מגוון רחב של פעולות, אשר תאפשר טיפול אפקטיבי יותר במעמדם הנחות של אלה הסובלים ממנה. במובן זה מגעת חשיבות יצירת המרחב החדש הרבה מעבר לטווח עניינם של מזרחים ומזרחיות, והיא תאפשר התמודדות איכותית ואפקטיבית של המשפט עם תופעות הפליה מורכבות בישראל, המשנות תדיר פנים, נסיבות וסובייקטים.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-7621124846327516586?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-68057076940319240692011-04-13T02:16:00.000-07:002011-04-13T02:22:18.332-07:00ולחשוב שהוא היה שר הרווחה מטעם מפלגת העבודה...לא פלא שתמך בויסקונסין: "התפישה הציבורית של פרץ כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי". עם זאת, הוא ציין כי הוא אופטימי משום שיש "רשימה מצוינת אשר כוללת חברים אשכנזים, כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ". <br /> אוי וייזמיר<br /><br /><br />http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4056196,00.html<br /><br /><br /><br />הרצוג צוטט: "בעיה שפרץ מרוקאי". כבל: שיפרוש<br /><br /><br />דאגה שהביע לפני 5 שנים בפני נציג אמריקני - ציטוט שלטענת הרצוג הוא "עיוות נורא" - מלהיטה את היצרים במפלגת העבודה <br /><br />אטילה שומפלבי פורסם: 13.04.11, 09:53 <br /> <br /><br />מפלגת העבודה מתעוררת - וגם השד העדתי מצטרף לחגיגה: פרסום על התבטאות ישנה בעלת אופי גזעני של חבר הכנסת יצחק הרצוג, שהזכירה את עמיתו עמיר פרץ, הציתה הבוקר (יום ד') אש, בימים שבהם הקרב על ראשות המפלגה מתחמם. "הוא לא ראוי להתמודד", אמר בעקבות זאת ח"כ איתן כבל, ממחנה פרץ.<br /><br /> <br /><br />לפי מסמך מאתר ההדלפות "ויקיליקס" שתוכנו פורסם ב"הארץ", בינואר 2006 - חודשיים לפני הבחירות לכנסת ה-17 - נפגש ח"כ הרצוג עם דיפלומט אמריקני בכיר. במהלך הפגישה שעסקה בירידה בתמיכה בעבודה, הסביר הרצוג כי אחת הסיבות לכך היא "התפישה הציבורית של פרץ כבלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי". עם זאת, הוא ציין כי הוא אופטימי משום שיש "רשימה מצוינת אשר כוללת חברים אשכנזים, כדי לאזן את הרקע הספרדי של פרץ". <br /><br /> <br /><br />הרצוג הכחיש הבוקר את הפרסומים ואמר בתגובה כי "מדובר בהבל ובעיוות נוראי של דברים שקיבלו פרשנות על-ידי גורם <br /><br /> <br />שלא ברור מיהו. אני לא מתבטא כך ולא חושב כך". אבל את איתן כבל זה לא הרשים.<br /><br /><br /> <br /><br />"מעולם לא העלתי בדעתי לדבר בצורה כזו", אמר כבל. "היו לי ויכוחים קשים עם עמיר, אך מעולם לא שיתפתי בשיח שלי אמירות גזעניות. מותר להתווכח, אפילו מותר לומר אמירות קשות מאוד - אך אין מקום לקביעת עמדות על פי מוצא, על פי גזע". <br /><br /> <br /><br />"מצדי שיתבע את האמריקני"<br />הוא הוסיף: "אני בן להורים יוצאי תימן, מעולם לא שמתי נושא כזה על סדר היום. אומרים שעמיר משתמש כאילו בנושאים עדתיים, אבל מעולם לא שמעתי אותו מתבטא בצורה גזענית. מה שהרצוג אמר, זו אמירה גזענית. אי אפשר להקל ראש בזה. אני נפגע שחבר בכיר במפלגה שלי מדבר בשפה כזו. אני לא נפגע רק בשביל עמיר, אני נפגע גם בשביל עצמי. אני בז לאמירות כאלה. <br /><br /><br /> <br /><br />הח"כ שתומך בפרץ במירוץ לראשות המפלגה מצפה שהרצוג יסיר את המועמדות שלו. "הוא לא ראוי להתמוד על ראשות מפלגת העבודה. אני לא אומר את זה ממקום של התלהמות. מצדי שיתבע את הגורם האמריקני שלא הבין אותו. אבל הוא לא יכול להתמודד". <br /><br /> <br /><br />גם המועמדת הנוספת לראשות המפלגה, ח"כ שלי יחימוביץ', מתחה ביקורת על התבטאויותיו של ח"כ הרצוג: "יש בזה יותר מאבק של גזענות, ואני מקווה שהציטוט אכן לא מדויק. מכיוון שהנושא עלה, אני קוראת להתנער מהאלמנטים הגזעניים הקיימים בשיח הפוליטי, ולשפוט אישים פוליטיים על פי מעשיהם ועל-פי עמדותיהם". <br /><br /> <br /><br />הפרסומים באים על רקע הכרזתו אתמול של פרץ על כניסתו למירוץ. יו"ר המפלגה לשעבר הציב בחזית את מצעו החברתי. "אני מביט על החברה בעצב רב", אמר פרץ, "חל כרסום בדברים החשובים ביותר. אני מתכוון להגיש תוכנית מקיפה, תוכנית להקמת כיפת ברזל חברתית, שתכלול הגנה על שלושת הדברים: חברה, דמוקרטיה ושלום. היא תגן על זכויות הפרט, חופש העיתונות וחופש הביטוי, נגיש שינוי בשיטת הבחירות, נטפל בפער החברתי הגדל ובחיזוק מעמד הביניים".<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-6805707694031924069?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-45437691246365254072011-04-11T07:56:00.000-07:002011-04-11T07:58:20.807-07:00http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=10836<br />רגע לפני שהממשלה אישרה את השטרות החדשים, מתח השר סילבן שלום ביקורת: "בחירת הדמויות לא מייצגת את כלל העם"<br /><br />שלמה צזנה וזאב קליין<br /><br /><br />הממשלה אישרה אתמול את החלטתו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר להנפיק סידרה חדשה של שטרות בישראל. מדובר בשטרות של 20, 50, 100 ו-200 שקלים. <br /><br />כפי שפורסם, הדמויות שיופיעו בסידרה החדשה יהיו של רחל המשוררת על גבי שטרות של 20 שקלים, שאול טשרניחובסקי על גבי שטרות של 50 שקלים, לאה גולדברג על גבי שטרות של 100 שקלים ונתן אלתרמן על גבי שטרות של 200 שקלים, כאשר ערכם של השטרות נקבע לפי תאריך הפטירה של המשוררים. בכוונת בנק ישראל להתחיל בהנפקת הסידרה החדשה בתוך שלוש שנים. <br /><br />עם זאת, אתמול נמתחה ביקורת על הדמויות שנבחרו, ובעיקר על מוצאן. "בחירת הדמויות אינה סבירה ולא מייצגת את כלל העם", אמר השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום. "לא ייתכן, לא סביר ולא הגיוני שלא נמצאה אפילו דמות אחת ראויה להיות על השטרות מקרב יהדות ספרד". השר שלום הוסיף כי הציע לנגיד הבנק "דמויות שאין ויכוח על תרומתן למורשת היהודית בתחום הרוח כמו גם בתחומים אחרים, דוגמת אבן גבירול, שבזי, יהודה הלוי ועוד".<br /><br />שר המדע דניאל הרשקוביץ הצטרף לדעתו של שלום ואמר כי "אין ספק שכל הארבעה הם משוררים דגולים וראויים, אבל התרבות העברית אינה נגמרת בטשרניחובסקי פינת גולדברג". לדבריו, "היה ראוי שבין הארבעה יהיו גם גיבורי תרבות שאינם אשכנזים חילונים".<br /><br />נציגי האוצר הסבירו כי בקביעת הדמויות הללו אימץ הנגיד את המלצותיה של ועדה ציבורית שמינה, שבחרה באישים הנמנים עם היוצרים הבולטים בתחומי השירה והספרות; אישים אשר סיפור חייהם, יצירתם ופועלם "שזור בסיפור תקומתה הלאומית של מדינת ישראל".<br /><br />"אין חולק שיש יותר מארבעה מועמדים ומועמדות ראויים להנצחתם על גבי שטרי הכסף של המדינה", אמר אתמול פישר, "אולם מספר השטרות מצומצם והחוק הפקיד בידי את הסמכות והחובה להחליט בעניין. בקרב האישים אשר זכרם יונצח על גבי השטרות יש שתי נשים ושני גברים, וזאת כדי לשמור על עקרון השוויון ומתן ייצוג הולם לפועלן ולהנצחת זכרן של הנשים". <br /><br />ראש הממשלה בנימין נתניהו בירך את נגיד בנק ישראל על בחירת הדמויות לשטרות החדשים: "המשוררים שנבחרו הם חלק מהפנתיאון המוסכם של משוררי ישראל בזמן החדש. בכל מעגל התחדשות נבחר אישים מקטגוריות שונות, ואני מניח שעוד נחזור לאישי המדינה", אמר נתניהו.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-4543769124636525407?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-81118819645411142072011-04-07T07:10:00.000-07:002011-04-07T07:13:08.781-07:00בהמשך לחוק ועדות הקבלה וכהוכחה שגם ללא החוק היו כאלו שיישמו אפלייה בחוקים משלהם: <br />http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4046712,00.html<br /><br />בן קיבוץ, המוכר על ידי הביטוח הלאומי כחולה נפש, תבע מקיבוצו להכיר בו כחבר. הקיבוץ: חולה נפש אינו יכול להיות חבר קיבוץ. רשם האגודות: הדרך לחברות צריכה לעבור דרך הצבעת החברים. הבן מערער, בית המשפט יכריע <br /><br />יעקב דרומי פורסם: 24.03.11, 00:42 <br /> שתף <br /><br /><br /><br /><br />היכול אדם "חולה נפש" להיות כשיר לחברות באגודה שיתופית? היש בעקרונות הקואופרציה כדי למנוע זאת ממנו? לטענת אחד הקיבוצים, התשובה לשאלה הראשונה שלילית, וזהו גם הבסיס לטענתו כי אין להיענות לבקשה של אותו בן קיבוץ להכיר בו כחבר.<br /><br /> <br /><br />הקיבוץ מבקש לדחות את הטענה כי נהג בבן הקיבוץ כחבר. הוא אומר שמדובר באדם "בעל צרכים מיוחדים", ש"תלוי בחבר". בפני החוקר לבדיקת הטענות, אותו מינה רשם האגודות השיתופיות, מוסיף הקיבוץ וטוען שחולה נפש אינו יכול להתקבל לחברות באגודה שיתופית, שכן החברות היא אישית וגם וולונטרית. מי שסובל ממחלת נפש קבועה, בין אם הוא פסול דין ובין אם לאו, מסביר הקיבוץ, אינו יכול להביע את רצונו החופשי להתקבל לחברות באגודה שיתופית.<br /><br /> <br /><br />כדי להיות בעל "רצון חופשי", ממשיך הקיבוץ, באמצעות עו"ד טל סלע ("תמיר סלע", משרד עורכי דין), אין די בכך שיש לאדם "כשרות משפטית", כפי שקובע חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אלא עליו להיות בעל יכולת לדאוג לענייניו, כמו גם להבין את המשמעות של קבלה לחברות, את אופייה המחייב ואת החובות והזכויות הכרוכות בה, ולתת ביטוי לרצונו זה להיות חבר באגודה.<br /><br /> <br /><br />מחלת נפש, סבור הקיבוץ, פוגמת ברצונו החופשי של אדם, מה גם שהוא אינו יכול להגיע ל"גמירות דעת" או להשתתף בתהליך של קבלת החלטות. מי שנפגמה יכולתו לקבל החלטות לגבי עצמו, שואל הקיבוץ, הכיצד ניתן לצפות כי יהיה מסוגל לקבל החלטות בעלות משמעות לגבי אחרים? אדם חולה נפש, מוסיף הקיבוץ, אינו יכול לתרום למאמץ הכלכלי המשותף או לקיים חובות שמוטלות על חבר.<br /><br /> <br /><br />הבן מתקומם. לדבריו, אין הוא פסול דין, ולכן הוא כשיר לפעולות משפטיות. פסילה אוטומטית של מי שסובל מנכות נפשית, הוא טוען, פוגעת פגיעה קשה בזכות היסוד שלו לשוויון. הוא כיום בשנות הארבעים לחייו ומאז גיל 17, במשך שנים, העמיד עצמו לרשות סידור העבודה ופעל כפי יכולתו. <br /><br /> <br /><br />מסקנתו של החוקר, עו"ד איתן מימוני, מעניינת. הוא מסכים עם הטענה העקרונית כי אדם בעל נכות נפשית אינו יכול להיות חבר בקואופרטיב, אך קובע שבמקרה המסוים הזה, בו בן הקיבוץ לא הוכרז פסול דין ואין ממצא רפואי לפיו יש במחלתו כדי לפגום בכושר השיפוט שלו - אין לשלול ממנו את זכותו להתקבל לחברות. החוקר ממליץ לרשם האגודות לדחות את הבקשה של בן הקיבוץ להכיר בו כחבר "מכוח התנהגות", ומדגיש שאין בכך כדי למנוע ממנו להתקבל לחברות בדרך הרגילה, בהצבעה באסיפת החברים.<br /><br /> <br /><br />"הנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" מתעדכנת בתהליך, ובאמצעות עו"ד טובה רקנטי היא מתרעמת על "תפישת העולם של הקיבוץ וחבריו" בעניין זה. לטענתה, יש בהמלצת החוקר כדי "להניח את דעת הקיבוץ באשר ליכולת הבחירה האישית של בן הקיבוץ, המתחייבת מערכי הקואופרציה, ולאפשר לו התמודדות שוויונית ככל אדם ללא מוגבלות". <br /><br /> <br /><br />מכאן עוברים אל לשכתו של עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות, שדן בהשגה שהגיש בן הקיבוץ על המלצות החוקר. בן הקיבוץ עצמו לא הגיע לדיון, ונראה כי בהשגה שהגיש אין למעשה ערעור על המלצות החוקר. משכך, מחליט הרשם כי מעמדו של בן הקיבוץ הוא "בעל צרכים מיוחדים", ה"תלוי בחבר קיבוץ". אם יבקש בן הקיבוץ להתקבל כחבר, פוסק הרשם, הוא זכאי לעשות כן ולבקש זאת מהקיבוץ. <br /><br /><br /> <br /> <br /> <br /> <br />זה ינהג בבקשה, אומר הרשם, באותה הדרך שהיה נוהג בכל מי שמבקש להתקבל לחברות, לפי תקנון האגודה. <br /><br /> <br /><br />עוד מחייב הרשם את הקיבוץ לפעול ביחס לבן הקיבוץ בהתאם ל"הסכם אהדה", ולרשום "הערת אזהרה" על ביתו בקיבוץ, שתבטיח לו מגורים לכל אריכות ימיו. כמו כן הוא מורה לקיבוץ להפריש כספים לקופת הפנסיה, שתבטיח לבן הקיבוץ קצבה חודשית.<br /><br /> <br /><br />מלשכת רשם האגודות השיתופיות כבר קצרה הדרך לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. באמצעות עו"ד רגב אלקיים ("שרף, פרי, אלקיים ושות'") מערער בן הקיבוץ על החלטת הרשם שדחתה את בקשתו להכיר בו כחבר. הקיבוץ, טוען המערער, התנהל והתנהג כלפיו כאל חבר מהשורה, וכך גם היתה התנהלותו מול הקיבוץ. לפיכך הוא מבקש מבית המשפט לקבוע שהוא חבר הקיבוץ. עוד טוען פרקליטו כי עקרונות הקואופרציה הקיבוצית אינם אמורים למנוע קבלת אדם הסובל מנכות נפשית לחברות בקיבוץ, ומוסיף כי הקיבוץ, למעשה, לא העמיד את חברותו של המערער להצבעה משיקולים פסולים, הנובעים מעמדתו של הקיבוץ שלא לקבל לשורותיו מי שסובל מנכות נפשית. כתב הערעור הוגש בימים אלה לבית המשפט. טרם הגיע המועד בו על הקיבוץ להגיש את טענותיו בתשובה לערעור. המשך יבוא.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-8111881964541114207?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-34519519361083464452011-04-03T04:45:00.000-07:002011-04-03T04:51:54.220-07:00עתירה לבג"צ שהגישו עדאלה, המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הקשת הדמוקרטית המזרחית, במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, קול אחר בגליל, הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, נגד חוק וועדות הקבלה:<br /><br /><br />בית המשפט העליון בג"ץ 2504/11<br />בשבתו כבית משפט גבוה לצדק<br />בעניין: 1. עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל<br />המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי 2 .<br />הקשת הדמוקרטית המזרחית 3 .<br />4 . במקום – מתכננים למען זכויות תכנון<br />5 . קול אחר בגליל<br />6 . הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות<br />ע"י עוה"ד סוהאד בשארה ו/או חנין נעאמנה ו/או חסן ג'בארין ו/או ארנה<br />כהן ו/או סאוסן זהר ו/או פאטמה אלעג'ו ו/או ארווא חליחל ו/או ראמי<br />ג'ובראן<br />מעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל<br />רח' יפו 94 , ת.ד. 8921 חיפה 31090<br />טלפון 04-9501610 , פקס: 04-9503140 נייד: 054-2490669<br />נ ג ד<br />1. הכנסת<br />קרית בן גוריון, ירושלים 91950<br />2. שר התעשייה, התעסוקה והמסחר<br />3. מינהל מקרקעי ישראל<br />ע"י פרקליטות המדינה, רח' סלאח אלדין 29<br />ירושלים<br />עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים<br />בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להוציא מלפניו צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע<br />לא יבוטל החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א- 2011 , בהיותו בלתי חוקתי.<br />בקשה למתן צו ביניים ו/או קיום דיון דחוף<br />מוגשת בזאת בקשה למתן צו ביניים המורה על המשיבים להימנע מיישום החוק לתיקון פקודת<br />האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א 2011- , עד מתן פסק דין סופי בעתירה זו;<br />ולחלופין, מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע מועד דיון דחוף בעתירה זו. העתירה על כל נספחיה<br />מהווה בזה גם את הנימוקים לבקשה זו.<br />1<br />ואלה הם נימוקי העתירה:<br />מבוא ותמצית העקרונות החוקתיים של העתירה<br />1.<br />ביום 22.3.2011 נחקק החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א- 2011<br />(להלן: "החוק"), המסדיר את הרכבן וסמכויותיהן של ועדות הקבלה למגורים ביישובים<br />הקהילתיים ובהרחבות הקהילתיות ביישובים החקלאיים, בנגב ובגליל, הנבנים על קרקע<br />ציבורית. החוק יחול על כ 90%- מהיישובים הקהילתיים בישראל וכ- 42% מכלל היישובים<br />במדינה. הוא מעניק שיקול דעת כמעט מוחלט לוועדות הקבלה בדחיית מועמדים המבקשים<br />להתגורר ביישובים אלה. אמנם החוק קובע איסור אפליה מחמת השתייכות לאחת הקבוצות<br />המוגנות, אך הוא מתיר הדרת מועמדים מחמת "חוסר התאמה של המועמד למרקם<br />החברתי- התרבותי של היישוב הקהילתי" בנוסף, החוק מתיר לוועדות הקבלה להסתמך על<br />תנאי הקבלה או מאפייני היישוב שקבעו חברי היישוב בתקנות האגודה. היתר זה נקבע לאחר<br />שיישובים רבים, כפי שנפרט בהמשך, ובמיוחד אלה הסמוכים ליישובים ערביים, כבר קבעו<br />בתקנות שלהם כי הם יישובים ציוניים שמטרתם עידוד ערכי הציונות. ועוד, החוק אינו<br />מסתפק בכך שאנשים פרטיים הם שקובעים בתקנות את תנאי הקבלה, אלא מוסיף וקובע כי<br />ועדות הקבלה לכל יישוב יורכבו מחמישה אנשים ללא ייצוג שלטוני כלשהו. החמישה האלה<br />כוללים את נציגי היישוב, התנועה שאליה מסונף היישוב, נציג מטעם הסוכנות היהודית או<br />נציג ההסתדרות הציונית העולמית. יו"ר ועדת החוקה, כפי שנפרט להלן, לא הסתיר את<br />כוונת המחוקק בקביעת הרכב נטול נציגות שלטונית. לדבריו, נציגות כזאת תהיה במצב של<br />ניגוד עניינים שעה שמצד אחד היא נותנת את הקרקע ומצד אחר היא מנועה מלהפלות<br />מועמדים.<br />2.<br />הרציונל החוקתי של המשפט הבינלאומי והמשפט הלאומי, העומד מאחורי איסור האפליה<br />מחמת השתייכות לאחת הקבוצות המוגנות, נובע בעיקר מהניסיון ההיסטורי של העמים.<br />ניסיון זה מלמד כי השונות של התכונות החברתיות והתרבותיות של קבוצות אלה בהשוואה<br />לקבוצות הדומיננטיות בחברה, היא שהובילה להדרתן והביאה לפיתוח דעות קדומות נגדן.<br />מכאן נקבעה החובה המחייבת יחס שווה לשונים. החוק הנדון הופך את הרציונל הזה וקובע<br />כי דווקא השונות הזאת מהווה שיקול דומיננטי ועיקרי, המצדיק את ההדרה לפי מבחן<br />ההתאמה למרקם החברתי-התרבותי. לכן התכלית הדומיננטית של החוק היא להפלות את<br />הקבוצות המוגנות על בסיס מה שמצדיק את הגנתן מפני אפליה. תכליתו הדומיננטית של<br />חוק זה, אפוא, היא להפלות את הקבוצות שאסור להפלותן על בסיס המשפט החוקתי.<br />3. לפיכך, החוק הנדון מצדיק למשל את דחיית מועמדותו של איש עם מוגבלות פיזית מחמת<br />ההשלכות של מוגבלות זו; הוא מצדיק את דחיית מועמדותו של הומוסקסואל מחמת ניהול<br />של חיים חברתיים שונים; הוא מצדיק את דחיית מועמדותו של אזרח ערבי בגלל לפחות עשר<br />תכונות חברתיות ותרבותיות העושות אותו לשונה בהשוואה לחיי החברה הנהוגים ביישובים<br />היהודיים. אמנם לפי לשונו של החוק ניתן בנקל להפלות קבוצות שונות בקבלה ליישובים על<br />2<br />4. לכן החוק מבקש להשעות את החוקה בכל הקשור לפגיעה בזכות בחירת מקום מגורים,<br />כאשר הבחירה היא באחד מהיישובים שעליהם הוא חל. בכך הוא פועל כמתכונת של חקיקת<br />חירום, המגבילה את הביקורת השיפוטית לכל היותר לתנאים פרוצדורליים כגון אי שמיעתו<br />של המועמד בטרם דחייתו. ההשעיה של החוקה מתבצעת מתוך תוכנו של החוק, הפוגע<br />ישירות ובמוצהר בתנאי פסקת ההגבלה שהחוק מבקש מלכתחילה לאיין את תחולתם עליו.<br />הפגיעה הזו נוגעת בשלושה תנאים עיקריים. ראשית, החוק פוגע בשלטון החוק בכך שהוא<br />מתיר שיקול דעת כה רחב ומקיף לוועדות הקבלה מבלי לתחום אותו לקריטריונים ברורים<br />ולהצר את תחולתו, ולכן הוא לא עונה על הגדרת "הסדר ראשוני". שנית, החוק פוגע בעיקרון<br />החוקתי הבסיסי של שוויון בפני החוק, כפי שהוסבר לעיל, הדבר נובע אף מתכליתו של החוק.<br />שלישית, החוק פוגע בעיקרון החוקתי הקובע כי החוקה תחול על הסוכנים השלטוניים<br />במיוחד כשמדובר בפגיעה בזכויות יסוד של האזרחים. החוק מבקש להפריט את זכות הדיור<br />של האזרחים וליתן את ההחלטה בדבר גורלה לאנשים פרטיים, ללא התערבות שלטונית<br />כלשהי בלי לקבוע מגבלות כלשהן על שיקוליהם של הפרטים האלה. למעשה הוא נותן להם<br />לנהוג ביישובים כאילו הם הבית הפרטי שלהם. בהקשר זה יצוין כי אם בפרשת הפרטת בתי<br />הסוהר ועל אף המגבלות שהחוק החיל על ההפרטה, בג"ץ קבע כי היא פוגעת בעקרונות<br />המשטר החוקתי, מקל וחומר במקרה דנן.<br />5. לפיכך, העותרים טוענים כי החוק הינו בלתי חוקתי מכיוון שהוא פוגע בזכויות החוקתיות<br />לכבוד, לשוויון, לפרטיות ולאוטונומיה האישית של הפרט בדבר בחירת מקום מגוריו. החוק<br />אינו לתכלית ראויה, משום שעל פי תוכנו ופרשנותו התכליתית הוא מתכוון לפגוע בעקרון<br />השוויון. בהקשר הזה יצוין כי התכלית המוצהרת של החוק בדבר שמירה על הלכידות<br />החברתית ביישובים אינה ראויה, שכן אין ליישובים הנדונים בחוק מאפיינים ייחודיים<br />המצדיקים הליכי סינון כלשהם. החוק יוצר אבחונים לצורכי מגורים, אשר אינם קיימים כלל<br />בעולם המשפט.<br />6. חשוב לציין כי החוק הנדון מבקש להסדיר מצב קיים, שאינו מעוגן בחקיקה. העותרים הנ"ל<br />הם גם העותרים בבג"ץ 8036/07 פאתנה אבריק-זבידאת נ' מינהל מקרקעי ישראל. עתירה זו<br />3<br />העותרים<br />7. העותר מס' 1 הינו ארגון זכויות אדם, רשום כדין בישראל, אשר נוסד בנובמבר 1996 כמרכז<br />משפטי עצמאי הפועל לקידום זכויות אדם בכלל וזכויות המיעוט הערבי בפרט. מטרותיו<br />העיקריות הן השגת זכויות שוות והגנה על הזכויות הקולקטיביות של המיעוט הערבי במדינת<br />ישראל בתחומים שונים וביניהם: זכויות בקרקע ובדיור, זכויות אזרחיות, זכויות פוליטיות,<br />זכויות תרבותיות, זכויות חברתיות, זכויות דתיות, זכויות נשים וזכויות אסירים.<br />8. העותר מס' 2 הינו ארגון לא ממשלתי ללא מטרות רווח, רשום כעמותה בישראל ואשר<br />מטרתו העיקרית הינה ייצוג האינטרסים והצרכים של האוכלוסייה הערבית-הפלסטינית<br />בישראל בתחומי התכנון, הקרקע, הדיור, הצמיחה והפיתוח וכן השגת שוויון בהקצאת<br />משאבי קרקע ומשאבי פיתוח ותכנון, מתוך שיתוף פעולה ערבי-יהודי למען פיתוח כלכלי-<br />חברתי לכלל האזרחים והתושבים בישראל.<br />9. העותרת מס' 3 הינה עמותה רשומה כדין בישראל, הפועלת כתנועה חברתית לקידום עקרונות<br />של שוויון וצדק בחברה הישראלית, ובין יתר מטרותיה קידום חלוקת משאבים הוגנת ורחבה<br />תחת הכותרת "צדק חלוקתי"; מאבק בדיכוי תרבותי של ציבור המזרחים בישראל ושל<br />אוכלוסיות מוחלשות אחרות.<br />10. העותרת מס' 4 הינה עמותה רשומה כדין בישראל, אשר קמה במטרה לחזק את הקשר בין<br />זכויות האדם ומערכות התכנון במדינת ישראל, ולצורך כך היא משתמשת בכלים מקצועיים<br />מתוך גישה רב-תחומית לקידום שוויון בהקצאת משאבי קרקע ובמשאבי פיתוח ותכנון,<br />שקיפות בגיבוש מדיניות ותהליכי תכנון, ושיתוף הציבור בתהליכי תכנון והתחשבות בצרכיו<br />הייחודיים.<br />11. העותרת מס' 5 היא עמותה ערבית- יהודית העוסקת מאז אוקטובר שנת 2000 בתחומים<br />מגוונים כדי להביא לחיים משותפים ולשוויון בין ערבים ליהודים בגליל, ופועלת ליצירת<br />דרכים חדשות לדיאלוג חברתי ותרבותי שוויוני בין שתי הקהילות. בייחוד, העמותה פועלת<br />4<br />12. העותר מס' 6, הוא ארגון ללא מטרות רווח שנוסד בשנת 1997 , שהוקם ומנוהל על-ידי חברי<br />הקהילה, לסביות, הומואים, טרנס ובי. כארגון קהילתי לשינוי חברתי, הוא פועל כדי להפוך<br />את ירושלים לעיר שבה לכל אדם יהיה החופש להיות הוא עצמו ולחיות את חייו; והוא מוביל<br />מאבק מתמשך למען פלורליזם וכיבוד זכויות הפרט, מתוך שאיפה לפריצת דרך לעבר עידן של<br />עשייה של הקהילה ולמען הקהילה, עשייה שתהווה זרז לבניית חברה ישראלית סובלנית<br />יותר.<br />החלק העובדתי<br />קוחה תקיקחל עקר<br />13. ביום 22.3.2011 התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א-<br />2011 (להלן: "החוק"). החוק מסדיר, בחקיקה ראשית, את נושא ועדות הקבלה למגורים<br />ביישובים הקהילתיים ובהרחבות הקהילתיות ביישובים החקלאיים, בנגב ובגליל, הנבנים על<br />קרקע ציבורית והוא מעניק סמכות לוועדות הקבלה בקבלת מועמדים לפי שיקול דעתן הרחב<br />ביותר.<br />. מצ"ב העתק החוק "נוסח לא רשמי" כפי שפורסם באתר הכנסת, כנספח ע/ 1<br />14.<br />מנגנון של סינון מועמדים ביישובים הקהילתיים ובהרחבות קהילתיות במושבים ובקיבוצים<br />פועל זה שנים רבות. האגודות השיתופיות בכל יישוב, הלכה למעשה, פעלו גם כוועדות קבלה<br />לצורך העניין ואלה פעלו לפי שיקול דעתן המוחלט. באוגוסט 2004 , ובעקבות פסק דין קעדאן,<br />התקבלה החלטה מס' 1015 במועצת מינהל מקרקעי ישראל ולפיה נבנה מנגנון הסינון מחדש.<br />ועדות הקבלה נהיו אזוריות (בכל מועצה אזורית), והרכבן היה כלהלן: בעל תפקיד בכיר<br />במיישבת (הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית), בעל תפקיד בכיר במשרד הבינוי<br />והשיכון, נציג האגודה השיתופית, נציג המועצה האזורית ונציג התנועה המיישבת. החלטה<br />1015 קובעת גם את הקריטריונים לקבלה ליישובים הקהילתיים ובין היתר את קריטריון<br />"ההתאמה לחיי חברה בקהילה".<br />מצ"ב העתק החלטות מס' 1015 והתיקון לה בהחלטה 1064 של מועצת מינהל מקרקעי<br />. ישראל כנספח ע/ 2<br />15. נגד החלטת מועצת המינהל הנ"ל ( 1051 ) הוגשו בשנים 2007 ו 2008- שתי עתירות לבית משפט<br />נכבד זה. (בג"ץ 8036/07 פאתנה אבריק-זבידאת נ' מינהל מקרקעי ישראל ובג"ץ 3552/08<br />5<br />16.<br />ביום 15.3.2010 החליטה מועצת מינהל מקרקעי ישראל לבטל את החלטה 1051 ולקבל<br />במקומה החלטה מס' 1195 הקובעת, כביכול, הסדר מתוקן בכל הנוגע להליכי הקליטה<br />והקצאת מגרשים ביישובים הקהילתיים. החלטה 1195 הנ"ל פועלת לפי אותם קריטריונים<br />לפי קודמותיה. כנגד החלטה מס' 1195 הנ"ל הגישו העותרים, במסגרת בג"ץ 8036/07 הנ"ל<br />. עתירה מתוקנת במאי 2010<br />. מצ"ב העתק החלטה מס' 1195 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל כנספח ע/ 3<br />17.<br />העותרים בבג"ץ 8036/07 , בני הזוג זבידאת, נדחו על ידי היישוב רקפת על רקע אי "התאמה<br />לחיי חברה בקהילה". מדובר בזוג צעיר, בוגרים מצטיינים של החוג לארכיטקטורה<br />באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. בני הזוג זכו ללמוד באיטליה במהלך לימודיהם,<br />. במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים מצטיינים, שבה השתתפו בביאנלה בוונציה בשנת 2004<br />באוגוסט 2007 זכתה פאתנה במלגת עזריאלי, הניתנת בכל שנה לשני בוגרים מצטיינים<br />להמשך לימודיהם. מלגה זו נחשבת מהיוקרתיות והתחרותיות ביותר בישראל. פאתנה עומדת<br />בשלבי הסיום של לימודיה לתואר שני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון.<br />18.<br />פאתנה ואחמד ביקשו לעבור ולהתגורר ביישוב רקפת, הנמצא בשטח השיפוט של המועצה<br />האזורית משגב ליד כרמיאל. לאחר מילוי כל התנאים הפרוצדורליים נדחתה בקשתם של בני<br />הזוג על בסיס "אי התאמה חברתית", שכן תוצאת מבחן המיון הפסיכואנליטי, שנועד לקבוע<br />את זכאותם של המועמדים להקצאת מגרש לבנייה למגורים בקרקעות ציבוריות בבעלות<br />המדינה ביישובים קהילתיים קבעה:<br />" פאתנה הינה בחורה אינטליגנטית ובעלת רמה אישית גבוהה<br />[...] שואפת לפתח את עצמה ולהתקדם בחיים. היא גדלה<br />בבית המדגיש טיפוח ונכונות להתנסות ונראה כי אלו אכן<br />ערכים עמם הולכת בחייה הבוגרים [...] לפאתנה יכולות בין<br />אישיות נאותות [...] מרשימה כמי ששואפת להתחבר על<br />הסובבים אותה ונמנעת מקונפליקטים וחילוקי דעות. עם<br />זאת, הרושם הוא שהיא בחורה אינדיבידואליסטית ולכן<br />בסופו של דבר מחפשת להשיג את מטרותיה ופחות מחויבת<br />לכלל ולקהילה בה נמצאת [...]"<br />" לאחמד רמה אישית נאותה. הוא בחור שאפתן ובעל ציפיות<br />גבוהות מעצמו ויעדים מרחיקי לכת אותם רוצה להשיג בחייו<br />[...] הוא מחפש להתאים עצמו לנורמות ולכללי ההתנהגות<br />המקובלים. אולם, הוא חסר מידה מספקת של תחכום בין<br />אישי ומתקשה להשתלב בטבעיות בחברה".<br />19. במקרה השני, בני הזוג דוד ואהובה קמפלר ביקשו לרכוש מגרש בהרחבה הקהילתית של<br />קיבוץ מעין ברוך – הידועה גם בשם "הכפר היווני". המגרשים בהרחבה הקהילתית הם בגודל<br />של דונם, ומאפשרים לרוכשים לבנות לצד ביתם שתי יחידות אירוח (צימרים) – הכל בסגנון<br />יווני. בדרך זו יכולים התושבים שם ליהנות ממקור הכנסה, בנוסף על איכות החיים והנוף<br />6<br />20. מר קמפלר נאבק כל חייו לשם בניית חיים מלאים, משמעותיים ונורמטיביים, למרות<br />משקעים הרסניים שחווה בילדותו בצל הורים ניצולי שואה ולמרות מחלה שבה לקה ואשר<br />השפיעה אף היא על בריאותו הנפשית. למר קמפלר הוכרו 52% נכות רפואית (מתוכם 40%<br />נכות נפשית) ו 75%- אי-כושר עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי.<br />21. שני המקרים הנ"ל מדגימים באופן בולט את הבעייתיות בקריטריון ה"התאמה לחיי חברה<br />בקהילה". מאופן יישומו בשני המקרים הנ"ל ברור הוא כי זהו מונח עמום, שאינו מלמד על<br />כל ייחוד בקרב היישובים הקהילתיים. והחשוב מכל, יישומו של הקריטריון הנ"ל בשני<br />המקרים מראה את מידת פגיעתו בזכויות יסוד חוקתיות. בחינת קריטריון זה פותחת פתח<br />לכניסה בלתי מוצדקת ובלתי רלוונטית לפרטי חייהם של מועמדים, למצבם הבריאותי,<br />למהות ואופי היחסים בין בני זוג וכד'.<br />22. בעתירותיהם הנ"ל טענו העותרים, בין היתר, כי החלטה 1015 פוגעת בזכויות יסוד חוקתיות<br />של אזרחים רבים, כי היא מנוגדת לחוק חובת המכרזים ומאצילה סמכויות שלא כדין<br />לוועדות הקבלה. כן טענו העותרים להעדרו של הסדר ראשוני בנושא. בית משפט נכבד זה<br />. הוציא מלפניו, כאמור, צו ביניים וצו על תנאי בעתירה בינואר 2009<br />23.<br />החוק נשוא העתירה דנן בא לעקוף צווים אלה, ולעגן בחקיקה ראשית את הסמכות המוענקת<br />לוועדות הקבלה, שלפיה סירבו לקבל מועמדים לפי שיקולים רחבים ביותר שנשענו על<br />מבחנים בעייתיים, עמומים, לא ברורים ולא שוויוניים בשם "מבחני התאמה חברתית".<br />24. סעיף 2 לחוק קובע, בין היתר, כי:<br />") א)( 1) הקצאת מקרקעין לאדם לשם רכישת זכות במקרקעין ביישוב קהילתי<br />שבו פועלת ועדת קבלה תיעשה לאחר קבלת אישורה של ועדת הקבלה".<br />25. 3) לחוק ככולל: ) יישוב קהילתי הוגדר בסעיף 1<br />" יישוב קהילתי" – יישוב בגליל או בנגב המאוגד כאגודה שיתופית שהרשם סיווג<br />אותה כיישוב קהילתי כפרי או כאגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (בהגדרה<br />זו – יישוב), או הרחבה של קיבוץ, של מושב שיתופי, של מושב עובדים או של<br />כפר שיתופי (בהגדרה זו – יישוב מקורי), המאוגדת כאגודה שיתופית שהרשם<br />סיווג אותה כיישוב קהילתי כפרי או כאגודה שיתופית להתיישבות קהילתית,<br />ומתקיימים כל אלה:<br />)1(<br />מספר בתי האב ביישוב, או ביישוב המקורי ובהרחבה יחד, אינו עולה על<br />;400<br />7<br />)2( המספר המרבי של בתי האב ביישוב, או ביישוב המקורי ובהרחבה יחד,<br />הוגבל בהתאם להוראות תוכנית מתאר ארצית או תוכנית מחוזית,<br />"; כמשמעותן בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965<br />26.<br />" 2) לחוק ככוללת זכות חכירה, זכות חכירה ) זכות במקרקעין" לצורך העניין הוגדרה בסעיף 1<br />לדורות, שכירות לתקופות שבמצטבר עולות על חמש שנים וזכויות על פי חוזה פיתוח.<br />27. הלכה למעשה, החוק חל על כ 434- יישובים אשר מהווים כ 42%- מסך כל היישובים במדינת<br />. ישראל ( 47 יישובים קהילתיים והרחבות קהילתיות ב- 387 יישובים חקלאיים בנגב ובצפון) 1<br />מהטבלה להלן עולה, כי ההחלטה חלה על יותר מ 90%- מסך כל היישובים הקהילתיים בשטח<br />מדינת ישראל ועל כ 57%- מכלל היישובים החקלאיים 2. היות ואין ביכולת העותרים לבדוק<br />את נתוני תוכניות המתאר של כל ישוב וישוב עליו חל החוק וכן גודלו בפועל כיום, המספרים<br />לעיל הנם בקירוב.<br />טבלה מס' 1: יישובים קהילתיים וחקלאיים, לפי מחוזות וגודל אוכלוסייה 3<br />יישובים<br />קהילתיים<br />יישובים<br />חקלאיים<br />סה"כ יישובים<br />קהילתיים<br />וחקלאיים<br />סה"כ<br />682<br />52<br />734<br />מחוז<br />ירושלים<br />55<br />1<br />56<br />223<br />37<br />260 מחוז הצפון<br />(בו חל החוק)<br />45<br />1<br />46<br />מחוז חיפה<br />151<br />3<br />154<br />מחוז המרכז<br />מחוז תל-<br />אביב<br />1<br />--<br />--<br />164<br />10<br />174 מחוז הדרום<br />(בו חל החוק)<br />28. התוצאה המעשית של החוק היא, כי רוב הקרקע שבניהול מינהל מקרקעי ישראל תוקצה לפי<br />מנגנון ועדות הקבלה על פי החוק ולא על פי חוק חובת המכרזים המעגן מתן הזדמנות שווה<br />לכלל אזרחי המדינה להתמודד וליהנות מהקצאות אלה.<br />אל םיבושי אלו םיידועייםיידוחיי :<br />29.<br />היישובים שחל עליהם החוק אינם יישובים ייעודיים או בעלי אפיונים ייחודיים המצדיקים<br />הליכי סינון כלשהם, אם בכלל. בפועל, כלל המשפחות המתגוררות ביישובים אלה הן<br />1 . עיבוד נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2010 , מס' 61 , טבלה מס' 2.9<br />2 . עיבוד נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2010 , מס' 61 , טבלה מס' 2.9<br />3 עיבוד נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2010 , מס' 61 , טבלה מס' 2.9 . המספרים המוצגים אינם כוללים את<br />היישובים בגולן ובגדה המערבית.<br />8<br />. מצ"ב העתק הצעת החוק כפי שפורסמה ברשומות כנספח ע/ 4<br />30. דברים אלה עולים גם מהדיונים בועדת חוקה חוק ומשפט בהם הבהיר היו"ר דוד רותם, כי<br />"אני רוצה לחיות בקהילה שאני יודע מי הם השכנים שלי ואיך ההתנהלות שלהם, כדי שנוכל<br />לחיות במשפחה אחת".<br />. פרוטוקול ועדת חוקה חוק ומשפט מיום 8.6.2010 עמ' 6<br />. מצ"ב העתק פרוטוקול ועדת חוקה חוק ומשפט מיום 8.6.2010 כנספח ע/ 5<br />31. בפועל, "הקהילה" אינה ממלאת פונקציה בחיי חברי האגודות השיתופיות ובחיי המתגוררים<br />ביישובים הקהילתיים. להשתייכותו של תושב המקום לקהילה אין כל משמעות לגביו.<br />הקהילה אינה מעצבת את אופיו של החבר בה, אינה מעצבת את יכולותיו, את העדפותיו, את<br />אופי ואופן מחייתו ואת דפוסי התנהגותו. הקהילה אינה חלק מזהותו האישית של המתגורר<br />ביישובים הקהילתיים 4. ובמילותיו של מר אליהו שטרן, תושב היישוב הקהילתי יעד<br />שבמועצה האזורית משגב, אשר העיד בפני חברי ועדת חוקה, חוק ומשפט:<br />"ןרטש והילא:<br />שמי אליהו שטרן ואני מתגורר ביעד במועצה אזורית משגב מאז יוני 1975 . אנחנו<br />חלק מקבוצה גדולה של תושבים במשגב, מהם כשישים פעילים, שחושבים<br />שהחוק המוצע במתכונתו הנוכחית הוא חוק רע. החוק מתבסס על מצג שווא<br />שעל פיו כביכול ביישובים שגודלם עד 500 משפחות יש לכידות חברתית ובסיס<br />רעיוני משותף.<br />אני גר ביישוב של 150 משפחות, ומכיר היטב את המציאות ביישובים השכנים.<br />אין הבדל גדול בין יישובים אלה לבין שכונות עירוניות קטנות. חלק גדול<br />מהתושבים אינם מכירים האחד את השני, ולאסיפות חברי האגודה מגיעים<br />פחות מ- 10% מחברי האגודה. היישובים הוקמו ברובם הגדול כיישובים<br />פלורליסטיים, ואפשר לראות פלורליזם זה בכל קנה מידה של בחינה<br />אובייקטיבית.<br />החוק ותהליך שינוי התקנונים שמתלווה אליו כבר גורם לקיטוב ולפילוג ביישובי<br />משגב ומתח רב בין תושבי היישובים שחיים בהרמוניה עשרות שנים. אנשים<br />שחיים ביישוב עשרות שנים מוצאים את עצמם נדרשים להגדיר את עצמם<br />מבחינת השקפה. אם אני גר ביישוב שמגדיר את עצמו בתקנון כחילוני, למרות<br />שיש בתוכו מיעוט של שומרי מסורת, ובני נוטה למסורת, האם איני יכול להוריש<br />לו את ביתי? יש כאן פגיעה בוטה בחופש הדעה, בזכות הקניין ובזכויות אזרח<br />בסיסיות. במצב שנוצר נשקלת על ידי רבים החלופה של פרישה מהאגודה<br />השיתופית ומאבק משפטי כדי לשמור על הקניין ועל הזכות לשירותים<br />מוניציפליים.<br />הנושא מוצג כביכול כבעיה לאומית שנועדה להגן על הצביון היהודי של<br />היישובים. עד כה פנו ליישובים הקהילתיים במשגב משפחות ערביות בודדות,<br />פחות מחמש. לעומת זאת נדחו אלפי משפחות יהודיות, כאשר הקריטריון<br />היחידי האמיתי לדחייתן הוא אם המשפחה מוצאת חן בעיני שניים או שלושה<br />4 .(1998) 769-798 ( ראו לעניין זה: איל בנבנשתי "נפרד אבל שווה בהקצאת מקרקעי ישראל למגורים", עיוני משפט, כא( 3<br />9<br />מעגנים בחוק זכות יתר של תושבים לבחור את שכניהם למגורים ביישובים<br />שנבנו על קרקעות המדינה, ובדרך כלל בסיוע מימוני כבד של כספי ציבור, זכות<br />שהיתה עד כה מסורת המקום. זוהי הדרה מהזכות על הקרקע מקבוצות רחבות<br />של אוכלוסייה – רווקים וגרושים, משפחות חד-הוריות, משפחות מבוגרות,<br />נכים, דתיים, עולים, וכן, גם ערבים".<br />. מצ"ב פרוטוקול דיון ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 10.2.2010 עמ' 9, כנספח ע/ 6<br />32. כידוע, הפסיקה העליונה הכירה עד כה באוכלוסייה אחת בלבד כאוכלוסייה ייחודית אשר<br />ייחודה מצדיק מגורים נפרדים, והיא האוכלוסייה החרדית 5. עם זאת ולאחרונה, ציינה<br />הנשיאה השופטת ביניש בפסק הדין בעניין אסתר סבא 6 כי "ייתכן כי יש ממש בטענה<br />שהציבור הדתי לאומי אינו בגדר קבוצת מיעוט הדורשת הגנה על מאפייניה הדתיים<br />והתרבותיים הייחודיים [...]". החוק לעומת זאת יוצר אבחונים לצורך הפרדה במגורים אשר<br />אינם קיימים ואינם מוכרים בעולם המשפט כלל וכלל כפי שיפורט להלן.<br />33.<br />מדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת, עולה כי הדיונים התמקדו בשאלה מי אינו מתאים<br />לגור ביישובים ובהרחבות שעליהם יחול החוק. ואולם, שאלת האפיון או הייחוד של יישובים<br />אלה לא עלתה כלל וכלל באספקטים העקרוניים שבה. אף נוסח החוק וקביעת הקריטריונים<br />תומכים במסקנה זו, כפי שיובהר להלן.<br />הרכב ועדות הקבלה:<br />34.<br />ועדות הקבלה מורכבות על פי סעיף 2 (ב) לחוק כלהלן:<br />" ועדת קבלה של יישוב קהילתי תורכב מחמישה חברים והם: שני נציגי היישוב<br />הקהילתי; נציג התנועה שהיישוב הקהילתי מסונף אליה או חבר בה, ואם<br />היישוב הקהילתי אינו מסונף לתנועה כאמור או חבר בה או אם התנועה ויתרה<br />על נציגות – נציג נוסף של היישוב הקהילתי; נציג הסוכנות היהודית לארץ<br />ישראל או ההסתדרות הציונית העולמית; ונציג המועצה האזורית שבתחום<br />שיפוטה נמצא היישוב הקהילתי".<br />35. מהרכבן של ועדות הקבלה נעדרים כל נציגים מטעם גופים ממשלתיים, כגון משרד הבינוי<br />והשיכון או מינהל מקרקעי ישראל, אשר אמונים באופן ישיר על הקצאת הקרקעות במדינת<br />ישראל ושיווקן ולהם השקפה יותר רחבה על מדיניות הדיור. בוועדת חוקה, חוק ומשפט<br />הובהר, כי ועדות הקבלה יפלו בסופו של דבר קבוצות מסוימות באוכלוסייה ולכן לא יכולים<br />לשבת בוועדה נציגי גופים שלטוניים.<br />5 .(2000) 503 ( בג"ץ 4906/98 עמותת "עם חופשי" לחופש דת, מצפון, חינוך ותרבות נ' משרד הבינוי והשיכון, נד( 2<br />6 .( עע"מ 1789/10 אסתר סבא נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 7 לפסק הדין (טרם פורסם 7.11.2010<br />10<br />היו"ר דוד רותם:<br />כשאני מחליט להקים יישוב, ואני מקים אגודה שיתופית, ואני רוצה לאגד את<br />החברים שלה, אני לא שוקל את השיקולים של מדיניות ההתיישבות של המדינה.<br />יש לי גם זכויות להחליט, עם מי אני רוצה לגור.<br />[...]<br />היו"ר דוד רותם:<br />הוא [נציג משרד הבינוי והשיכון] לא רלוונטי, לדעתי, בכלל. לא רק זה, אלא אם<br />אני מכניס נציג של משרד השיכון, אני גורם לניגוד עניינים; משרד השיכון הוא<br />זה שנותן לי את הקרקע, ואחר כך הוא מסייע בידי לעשות את מה שאתה<br />והאגודה לזכויות האזרח מפחדים שאעשה. הרי הוא יישב שם בוועדה, והוא<br />ישתכנע שלא צריך לקבל אנשים מסוימים. אחר כך יגידו: גם הוא גזען וגם נותן<br />את הקרקע, סיבכת את העניין עוד יותר. הוא, יש לו ניגוד עניינים, והוא צריך<br />להיות במצב שהוא מחליט – הוא מסתכל על האגודה ואומר: אני כן נותן קרקע<br />או לא נותן קרקע, ולא שהוא שותף לאפליה, גזענות, חוסר שוויוניות, את כל<br />הרשימה הזו. לכן אסור לו להיות שם.<br />. פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 7.7.2010 , עמ' 5-4<br />. מצ"ב העתק פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 7.7.2010 כנספח ע/ 7<br />36. הלכה למעשה, עניין לנו בגופים שאינם שלטוניים, אשר יהפכו, על פי חוק, לאמונים על<br />הקצאת הקרקעות ברוב היישובים בשטח המדינה. כפי שיפורט להלן, לגופים בלתי שלטוניים<br />אלה מוענק שיקול דעת כמעט מוחלט לקבל או לא לקבל מועמדים להתגורר ביישובים הנ"ל.<br />שיקול דעת זה בא לביטוי, כפי שיפורט להלן, לא רק בתנאים עמומים ובלתי ברורים אשר<br />נקבעו בחוק, אלא גם בסמכותן של האגודות השיתופיות לקבוע תנאים נוספים כראות עיניהן<br />ובאישור רשם האגודות השיתופיות.<br />37.<br />במאמרה דונם פה דונם שם: מינהל מקרקעי ישראל בצבת האינטרסים 7, מבהירה פרופ'<br />דפנה ברק-ארז את עוצמתו הייחודית של מינהל מקרקעי ישראל, גם בהשוואה לרשויות<br />מינהליות אחרות, נוכח העובדה כי הוא מנהל את רוב שטחה של המדינה. ברק-ארז מביעה<br />דעה ביקורתית על העדרם של הסדרים חקיקתיים אשר יציעו ערובות לאיזונים מבוקרים של<br />הלחצים המופעלים על מקבלי ההחלטות, וזאת, כאמור, נוכח עוצמתו של המינהל. במקרה<br />דנן, ובמקום לפעול למען חקיקה אשר תיתן ערובות אלה, פעלה הכנסת ליצירת חקיקה אשר<br />מעגנת לחצים של בעלי אינטרסים המאוגדים במסגרת האגודות השיתופיות ומעניקה להם<br />עצמאות כמעט מוחלטת באשר לביטוי האינטרסים שלהם.<br />38. הלכה למעשה, החוק יוצר "משטר" של האגודות השיתופיות כ"משטר" עצמאי מבחינת<br />מדיניותו, החלטותיו ושיקוליו, כמחליף את סמכויותיו של מינהל מקרקעי ישראל. במילים<br />אחרות, עניין לנו בהפרטת אקט שלטוני ממדרגה ראשונה.<br />7 (1998) 613-636 ,( דפנה ברק- ארז "דונם פה דונם שם: מינהל מקרקעי ישראל בצבת האינטרסים", עיוני משפט, כא( 3<br />11<br />םינוירטירקהש תודעו ולעפי םהיפלהלבקה :<br />39. סעיף 2 לחוק קובע את הקריטריונים שלפיהם יפעלו ועדות הקבלה כלהלן:<br />") א) ועדת קבלה רשאית לסרב לקבל מועמד ליישוב הקהילתי בהתבסס על אחד<br />או יותר משיקולים אלה בלבד:<br />)1( המועמד הוא קטין;<br />)2( המועמד נעדר יכולת כלכלית להקים בית ביישוב הקהילתי בתוך פרק זמן<br />הקבוע בהסכם הקצאת המקרקעין;<br />)3( אין למועמד כוונה לקבוע את מרכז חייו ביישוב הקהילתי;<br />)4( המועמד אינו מתאים לחיי חברה בקהילה; החלטת ועדת קבלה לסרב<br />לקבל מועמד בשל שיקול זה, תהיה על סמך חוות דעת מקצועית של מי<br />שהתמחותו באבחון התאמה כאמור;<br />)5( חוסר התאמה של המועמד למרקם החברתי-תרבותי של היישוב<br />הקהילתי, שיש יסוד להניח כי יהיה בו כדי לפגוע במרקם זה;<br />)6( מאפיינים ייחודיים של היישוב הקהילתי או תנאי קבלה הקבועים בתקנות<br />האגודה, אם ישנם כאלה, ובלבד שקיבלו את אישור הרשם.<br />) ב) בשוקלה את השיקולים האמורים בסעיף קטן (א), תיתן ועדת הקבלה את<br />דעתה לגודל היישוב, לוותקו, לחוסנו ולאופי האוכלוסייה בו.<br />) ג) ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד מטעמי גזע, דת, מין, לאום, מוגבלות,<br />מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, ארץ מוצא, השקפה או השתייכות<br />מפלגתית-פוליטית".<br />ההדגשה לא במקור) )<br />40. הקריטריונים הנ"ל, הכוללים "התאמה לחיי חברה בקהילה" וכן התאמה "למרקם החברתי-<br />תרבותי של היישוב", הם רחבים ועמומים ביותר. החוק אינו מפרט את מרכיבי הקריטריונים<br />הנ"ל, אינו תוחם את נושאי ההתאמה לחיי חברה בקהילה ולמרקם חברתי-תרבותי, אם<br />בכלל, ואינו יוצק כל תוכן למושגים אלה. עם זאת, החוק קובע כי דחיית מועמד מחמת<br />קריטריון "אי התאמה לחיי חברה בקהילה" תהיה על סמך חוות דעת מקצועית. עניין לנו<br />במבחני מיון הנעשים על ידי פסיכולוגים, כפי שעולה מדיון ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום<br />.27.10.2010<br />. מצ"ב פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 27.10.2010 כנספח ע/ 8<br />41. יצוין, כי במסגרת תגובתו בבג"ץ 8036/07 אבריק-זבידאת נ' מינהל מקרקעי ישראל הבהיר<br />מינהל מקרקעי ישראל, כי אין כל אפשרות לקבוע מראש אמות מידה לקריטריון ה"התאמה<br />לחיי חברה בקהילה":<br />" כאשר אנו מבקשים לעסוק בשאלת התאמתו של פלוני לחיי חברה<br />בקהילה, [...] אין זה אפשרי לקבוע מראש אמות מידה חובקות כל,<br />וכל מבחן שייקבע חייב יהיה להותיר מקום לשיקול דעת<br />ולהתרשמות".<br />ההדגשה במקור) )<br />. סעיף 37 לתגובת מינהל מקרקעי ישראל במסגרת בג"ץ 8036/07 מדצמבר 2008<br />12<br />. מצ"ב העתק תגובת מינהל מקרקעי ישראל בבג"ץ 8036/07 כנספח ע/ 9<br />42. לא זו אף זו, השימוש בקריטריון "התאמה לחיי חברה בקהילה" נעשה על פי החוק באופן<br />שרירותי. לא כלל המועמדים נשלחים לבחינת התאמתם לקבל חוות דעת מקצועית. לוועדות<br />הקבלה שיקול דעת מוחלט להחליט אם לשלוח מועמדים לקבל חוות דעת כאמור או לא.<br />דהיינו, רק ה"חשודים" באי התאמה יישלחו לעבור את מבחני המיון. ואם אכן עניין לנו<br />בשאלה מקצועית, הכיצד יוכלו חברי ועדות הקבלה לבחון את התאמתו של מועמד שלא<br />נשלח לקבל חוות דעת?!<br />43. למעשה, החוק יוצר אפיונים לצורך הפרדה במגורים, אשר אינם קיימים ואינם מוכרים<br />בעולם המשפט. אפיונים אלה כוללים אבחנות על פי נתונים פסיכולוגיים, וכן אבחנות על רקע<br />שיקולים הנוגעים למרקם חברתי-תרבותי. לפי ההיגיון העומד מאחורי החוק, הכרח הוא<br />שבני או בנות תרבויות או מעמד חברתי שונים אינם יכולים להתגורר בשכנות. הנחה זאת<br />תהיה נכונה למגורים של ערבים לצד יהודים, של יהודים ממוצא אתיופי ליד יהודים אחרים,<br />של מזרחיים בשכנות לאשכנזים, של דתיים ליד חילוניים, של עניים עם עשירים, של<br />הומואים ולסביות ליד סטרייטים ולרשימה אפשר להוסיף אינספור קבוצות ותתי קבוצות<br />למיניהן. מכאן, שנקודת המוצא של החוק מבקשת להצדיק באופן עקיף את האפליה על רקע<br />של שונות תרבותית או חברתית, מכיוון שמלכתחילה היא מצדיקה את ההפרדה על בסיס זה<br />באצטלות של "התאמה לחיי חברה בקהילה" או שמירה על "מרקם חברתי-תרבותי".<br />44. לפי שיטה זו, צעיר מוגבל פיזית כאשר מוגבלותו משפיעה על אישיותו, והוא מופנם או איננו<br />מתקשר טוב עם הסביבה, יידחה; עיוור אשר נזקק לעזרת הסובבים אותו סביר שאף הוא<br />יידחה, כי יכול שהוא יהווה מעמסה על הקהילה המקומית וכד'. שיטת משפט המכירה<br />בזכויות יסוד חוקתיות של האדם באשר הוא אדם ושל האזרח בהיותו אזרח איננה יכולה<br />לסבול תוצאה מפלה זו.<br />45. בדיונים בהצעת החוק בוועדת חוקה, חוק ומשפט עלו דוגמאות לקבוצות שונות אשר הובהר<br />על ידי מציעי החוק כי לא יתקבלו ליישובים הנ"ל בשל אי התאמה לחיי חברה בקהילה או אי<br />התאמה על רקע חברתי-תרבותי. קבוצות אלה כללו חולי נפש, אנשים הנבדלים<br />מהאוכלוסייה הקיימת בהשקפותיהם או באידיאולוגיות שבהן הם מאמינים וכד'. כך<br />הדברים באו לידי ביטוי בדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט:<br />"ץנימק זרא] םיטפשמה דרשמ גיצנ[:<br />..][.<br />בואו ניקח מצב של אדם פסיכופת, שמכון הבקרה עולה על זה, בין אם לפי<br />בדיקה מהותית, בין אם לפי מסמכים שהוא קיבל, אבל מכון הבדיקה,<br />שהוא מכון אובייקטיבי, עלה על זה. אני חושב שזה מצב שבו אדם יכול<br />להפריע לחיי הקהילה.<br />[...]<br />ארז קמינץ:<br />13<br />[...] אני חושב שאדם שהוא חולה נפש, שמקומו אולי אפילו באשפוז, לא<br />יכול לגור בקהילה קטנה.<br />[...]<br />ארז קמינץ:<br />אני חושב שיש סוג מסוים באוכלוסייה שלא מתאים לגור בחיי קהילה. אגב,<br />הוא כנראה גם לא מתאים לגור בבית משותף, אבל אנחנו לא בוועדות קבלה<br />לבית משותף. הכיוון הוא אדם שמפריע לחיי הקהילה. כיצד יגיע מכון<br />הבדיקה האובייקטיבי למסקנה הזאת? מאוד יכול להיות שלצורך כך נבקש<br />להתייעץ עם משרד הרווחה, לקבל ממנו את המדרגתיות של אנשים שמשרד<br />הרווחה חושב שהם יפריעו לחיי הקהילה.<br />[...]<br />ג'מאל זחאלקה:<br />[...] אתה אומר עכשיו שלהתארגנות שיש בה אנשים עם השקפת עולם<br />שמאלית, אתה לא יכול להכניס אנשי ימין.<br />היו"ר דוד רותם:<br />נכון.<br />[...]<br />היו"ר דוד רותם:<br />אם אני אגיש בקשה להתקבל ליישוב שנקרא להבות חביבה, והם לא יקבלו<br />אותי בגלל דעותי, הם צודקים, כי יש שם דעות מאוד מגובשות של קבוצת<br />אנשים שאומרת: אנחנו פה כך רוצים לחיות. ואם אני אבוא לשם, זה יהיה<br />רק כדי להרגיז, ואני לא רוצה את המרגיזנים. לא אגיש בקשה ללהבות<br />חביבה, לא רוצה שאתה תגיש בקשה להתקבל ליישוב שלי".<br />( פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 7.7.2010 , עמ' 33-23 (נספח ע/ 7<br />46. יתרה מכך, הדיונים אף מבהירים את כוונת החוק והקריטריונים אשר נקבעו בו באשר<br />להדרה של קבוצת האוכלוסייה הערבית באופן הברור ביותר:<br />"שמרח יש} יעיצממקוחה[:<br />תנו ליישובים הקטנים, ההומוגניים, האינטימיים, לחיות את החיים שלהם.<br />ולכם המיעוטים, אל תזרקו על הגב של תושבי היישובים הקטנים בפריפריה<br />את מצוקות הקרקע שלכם. אם אתם אומרים: ממילא הערבים לא באים<br />ליישובים האלה, משמע הם אינם פתרון למצוקת המקרקעין של היישוב<br />הערבי, אז מה אתם רוצים מאתנו? לתלות על הוו הקטן הזה של הישרדות<br />של מאות יישובים בפריפריה את בעיית המקרקעין ומצוקת הקרקע<br />ביישובים הערביים? לא תפתרו שם, כי אתם לא רוצים לבוא לשם, אז מה<br />אתם רוצים מאתנו? לכו תפתרו את זה מול הממשלה. תפשירו קרקעות,<br />תשנו שינוי ייעוד. דרך יישובים כמו אמירים ואביבים זה הפתרון? לא".<br />( פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 10.2.2010 , עמ' 19 (נספח ע/ 6<br />"רשה ןגס] ץוחה[ןוליא ינד :<br />[...]<br />אני רוצה לומר שהחשיבות של היום הזה כאן בכנסת וההתגייסות של כל<br />הוועדות, של המליאה, של יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין, של שרים<br />שמופקדים על משרדים ביצועיים, זה דבר שהוא באמת מחמם את הלב<br />14<br />[...]<br />אני רוצה לומר כאן דבר שהוא מאוד ברור. החשיבות של ההתיישבות,<br />כיבוש הקרקע, היא היום לא פחותה מאשר היתה לפני 62 שנים או לפני 120<br />שנים. היא חשובה מכיוון שלצערנו עדיין לא מקבלים את זה כאן באזור שזו<br />זכותנו כאן ויש גורמים, גם פנימיים וגם חיצוניים, שמנסים לנשל אותנו גם<br />מהגליל וגם מהנגב. לכן החשיבות של היום הזה, להציב את זה במרכז סדר<br />היום הציבורי כדי שנוכל לדאוג לפיזור האוכלוסייה בכלל המדינה.<br />[...]<br />אני עושה את זה מטעמים לאומיים. כדי שיהיו יותר יהודים בנגב ובגליל<br />ולא ינשלו אותם מזכותם הבסיסית".<br />. פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 22.12.2009 , עמ' 7-3<br />. מצ"ב העתק פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 22.12.2009 כנספח ע/ 10<br />"ויה" דוד רםתור] קוחה יעיצממ[ :<br />[...]<br />כאשר אני רוצה להקים יישוב יהודי, אני לא מתבייש בכך. יש לנו אזרחות<br />שווה, לא חובות שוות אבל אזרחות שווה. אני משרת בצבא ואני רוצה<br />שהשכנים שלי יהיו כאלה שמשרתים בצבא. אני רוצה שהשכנים שלי יהיו<br />כאלה שכאשר אני צריך לבקש מהם להשלים מניין, הם ישלימו לי מניין,<br />ולכן כן, אני רוצה יישוב שאורח החיים של התושבים שם מתאים לאורח<br />החיים שלי. האם לי אין זכויות במדינה הזאת?"<br />.( פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 22.12.2009 , עמ' 15 (נספח ע/ 10<br />"]ח"כ [ילבוטוח יפיצ:<br />אדוני היושב ראש, כל אחד כאן מנסה לצאת מהארון הציוני ולומר שהוא<br />ציוני והוא לא מתבייש לומר זאת. אני רוצה ללכת עוד צעד אחד קדימה<br />ולומר שכן, אנחנו מדינה יהודית וחלק מהיותנו מדינה יהודית צריך גם לתת<br />תעדוף של הקמת יישובים באזורים שכרגע לצערנו הרב הם לא ידועים<br />בנוכחות היהודית המסיבית שלהם כמו בנגב וכמו בגליל. לכן בעיני הצעת<br />החוק הזאת היא התחלה יפה אבל היא רק התחלה והיא עדיין מכבסת<br />מלים. לא להתבייש לומר שאנחנו רוצים לתת תעדוף ליהודים שיגורו בגליל<br />ובנגב כי אנחנו מדינה יהודית. כן, זה העיקרון".<br />.( פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 22.12.2009 , עמ' 19 (נספח ע/ 10<br />47.<br />החוק אינו מסתפק בקביעת קריטריונים עמומים, אלא אף מאפשר קביעת קריטריונים<br />נוספים בתקנוני האגודות השיתופיות של כל יישוב ויישוב. כאמור, סעיף 2 לחוק קובע כי<br />ועדות הקבלה יחליטו גם על פי "מאפיינים ייחודיים של היישוב הקהילתי או תנאי קבלה<br />הקבועים בתקנות האגודה, אם ישנם כאלה, ובלבד שקיבלו את אישור הרשם". כלומר,<br />האגודות השיתופיות הן בעלות שיקול דעת כמעט מוחלט להחליט לגבי תנאי הקבלה<br />ליישוביהן. ואכן, בשנה האחרונה היינו עדים לכמה דוגמאות לשינוי בתקנוני האגודות<br />15<br />48. למשל, ביישובים מנוף ויובלים שבמועצה האזורית משגב, התבקשו תיקונים לתקנוני<br />האגודות השיתופיות ביישובים, כלהלן:<br />" האגודה השיתופית וחבריה יקיימו קהילה בעלת לכידות חברתית,<br />המושתתת על עקרונות של שיתוף, התנדבות, דמוקרטיה וניהול עצמי; כמו<br />גם ערכי התנועה הציונית, מורשת ישראל, ויישוב ארץ ישראל; קהילה<br />המציינת את מועדי וחגי ישראל". (ההדגשה לא במקור)<br />49.<br />עוד מוסיף תקנון האגודה ביובלים וקובע מבין מטרותיה:<br />" א. להשתלב בחידוש ההתיישבות היהודית בגוש שגב, על ידי תכנון הקמת<br />וקיום יישוב קהילתי ציוני בגוש שגב, שיהיה מבוסס על ארגון חבריו<br />כקהילה המקיימת את תכלית וחזון האגודה, ומקיימת שיתוף בין חבריה.<br />ב. להבטיח בכל דרך יעילה את השמירה על תכלית וחזון האגודה, וזאת על<br />ידי ציון חגי ישראל המסורתיים בצוותא, עידוד בני החברים להשתלב<br />בתנועות הנוער הציוניות ובשירות בצבא ההגנה לישראל, ולקיחת חלק<br />בקליטת עלייה". (ההדגשה לא במקור)<br />המועמדים יתבקשו על פי התיקונים הנ"ל ליתן הצהרה ברוח הדברים הנ"ל.<br />. מצ"ב העתק התיקונים לתקנוני האגודות השיתופיות מנוף ויובלים כנספח ע/ 11<br />50. לשונם של התיקונים הנ"ל, כמו גם תכליתם, אינן משאירות כל ספק בדבר תכליתם<br />העיקרית, שהיא פסילת מועמדים ערבים מלהתגורר ביישובים אלה, במסווה שונות תרבותית<br />– חברתית, כאשר ההבדלים האידיאולוגיים והפוליטיים של התושבים הערבים, הם אלה<br />שעמדו בבסיס התיקונים הנ"ל.<br />51. יצוין, כי נציג היועץ המשפטי לממשלה התנגד מפורשות לסעיף זה, המאפשר הוספת תנאי<br />קבלה בתקנוני אגודות השיתופיות. כלשון עו"ד ארז קמינץ מטעם היועץ המשפטי לממשלה:<br />"ץנימק זרא:<br />אני רוצה להדגיש לעניין פסקה 6. העניין של תנאי קבלה לא מקובל עלינו.<br />אני חייב להודות שזה משהו שאני לא הייתי ער לו. אני לא יודע למה זה<br />הוסף, כי בנוסחים האחרונים שהונחו בפני הוועדה לפני הקריאה הראשונה<br />מופיעים רק המאפיינים המיוחדים".<br />.( פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט מיום 27.10.2010 (נספח ע/ 8<br />האפקט המצטבר של מדיניות האפליה במקרקעין כלפי האוכלוסייה הערבית:<br />52. האפליה על פי החוק הינה חמורה וקיצונית בפני עצמה, אך היא מקבלת עוצמה יתרה גם<br />לנוכח התמשכות מדיניות האפליה כלפי האוכלוסייה הערבית על פני שנים רבות ובעצם מאז<br />קום המדינה. הלכה למעשה, החוק מצטרף למדיניות המפלה של מינהל מקרקעי ישראל נגד<br />האזרחים הערבים בהקצאת מקרקעין, בהפקעת אדמות, בהקמת יישובים וכו'.<br />16<br />53. מאז קום המדינה הופקעו ו/או הועברו קרקעות רבות לחזקת המדינה ו/או לבעלותה ו/או<br />לחזקת גופים ציוניים אשר מיועדים, על פי הגדרתם, לשרת את האוכלוסייה היהודית בלבד,<br />כגון הסוכנות היהודית והקרן קיימת לישראל. תוצאתה של מדיניות זו היתה השליטה של<br />המדינה על הרוב המכריע ( 93% ) של הקרקעות במדינה, משאב הנחשב החשוב ביותר לפיתוח<br />חברתי וכלכלי. ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין<br />אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 (להלן: "ועדת החקירה") התייחסה לנושא זה והבהירה:<br />" פעולות ההפקעה היו רתומות בבירור ובמוצהר לאינטרסים של הרוב<br />היהודי. האדמות הועברו לידי גופים, כמו הקרן קיימת, המיועדת על פי<br />הגדרתה לשרת את ההתיישבות היהודית, או מינהל מקרקעי ישראל, אשר<br />על פי דפוסי ניהולו שירת אותו יעד". 8<br />54. שליטה זו הופכת את הרשויות ואת מדיניות הממשלה בעניין למכריע הבלעדי בנושא חלוקת<br />משאבי קרקע אלה. הדבר מעניק כוח רב למדינה ועליה לנהוג בו בזהירות, בהגינות, בשוויון<br />ומתוך שקילת שיקולים של חלוקה צודקת של משאבים והבטחת פיתוח בר קיימא<br />של כלל האוכלוסייה במדינה. (Sustainable Development)<br />55. על אף זאת, מדיניות המקרקעין בישראל התאפיינה בשני אלמנטים מרכזיים: א. הלאמת<br />הבעלות וריכוז השליטה בה; ב. הקצאה בלתי שוויוניות וסלקטיבית של זכויות החזקה<br />במקרקעין 9. מינהל מקרקעי ישראל מנהיג מדיניות מפלה ובלתי שוויונית, בכל הקשור<br />להקצאות קרקע ופיתוחן לטובת האוכלוסייה הערבית. הקרקעות הוקצו על בסיס לאום,<br />לטובת האוכלוסייה היהודית. לשם כך פותחו מנגנונים להדרת אזרחים ערבים מהמרחב.<br />מנגנונים אלה כוללים, בין היתר, ועדות קבלה במושבים, בקיבוצים וביישובים קהילתיים;<br />איסור העברת נכסים בבעלות קק"ל ללא יהודים 10 ; הקצאת קרקעות בערים המעורבות<br />לעמותות לחלוקה לחבריהן בלבד; אי הכרה בעשרות יישובים ערביים בלתי מוכרים בנגב;<br />הימנעות מהקצאת קרקעות לסיפוק צורכי הפיתוח ביישובים הערביים וכד'.<br />56. 909 יישובים מדיניות זו הובילה לכך, שמבין 1,029 היישובים הקיימים במדינת ישראל, 11<br />מוגדרים על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יישובים יהודיים 12 אשר הרוב המכריע בהם<br />הוא אוכלוסייה יהודית. מבין אלה, 661 הם מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים 13 אשר<br />8 ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 , דין וחשבון,<br />. כרך א, ירושלים ספטמבר 2003 , עמ' 42<br />9 845 (1) אלכסנדר (סנדי) קדר, "מחוזות החולשה: המשפט הישראלי והמרחב האתנו-לאומי בישראל" מדינה וחברה 4<br />2004 ). ראו לעניין זה אורן יפתחאל ואלכסנדר (סנדי) קדר "על עוצמה ואדמה: משטר המקרקעין הישראלי" תיאוריה )<br />.(2000) 100-67 , וביקורת 16<br />10 .9205/ מדיניות זו היא נשוא עתירה במסגרת בג"ز 04<br />11 עיבוד נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2010 , טבלה 2.7 . ללא היישובים הקיימים ביהודה ושומרון וברמת הגולן.<br />12 עיבוד נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2010 , טבלה 2.7 . ללא היישובים הקיימים ביהודה ושומרון וברמת הגולן.<br />13 עיבוד נתוני השנתון הסטטיסטי לישראל 2010 , טבלה 2.9 . ללא היישובים הקיימים ביהודה ושומרון וברמת הגולן.<br />17<br />57. יתרה מכך, גם בתוך המסגרת של היישובים הערביים קיים מחסור רב בהקצאת קרקעות<br />לפיתוח. על פי סקר שנערך על ידי המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, בשנים 2010-2005<br />מינהל מקרקעי ישראל סיפק לאוכלוסייה הערבית רק 21% מהקרקע הדרושה לבניית יחידות<br />הדיור החסרות בעוד שהמינהל סיפק 59% מהאדמות הנדרשות לאוכלוסייה היהודית. 15<br />58. התוצאה של מדיניות מתמשכת זו היא, שהלכה למעשה אזרחי המדינה הערבים אינם יכולים<br />לחכור או לרכוש קרקע ביותר מ 80%- משטח המדינה. 16 נתון מחריד זה, בשילוב העובדה<br />בדבר העדר יוזמות ממשלתיות לבנייה ציבורית ביישובים הערביים, הובילו למצוקת דיור,<br />לצפיפות ולמחסור בקרקעות לפיתוח ודיור חריפים ביותר.<br />59. ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים<br />באוקטובר 2000 , התייחסה לנושא חשוב זה בציינה:<br />" אחת התוצאות של הפעולות שבוצעו בנושא המקרקעין היתה צמצום<br />דרסטי בשטחי היישובים הערביים. לדוגמה, בסח'נין היה 'שטח אדמות<br />הכפר' בתקופת המנדט ועד סוף שנות השבעים כ- 70,000 דונם. שטח השיפוט<br />בסוף המאה היה 9,700 דונם, ושטח תוכנית המיתאר – 4,450 דונם בלבד.<br />בשל כך, נמצאו בסח'נין בתחום תכנית המיתאר רק 191 מ"ר לנפש, שעה<br />שבכרמיאל היו 524 מ"ר לנפש. יישובים ערביים רבים 'הוקפו' בשטחים כמו<br />אזורי ביטחון, מועצות אזוריות יהודיות, גנים לאומיים ושמורות טבע,<br />כבישים מהירים וכיוצא באלה, המונעים או הפוגעים באפשרות התרחבותם<br />בעתיד. עם גידול האוכלוסייה ביישובים הערביים גבר הצורך בשטחים<br />לצורכי מלאכה ותעשייה, אזורי מסחר ומבני ציבור. ביישובים רבים לא<br />נמצאו עתודות הקרקע הנחוצות לשם כך.<br />בחמישים השנים הראשונות למדינה גדלה האוכלוסייה הערבית פי שבעה<br />לערך. במקביל, נשאר השטח המאפשר בנייה למגורים בעיקרו כמעט ללא<br />שינוי. כתוצאה מכך גדלה הצפיפות ביישובים הערביים במידה ניכרת.<br />מצוקת השטחים לבנייה פגעה קשות בזוגות צעירים שחיפשו להם דיור.<br />הבנייה הציבורית לא סייעה להם באופן משמעותי. יישובים חדשים לא קמו<br />(להוציא את יישובי הבדווים) וקרקעות מינהל לא שוחררו בדרך כלל לבנייה<br />ביישובים ערביים. האזרחים הערבים גם לא זכו לתנאים שווים בקבלת<br />משכנתאות, שכן רובם לא היו יוצאי צבא. תושבי יישובים ערביים שביקשו<br />לבנות על אדמות בבעלותם, שנכללו בשטחי רשויות אזוריות יהודיות שכנות,<br />נחסמו על ידי חוקי רשויות אלה". 17<br />14 http://www.ac-ap.org/files/municipality2011AR.swf : המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי<br />15 http://www.ac-ap.org/index.asp?i=1440 : המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי<br />16 שטח שיפוט המועצות האזוריות במדינה.<br />17 ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 , דין<br />. וחשבון, כרך א, ירושלים ספטמבר 2003 , עמ' 44-43<br />18<br />מיצוי הליכים:<br />60. העותרים פנו, ביום 16.11.2010 אל הגורמים הרלוונטיים, לרבות אל המשיבים, בדרישה<br />לפעול לאי אישור החוק. בפנייה זו הם העלו גם את עניינה של העתירה התלויה ועומדת<br />בעניין. אך פנייתם זו לא נענתה והחוק אושר בקריאות שנייה ושלישית ביום 22.3.2011<br />כאמור. כמו כן בג"ץ זבידאת הנ"ל התלוי ועומד מהווה כשלעצמו מיצוי הליכים בהיותו<br />מעלה את כל הטיעונים העקרוניים הן נגד הקריטריונים של התאמה חברתית והן נגד עצם<br />קיומן של ועדות הקבלה של היישובים הקהילתיים.<br />. מצ"ב העתק פניית העותרים מיום 16.11.2010 כנספח ע/ 12<br />החלק המשפטי<br />פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות:<br />הזכות לכבוד:<br />61. העותרים יטענו, כי עצם קביעת הקריטריונים של "אי התאמה לחיי חברה בקהילה" או "אי<br />התאמה חברתית- תרבותית", ודחיית מועמדים על סמך אותם קריטריונים מהווה פגיעה<br />בזכות לכבוד. העותרים יוסיפו לעניין זה ויטענו, כי אף עצם הפרטת הזכות לדיור ברוב שטחי<br />המדינה מהווה פגיעה בכבודו של האדם.<br />62.<br />בפסק דין קעדאן קבע בית משפט נכבד זה כי הדרת הפרט מלהתגורר ביישוב מסוים לפי<br />בחירתו הינה פוגעת, מעליבה ומשדרת מסר שלילי בדבר נחיתותו של הפרט, במיוחד כשהדבר<br />נעשה על רקע שיוכו הקיבוצי והינה פגיעה בזכותו לכבוד. 18 לפיכך, הפגיעה בזכותו של הפרט<br />לשוויון בבחירת מקום מגוריו בגלל שיוכו הקיבוצי הינה פגיעה בזכותו לכבוד.<br />ראו לעניין זה גם:<br />בג"ץ 1113/99 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני<br />.(2000) 170 ,164 ( דתות פס"ד נד( 2<br />.( בג"ץ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון נ' הכנסת (טרם פורסם, ניתן ביום 11.5.06<br />.(1994) 280 ,277 , אהרן ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט, מא 271<br />.(2004) 518 ,503 ( בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין נ' ראש ממשלת ישראל פ"ד נח( 3<br />63.<br />בפסיקה העליונה נקבע כי הזכות לכבוד מעגנת אגד של זכויות אשר קיומן מהווה תנאי<br />למימושה של הזכות לכבוד. בעניין עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי קבע בית משפט<br />נכבד זה, כי:<br />18 .( 258 ,פסקה 30 לפסק דינו של כב' השופט, אז, ברק ( 2000 ( בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד( 1<br />19<br />" הזכות לכבוד האדם, במובנה המהותי, היא אגד של זכויות ששמירתן<br />נדרשת כדי לקיים את הכבוד. אלה אותן זכויות שבהיעדרן אין ממש בהיות<br />האדם יצור חופשי, באשר ניטל כוחו לפתח את גופו ואת רוחו על פי רצונו,<br />בתוך החברה שבה הוא חי. זכויות אלה עשויות להיכלל בגדר הזכויות<br />ה'אזרחיות' (או 'פוליטיות'), ואף בגדר הזכויות ה'חברתיות' (או 'כלכליות').<br />כך למשל מבין הזכויות האזרחיות ניתן לסבור שהזכות לשוויון נגזרת מן<br />הזכות לכבוד באשר האפליה שוללת את כבודו של אדם באשר הוא אדם<br />ומעוררת השפלה ונידוי (ראו בג"ץ 1113/99 עדאלה – המרכז המשפטי<br />; לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות [ 10 ], בעמ' 187-186<br />בג"ץ 5394/92 הופרט נ' 'יד ושם', רשות הזיכרון לשואה ולגבורה [ 11 ], בעמ'<br />362 ). בה במידה, במגוון ההיבטים האנושיים שעליהם משתרע כבוד האדם<br />נכלל גם ההיבט ה'חברתי', שעניינו רמת הקיום שלה זכאי האדם. אכן,<br />זכותו של אדם לכבוד היא גם הזכות לכך שיהיו לו תנאי חיים המאפשרים<br />קיום שבו יממש את חירותו כבן אנוש".<br />( בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס( 3<br />(2005) 481 ,464<br />64. הליך המיון שקובע החוק יוצר סמכות המבחינה בין בני אנוש. הבחנה זו, בנפרד משאלת<br />ההצדקה הכרוכה בכך, יוצרת מצב של חוסר שוויון. היא יוצרת מצב של חלוקת אזרחי<br />המדינה לקבוצת הראויים להתגורר ביישובים הקהילתיים וקבוצות הלא ראויים לכך. לפיכך<br />עניין לנו בסמכות פוגענית. סמכות זו אינה כלי טכני המשמש בידי מחזיקו, יהא אשר יהא,<br />אלא היא פועלת ככוח מקצה, הינה בחזקת "כוח-מרות על הפרט", כדברי השופטת פרוקצ'יה<br />בעניין הפרטת בית הסוהר. יחסו של הפרט כלפי הרשות השלטונית, כישות לגיטימית, שונה<br />מיחסו כלפי פרט אחר. אי לכך, כשהרשות מעבירה את סמכויותיה הפוגעניות לפרט<br />ומאפשרת לו בכך להפלות את רעהו, הפרט המופלה יראה בכך פגיעה עמוקה בכבודו. ראו<br />להלן, דברי כבוד הנשיאה ביניש בעניין הפרטת בית הסוהר:<br />" יהא תוכנה של הזכות החוקתית לכבוד האדם אשר יהא, אין חולק כי<br />הזכות לכבוד חלה ביחס למניעת השפלתו של אדם ומניעת פגיעה בצלם<br />האנוש שלו ובערכו כאדם".<br />בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' שר האוצר, פסקה 35<br />( לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (טרם פורסם, ניתן ביום 19.11.09<br />65. נטע זיו וחן תירוש תיארו את הפגיעה בכבוד הטמונה בהליך המיון עצמו, במאמר ביקורת<br />מקיף וממצה נגד מיון מועמדים ליישובים קהילתיים. המחברות מתארות את התהליך<br />שעברו מספר מועמדים שניגשו לוועדות קבלה ביישובים קהילתיים. בתחילת התהליך לא<br />הביעו מועמדים אלה כל התנגדות לערוך את מבחני המיון, אך משנפסלו במבחנים אלה,<br />התנגדו נחרצות להליך המיון.<br />ראו לעניין זה:<br />נטע זיו וחן תירוש, "המאבק המשפטי נגד מיון מועמדים ליישובים קהילתיים – מלכוד ברשת<br />.(2010) 349 , טובענית ומחוררת", קהילות מגודרות 311<br />20<br />הזכות לשוויון:<br />66. כאמור, הקריטריונים הקבועים בחוק, ואלה שנקבעים על ידי האגודות השיתופיות ביישובים<br />השונים, כפי שראינו בדוגמאות לעיל, מפלים מועמדים על רקע זהותו (לאום, שפה, דת, עדה;<br />שהם חלק מתרבותו של האדם וכן נטייתו המינית) מוגבלותו הפיזית, גילו, מעמדו האישי<br />והשקפותיו הפוליטיות והחברתיות.<br />67.<br />בעניין עמותת שיח חדש, נקבע כי בתור נאמנו של הציבור, על המינהל לנהל את מקרקעי<br />המדינה ולהקצותם תוך שמירה על האינטרסים של כלל הציבור ועל פי שיקולים ענייניים,<br />תוך מתן הזדמנות שווה לכלל הציבור ותוך כדי שמירה על עקרונות השוויון 19 . ובעניין פורז<br />צוין כי ניהול מקרקעי הציבור צריך להיעשות לפי אמות מידה ממלכתיות, דהיינו בהגינות<br />ובשוויון. 20 בפסק דין קעדאן נפסק כי מינהל מקרקעי ישראל מחויב לעקרון השוויון<br />בהקצאות קרקע, אף אם אלו נעשות דרך גופים שלישיים כגון הסוכנות היהודית. 21<br />68.<br />החוק מתנגש חזיתית עם חוקים רבים אשר מטילים איסור על אפליה: למשל, חוק שיווי<br />זכויות האשה, תשי"א 1951- , בא לקבוע עקרונות להבטחת שוויון מלא בין גברים לנשים; חוק<br />שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988 , אוסר על אפליה בין עובדים, לרבות בקבלה<br />לעבודה, "מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה<br />חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או<br />שירותם במילואים"; חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור<br />ולמקומות ציבוריים, תשס"א 2000- , אוסר על אפליה בהספקת מוצר או שירות ציבורי או<br />בהפעלת מקום ציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית,<br />השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות; חוק איסור אפליית עיוורים<br />המלווים בכלבי נחייה, תשנ"ג 1993- , אוסר על אפליית עיוורים בתעסוקה; חוק שוויון זכויות<br />לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח 1998- , אוסר על אפליית אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה,<br />שירותי תחבורה ציבורית ומקומות ציבור ושירותים ציבוריים.<br />69. חוקים אלה חוקקו על מנת לקבוע עקרונות ונורמות חברתיות המושתתים על כבודו של<br />האדם וזכותו לשוויון. החוק נשוא העתירה דנן צועד ערכית, מוסרית ומשפטית אחורה בכך<br />שהוא פותח פתח לאפליה של קבוצות שהמחוקק עצמו ראה שמן הנכון להגן על זכויותיהם<br />לשוויון בשלל התחומים הנ"ל. ודוק, עניין לנו בחוק המעגן אפליה בנגישות למשאב הציבורי<br />החשוב ביותר לפיתוחו החברתי והכלכלי של האדם והאזרח.<br />70. יתרה מכך, העותרים יטענו כי החוק דנן אף נוגד את עקרונות הצדק החלוקתי, אשר הותוו על<br />ידי בית המשפט העליון בכל הקשור לחלוקת משאבי הקרקע במדינה. אין ספק, כי החוק<br />מהווה הכרעה חלוקתית ממדרגה ראשונה. והכרעה זו, על פיו, חורצת את גורלן של קבוצות<br />19 .(2002) 64 ,25 ( בג"ץ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נו( 6<br />20 .(1992) 801 ,793 ( בג"ץ 5023/91 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו( 2<br />21 .(2000) 258 ( בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נד( 1<br />21<br />71.<br />בעניין עמותת שיח חדש ביסס בית משפט נכבד זה את עקרון הצדק החלוקתי, להבטחת<br />חלוקה חברתית צודקת של משאבים, כשיקול ענייני ומחייב עת חלוקת מקרקעין על ידי<br />המדינה. זהו אינטרס ציבורי חשוב ביותר, כי משאב הקרקע יחולק על ידי המדינה, או<br />הרשויות הפועלות מטעמה, באופן הוגן, צודק וסביר. 22<br />72.<br />הדברים שלעיל מקבלים משנה תוקף במציאות שבה משאב הקרקע חשוף לכליה, ובמצב שבו<br />המדינה שולטת בפועל ב 93%- משטחה ומנהלת אותם; אלה הם "מקרקעי ישראל" על פי<br />הגדרתם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל. במצב נתון זה, המדינה והגופים האחראיים מטעמה<br />בנושאי המדיניות הקרקעית, כגון מינהל מקרקעי ישראל, הופכים לחורצי גורלות בכל הקשור<br />לפיתוח משאבי הקרקע וחלוקתם. על כך עמדה דפנה ברק- ארז במאמרה הנ"ל, כלהלן:<br />" מקרקעין הם מקור עושר חשוב וכן תנאי הכרחי למימושה של השאיפה<br />לבית חם. 'מקרקעי ישראל', המנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל<br />(להלן: המינהל) תופסים את רוב שטחה של המדינה. עובדה זו הופכת את<br />המינהל לחורץ גורלות – עסקיים ופרטיים. החלטותיו על הקצאת קרקעות<br />ועל תנאי ההקצאה [...] הן בעלות השפעה ניכרת על סיכוייו של הפרט להיות<br />'בעל בית'".<br />73. בית משפט נכבד זה לא היסס פעמים רבות להתערב ולפסול החלטות מינהליות בעלות<br />השלכות חלוקתיות, אשר העדיפו קבוצות אחדות על פני אחרות ללא כל הצדקה עניינית. זאת<br />נוכח חשיבותו של משאב זה. כך למשל, ביטל בית המשפט העליון, בעניין קיבוץ שדה נחום 23<br />727 ו 737- של מועצת מקרקעי ישראל אשר היטיבו שלא בצדק עם תושבי , את החלטות 717<br />הקיבוצים והמושבים במדינה. ההחלטות הנ"ל נפסלו כולן מחמת היותן בלתי סבירות<br />ונוגדות את עקרונות הצדק החוקתי.<br />74. דוגמה נוספת ניתן למצוא בעניין פורז, 24 שבו ביטל בית משפט נכבד זה הקצאת קרקע ללא<br />מכרז לעמותות בעלות צביון דתי- מפלגתי מאחר שההקצאה בנסיבות העניין לא נתנה<br />הזדמנות שווה לאחרים. ובעניין אליקים, 25 בוטלה החלטה להחכיר לקיבוצים קרקע לצורך<br />הקמת תחנה לשירותי דרך שהיה גלום בה יתרון כלכלי, מאחר שהיא שוללת הזדמנות שווה<br />להתחרות ולקבל את הקרקע. לבסוף נזכיר כמובן את פסק הדין בעניין קעדאן 26 אשר לו<br />השלכות חלוקתיות ברורות בין ערבים ליהודים במדינה.<br />22 .(2002) 65-64 ,25 ( בג"צ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נו( 6<br />23 .(2002) 25 ( בג"ץ 3939/99 קיבוץ שדה נחום נ' מינהל מקרקעי ישראל ( 2002 ) פ"ד נו( 6<br />24 .(1992) 793 ( בג"ץ 91/5023 פורז נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מו( 2<br />25 158 ( בג"ץ 6176/93 אליקים 1986 – אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד מח( 2<br />.(1994)<br />26 .(2000) 258 ( בג"ץ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נד( 1<br />22<br />הזכות לפרטיות:<br />75. במסגרת יישום הקריטריונים בידי ועדות הקבלה, אלה מפשפשות, בין היתר, בעברו הרפואי<br />של המועמד, בעברו הפלילי, בהשקפותיו ובדעותיו, בנטיותיו המיניות, במצבו המשפחתי או<br />מעמדו האישי, במצבו הנפשי, על מנת לקבוע את מידת התאמתו לחיי חברה בקהילה ולרקע<br />החברתי- התרבותי באותו יישוב. ככלל, הוועדות מנסות לקבוע למועמדים פרופיל פסיכולוגי-<br />חברתי-תרבותי-אידיאולוגי אשר "מפשיט" את אזרחי המדינה אשר מבקשים לממש את<br />זכותם האזרחית לגור ביישוב קהילתי שבו הקרקעות מוקצות על ידי המדינה. יתרה מכך, גם<br />במבחני המיון שנדרשים חלק מהמועמדים לעבור, כביכול לשם בדיקת מידת "התאמתם לחיי<br />חברה בקהילה" מתבקשים המועמדים לחשוף את חייהם האישיים והפרטיים בראיון עם<br />פסיכולוג, ובין היתר, את אופי ומהות יחסיהם עם בני/ות זוגם.<br />ראו: נטע זיו וחן תירוש, "המאבק המשפטי נגד מיון מועמדים ליישובים קהילתיים – מלכוד<br />.(2010) 338-346 , ברשת טובענית ומחוררת", קהילות מגודרות 311<br />76. בדיקות אלה פוגעות קשות בזכותו החוקתית של האדם לפרטיותו, המעוגנת בסעיף 7(א)<br />לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החוק קובע כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת הפרט".<br />. כמו כן הן מפרות את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 1981-<br />ראו: בג"ץ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פסקאות 10-9 (טרם פורסם,<br />.( ניתן ביום 14.5.06<br />77. ההפרה של הזכות לפרטיות תגיע במקרים מסוימים לעבירה פלילית. כך, למשל, חוק המרשם<br />הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א 1981- . חוק זה קובע כי המרשם יהיה חסוי ולא יימסר מידע<br />ממנו אלא לפי אותו חוק. יתרה מכך, החוק אף קובע איסור פלילי על מי שהשיג או דרש מן<br />המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה<br />בעניין האדם שהמידע נוגע לו.<br />ראו לעניין זה גם:<br />;(1994) 471 ,456 ( בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח( 2<br />.(1994) 836 ,803 ( ע"א 439/88 רשם מאגרי המידע נ' ונטורה, פ"ד מח( 3<br />78. ודוק. החתמת הניגשים למבחני המיון על טופסי ויתור על סודיות ועל פרטיות, אינה מכשירה<br />את הפגיעה בפרטיות. הוויתור על הפרטיות במעמד זה הופך לתנאי סף, אשר משאיר את<br />הפרט בלית ברירה, נטול כל הגנה על פרטיותו מול רצונו לממש את זכותו לדיור. במעמד זה<br />נציין כי בגדר משמעותה והיקפה של הזכות לפרטיות כזכות חוקתית, היא מטילה חובה<br />פוזיטיבית על המדינה ו/או סוכניה למנוע פגיעה בזכות זו. במקרה דנן, הפגיעה בזכות<br />החוקתית לפרטיות היא חלק אינהרנטי מהצורך להתקבל ביישוב ובכך נהפכת הפגיעה בזכות<br />החוקתית לפי החוק הנדון לדבר מובן מאליו. יתרה מכך, לחשיפת מידע זה יש באופן<br />אינהרנטי אפקט מתמשך וארוך טווח. ועדות הקבלה, אשר מקבלות לידן את חוות הדעת<br />23<br />הפגיעה באוטונומיה האישית של הפרט:<br />79. הפגיעה בזכותו של האזרח לבחור את מקום מגוריו בתוך הטריטוריה של המדינה היא פגיעה<br />באוטונומיה האישית של הפרט, אשר קיבלה מעמד חוקתי מכוח היותה נגזרת של הזכות<br />החוקתית של האדם לכבודו ולחירותו. הזכות לחופש הגישה השווה למקרקעי הציבור, אשר<br />הוכרה בפסיקה העליונה, היא אפוא הביטוי המעשי לזכותו של הפרט לבחירת מקום מגוריו.<br />בחירת מקום מגורים היא חלק ממימוש חופש הביטוי הפרטי שלו. היא גם חלק ממימוש<br />חופש התנועה של הפרט בתוך הטריטוריה של המדינה. הפרט זכאי לבחור את מקום מגוריו<br />מכלל המקומות הרבים הנמצאים באזורים שונים בתוך הטריטוריה של המדינה והמיועדים<br />לדיור. הוא זכאי לבחור את הנוף הטבעי שהוא חפץ להתחבר אליו בהתאם לאוטונומיה<br />האישית שלו. הוא זכאי לחבר את זהותו האישית למקום מסוים. לעניין מעמדה והגדרתה של<br />הזכות לאוטונומיה אישית, ראו דברי כבוד השופט אור בעניין דעקה:<br />" זכותו זו של אדם לעצב את חייו ואת גורלו חובקת את כל ההיבטים<br />המרכזיים של חייו – היכן יחיה; במה יעסוק; עם מי יחיה; במה יאמין. היא<br />מרכזית להווייתו של כל פרט ופרט בחברה. יש בה ביטוי להכרה בערכו של<br />כל פרט ופרט כעולם בפני עצמו. היא חיונית להגדרתו העצמית של כל פרט,<br />במובן זה שמכלול בחירותיו של כל פרט מגדיר את אישיותו ואת חייו של<br />הפרט... "<br />.(1999) 570 ,526 ( ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג( 4<br />ראו גם:<br />561- ,481 ( בג"ץ 16615/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט( 2<br />.(2005) 562<br />.(1993) 827-828 ,812 ( בג"ץ 5688/92 וכסלבאום נ' שר הביטחון, פ"ד מז( 2<br />בג"ץ 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד<br />.(1992) 464 ( מו( 2<br />80.<br />הפסיקה העליונה דנה במימושה של הזכות לבחירת מקום מגורים – מבלי לקרוא לה בשם זה<br />– באמצעות הטלת חובות על המדינה בהקצאת קרקעות למגורים ביישובים. היינו, זכות זו<br />מוכרת הלכה למעשה גם בגלל קיומה של חובה היוצרת אותה. הפסיקה קבעה מפורשות, כי<br />הקצאת חלקות קרקע על ידי המדינה לצורכי דיור ביישובים חייבת לכבד את העקרונות של<br />איסור האפליה, השוויון והצדק החלוקתי. חובות אלו יצרו את הזכות החוקתית לחופש<br />הגישה למקומות המגורים המוקמים על ידי המדינה או על ידי סוכניה. בפס"ד קעדאן טענה<br />המדינה כי היא מכירה בזכות הגישה השווה לדיור לכלל האזרחים ביישובים שהיא מקימה,<br />24<br />81.<br />החובות האלו שהוטלו על המדינה ואשר חיזקו את קיומה של הזכות לבחירת מקום מגורים<br />או זכות הגישה השווה אליהם, הועלו יותר מפעם בפסיקה העליונה. כך, למשל, נקבע בעניין<br />עמותת שיח חדש כי כנאמנו של הציבור, על המינהל לנהל את מקרקעי המדינה ולהקצותם<br />תוך שמירה על האינטרסים של כלל הציבור ועל פי שיקולים ענייניים, תוך מתן הזדמנות<br />שווה לכלל הציבור ותוך כדי שמירה על עקרונות השוויון. 27<br />82. הזכות לבחור מקום מגורים כזכות חוקתית מוכרת במשפט המשווה ובאמנות הבינלאומיות<br />שמדינת ישראל צד להן. למשל, חוקת דרום אפריקה קובעת את זכותו של האזרח לבחור את<br />מקום מגוריו היכן שיחפוץ בשטח המדינה. 28 כך גם קובעים סעיף 12 לאמנה הבינלאומית<br />לזכויות אזרחיות ופוליטיות שישראל צד לה 29 וסעיף 5 לאמנה הבינלאומית לביעורן של כל<br />צורות האפליה הגזעית. 30<br />פסקת ההגבלה:<br />פגיעה שלא על פי חוק:<br />83. העותרים יטענו, כי הפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות של חלק נכבד מאזרחי המדינה אינה<br />ממלאת אחר תנאי פסקת ההגבלה בכך שהיא אינה לפי חוק העונה על הגדרת המובן "הסדר<br />ראשוני". ראשית, הבסיס לפגיעה בזכות החוקתית, אם בכלל, צריך להיות שיקול דעת<br />שלטוני המעוגן בדבר חקיקה. בענייננו, החוק מעניק סמכות לפגוע בזכות יסוד חוקתיות לגוף<br />שאיננו שלטוני כלל וכלל; שנית, על הסדר ראשוני לקבוע באופן ברור ביותר את הקריטריונים<br />27 .(2002) 64 ,25 ( בג"ץ 3939/99 קיבוץ שדה נחום ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד נו( 6<br />28 3) לחוקה קובע: ) סעיף 21<br />(3) Every citizen has the right to enter, to remain in and to reside anywhere in, the Republic.<br />29 סעיף 12 לאמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות, קובע:<br />1. Everyone lawfully within the territory of a State shall, within that territory, have the right to liberty of movement and freedom to choose his residence.<br />30 סעיף 5 לאמנה הבינלאומית לביעורן של כל צורות האפליה הגזעית קובע:<br />In compliance with the fundamental obligations laid down in article 2 of this Convention, States Parties undertake to prohibit and to eliminate racial discrimination in all its forms and to guarantee the right of everyone, without distinction as to race, colour, or national or ethnic origin, to equality before the law, notably in the enjoyment of the following rights:<br />(i) The right to freedom of movement and residence within the border of the State; 25<br />84. עיקרון משפטי הוא, שמדיניות כללית ועקרונותיה המנחים נקבעים בחקיקה ראשית. כלל זה<br />מתבקש מכוח עקרון הפרדת הרשויות, שלטון החוק ועקרונות הדמוקרטיה. 31 לפיכך,<br />"חוק האוצל למחוקק המשנה או למבצע הוראות מינהל סמכות או שיקול דעת להגביל זכות<br />אדם חוקתית – ולעניין זה לא צריכה להיות חשיבות למהותה של הזכות, לחשיבותה ולמידת<br />הפגיעה בה – בלא לקבוע את ההסדרים הראשוניים באשר לתוכן ההגבלה, אינו מקיים את<br />דרישותיה של פסקת ההגבלה". 32 על כך עמד כבוד השופט (דאז) חשין בעניין ועדת המעקב<br />העליונה לענייני הערבים בישראל בקובעו כי "יישומו הדקדקני והדווקני של שלטון החוק<br />מחייב כי הסדרים ראשוניים ייקבעו אך בחקיקה ראשית. המחוקק אסור הוא בוויתור על<br />סמכויות לטובת הרשות המבצעת והמינהל". 33<br />85. עוד נקבע בפסיקה בהקשר זה, כי "[...] ההכרעות והנורמות העקרוניות המחייבות את<br />האזרחים צריכות להתקבל הן מבחינה פורמאלית והן מבחינה מהותית על ידי בית<br />המחוקקים[...]" 34 ואם כך הם פני הדברים בהאצלת סמכויות מגבילות זכויות חוקתיות<br />לרשות המבצעת, על אחת כמה וכמה כאשר עניין לנו בהאצלת סמכות זו לגופים פרטיים כגון<br />האגודות השיתופיות כבענייננו.<br />86. העותרים יטענו כי החוק, הלכה למעשה, מפריט את הזכות לדיור בשני מישורים. המישור<br />הראשון הינו מישור קבלת ההחלטה על הקצאת משאב ציבורי לצורכי מגורים. כאן החוק<br />מעביר את הליך קבלת ההחלטות בעניין חשוב זה לידי ועדות קבלה, אשר הרכבן מלמד על<br />היותן גופים פרטיים לכל דבר ועניין. חברי ועדות הקבלה, כפי שפורט לעיל, אינם נמנים על<br />נציגי מי מרשויות הציבור העוסקות במדיניות הקצאות הקרקעות ובהקצאתן בפועל, כגון<br />מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון. המישור השני הינו המישור של תנאי<br />ההקצאה. החוק לא רק משאיר שיקול דעת רחב לוועדות הקבלה על ידי קביעת קריטריונים<br />עמומים, לא ברורים ולא רחבים ביותר, אלא גם מעניק לאגודות השיתופיות ביישובים<br />הקהילתיים את האפשרות לקבוע קריטריונים לקבלה ליישובים כראות עיניהן.<br />31 .(2010) . אהרן ברק מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 147-148<br />32 .(2010) אהרן ברק מידתיות במשפט – הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 148-149<br />33 בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 51 (טרם פורסם, ניתן<br />.( ביום 27.2.2006<br />34 .(2004) 17 ,14 ( בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל, נט( 2<br />.(2000) ראו לעניין זה גם אהרן ברק, "הפרלמנט ובית-המשפט העליון – מבט לעתיד", הפרקליט מה 5<br />26<br />87. לעניין זה ניתן להקיש מפסק הדין בעניין המרכז האקדמי למשפט ולעסקים 35 שבו ביטל בית<br />משפט נכבד זה את החוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 28 ), התשס"ד 2004- , אשר קבע כי<br />יוקם בית סוהר במדינת ישראל אשר יופעל וינוהל על ידי תאגיד פרטי ולא על ידי המדינה.<br />פסילת החוק על ידי בית המשפט העליון נעשתה על מנת למנוע פגיעה בלתי מידתית<br />בזכויותיהם של האסירים לחירות אישית ולכבוד. בית המשפט קבע כי סמכויות ההפעלה<br />והניהול בתי סוהר הן, באופן מסורתי, מסמכויותיה המובהקות של המדינה, והעברת<br />סמכויות המדינה בהקשר זה לידי תאגיד פרטי הפועל למטרות רווח, פוגעת פגיעה "עצמאית"<br />בכבוד האדם של האסירים בבית הסוהר בניהול פרטי.<br />88. ואם כך הם הדברים באשר להפרטת ניהול בתי סוהר, מקל וחומר כשמדובר בניהול משאבי<br />הקרקע הציבורית ברוב שטח המדינה. העברת הכוח להקצות קרקע ציבורית ביישובים<br />הקהילתיים לוועדות הקבלה תוך מתן שיקול דעת מוחלט לאגודות השיתופיות לקבוע את<br />תנאי ההקצאה, פוגעת בכבוד האדם. שכן התכליות העומדות מאחורי הקצאת הקרקעות<br />הופכות בדרך זו לאמצעי לסינון מועמדים על רקע השקפות ואידיאולוגיות, נטיות מיניות,<br />דת, גזע, לאום, רקע תרבותי-חברתי וכד'.<br />89. החוק קובע הסדר אשר מסמיך תאגידים פרטיים הפועלים ממניעים של אינטרסים אישיים<br />לפגוע בזכויות חוקתיות של האזרח לכבוד ולשוויון. גופים פרטיים אלה ימלאו תפקידים בעלי<br />תכליות ציבוריות מובהקות של חלוקת משאבי הקרקע הציבוריים, כאמור, כאשר גופים אלה<br />יפעלו מתוך האינטרסים האישיים של חבריהם. אינטרסים אלה מולידים הבחנות בלתי<br />מוצדקות לצורכי הפרדה במגורים. בהקשר זה יצוין, כי אין די בסעיף איסור האפליה כדי<br />להסיר את הפגיעה ואת הנזק הכרוך בה.<br />החוק איננו לתכלית ראויה:<br />90. הלכה פסוקה היא כי כל חקיקה ראשית חייבת לשרת תכלית ראויה. הפסיקה קבעה כי<br />תכלית אשר לא נותנת משקל ראוי לזכויות האדם אינה תכלית ראויה. תכלית אשר מתעלמת<br />מזכויות חוקתיות אינה תכלית ראויה. בעניין מועצת חוף עזה 36 נקבע על תכלית ראויה<br />צריכה לשרת מטרות ציבוריות חשובות והמבקשת לשמור על זכויות אדם ולקדמן.<br />.( בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' שר האוצר (טרם פורסם, ניתן ביום 19.11.09 35<br />36 2005 ). ראו גם: רע"פ 5086/97 בן חור נ' ) 570 ,481 ( בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט( 2<br />1997 ); ע"א 524/88 "פרי העמק" – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' שדה יעקב – ) 625 ( עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נא( 4<br />.( 1991 ); אהרן ברק, פרשנות תכליתית במשפט ( 2003 ) 529 ( מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות, פ"ד מה ( 4<br />27<br />91. העותרים יטענו, כי לכידות חברתית, ורצונם של חברים לגור ביחד, כאשר אין עניינינו<br />באוכלוסייה ייעודית או ייחודית, אינן תכליות ראויות. תכליות אלה, כפי שהובהר לעיל,<br />גורמות לפגיעה קשה ביותר בזכויות יסוד חוקתיות, מה גם שתנאי הקבלה אשר נקבעו בחוק<br />עמומים הם ביותר ואף משאירים לאגודות השיתופיות, כאמור, שיקול דעת ועצמאות<br />מוחלטים באשר לקביעת תנאים נוספים בעניין. תכלית זו אינה ראויה, מאחר שהיא מעמיקה<br />את הפערים התהומיים בחלוקת משאבי הקרקע בין קבוצת "המתאימים" לקבוצת ה"לא<br />מתאימים" כמפורט לעיל. בנוסף, תכלית זו אינה ראויה מאחר שהיא פוגעת באינטרס ציבורי<br />מובהק של חלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים אשר בענייננו דווקא מחייבת הקצאת<br />קרקעות לבנייה למגורים באופן שוויוני וללא הליכי סינון כדרך שאמורה להיות נוהגת בכל<br />שטחי הפיתוח במדינה. החוק מורה בפועל על פגיעה ממשית ומוחשית בזכויותיהם<br />החוקתיות של חלק ניכר מאזרחי מדינה.<br />92. החוק קובע כעיקרון את נושא רצונם החופשי של תושבי היישובים הקהילתיים, אשר אין לו<br />הצדקה מלכתחילה, ומעמיד אותו מעל לעקרונות היסוד אשר אמורים להנחות את מינהל<br />מקרקעי ישראל, ובין היתר חלוקת משאבי הקרקע תוך כדי שמירה על עקרונות השוויון.<br />93. החוק מוסר כלי בידי קבוצה קטנה של אזרחים לפגוע בזכויות יסוד חוקתיות. הלכה למעשה,<br />החוק מעתיק חובה שלטונית אזרחית ממעלה ראשונה (מדיניות הקצאת משאבי הקרקע<br />הציבורית ברוב שטח המדינה), ומוסר אותה לידי קבוצה קטנה של אנשים בעלי אינטרס<br />אישי מובהק להחליט מי יהיו שכניהם ללא קביעת כל אמות מידה ברורות בעניין.<br />94. קבוצת אזרחים זו בידה להחליט איזה צבע אנשים ירצו לראות מבעד לחלון ביתם, אם ירצו<br />אנשים עם בעיות נפשיות בבית הסמוך, אם נעים להם לשמוע שפה מדוברת אחרת<br />ברחובותיהם או בגן הציבורי השכונתי, אם ירצו שבניהם או בנותיהם ייחשפו ליחסים בין בני<br />אותו מין, או למשפחות חד הוריות וכד'. למשל, ועל פי המצב הנהוג כיום לפי קריטריון<br />ההתאמה לחיי חברה בקהילה, לא במקרה הנפקות של השימוש בקריטריון השרירותי היא<br />ההסבר העיקרי לעובדה שכמעט ואין משפחה ערבית המתגוררת כיום ביישובים הקהילתיים.<br />אבל, וכאמור, לא רק אזרחים ערבים הם הפסולים מבחינה חברתית לפי קריטריון זה, אלא<br />גם – כפי שפורט בחלק העובדתי של עתירה זו – יהודים ממוצא אתיופי או ממוצא מזרחי,<br />משפחות חד הוריות, רווקים, הומוסקסואלים ולסביות. רוב המשתייכים לקבוצות האלה<br />נכשלים במבחן הקבלה של ה"התאמה לחיי חברה בקהילה".<br />95. כאמור, ענייננו בחלוקת קרקע ציבורית ביישובים לא ייעודיים, אשר כללי המשפט הציבורי<br />מחייבים את חלוקתה באופן שוויוני ולפי עקרונות הצדק החלוקתי, שלפיהם כל אזרח זכאי<br />להתגורר בכל יישוב כזה או בכל כפר או עיר במדינת ישראל. פסילת מועמדותו של האזרח או<br />התושב אמורה להיות אך ורק על בסיס נימוקים ענייניים שאינם קשורים לתכונותיו<br />האישיות, מעמדו החברתי, מעמדו האישי, השקפותיו הפוליטיות, נטיותיו המיניות, צבע עורו<br />או מוצאו העדתי או הלאומי. בפסיקה העליונה הישראלית נקבע באופן עקבי כי המקרקעין<br />28<br />29<br />96. על כן, אישים עם מוגבלות פיזית או נפשית, עניים, אקדמאים, מובטלים, עשירים, עבריינים,<br />שופטים, לסביות, הומוסקסואלים, הטרוסקסואלים, נשים, גברים, דתיים, חילוניים, ימניים<br />בדעותיהם או שמאליים בהשקפותיהם, קיצונים או מתונים, יהודים מזרחיים, יהודים<br />אשכנזים או אזרחים ערבים – כולם זכאים, מכוח עקרונות השוויון, להתגורר בכל עיר,<br />עיירה, כפר או יישוב לא ייעודי במדינת ישראל. אין גוף שרשאי להגביל זכות יסוד זו על בסיס<br />תכונותיהם האישיות של המועמדים או מוצאם. אכן, זכות יסוד זו, כמו רוב הזכויות, היא<br />זכות יחסית ולכן הגבלתה תהיה אך ורק על בסיס עניינים פרוצדוראליים כגון אלה הקבועים<br />בחוק חובת המכרזים שחל על חלוקת קרקע ציבורית. לפיכך, מבחן הקבלה המכונה "התאמה<br />לחיי חברה בקהילה" או "התאמה לרקע חברתי-תרבותי" וכן דוגמאות המבחנים הנקבעים<br />על ידי האגודות השיתופיות עצמן כפי שפורטו לעיל, הם מבחנים שלא לתכלית ראויה,<br />בהיותם פוגעים בעקרונות השוויון והצדק החלוקתי ובזכות לכבוד ולפרטיות ובהיותם לא<br />ענייניים ושרירותיים.<br />97. למעלה מן בצורך, יטענו העותרים כי החוק אף אינו עומד במבחני המידתיות. אך היות<br />ודרישת החוקיות הינה דרישת סף, וכך גם מרכיב התכלית, אין צורך ואף אין מקום לבחון<br />את שאלת המידתיות. 38<br />לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להוציא מלפניו צווים כמבוקש בתחילת עתירה זו.<br />_________________ _________________<br />סוהאד בשארה, עו"ד חנין נעאמנה, עו"ד<br />ב"כ העותרים ב"כ העותרים<br />חיפה, 28.3.2011<br />37 .(2002) 64 ,25 ( בג"ץ 3939/99 קיבוץ שדה נחום ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נו( 6<br />38 .(2010) 297 , אהרן ברק, מידתיות במשפט 143<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3451951936108346445?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-58802492784796261262011-03-27T07:36:00.002-07:002011-03-27T07:39:51.901-07:00הודעה לעיתונות<br /><br />בעקבות הצהרות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרת הקליטה סופה לנדבר ושר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס, להעביר סיוע בדיור ציבורי לקשישים כאשר "רוב הקשישים שיקבלו פיתרון במסגרת החלטה זו הינם עולים חדשים, המוגדרים כפליטי שואה מהמעגל השני והשלישי" – <br />הקשת הדמוקרטית המזרחית: האבחנה האתנית והלאומית שממשלת ישראל עושה – מחפירה!<br /><br />מאות אלפי אזרחים בישראל חיים בתנאי דיור בלתי ראויים וממתינים לשווא שהממשלה תמלא אחר חובתה החוקית והמוסרית כלפיהם ותסייע להם לממש את זכותם לקורת גג. הגדרת המוטבים של הסיוע הממשלתי כ"מעגל שני ושלישי של פליטי שואה" היא דרך צינית למסמס כל ניסיון ליישם את זכות הציבור לדיור, זכות בסיסית שכל יום מתרחקת מקשישים כמו גם צעירים רבים בישראל. הענקת הטבות על בסיס אתני מוצהר נוגדת לא רק את החוק אלא גם את היומרות הבסיסיות ביותר לחברה שוויונית ותקינה, ויש בה משום העמקה נוספת של אפליה ארוכת שנים כנגד הציבור המזרחי בארץ. <br /><br />הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לממשלה ליישם מדיניות דיור שווה וראויה לכולם/ן ולא להנדס הצעות פופוליסטיות השמות ללעג את כל נושא הדיור הציבורי והזכות לדיור בכלל. חבל ששוב השר ממפלגת ש"ס נותן יד לאפליה נוספת נגד הקהילות שבחרו בו. הקשת מבטיחה להמשיך ולעקוב אחר פעילותו החברתית של שר השיכון.<br /><br /><br />לפרטים: אורלי נוי – דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית: 050-8375818<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-5880249278479626126?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-33578176019144394172011-03-20T06:26:00.000-07:002011-03-20T06:39:48.672-07:00מסאלח שבתי לקזבלן, מפארוק המשוגע לחכם חנוכה, מסלמוניקו לעליזה מזרחי. רוב מוחלט של גיבורי הבורקס הם סטריאוטיפים מהלכים. 20 שנה אחרי מותו של הז'אנר בקולנוע, הם נמצאים בהמוניהם בפריים טיים. רון כחלילי מסכם 50 שנות בורקס ישראלי בסדרה חדשה<br /><br />http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/222/621.html<br /><br />מסאלח שבתי לקזבלן, מפארוק המשוגע לחכם חנוכה, מסלמוניקו לעליזה מזרחי. רוב מוחלט של גיבורי הבורקס הם סטריאוטיפים מהלכים. 20 שנה אחרי מותו של הז'אנר בקולנוע, הם נמצאים בהמוניהם בפריים טיים. רון כחלילי מסכם 50 שנות בורקס ישראלי בסדרה חדשה<br />אלון הדר | 19/3/2011 9:59 תגיות: פורים,סרטי בורקס <br />"גדלתי על סרטי הבורקס, זה בית הספר שלי. בעיניי זה גאוני. לואי דה פינס" (ציון ברוך מצדיע לדור האבות")<br />ההצעה של אפרים קישון הייתה מפתה: להפוך מערכון בשם "סעדיה והסעד", המתאר את תלאותיו של עולה חדש מתימן, לסרט קולנוע בכיכובם של חיים טופול וחיילי להקת הנח"ל. לצדו היה המפיק הגדול של הקולנוע המקומי: מנחם גולן. <br /><br /><br /><br />קישון עם טופול. אשכנזי מדי. שמואל רחני <br />הייתה רק בעיה אחת: טופול, שגדל בחברה אשכנזית, מעולם לא פגש עולים מזרחים. קישון ביקש מהשחקן לקחת אוטובוס ולרדת במעברת רמת השרון, להביט בתושבים, להחליף איתם כמה מילים. באוהל הראשון פגש טופול את אדון סאלח, עולה חדש מעיראק. הוא ישב איתו במשך כמה שעות וכעבור כמה ימים הביא את חברי הלהקה להכיר את מארחו, משפחתו הרחבה ודיירי המעברה. חברי הלהקה התרגשו, חלקם בכו. הם חשבו שיש להם תפקיד תרבותי: לתווך את ישראל השנייה לישראל הראשונה. <br /><br />קישון שמע על המפגש והחליט לשנות את שם הסרט ל"סאלח שבתי". טופול הרחיב את דמותו של סאלח. במקום עולה תימני או עיראקי הוא הלביש עליו דמות כלל מזרחית, עם מבטא מיוחד, הליכה כפופה ותכונות אללה יוסתור: קמצן, אלים, פרימיטיבי, תחמן. 1.2 מיליון צופים הגיעו לקולנוע ו"סאלח שבתי" הפך לסרט הישראלי הנצפה ביותר. אבן דרך בתולדות סרטי הבורקס המקומיים. <br /><br />את הסיפור הלא ייאמן הזה שמע רון כחלילי במהלך העבודה <br />על הסדרה התיעודית המרתקת שלו "סרט שחור לבן", המתארת את סיפורם המופלא, העצוב וגם המקומם של סרטי הבורקס בישראל (פרק הראשון ישודר בשבת בערוץ 8 של הוט). זהו מסע שכולו דיון בזהות מזרחית, ייצוגה וקיבעונה. עבור כחלילי העדות של טופול היא אקדח מעשן. לפני כמה שנים הוא הפגין יחד עם חברו יוסף שילוח וחברי ה"קשת המזרחית" מול תאטרון הבימה שהעלה את "סאלח שבתי" מחדש. הם התקוממו על כך שגם בשנות האלפיים הממסד התרבותי האשכנזי ממשיך לעצב את דמותו של המזרחי בקווים עבים של זפת ופחם. <br /><br />לא במקרה "סאלח שבתי" נבחר כמטרה נייחת. הדמות הבדיונית שיצרו טופול, קישון וגולן האשכנזים הפכה לאחר צאת הסרט לתו התקן בייצוג מזרחים בקולנוע ובתרבות הפופולרית ונשארה כך במשך עשרות שנים. היא שכפלה את עצמה מסרט לסרט, ממערכון למערכון, והסתננה לטלוויזיה המסחרית שטיפחה את הסטריאוטיפ של המזרחי הנחות. סחטה ממנו כסף, רייטינג ועניין. <br /> <br />וידאו: קטע מתוך "סאלח שבתי"<br /><br /><br />"מה זה סטריאוטיפ?", אומר כחלילי, "לקחת תרבות ענקית ולצמצם למשפט אחד מעליב. לסאלח שבתי אין תכונה אחת חיובית. אדם רע מכל הבחינות. אחד שחותר תחת יסודות המדינה, מהווה סכנה לרעיון הציוני. שאלתי את טופול מאיזה מוצא סאלח. הוא אומר עיראקי. שאלתי אם יש לו מבטא עיראקי. טופול אומר, אני לא עושה רק דמות של עיראקי, אני רוצה את כל המזרחים שיבואו לקולנוע. לכן אני ממציא מבטא כל-מזרחי. העי"ן והחי"ת כבסיס והשאר אילוסטרציה. סאלח הולך כמו מפגר, מדבר כמו מפגר והקהל צוחק. זה כמו לצחוק על הגמד ב'האח הגדול' או על הבחורה ב'היפה והחנון' שלא יודעת מה זה מגילת העצמאות. צוחקים על מפגרים". <br /><br /><br /><br />בועז דוידזון. המציא את הבורקס בועז דוידזון<br />סאלח שבתי לא לבד. רוב גיבורי סרטי הבורקס, הז'אנר הפופולרי בקולנוע הישראלי בשנות השישים והשבעים, הם סטריאוטיפים מהלכים, שעוצבו על ידי יוצרים אשכנזים וקיבעו את דמותו של המזרחי בתודעה הישראלית. ששון הערס ב"צ'רלי וחצי", פארוק המשוגע ב"אלכס חולה אהבה", מרגו הזונה המרוקאית של מנחם גולן. <br /><br />התבנית הצליחה מאוד וסרטי הבורקס הפכו לשוברי הקופות של הקולנוע הישראלי. אף אחד לא חשב על הנזק המצטבר. אף אחד לא ניסה להבין. הראשון שהשתמש במילה "בורקס" לסרטים העממיים-סנטימנטליים האלה היה הבמאי בועז דוידזון. <br /><br />"שם מגמד", אומר כחלילי. "כמו לקרוא לנמוך קומה גמד, לעיוור עוואר. הגיעו לכאן גלי הגירה ענקיים והממסד האשכנזי טאטא מתחת לשולחן את הבעיות העדתיות, החברתיות והכלכליות. ואז מגיע מנחם גולן מהתאטרון המסחרי, לוקח את הקונפליקט שלא מדברים עליו, השד בבקבוק, כל הכאב הזה, משחרר את הנצרה ונותן לזה להתפוצץ". <br /><br /><br />יש נוסחת בורקס? אפשר לתת בסרטים האלה סימנים? <br />"גיבור מזרחי עממי נחות שמגיע לכאורה מהשוליים, הדת, המסורת. הוא ניצב מול אשכנזייה עליונה, בלונדינית, מלכת יופי. הסביבה ובמיוחד המשפחה האליטיסטית בורגנית שלה תתנגד לקשר. איך את הולכת עם הפושטק הזה, האבק אדם, הוא יוביל אותך לביבים. בניגוד לכל הסיכויים הם מתחברים ומגשימים את חלום האינטגרציה. בסוף הסרט וכולם שרים ביחד'לחיי העם הזה'". <br /><br />נשמע הכי ציוני שיש. <br />"זה סרטים ציוניים, זרוע שלטונית. יש קורלציה בין החזון הממסדי לתעשיית הקולנוע. אצל גולן אין בו שום ממד של מרד. הוא מספר שעשה סרטים על ישראל החדשה וכל טוב לב שלה. אתה חי בסרט? המזרחים גרים באוהלים, ירח מטפטף עליהם. יוסף שילוח אומר, איך אפשר לעשות אינטגרציה אם אתה מפריד בין אוכלוסיות. מה הסאב טקסט שלהם? במקום ללמוד, ללכת להצגה, לקרוא מאמר - תפוס את האשכנזייה הקרובה למקום מגוריך ותתחתן איתה. רק ככה תצליח. זה מסר משפיל. מגמד. <br />אתה לא שווה כלום בלי האשכנזייה". <br /><br />אבל בסרטי הבורקס הגיבור המזרחי תמיד מנצח. <br />"זו תרבות החלומות. אם בחיים אני ניגף מול כוחות האופל האשכנזיים, על הבד אני יכול לנצח את כל הגוורדיה הותיקה - עם העברית הגבוהה, הספרות והצ'ייקובסקי. המזרחי, כמו האיטלקי הדרומי, מקבל בקולנוע מה שלא מקבל בחיים. לכן זה פלסטר למחלת סרטן. ניצחון דמיקולו". <br /> <br /><br /><br />וידאו: מתוך צ'רלי וחצי<br /><br /><br />עולים על הגל<br />סרט הבורקס הראשון, "ניני", שנעשה בדיוק לפני 50 שנה, מעולם לא עלה לאקרנים. יוצרו, שלמה סוריאנו, ליהק את הכוכב הגדול של התקופה: אריק איינשטיין הצעיר. הוא הלך רחוק מדי: סיפור אהבה בין אשכנזי צעיר לערבייה יפהפייה מיפו שעובדת בבית החולים. הסרט נפסל בצנזורה. העילה: באחת הסצנות הראשונות נראים איינשטיין וחברתו מעשנים ולידם שלוש רקדניות מולטיות. ועדת המוסר קובעת שזה גס מדי. ישראל החדשה עדיין לא מוכנה לעכל נישואי תערובת. <br /><br /><br /><br />גולן. מהתיאטרון לקולנוע. אמיר מאירי<br />שנה לאחר מכן, ב-62', החליט מנחם גולן, בן טבריה המעורבת, לעבד למסך את הלהיטים הגדולים של התאטרון המסחרי. הוא מבין את הפוטנציאל. ההצגות העממיות מפוצצות אולמות. רוב הקהל מזרחי ורגיל לצרוך את התרבות שלו מחוץ לבית. גולן אינו מקבל סבסוד ממסדי, לוקח סיכון ויוצא לדרך. הפרויקט הראשון: "אלדורדו". <br /><br />גולן מלהק את השחקנים הפופולריים ביותר אז: גילה אלמגור וחיים טופול. הוא פושע אשכנזי, היא זונה מרוקאית. בסרט מקובעת לראשונה דמותה של הפרחה המזרחית. עוויתות דיבור, הליכה מפושקת, מענטזת, דלות מוח. <br /><br />"לפני הצילומים גילה אלמגור עשתה תחקיר", מספר כחלילי. "ברחוב פרישמן בתל אביב יש חופפת מרוקאית. היא פוגשת אותה וממנה לוקחת את המבטא. אני לא מכיר זונה כזו. על סמך אותה פגישה מקרית הדמויות של אמא שלי, של דודה שלי, נצרבות לעולם כפרחות". אבל אלמגור בחרה באישה אחת. לא בכל נשות המזרח. "בגלל שיש רק דמות מזרחית אחת בקולנוע ובחרו שהיא תהיה זונה, אין לי שום אפשרות להגמיש את הסטריאוטיפ". <br /> <br />וידאו: מתוך "ניני"<br /><br /><br /><br />ההצלחה הגדולה של "אלדורדו" סחפה את גולן לפרויקט נוסף, "פורטונה". הפעם הסט ממוקם בדימונה. עקרות בית מזרחיות שמובטחות לבעלים עשירים מחו"ל. אחת הנשים מורדת ומתאהבת במהנדס צרפתי. היא משלמת על כך בחייה. חלק מהניצבים בסרט הם תושבי העיירה הדרומית. <br /><br />כשהסרט יוצא הם לא מאמינים לתמונות שעל המסך. הייצוג שלהם מחפיר. בתגובה הם מפגינים נגד הסרט. אבל שום דבר לא יכול לעצור את הגל. ב-64' קישון מצטרף לחגיגה. הוא דורש מגולן לביים את הסרט "סאלח שבתי" ומגייס את טופול והחברים. התוצאה, לפי כחלילי, "אוריינטליזם שאין דברים כאלו. לא רואים ממטר את המזרחים, רק סמלים. תרבות המזרח כגמלים, שרוואלים וכאפיות. הם לא שמעו את העברית של יהודי המזרח, לא הבינו את הניגון הזה". <br /><br />ההצלחה של "סאלח שבתי" בלתי נתפסת ובכירי תעשיית הקולנוע בישראל מצטרפים למהפכת הבורקס: המפיק מרדכי נבון מאולפני גבע (יומני גבע"), יורם גלובוס, הצלם דוד גורפינקל. דובי זלצר מלחין את פסקול התקופה. גולן יודע יותר טוב מכולם להבין קהל ומשכלל את הנוסחה. הקונפליקט העדתי לא יורד מהמסך. <br /><br />הרבה מהקהל שהגיע לקולנוע היה מזרחי. מי רוצה לראות את עצמו נלעג? <br />"זו הנראות היחידה שלהם, המקום היחידי שמישהו מתייחס אליהם. כדי לראות את עצמי, אני מוכן לבלוע הרבה דגים מסריחים. להבין שאני חלק מהעם הזה, לא סרח עודף שאף אחד לא מתייחס אליו". <br /><br />"ב-74' מפא"י הייתה בלב בקונצנזוס", אומר טוביה צפיר בסדרה. "המזרחים רצו מישהו שיפרק את שסתום הלחץ. עד היום כיף להם שמכניסים לאשכנזים. האשכנזים מוצגים כחנונים ששומעים תקליטים קלאסיים". <br /> <br /><br /><br />וידאו: פורטונה<br /><br /><br />גם הסרט הבא, "999 עליזה מזרחי", הפך ללהיט ענק. צוות שחקנים אשכנזי מחוף לחוף בנה את מראת הישראלית: עדנה פלידל, שושיק שני, אריק לביא, שמוליק קראוס, פופיק ארנון ואורי זוהר. <br /><br />לאן נעלמו השחקנים המזרחים? <br />כחלילי: "אומר מנחם גולן, 'לא היו שחקנים מרוקאים טבעיים. שחקנים אשכנזים שיחקו מרוקאים יותר טוב ממרוקאים'. יש גזענות יותר גדולה מזה? כל הטאלנטים מארצות ערב עולים לארץ. הם פרסונה נון גרטה. יש להם מבטא מצחיק. הוא מטונף מדי, קרוב לאויב. גולן רוצה לבדל אותו מהאויב, לא רוצה ערבי אותנטי. לורנס איש ערב. אריה אליאס עושה ב-61' להיט קופתי בסגנון סרט ערבי, אז למה הוא לא גילם את סאלח שבתי? למה אתה לוקח את טופול? אליאס הוא סאלח". <br /><br />ובכל זאת אליאס, זאב רווח ויוסף שילוח השתלבו בתעשייה. <br />"אליאס משחק ב-30 סרטים אותה הדמות. תמיד השיכור עם בקבוק הערק. כששילוח הגיע לסט של'כץ וקרסו' ב-71' הוא פגש בשחקנית מפורסמת. היא הייתה בטוחה שהוא הסבל או פועל הבמה". <br /> <br /><br /><br />וידאו: צ'רלי וחצי - מה רוצה התולעת? <br /><br /><br />אולי זו הסיבה שהשחקנים המזרחים פחדו להתדפק על דלתות הקולנוע? <br />"התרבות שלך בישראל אינה תרבות. אתה תת תרבות. נגן עוד בתזמורת של זוזו מוסא סיפר לי: 'כשיצאתי לחזרות עטפתי את העוד בשמיכות כדי שלא יגלו'. עוד כתת מקלע. עם התרבות הערבית אני מאיים על התרבות הישראלית אשכנזית. מאיים להרוס אותה מהייסוד. בעלייה מעיראק הגיעה אוכלוסייה קומוניסטית משכילה ועירונית. הם התדפקו על הדלתות של המפלגה הקומוניסטית. אף אחד לא רצה אותם. בגלל זה הם בימין, בגלל זה מת השמאל". <br /><br />במאי אחד יוצא מצרים, משה מזרחי, הצליח להשתלב בתעשייה והבורקס שלו נראה אחר. הקונפליקט העדתי עדיין עומד במרכז, אבל הוא הרבה פחות סטריאוטיפי. המזרחי ב"אני אוהב אותך רוזה" וב"הבית ברחוב שלוש" הוא לא עילג וגרוטסקי. הוא בן תרבות. מזרחי נחרט בתודעה כבורקס איכותי. "אני אוהב אותך רוזה" אפילו מועמד לאוסקר. <br /><br />לא עובר זמן רב וגולן מבין שאת הסנטימנטליות העממית הזו אפשר לתרגם גם לאשכנזית. האסימון נופל לו כאשר הוא רואה את יהודה ברקן משחק את "לופו" בהצגת המערכונים של להקת פיקוד דיזנגוף בניצוחו של פשנל. <br /><br />"זו דמות אותנטית מבית הוריו הפולנים של ברקן בנתניה", מספר כחלילי. "הדמות זורמת לו בוורידים. לא נוצר סטריאוטיפ אשכנזי מלעיג, אלא אהבה לפשוטי העם האשכנזים. אבל מנחם גולן הוא איש מסחרי. רואה את המערכון, ומחתים מיד את ברקן. כדי להביא גם את הקהל המזרחי לסרט הוא מכניס דמות מזרחית, אותה מגלם גבי עמרני". נוסחת הבורקס עובדת שוב: "לופו" הוא הצלחה קופתית אדירה שמייצרת סדרת סרטי המשך. <br /> <br /><br /><br />וידאו: לופו<br /><br /><br />כולנו יהודים<br />גם עוגות דבש הופכות לבורקס. ההצגה המצליחה "סלמוניקו" של ראובן בר-יותם, שחקן יווני שמספר את חייו של פועל נמל קטן מיפו, זוכה לעיבוד חדש. "אומר לו המפיק, אתה לא תביים ולא תכתוב", מספר כחלילי, "ומצמיד לו את אלי תבור (שחתום על כתיבת 21 סרטים) והבמאי פרדי שטיינהרדט. הם מתחילים לעבוד ויש ויכוחים. משנים לבר-יותם את התסריט המקורי של ההצגה ומכניסים אשכנזי בכוח לתסריט". <br /><br />באותה שנה יצא גם "קזבלן" והפך לשלאגר ענק. שוב משעתק גולן את הנוסחה: מיוזיקל מצליח שמעובד לקולנוע. סיפור הפרברים הישראלי מכיל כצפוי את אותם מרכיבי הבורקס. מצד אחד: יהורם גאון הוא פושע יפואי עילג וחסר מודעות. בצד האחר: אפרת לביא שמשחקת אשכנזייה עשירה. סיפור האהבה מוגשם כנגד כל הסיכויים, האינטגרציה פורחת והמסך יורד בשיר "כולנו יהודים". <br /><br />הימים הם לפני המהפך של 77', והבורקס בשיאו. התותחים גדולים של הקולנוע הישראלי עומדים בתור. בועז דוידזון שחוזר מלימודי קולנוע באנגליה חובר למפיק שמחה זבולוני, בן למשפחת קולנוענים מאיראן. ברוח "סרטי הלוטי" האיראניים - שבמרכזם רובין הוד מודרני שלוקח כסף מעשירים ונותן לעניים - כתב זבולוני את קווי העלילה של "צ'רלי וחצי". <br /><br />אלי תבור משכלל את הרעיון לתסריט ודוידזון מביים. בצוות השחקנים גיבור מזרחי חדש: זאב רווח. בשלב העריכה נמצא דוידזון בדילמה. לפי התסריט המקורי הילד מיקו יורד ברגע האחרון מהמטוס לאמריקה ונשאר בארץ עם החבר צ'רלי. פועל ניקיון שהיה על הסט לא אהב את הסוף. "למה שמיקו לא ייסע לאמריקה. מה יש לו בתוך הזיפת הזה?", הוא אומר לבמאי. דוידזון משתכנע. כעבור כמה שנים גם הוא יעלה על המטוס. <br /> <br /><br /><br />וידאו: קזבלן - כולנו יהודים<br /><br /><br />ההצלחה של "צ'רלי וחצי" אדירה והצוות מוחתם לסרט המשך, "חגיגה בסנוקר". גם הפעם האשכנזי מנסח את שפתו של המזרחי. הסרטים מביאים אינפלציה של מטבעות לשון: "מה רוצה התולעת?", "מי מתעסק, זה מיקו", "הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו", "מתבייש מתבייש, אבל הגרון יבש", "תן, תן ת'לחם". <br /><br />"מאחר שהעולים לא מדברים בעברית תקנית, הסרטים ממציאים עברית חדשה", אומר כחלילי. <br /><br />"לעתים זו הברקה של תסריטאי, לעתים זו שפת רחוב. אף אחד לא כותב בשפה הזו, חוץ ממנחם תלמי ואהרן בכר. זו שפה ספק תנ"כית, ספק מליצית, ספק רחובית. מאחר שלא היו סרטים שהציבו אלטרנטיבה לשונית אחרת, מטבעות הלשון האלה הפכו לסימן הזיהוי המרכזי למזרחי. הן מעידות על בורות, סרבול, חוסר השכלה, הישרדות של חתול רחוב, פיוטיות בגרוש ורבע מסורת". <br /><br />וזה עובד. <br />"הייצוגים נעשו על ידי אנשים מאוד מוכשרים, אמני הבימוי, הכתיבה והמשחק. גילה אלמגור כוכבת. טופול סטאר מטורף. הוא הפלמ"ח, ישראל החדשה. בועז דוידזון במאי יוצא מן הכלל. בלוס אנג'לס הוא יעשה בדיוק אותו בורקס עם ברוס ויליס וצ'אק נוריס. מנחם גולן הוא איש מיומן בטירוף. בישראל ובהולי- ווד הוא מביים 20 סרטים ומפיק 300". <br /> <br /><br /><br />וידאו: חגיגה בסנוקר<br /><br /><br /><br />הדימוי עובד גם בכיוון ההפוך: כמו שנערי המאפיה האיטלקים שאבו את הסטייל והלוק מסרטי ה"סנדק" של קופולה, ככה אימצו מזרחים רבים את השפה ואת מחוות הגוף של הגיבורים המזרחים. יהורם גאון מספר כי דמותו של קזבלן עוצבה על סמך בחור יפואי בשם חיים דהאן, שהוזמן על ידי ההפקה לחזרות. ממפגש למפגש שם לב גאון כי דהאן מתחיל לאמץ לעצמו את תנועות הגוף של קזבלן. <br /><br />מי האדם ומי התחפושת? <br />בתחילת שנות השמונים הפכו ברקן ורווח לנסיכים החדשים של הז'אנר - בורקס דור שלישי: ברקן עשה זאת בסדרת המתיחות (כשאת האשכנזייה מחליפה דנוטה הפולנייה) ובסרטי "אבא גנוב" (עורכת דין אשכנזייה בגילומה של אלונה קמחי המתאהבת ביורד הים צ'יקו בן-דוד), רווח, שמגייס כסף מהשוק האפור, ביים בצרורות: "אדון לאון", "פעמים בוסקילה", "הגונב מגנב פטור". הסטריאוטיפים מתחדדים, הדמויות נלעגות וגרוטסקיות מתמיד. הקורבן מנכיח את הדימוי שיצר עבורו המקרבן. <br /> <br /><br /><br />וידאו: אבא גנוב<br /><br /><br />ליוסף שילוח, שגילם את הדמות המוקצנת ביותר בתולדות הבורקס - פארוק מ"אלכס חולה אהבה" - היה דווקא הסבר הפוך. "מאחר שהשמיצו אותי הרבה אמרתי, אעשה דמות הכי קיצונית בעולם. שאנשים יגידו די, נמאס ממנו, לא רוצים לראות את הסרטים האלה. קרה הפוך. אין לי הסבר מדוע. זה אמנות", הוא אומר בסדרה. <br /><br />כחלילי לא קונה את התירוץ. "אני אומר לשילוח בראיון האחרון שנעשה איתו: 'יוסי כפרה, יש לך הזדמנות אחרונה. עוד דקה אתה מחזיר את נשמתך לבורא. תסתכל למצלמה ותבקש סליחה. ממרומי התודעה החדשה שלך תגיד במה טעית'. הוא לא היה מסוגל. זה קורע את הלב. הוא פחד לערער את המקום הקטן שלו. אז הוא אומר פארוק לא מזרחי. מה לא מזרחי? פארוק הוא האמא של המזרחי". <br /> <br /><br /><br />וידאו: אלכס חולה אהבה<br /><br /><br />לבלוע עם שמנת<br />בניגוד להצלחה בקופות, הממסד התרבותי-אשכנזי תיעב את סרטי הבורקס. "בגלל שבסרטים הייתה נגיעה של כל ההיבטים המזרחיים - הם נתקלו בקירות של ציניות, דה לגיטימציה ולגלוג", אומר כחלילי. "הביקורות אכלו להם את הראש, הלב, הכליות והרגליים. הדה בושס זה מים זכים על ידיים ענוגות לעומתם. יושבים שם יוצאי פולין, צ'כיה ורוסיה ומזהמים את הלשון. הם בטוחים שמגיעים הנייטיב האלו והורסים להם את התרבות". רווח אומר בסדרה: "אנשים קורעים את הבטן ואחד עם ראש מעוות ברוע תת הכרתי כותב תזות שבלע אותן עם שמנת. איפה הוא היום?". <br /><br />המערכה נגד הבורקס לא התבטאה רק במילים, אלא גם דרך הכיס. בגלל שיטת תקצוב הקולנוע שהנהיג פנחס ספיר - מענק ממשלתי בגובה עשירית מההכנסות על כל הכרטיס - התעשייה הזינה את עצמה ושגשגה. אבל אז השתנתה שיטת התקצוב: במקום מענקים הוקמה קרן קולנוע עם לקטורים שיבחרו ויתקצבו את הפרויקטים בכספים ממשלתיים. כמעט ביום אחד נמחק הבורקס מהמפה ועלתה קבוצה כוח חדשה, שלאנשיה זיקה חזקה לקולנוע אירופי, אליטיסטי. הם מחליטים לספר את הסיפור שלהם ומעיפים את המזרחי מהקולנוע האיכותי. ששון, חכם חנוכה וסלמוניקו נעלמים כמו אבק. <br /> <br /><br /><br />וידאו: סלומוניקו <br /><br /><br /><br />"אם היו באים כקבוצה אליטיסטית ואומרים, אנחנו רוצים קולנוע אחר ושיסבסדו אותו כמו הקולנוע המסחרי - סבבה", אומר כחלילי, "אבל עושים מסע דה לגיטימציה לקולנוע המסחרי הפופולרי. הם מתוחכמים, מתוקשרים ומקורבים לצלחת הפוליטית. לא רק שהם לוקחים את כל הקופה הציבורית ומרוקנים את הקולנוע המסחרי מתוכן, הם מלאימים את הקולנוע הישראלי. אנחנו נהיה הלקטורים, המבקרים, הבמאים. הם שולטים בכל המקומות. נחמן אינגמר סטייל: גם ראש החוג, גם לקטור וגם מבקר. הישיבה על כל מיני כיסאות שמתנגשים אחד בשני לא מפריעה למצפון שלהם. עד היום אלה אותם אנשים. הם הכניסו את הקולנוע למשבר הכי גדול שהיה אי פעם. אף כלב לא רוצה לראות את הסרטים האלו. רק הקרנות החדשות, שהבינו שאפשר לעשות סינטזה בין המסחרי לאיכותי, הצילו את הקולנוע". <br /><br /><br /><br />ג'אד נאמן צילום: אוהד רומנו<br />עיקר הכעס של כחלילי מופנה כלפי שניים, מנהיגי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב: ג'אד נאמן ופרופ' מילק קנבל. "הם שני קשישים שנולדו קשישים. עד שנת 79', שנתיים לאחר מות הבורקס, ג'אד לא מוצא לנכון לעשות קורס בודד אחד על הבורקס. אני שואל את מילק האם אני יכולתי להגיע לקרן. הוא אומר: ממש לא. הם סימנו כמה כבשים שחורות שנגעו בבורקס והעיפו אותם". <br /><br />הם עשו קולנוע ישראלי אחר. עם יומרה לאיכות. <br />"הבורקס הוא לא סרח עודף. הוא הוא הקולנוע הישראלי. אתה יכול להבין מהקולנוע התמהוני שלהם משהו על הישראליות? הסרטים שלהם זה עונש. ראיתי את כולם. 'השמלה' (ג'אד נאמן), 'חור בלבנה (אורי זוהר), 'אישה בחדר השני' (יצחק ישורון). אלוהים אדירים, זו יומרה מטורפת. הייתי מקרין אותם על מסך ענק לחמאסניקים נחקרי השב"כ. סרטים שלא ראויים למאכל אדם. חרטבונות. קולנוע חד ממדי הוא הרס של תרבות. רק בשנות התשעים, כשאלה שוחט מוציאה את ספרה על הבורקס, הקולנוע הזה מקבל את מעמדו מחדש. ואז ג'אד נאמן לראשונה מכה על חטא. אם הייתה לו אחריות מוסרית הוא היה מניח את המפתחות והולך הביתה". <br /><br /><br /><br />מצד אחד אתה מציג את סרטי הבורקס באור מאוד ביקורתי. מצד אחר אתה מלא געגוע. <br />"אני לא מתגעגע לבורקס, אני מבין את חשיבותו ומרכזיותו. יש לי געגוע לפרץ היצירתי שקשור אל סרטי הבורקס, למיטב הבימאים, הצלמים והשחקנים של הקולנוע הישראלי. הסרטים האלו הפכו אותנו למעצמת קולנוע הרבה לפני 'בופור'". <br /><br />והדימוי הנחות של המזרחי? <br />"בסרטים האלה יש יתרונות וחסרונות: הרבה פעמים הפרודיה היא אמצעי ייצוג בדרך ללגיטימציה. למיינסטרים. כל העולם התעלם מהמזרחי, הבורקס הוא היחיד שמתייחס אליו. הסרטים מהווים שסתום שדרכו למזרחי נוצרת ממשות. בזה הוא עושה חסד עם המזרחי. חבל שנעצרנו בשלב הפרודיה. אני עדיין מחפש את אותם הסרטים שיגאלו אותי מאותו דימוי מזרחי עכור, אני מחפש את המזרחי החדש". <br /> <br /><br /><br />וידאו: יהודה ברקן ודנוטה ב"נשיקה במצח"<br /><br /><br />עדיין במלכוד<br />אחת הטענות המשמעותיות ב"סרט שחור לבן" היא כי הבורקס לא ממש מת, אלא רק החליף צורה. "יום אחד הזמינו אותי לשיח באחת המחלקות על הסרט 'סוף העולם שמאלה' של אבי נשר. הייתה לי תקלה בדי-וי-די וראיתי בבית את הסרט במיוט. לא הבנתי שיש שם בליל שפות, חשבתי שזה סרט סטייל אסקימו לימון. למחרת הגעתי לרב שיח וסיפרתי. אבי התבאס וכעס עליי נורא. לימים ראיתי את הסרט עם קול. לומר לך ששיניתי את דעתי? לא". <br /><br />מה בעצם מפריע לך? <br />"אבי הוא במאי מעולה, ברמה עולמית. אמרתי לו: 'מפריע לי כפרות שאתה אשכנזי, בן מפונק, הכי תל אביבי, ואתה עוד פעם ממחזר את הסיפור של מנחם גולן, בועז דוידזון ויורם גלובוס. מפריע לי שאשכנזי מספר את הסיפור שלי'. הוא אמר לי, 'אתה אומר משהו לא לגיטימי. חמור. אני לא הייתי בלהקה צבאית ועשיתי סרט על להקה צבאית. אני לא הייתי במחתרות ועשיתי סרט על הלח"י'. אבל כשלבן מספר את סיפורו של השחור יש בזה סיכון". <br /><br />נשר צודק. <br />"עובדה שאני לא מכיר שום במאי אשכנזי שעשה סרט מזרחי ולא נפל למהמורה הזו. כשדובר קוסאשווילי עושה בורקס זה מרטיט לך את הלב, מנפח את הביצים. אני מזהה את האותנטיות". <br /><br />צמח דור חדש של יוצרים מזרחיים. חנה אזולאי-הספרי, רונית ושלומי אלקבץ. המבט שלהם מופנה פנימה, לתוך המשפחה המרוקאית. <br />"היוצרים המזרחים ממשיכים להתעסק באותם חומרים. בימים האלו חנה אזולאי הספרי עובדת על הצגה חדשה. איך קוראים לה?'מימונה'. אני שואל האם הם לא ממשיכים לחזק את הסטריאוטיפ. אני מבין את המלכוד בו הם נמצאים. הם נשענים על לקטורים. לא יתנו להם לצאת מהמשבצת הזו כל כך מהר. לכן הם מנסים לצקת לתוכה קצת כבוד". <br /><br /><br /><br />אולי פשוט החומרים האלו מושכים אותם. גם לזה אתה קורא בורקס? <br />"' שחור' של הספרי לא נופל לבורקסות. 'כיכר החלומות' המופתי של בני תורתי גם לא נופל למלכודת הזו. אני מבין את התודעה שלו. הוא יצר מיקרוקוסמוס מזרחי. אין שם אשכנזים. זה דיון פנימי. אבל זה לא קרה במאסות גדולות, אין עדיין סרט מכונן וצורב תודעה כמו של ברגמן, קוסאשווילי ונשר". <br /><br />בעשור האחרון זירת המאבק נמצאת בערוצים המסחריים בטלוויזיה. אלכס גלעדי, בתפקידו כנשיא הזכיינית קשת, היה הראשון שסימן את קהל היעד: מסעודה משדרות. "היום הטלוויזיה היא המרכיב המרכזי בחיינו", טוען כחלילי. <br /><br />"'האח הגדול' מחזיק 36 אחוז מאוכלוסיית ישראל, מספרים של עולם קומוניסטי במאה הקודמת. בטלוויזיה אתה לא יכול לפעול בלי פרומו. פרומו זה סטריאוטיפ. כדי למכור את המוצר שלך אתה חייב לדפוק סטריאוטיפים: מזרחי מפגר, יאפי תל אביבי, מתנחל סהרורי". <br /><br />איפה אתה פוגש את זה? <br />"כמעט בכל תוכנית. 'ז'וז'ו חלסטרה' של צביקה הדר.'אהבה זה כואב' של דנה מודן: הוא מוסכניק מפגר, היא עיתונאית תל אביבית. ב'ארץ נהדרת' משפחת פילוס, מומי, ליטל מעתוק ועוזי כהן המפגר עם הקוף. קוף אפילו פוליטיקלי קורקט לא עובד כאן. ומי מתחזק הכי הרבה בורקס? הריאליטי שבנוי על התנגשות מזרחית-אשכנזית. עכשיו ראיתי 'הישרדות'. יושב שם נהג מכונית זבל שמפליץ ומספר סיפורים. מודיעה הפקת התוכנית שהשנה זה מזרחים נגד אשכנזים, עשירים נגד עניים. מה יתרונו של ג'קי ב' אח הגדול'? בגלל עילגותו הוא מייצר שפה כמו צ' רלי. אין לו אוצר מילים, הוא שומע רק אבי ביטר". <br /><br />כולה ריאליטי. <br />"אם היו ייצוגים אחרים של מזרחים היינו שמים זין על הבורקס. מאחר שיש שיטתיות ודפיקה על המוח אתה מבין שיש קמפיין להשאיר את המזרחי שם. מזרחי זה תמיד אותו דבר. ואם הוא אחר, הוא משתכנז". <br /> <br /><br /><br />וידאו: סוף העולם שמאלה<br /><br /><br />50 שנה עברו מאז סרט הבורקס הראשון והדימוי הנחות עדין לופת את הסרטים האל בחוזקה, ילדים חורגים לקולנוע הישראלי. <br /><br />"לפני יומיים", מספר כחלילי, "מתקשרת אליי גילה אלמגור בעשר בלילה ואומרת:'הו רון, אני מתקשרת ממצוקה מאוד גדולה. שלושה ימים אני לא נרדמת. הסדרה יוצאת, ואנשים אומרים לי: את שחקנית בורקס. אני שחקנית בורקס? אני נתתי את כל החיים שלי לקולנוע'. <br /><br />אני אומר לה, 'את גם בורקס'. 'סאלח שבתי', 'פורטונה', 'מלכת הכביש', 'אלדורדו'. היא אמרה, 'אם הייתי יודעת שזה הטייטל של הסדרה, אולי לא הייתי משתתפת'. זה הטריף אותי. במקום לצאת חוצץ נגד הדעות המפגרות האלו את נכנסת למשבצות האלו. תצאי כבר החוצה, מה את מתביישת?".<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3357817601914439417?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-75111788046061628652011-03-17T05:19:00.000-07:002011-03-17T05:24:02.476-07:0016/08/2010<br />לכבוד:<br />מר יעקב שחם – יו"ר ועדת טלוויזיה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו<br />גברת איילת מצגר - סמנכ"ל טלוויזיה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו<br /><br />הנדון: גזענות שיא בזמן צפיית שיא<br /><br />נכבדינו שלום רב, <br /><br />אנו פונים אליכם בזאת על מנת להסב את תשומת לבכם להפרת אחד מעקרונות היסוד להם מחויבת הרשות השנייה, גיוון תרבותי בשידורי הערוצים המרכזיים שבפיקוחה. בשנת 2004 נערך ביוזמת הרשות מחקר שנושאו "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא", שהוקדש לזכרה של ד"ר ויקי שירן ז"ל, חברת מועצת הרשות השנייה וממייסדות הקשת הדמוקרטית המזרחית. תוצאות המחקר הראו באופן חד משמעי, כי יש לנקוט צעדים משמעותיים על מנת לקדם את חזון הגיוון התרבותי על המסך בישראל. עורכי המחקר מצאו, כי נדרשת "רוויזיה מוחלטת בהיקף ההופעה של מיעוטים בכל הסוגות, בנושאים המקושרים לחברי המיעוט, בדימוי עשיר, בנגישות למנהיגי הקבוצות והשמעת קולם, בשבירת הסטריאוטיפים של מזרחי-ערס, ערבי-מפחיד או מתנחל-אלים ופנאטי, בהקצאת משאבים רצינית בעת סיקור קבוצות השוליים, בנוכחות בתפקידי הפקה, הגשה, הנחייה ועוד". לצערנו, מאז ועד היום לא חל שינוי מספק, בעיקר בייצוג מזרחים ומזרחיות, בעיקר בשעות צפיית השיא. אנו מוצאים שהפער בין החזון לבין המציאות הטלוויזיונית עמוק, וכי ערכים כמו פלורליזם מושמים ללעג ולקלס על-ידי הזכייניות.<br /><br />אנו מבקשים להדגים את טענתנו באמצעות דיון באחת מתכניות הדגל של הזכיינית קשת המשודרת בפריים טיים – התוכנית ארץ נהדרת. לתוכנית זו, הזוכה לרייטינג גבוה במיוחד, יש חשיבות רבה בעיצוב עמדות והשפעה על האופן בו קהלים תופסים ומפנימים את המסרים והייצוגים המועלים בה, ובמיוחד בקרב בני נוער וילדים. לתפיסתנו, בתוכנית זו מוצגים סטריאוטיפים המשעתקים תבניות גזעניות שיש להוקיען. סטריאוטיפים אלה חודרים לא רק למרחב הסלוני של צופי התוכניות בערבי שבת, אלא מחלחלים לתודעתם התרבותית והפוליטית, ומעצבים את חיי היום יום שלהם.<br /><br />צפייה במערכוני ארץ נהדרת מדגימה באופן בוטה את ממצאיהם של פרופ' ענת פירסט, ד"ר אלי אברהם, גב' נחמה לאור וגב' נועה אלפנט-לפלר במחקר הנידון ביחס לפגיעה בקבוצות מיעוט. הגזענות שנוצרת בתוכנית מושתתת על שני מרכיבים: מרכיב המשוואה האוטומטית ומרכיב העקביות. על פי המרכיב הראשון, התנהגות מכוערת מוצמדת מיידית לאנשים כהים שמדברים בחי"ת ועי"ן, ליצירת רושם של המזרחי כישראלי המכוער, או להיפך: הישראלי המכוער כמזרחי. דמויות אלה מוצגות כגסות-רוח, קולניות, בּוּרוֹת, אלימות וככאלו הפוגעות בסדר הציבורי (ובדמויות האשכנזיות המוצבות מולן). המרכיב השני של רציפות בא לידי ביטוי באמצעות שימוש עקבי בדמות (או דמויות) של המזרחי-שהוא-הישראלי-המכוער, בכל תוכנית ובכל עונה. <br /><br />כך, למשל, יצרו אנשי התוכנית את משפחת פילוּס, הדביקו לה מאפיינים מזרחיים (מראה, מבטא, בית הכנסת המזרחי וכד') וגילמו אותה כמשפחה שחבריה וולגריים, בריונים, קולניים, בורים ואלימים. באחת התוכניות הם מדומים לקופים. במספר תוכניות מתמודדים אשכנזים (המורֶה בבית-הספר, בעלת הצימר והאשה שעוברת דירה), עדינים ומנומסים עם בני משפחת פילוס ונופלים קורבן להתעללות מתמשכת. דמות אחרת היא ליטל מעתוק, תלמידת בית-ספר מזרחית, על פי השם, המראה והמבטא. מעתוק הוצגה כגסת-רוח, בורה, בריונית וגנבת, המתעללת במורה לאנגלית, ומצפצפת על המנהל העדין (המדבר במבטא אשכנזי, כמובן, למרות שהדביקו לו את השם שַׂשִי גושן- מלול). היא מוקפת חברות שמוצגות כמזרחיות, כ"פריחות". מקרב הדמויות המוצבות מולן, המנומסות, העדינות והנורמטיביות - לאף דמות אין מבטא מזרחי. דמויות מזרחיות נלעגות אחרות שכיכבו בתוכנית לאורך השנים הן עוזי כהן (שהוצג כקוף), מרגול (אלימה ובריונית), והשדרן מומי, שבאמצעותו הצטרפה "ארץ נהדרת" למסע ההכפשה המתלהם בימים אלה על הזמר המזרחי. <br /><br />נבקש להבהיר כי איננו מתנגדים לסאטירה. נהפוך הוא. תוכניות סאטיריות ראויות למעמד מיוחד בתקשורת המסחרית, בהיותן אמצעי לביקורת נוקבת על נושאים שונים; כלכליים, חברתיים, מעמדיים, פוליטיים. סאטירה מטבעה נועדה לפגוע בראש ובראשונה בחזקים; לחשוף את הצבועים, הנצלנים והמושחתים, את הכשלים הציבוריים והחברתיים. לא ברור לנו כיצד יצירת סטריאוטיפים מזרחיים שליליים זכתה למקום של קבע בתוכנית כזאת. זאת איננה סאטירה ; זהו הומור עדתי נמוך, פוגעני ובזוי. ארץ נהדרת מהווה דוגמת קיצון הרסנית למתרחש על המסך, מפני שהיא נוטעת בתודעת הצופים דימוי שלילי ומכוער של מזרחים ומזרחיוּת, באופן כמעט אינדוקטרינטיבי, מבלי שיבחינו בכך.<br /><br />קשה להעלות על הדעת, למשל, שבערוץ טלוויזיה מרכזי בארה"ב או במערב אירופה יוצגו היהודים כתאבי-בצע ונצלנים, באופן עקבי ומתמשך, רק מפני שהם יהודים; גם קטעים הלועגים באופן קבוע לשחורים או להיספאנים, רק מפני שהם שחורים או היספאנים, לא היו מוצאים במה בערוץ ציבורי מרכזי בארה"ב. כאן המקום לציין תוכניות אמריקניות כמו South Park או 30 Rock, שמדגימות באורח קבע כיצד נראית ביקורת חברתית ופוליטית נוקבת. בתוכניות אלה לא נפקד מקומה של הביקורת על שכבות מוחלשות, אך אלה אינן משמשות שק החבטות של האומה, וזוכות – ממש כמו בעלי הכוח המיוצגים בהן - לייצוג מורכב ועשיר. צפייה בתוכניות משובחות אלה מדגימה היטב את העובדה שחלופה ראויה ואינטליגנטית לייצוגים אלימים וגזעניים אינה ייצוג של דחלילי פוליטיקלי קורקט. בתוכניות אלה יחסי ההגמוניה והשוליים מהווים כר פורה לבחינה מתמדת, המייצרת אמירה פוליטית משמעותית. עורכי המחקר שהזכרנו לעיל טרחו להדגיש כי "כאשר מדברים על גיוון תרבותי אמיתי בשידורים, אין הכוונה לייצוג בתוכנית אחת או לכזה שמראה דמויות מהפריפריה בתוכניות בידור. הכוונה היא לשינוי אמיתי ביחסי הכוח בין רוב למיעוט – הפיכת המיעוטים לבעלי משמעות בתכנים ובחלקם ביצירה ובניהול התקשורת". <br /><br />אין אנו נזקקים לדיסציפלינה סוציולוגית כדי להבחין בתופעה השכיחה והמקוממת של ייצוג מעוות של ציבורים ביחס לשיעורם באוכלוסייה, המתקיים גם מאחורי הקלעים של התוכנית. חרף המלצת כותבי הדו"ח, גם בשנת 2010 יוצרי התוכנית הם ברובם הגדול גברים אשכנזים (דוד ליפשיץ, אריק זילברמן, אסף שלמון, אבי אטינגר, אבי נוסבאום, עידו רוזנבלום, יובל פרידמן, אסף בייזר, עומרי מרכוס), ואילו לפחות חצי מן השחקנים הנם מזרחים, אך עובדה זו אינה משפיעה על ייצוגם של האחרונים באופן לא סטריאוטיפי. קהל היעד של התוכנית, למותר לציין, כולל גם מזרחים, המהווים חלק גדול מן הציבור הישראלי, שהתוכנית מגחיכה אותו ולועגת לו באופן קבוע. יתירה מזאת, ייצוג שאינו מכובד או מכבד של התרבות המזרחית-ערבית הוא בבחינת התעלמות מרוב אוכלוסיית ישראל והכתבה של טעם תרבותי על אזרחים הרחוקים מעמדות המפתח התקשורתיות, תוך השפלה מתמידה שלהם ופגיעה בכבודם ובתרבותם. אנו רואים זאת כציניות החותרת תחת ייצוגים שוויוניים ודמוקרטיים המאתגרת תדירות את ערך כבוד האדם במדינת ישראל.<br /><br />לאור כל הכתוב לעיל, אין לנו אלא להסיק כי מפיקי התוכנית מתקשים בהבנת ההבדל בין סאטירה לבין גזענות הרסנית, ואנחנו מצפים שמועצת הרשות השנייה, בשל מחויבותה לקהילות ולמגזרים המגוונים בישראל, תציב להם גבולות ראויים. אנו פונים אליכם בזאת בבקשה לחזור ולעיין בממצאי המחקר, ולבדוק כיצד קרה שיושמו באופן חלקי בלבד. אנו מבקשים להיפגש עם ועדת הטלויזיה של הרשות השנייה, כדי להציג באופן מורחב את עמדתנו בנושא, על מנת להבטיח כי ייצוגים כאלו כלפי מזרחים או כלפי קבוצות אחרות בחברה בישראל לא ישנו בעונת השידורים הקרובה, לא רק בארץ נהדרת אלא בתוכניות הרשות השנייה בכללן. <br /><br />בברכה, <br /><br />הקשת הדמוקרטית המזרחית – <br />עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי והרב תרבותי בישראל<br /><br /><br />העתקים: <br />מר משה כחלון – שר התקשורת <br />ד"ר אילן אבישר - מ"מ יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו<br />מר גיורא רוזן – נציב תלונות הציבור ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-7511178804606162865?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>הקשת הדמוקרטית המזרחיתhttp://www.blogger.com/profile/10555053752512974941noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-36296251210552253402011-01-12T03:29:00.000-08:002011-01-12T03:30:59.931-08:00הקשת הדמוקרטית המזרחית מתייצבת לימינו של אורן עקיבא בערעורו על ההחלטה המקוממת של השופט יואב פרידמן בבית המשפט השלום בחיפה בעניינו ומכריזה:<br /><br />http://www.facebook.com/event.php?eid=153855384665865&ref=mf <br /><br />הערעור על פסק הדין של השופט פרידמן הוא ערעור כנגד יסודות הגזענות בישראל<br /><br /><br />אורן עקיבא לא הורשה להיכנס למועדון "אולטראסאונד" בקיבוץ יגור. זאת עובדה. כניסתו נמנעה בשל צבע עורו ומראהו המזרחי. גם זאת עובדה. הדברים תועדו בצורה הברורה ביותר על-ידי צוות התוכנית "דין וחשבון" של העיתונאי רינו צרור, ואף שודרו במסגרת התוכנית. הצפייה בתמונות לא משאירה מקום לספק – אורן עקיבא ומזרחים נוספים נותרו מחוץ לשערי המועדון, בעוד בליינים בהירי עור התקבלו בשעריו בברכה. <br /><br />לא מדובר כאן במקרה פרטי אחד, אלא בתופעה רחבת היקף ומוכרת היטב של סלקציות על בסיס מוצא אתני במקומות בילוי. מעבר לתועבה המוסרית, מדובר בעבירה ברורה על החוק, כפי שנקבע על ידי ערכאות משפטיות שונות יותר מפעם. <br /><br />לפיכך, ולאור הראיות החד-משמעיות המוכיחות את האפליה הגזענית שהופעלה כנגד אורן עקיבא במועדון ה"אולטרסאונד", דחיית תביעתו של אורן עקיבא על-ידי השופט פרידמן היא עדות לכך כי שומרי הסף הפועלים להדרת המזרחים מצויים לא רק בשערי מועדונים, אלא גם בבתי המשפט. <br /><br />מחר, יום חמישי, 13/1/2011, תתייצב הקשת הדמוקרטית המזרחית בשערי בית המשפט המחוזי בחיפה לצדו של אורן עקיבא, בתקווה כי תוצאת ערעורו תתקן את העוול שנגרם לו בערכאה קודמת. יחד איתו נקרא: <br /><br />לא לסלקציה במועדונים, לא לסלקציה בבית המשפט!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-3629625121055225340?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-20387647465182676682011-01-02T11:30:00.000-08:002011-01-02T11:31:33.806-08:00הינכם/ן מוזמנות/ים למדרש קשת בנושא:<br /><br />חרדיות מזווית מזרחית<br /><br /> <br /><br />סיפור אפליית תלמידות מזרחיות ברשת החינוך החרדי גרמה לציבור לצאת מאדישותו ולהפגין כנגד גילויי גזענות אלה, שבהן מופרדות נערות מזרחיות מנערות אשכנזיות ולעיתים נמנעת קבלתן למוסדות הלימוד הללו. הציבור החרדי על כל גווניו ריתק ומרתק את הציבור החילוני המביט בו, לעיתים מבעד לעיניים ביקורתיות.<br /><br />במפגש ידבר ארי איתן, חרדי לשעבר וכיום דתי, בן להורים מהגרים ממרוקו, משפטן ופעיל חברתי.<br /><br />ארי, מחבר הספר 'ידיד נפש' (הוצאת בבל-ידיעות ספרים) מתאר בעברית עשירה, את סיפורו של ציון טהרני, נער בן 17 המתקבל ללימודים בישיבת אישרביץ בירושלים, ישיבה ליטאית מיוחסת, שם הוא מתוודע לחיי הישיבה וחווה אירועים המשנים את חייו.<br /><br />הספר שופך אור על עולם הישיבות ותלמידי הישיבות בדרך ייחודית ונדירה והוא משלב יסודות אוטוביוגרפיים מחיי המחבר.<br /><br /><br /> <br /><br />את הערב תלווה המוזיקאית עדן שריקי, המנגנת בעוד, חליל וניי ושרה פיוט מזרחי. עדן למדה בבר אילן, בקהילות שרות פיוט ואצל יאיר דלאל.<br /><br /> <br /><br />המפגש יתחיל את מדרש קשת בשנתו החדשה ויתקיים קרוב למעוננו החדש בת"א-יפו, ברחוב סגולה 9 . הוא יתקיים ביום חמישי 6/1/11, בין השעות 19:30-22:00.<br /><br />כיבוד קל, שתיה חמה וקרה יוגשו לקהל. 10 ₪ לכיסוי העלויות.<br /><br />בואו לערב יוצא דופן, מרגש ועוצמתי והביאו חברים/ות.<br /><br /> <br /><br />מצפות/ים לראותכם/ן<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-2038764746518267668?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-47376939021704019982010-12-22T10:59:00.000-08:002010-12-22T11:07:19.785-08:0022.12.2010<br /><br /><br />הודעה לעיתונות<br /><br />בעקבות קריאתו של השר אריאל אטיאס לש"ס "להיות פחות חרדית ויותר חברתית"- הקשת הדמוקרטית המזרחית: מדובר בדברי סרק חדורי צביעות. השר אטיאס פועל בעוינות כלפי השכבות החלשות בישראל.<br /><br />על אף הבשורה שכביכול גולמה בהצהרתו של השר אטיאס, מדובר בהצהרות ריקות לתקשורת ותו לא. על כך תעיד יותר מכל עמדתו בעניין סכנת הגירוש שמרחפת מעל ראשיהן של מאות משפחות נוספות בכפר שלם. יעל בן יפת, מנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית: "השר 'החברתי', בניגוד גמור לקודמיו, תומך תמיכה מלאה בשליחת אוכלוסיה מוחלשת, אשר חלקה הלא מבוטל נמנה על מצביעי מפלגתו, לבתי המשפט על מנת שיפלו טרף לכרישי הנדל"ן. עשרות פניות תושבים להיפגש הושבו ריקם. כל שרי השיכון הקודמים נפגשו עם נציגות התושבים ואף זכו לאוזן קשבת, יוצא מן הכלל, ולא לטובה הוא "השר החברתי". <br /><br />הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לשר להתחיל את הכיוון החברתי עליו הוא מדבר בסוגיה כאובה זו בבחינת "נאה דורש נאה מקיים". הקשת מבטיחה להמשיך ולעקוב אחר פעילותו החברתית של שר השיכון.<br /><br /><br />לפרטים: אורלי נוי – דוברת הקשת הדמוקרטית המזרחית: 050-8375818<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-4737693902170401998?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-78403993155836630602010-11-30T01:45:00.000-08:002010-12-22T11:01:54.395-08:0011/18/10<br />לכבוד: מר שמעון פרס, נשיא המדינה<br />בית הנשיא ירושלים<br />הנדון: המתקת הדין בת.פ. 5546-07 ישראל בונדק ת.ז. 53932018<br />שלום רב, <br />הקשת הדמוקרטית המזרחית היא תנועה חברתית שמטרתה להשפיע על סדר היום הציבורי, מתוך כוונה להביא לשינוי כולל של החברה הישראלית ומוסדותיה השונים עם נקודת מבט מזרחית. אנו תנועה שהקומה על ידי נשים וגברים בני ובנות הדור השני והשלישי של יהודי ארצות ערב והמזרח במטרה לשינוי פני החברה בישראל לחברה צודקת ושוויונית יותר. <br />אנו פונים בזאת על מנת שתפעיל את סמכותך החוקית ותמתיק את דינו של מר ישראל בונדק שבנדון. אנו חשים כי בהמרת גזר הדין יש לקחת בחשבון את הזמן אותו ריצה מר בונדק במאסר ובמעצר. יתרה מזאת אנו רוצים להדגיש כי לטעמנו נגרם למר בונדק עוול רב בהליך המשפטי. מר בונדק אשר היה פעיל בתנועה החברתית הפנתרים השחורים אשר העלתה את בעיית הפער העדתי על מפת המדינה, הואשם בכך שניהל תחנת שידור פירטית בשם "קול המזרח" שעסקה בשידורי מוסיקה מזרחית על מגוון סוגיה וזאת בזמנים שהשמעת מוסיקה כזאת נחשבה כטאבו בתחנות השידור החוקיות. בכתב האישום צורפו האשמות מופרכות כגון פגיעה במרחב האווירי של ישראל, האשמות מהן זוכה מר בונדק לחלוטין! בנוסף, השופט אשר דן בעניינו טרח לציין את רתיעתו האישית מפעילותו החברתית של מר בונדק באופן בוטה שאינו ראוי להישמע בבית המשפט, אמירות שהניעו אותנו ועוד פעילים חברתיים להפגין כנגד קידומו באוגוסט 2009, כאשר שמו של השופט נידון בוועדה למינוי שופטים שהתכנסה בשנה שעברה. <br />אנו מבקשים בכל לשון של בקשה להמתיק את דינו לשם עשיית צדק חברתי שראוי כי יראה ולהתחשב בזמן שריצה ובזמן שישב במעצר בית מלא כזמן בו ישב בכלא וכעונש ממצה בהחלט. <br />בברכה, <br />הקשת הדמוקרטית המזרחית.<br /><br /><br />http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3768610,00.html<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-7840399315583663060?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-25189320599463738982010-11-18T05:42:00.000-08:002010-11-18T05:43:37.217-08:00המטה למאבק בגזענות בישראל<br />الائتلاف لمناهضة العنصرية في إسرائيل<br />The Coalition Against Racism in Israel<br />הזמנה/ دعوة<br /> המטה מזמין אתכם/ן לאירוע ההכרזה על בחירת לוגו למטה ופתיחת תערוכה ממבחר ההצעות שהוגשו לתחרות על- ידי סטודנטיות וסטודנטים מן המכללות בפריפריה.<br />الائتلاف يدعوكم/ن للمشاركة في احتفال الاعلان عن اختيار لوغو "شعار" الائتلاف وافتتاح معرض اقتراحات الاعمال التي قدمت للمشاركة في مسابقة تصميم اللوغو من قبل طالبات وطلاب كليات في الضواحي. <br />בתכנית / في البرنامج :<br />• טקס הענקת פרסים לזוכים במקומות הראשונים.<br />• ברכות ודברים מטעם נציגי הארגונים השותפים למטה ונציגי שדולת חברי הכנסת למאבק בגזענות.<br />• الاعلان عن الفائزين في مسابقة تصميم اللوغو ووزيع جوائز للاماكن الاولى<br />• تحيات وكلمات ممثلي المؤسسات الشريكة في الائتلاف وممثلي اللوبي البرلماني لمناهضة العنصرية.<br /><br />• יופיעו: في البرنامج الفني<br />• הזמרת והיוצרת מורין נהדר / المغنية مورين مورين نهدار<br />• المغني وعازف العود علاء عزام / הזמר ונגן העוד עלאא עזאם<br /> יום שלישי, 30/11/2010 17:00 סינמטק תל- אביב התערוכה פתוחה לקהל עד 2010/12/8<br /><br />يوم الثلاثاء 30/11/201 الساعة 17:00 في السينيماتيك في تل ابيب<br />المعرض مفتوح للجمهور حتى 8/12/2010<br />ארגוני המטה למאבק בגזענות :<br />המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, מרכז תמורה, מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, עמותת סיכוי, תנועת אחותי למען נשים בישראל, הקשת הדמוקרטית המזרחית, פורום הכרה – למען הכרה בכפרי הבדואים הלא-מוכרים בנגב, רופאים לזכויות אדם, טבקה – משפט וצדק לעולי אתיופיה, אג'נדה, קו לעובד, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, מהפך , עמותת ג'דאר, יוזמות קרן אברהם ועמותת משפחות מעורבות, מורשתינו, בית ספר לשלום בנווה שלום, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל, קואליציית נשים לשלום ופעילים עצמאיים.<br />مركز التعددية اليهودية، مركز "تمورا" لمنع التمييز، مركز مساواة مركز مساواة لحقوق المواطنين العرب في اسرائيل، القوس الديمقراطي الشرقي، أجندة، جمعية سيكوي، حركة "أحوتي" – من أجل النساء في إسرائيل، معجاليم-حلقات، مبادرات صندوق ابراهيم، عائلات مختلطة، جمعية جدار، أطباء لحقوق الإنسان، منتدى التعايش في النقب للمساواة المدنية، جمعية "طبكا" من أجل مهاجري أثيوبيا، مهباخ – تغيير، عنوان للعامل، منتدى "اعتراف" للاعتراف بالقرى غير المعترف بها في النقب، مورشتينو، مدرسة السلام في واحة السلام، حركة النساء الديمقراطيات في اسرائيل وائتلاف النساء من اجل السلام ونشطاء مستقلين.<br />سيتم ترتيب سفر منظم من الشمال على المعنيين الاتصال مع خالد:<br />תהיה הסעה מאורגנת מהצפון על המעוניים להתקשר לכאלד:<br />0542484241 / Email:stopracism.org@gmail.com<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-2518932059946373898?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-20605749616856423252010-11-14T01:45:00.000-08:002010-11-14T02:03:12.808-08:00ראשי עיירות פיתוח בנגב תוקפים את מה שהם מכנים חלוקה לא צודקת של קרקעות, שמותירה אותם עם הרבה תושבים ומעט כסף. במועצות האזוריות, שגורפות סכומי עתק מבסיסי צה"ל ומהמפעלים בתחומן, מפנים את האצבע המאשימה למדינה. "כביש 40" על הסוגיה הפוליטית הכי חמה של הדרום <br />הילה עמית/ynet<br /><br />עיוותים היסטוריים קשה מאוד לתקן. הם קיימים זמן רב מדי, ויש יותר מדי אנשים שמרוויחים מהם. זה פחות או יותר המצב הנוגע לחלוקת הקרקעות בפריפריה בישראל.הנושא מהווה מקור מיידי לתחושה עמוקה של אפליה ולמאבקים חברתיים במשך עשרות שנים, ואין מקום שהבעיה הזו בולטת כמו בנגב. <br /><br />עיירות הפיתוח בדרום יושבות על גבולות מוניציפליים קטנים וברורים, בשעה שהמועצות האזוריות בתחומן מתגוררת אוכלוסייה קטנה ועמידה יחסית במושבים, בחוות ובקיבוצים, חולשות על שטחים עצומים בין הערים. <br /><br />התוצאה היא שהמועצות מחזיקות עתודות קרקע בעלות פוטנציאל מיסוי מאוד גבוה, וזוכות לכלכל את תושביהן המעטים ברווחה. לעומתן, עיירות הפיתוח, בהן מתגוררת האוכלוסייה הענייה ביותר במגזר היהודי בישראל, אינן מסוגלות לקיים את עצמן ונזקקות לחסדי הממשלה כדי לשרוד.<br /><br />למרות העיסוק הנרחב בנושא, לאורך השנים לא רק שלא נמצא פתרון לבעיית הגבולות, אלא להפך: במקרים רבים, תהליכים כלכליים וחברתיים הביאו אף להחרפת השוויון. <br /><br />המקרה הידוע ביותר בנושא הוא של המועצה האזורית תמר, השוכנת מדרום וממערב לים המלח ומשתרעת על שטח של 1.65 מיליון דונם. <br /><br />הכנסות מארנונה: 20 מיליון שקל בשנה<br />בתחום המועצה ממוקמים מלונות ים המלח ואיזור תעשייה רחב מימדים הכולל, בין השאר, את מפעלי ים המלח, מפעלי הפוספטים, חיפה כימיקלים, חברת הברום ועוד. המועצה זוכה לגלגל מחזור שנתי ממיסי ארנונה בגובה של כ-20 מיליון שקל, אולם מתגוררים בה רק 2,300 תושבים. <br /><br />לעומת זאת, בערד, הרחוקה ממלונות ים המלח רק 23 קילומטר, חיים כ-23 אלף תושבים. בדימונה, השוכנת 35 קילומטרים מאיזור התעשייה של ים המלח ושבעה קילומטרים בלבד מאיזור התעשייה מישור רותם, חיים קרוב ל-44 אלף בני אדם. <br /><br />לפי חישוב זה, יכולה המועצה האזורית תמר להשקיע 35 אלף שקל בשנה לתושב מדמי הארנונה, לעומת 200 שקל בלבד בדימונה. <br /><br />דוגמא נוספת היא המועצה האזורית רמת נגב, המשתרעת על שטח עצום של כ-4.3 מיליון דונם, המהווה 22% משטחי המדינה. בשטחה עתודות קרקע בעלות פוטנציאל מיסוי גבוה ביותר, ברובן שטחי אש ומחנות צבאיים. המסים הנגבים מהמתקנים האלו מכלכלים 6,300 תושבים. <br /><br />4.3 מיליון דונם, 6,300 תושבים<br />לצעירים <br /> <br />לעומת זאת, במצפה רמון, מובלעת בת 65 אלף דונם בלבד בתוך רמת הנגב, חיים 6,000 תושבים. המועצה המקומית של המצפה, בעלת הכנסות עצמיות דלות, נמצאת בסכנה תמידית של פשיטת רגל. מצפה כידוע נמצאת בקרבת בסיסים, מחנות צבאיים ומרכזי תעשייה מרכזיים, אשר כולם, בלי יוצא מן הכלל, משלמים את מיסי הארנונה שלהם למועצה אזורית רמת נגב. <br /><br />בעשורים האחרונים הלכה והעמיקה בעיית חלוקת הקרקעות והמסים. בשנות ה-90, במטרה לספק פתרונות דיוק ותעסוקה להמוני העולים שהגיעו לישראל, אפשרה מועצת מקרקעי ישראל שינוי ייעוד קרקע חקלאית לצורכי פיתוח. כתוצאה מכך, מרבית אזורי התעשייה והמסחר נבנו על קרקע חקלאית בתחומי המועצות האזוריות בעוד העולים שוכנו בערים. <br /><br />בנוסף, בשנות ה-80 נכנסה לתוקפה "תוכנית שרון", שקבעה כי ההכנסות העצמיות של כל עירייה מהוות 60% אחוז מתקציבה. כך, על פני שני עשורים, גבר העומס על עיירות הדרום בצורה ניכרת. <br /><br />הדרך הפורמלית לדרוש שינוי גבולות מוניציפליים כוללת פנייה לוועדה של משרד הפנים שנקראת "ועדת חקירת גבולות" האמורה לבחון בקשות מסוג זה - אלא שמדובר בהליך מסובך שעד כה לא הביא לשינוי. <br /><br />הצעת החוק לא עברה<br />בשנת 2007 הוגשה הצעת חוק על ידי חבר הכנסת דאז סילבן שלום, שביקש ליצור שינוי דרמטי ומיידי בחלוקת הקרקעות. על פי ההצעה, הכנסות מארנונה עסקית של מפעלים ומרכזי סחר הנמצאים בתחום שיפוט של מועצות אזוריות ובטווח של עד 60 ק"מ מרשות מקומית בנגב ובגליל, תחולקנה באופן שווה בין המועצה האזורית והרשות המקומית. הצעת החוק לא עברה. <br /><br />בין הארגונים הבולטים הפועלים למען שרטוט מחדש של הגבולות המוניציפליים נמצאת "הקשת הדמוקרטית המזרחית" ו"האגודה לצדק חלוקתי". בזמנו, הקשת התנגדה להצעת החוק של סילבן שלום, בטענה שיש לתקן את הגבולות המוניציפליים עצמם ולא להסתפק בחלוקה מחדש של ההכנסות. <br /><br />בשנת 2000, בעקבות תביעות ארגונים חברתיים, אימץ בית המשפט העליון את עיקרון הצדק החלוקתי ביחס להקצאת קרקעות המדינה. השופט תיאודור אור אף ציין בפסק הדין כי חלוקת קרקעות צודקת תעזור לצמצום הפער החברתי-כלכלי הקיים בחברה הישראלית. מאז הביעו גורמים שונים את מחויבותם לנושא, אולם שינוי של ממש עדיין לא ניכר בשטח.<br /><br />מצפה רמון: הבסיסים שלנו <br /><br />בין המועצה האזורית רמת נגב למצפה רמון קיימים מזה שנים חילוקי דעות בנוגע לשטחים ספציפיים שמצפה רמון טוענת כי שצריכים להיחשב בתחומה. <br /><br />מדובר בעיקר במחנה שדמה, מחנה רמון, כלא נפחא והרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), הסמוכים ליישוב. ההכנסות ממיסוי בשטחים אלה מסתכמות בכ-14 מיליון שקל, סכום שעשוי להביא לשינוי דרמטי עבור עיירת פיתוח. <br /><br />ראש המועצה המקומית במצפה רמון, פלורה שושן מנסה משנת 2006 להניע מחדש את הדיון הציבורי והפוליטי בחלוקת הקרקעות. בעקבות פעילותה, הציעה רמת הנגב להעביר למצפה כ-2.5 מיליון שקל בשנה למשך 10 שנים. <br /><br />שושן העלתה את ההצעה לדיון במועצה פעמיים, ובשתי הפעמים ההצעה נדחתה. "ההצעה היא לעג לרש", מסבירה ששון. "מדובר בבסיסים צבאיים להם יש קשר גיאוגרפי עם מצפה רמון, שעובדיהם והחיילים המשרתים בהם מתגוררים במצפה ומקבלים שירותים ממצפה, וזה רק טבעי שאנחנו נתוקצב כדי שנוכל להעניק להם את השירותים המדוברים. לא ביקשנו את כל ה-14 מיליון, אבל לפחות מחצית". <br /><br />חוסר הכנסה או בעיה ניהולית?<br />לצד המשא ומתן הישיר עם רמת נגב, פנתה שושן לוועדה לחקירת גבולות לפני כחודשיים דרש משרד הפנים לחדש את הדיון בין שני הצדדים. ששון הגישה בקשה חדשה לרמת נגב ובה דרישה לסכום גבוה יותר מהצעת ה-2.5 מיליון, ואף כללה הצעה לשיתוף פעולה בתחומים נוספים. <br /><br />במועצה אזורית רמת נגב רואים את העניין אחרת: ראש המועצה האזורית, שמואל ריפמן, טוען כי במשך השנים המועצה עזרה לשכנותיה. "מצפה רמון קיבלה בסביבות 5,000 דונם לפיתוח כרייה וחציבה, עד היום לא עשו עם זה כלום", הוא אומר. <br /><br />לדעת ריפמן, הבעיה איננה אי צדק בכל הנוגע לקרקעות. לטענתו, "הקושי של המועצות המקומיות הוא לא בהכרח כי אין להם קרקע או כי אין להם הכנסה, הבעיה שלהם היא בעיה ניהולית, לאו דווקא עניין כספי". ריפמן מאמין כי הפיתרון לבעייתה של מצפה רמון היא איחוד רשויות, כדוגמת האיחוד שנעשה בצפון בין עתלית למועצה האזורית חוף הכרמל. <br /><br />גם דימונה וערד מנסות מזה שנים להניע הליך של שרטוט גבולות מחדש מול משרד הפנים. לפי עיריית דימונה, שתי ועדות חקירת גבולות כבר הגישו המלצות לשינוי לטובת דימונה, ערד וירוחם. <br /><br />הוועדה האחרונה, שבראשה כיהן פרופ' ביגר, יו"ר החוג ללימודי גיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, המליצה להעביר את מישור רותם לדימונה, תוך חלוקת חלק מהכנסות הארנונה לערד. על פי דובר עיריית דימונה אבי בן זקרי, הרעיון היה להקים מנהלת אזור תעשייה משותפת שתחלק את ההכנסות ממישור רותם על פי גודל העיר או היישוב. <br /><br />ערד: רוצים לפתח תיירות <br />"הוועדה העבירה את ההחלטה לשר הפנים דאז מאיר שטרית. שר השיכון זאב בוים היה אחראי על הביצוע, אך שום דבר לא נעשה", אומר בן זקרי. "יש אינטרס לאומי לשינוי הגבולות, כי הוא יחסוך חלק ממענקי האיזון מטעם הממשלה. ככה גם המדינה תרוויח". <br /><br />גם עיריית ערד הגישה בקשה לוועדה לחקירת גבולות של משרד הפנים. דובר העירייה, ולד סנדלרסקי, מספר כי בין הדרישות היה לגרוע משטחה של מועצה אזורית תמר כ-3,500 דונם מצפון מזרח לערד לשם פיתוח אזורי תיירות, וכן להעביר לתחומה שטח של כ-12 אלף דונם ממערב לעיר שבו נכללו בין השאר יקבי יתיר, מפעל פטריות, לולים ובסיס צבאי – רובם בשטחים באזור ישובי דרום הר חברון, וחסרים מעמד מוניציפלי. <br /><br />המלצות הוועדה מנובמבר 2009 היו לבצע את חילופי הבעלות בקרקעות, אך בין השאר נדרש מעיריית ערד לוותר על שטח של כ-9,395 דונם משטחה לטובת תכנון ובנייה של הכפר הבדואי אל-פרעה, כחלק מהמועצה האזורית אבו בסמה, המאגדת עשרה כפרים ערביים. ערד הסכימה להליך, אך בדומה למקרה של דימונה, צעדים ממשיים עדיין לא ננקטו. <br /><br />יעל בן יפת מהקשת המזרחית מסכמת כי בשנים האחרונות היו כמה הצלחות נקודתיות, אולם עיקר העבודה בחלוקת הגבולות עוד לא נעשתה. "הטרמינולוגיה של המועצות האזוריות היא בבחינת 'אנחנו עושים לכם טובה', אנחנו 'נותנים' לכם קרקעות, למרות שמדובר בקרקעות מדינה שמן הראוי שהיו מתחלקות על פי עקרונות של צדק חלוקתי", היא מדגישה. <br /><br />מחכים למשרד הפנים <br /><br />בתגובה לדברים, משרד הפנים נמסר: "במצפה רמון הוגשו שתי בקשות לחלוקת הכנסות ממתקנים שבתחום המועצה האזורית רמת נגב. הבקשה נשלחה לחוות דעת המחוז והגורמים המקצועיים, אולם כרגע ממתינים לסיומו של הכנת מודל לקביעת קריטריונים לחלוקת הכנסות משטחים מניבי ארנונה. המודל אמור להיות מושלם בשבועות הקרובים. <br /><br />"בנוגע לדימונה - ועדה שעסקה בנושא חלוקת הכנסות מאיזור התעשייה מישור רותם סיימה אמנם את עבודתה והמלצות הוגשו לשר שנתן את החלטתו בעניין, אולם גם ביצוע המלצות אלו מתעכב עד לגיבושו של אותו מודל לחלוקת הכנסות. <br /><br />"בנוגע לערד: שר הפנים, אלי ישי, נתן החלטתו בעניין המלצות ועדת החקירה לגבולות ערד/תמר/אבו בסמה. החלטת השר אימצה את המלצות הוועדה למעט ההמלצה הנוגעת לתחום אל-פורעה, שם הוחלט שלא לגרוע בשלב זה את השטח מתחום שיפוט ערד ולהמתין להתקדמות תכנון היישוב בועדות הסטטוטוריות. הצווים נחתמו על ידי השר ונשלחו לפרסום ברשמות ביום 1.8.10. עם פרסום הצו ברשומות הצו ייכנס לתוקף".<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-2060574961685642325?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-76979112907716835472010-10-21T04:53:00.000-07:002010-10-21T04:56:02.397-07:00הארגונים החברתיים מחדשים את המאבק נגד תוכנית ויסקונסין. <br /><br />ארגון "שומרי משפט"- רבנים למען זכויות אדם, ותנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית - שיגרו היום מכתב דחוף לחברי הכנסת בדרישה למנוע את קידומו מחדש של חוק ויסקונסין. מליאת הכנסת צפויה להצביע ביום שני הקרוב בקריאה ראשונה על החוק (הצעת חוק "שילוב מקבלי קצבאות בעבודה") וזאת למרות שבעבר הכנסת כבר דחתה את התוכנית. <br /><br />במכתב קובעים הארגונים כי הצעת החוק החדשה איננה כוללת כל שיפור משמעותי לתכנית שועדת העבודה והרווחה כבר קבעה שאיננה ראויה. "התוכנית מהווה הפרטה של שירות ציבורי חיוני והניסיון הוכיח כי היא נכשלה ולא הצליחה להוציא מובטלים ממעגל העוני" נאמר במכתב. <br /><br />רבנים למען זכויות אדם והקשת הדמוקרטית המזרחית מוחים נגד הניסיון של הממשלה לעקוף את הכנסת תוך התעלמות מהביקורת <br />הרחבה על התוכנית. הארגונים מתריעים כי החוק "החדש-ישן" יפגע קשות במצב המובטלים, יביא שוב לשלילה לא מוצדקת של אלפי קצבאות ושליחת מובטלים לעבודות לא מתאימות ולא ראויות, תוך בזבוז משאבים והכול למען רווחים של חברות פרטיות. <br /><br />הארגונים תובעים מהחכ"ים להצביע נגד התוכנית ולא להפקיר את השכבות החלשות לידיהם של חברות פרטיות המבקשות להרוויח על חשבון השכבות החלשות. <br /><br />לפרטים נוספים ולראיונות ניתן לפנות למנהלת מחלקת צדק חברתי כלכלי בארגון רבנים למען זכויות אדם בטלפון:0502110673<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-7697911290771683547?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-75068070099457530882010-10-17T05:35:00.000-07:002010-10-17T06:12:43.318-07:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_1A8FZVKqbNQ/TLryEFqT90I/AAAAAAAAABI/yMEBRUPI844/s1600/kenes.bmp"></a><br /><div></div><br />שלום לכולם/ן, <br />במסגרת חברותנו במטה למאבק בגזענות, נערוך בשיתוף עם השדולה למאבק בגזענות בכנסת כנס חירום לקראת החקיקות האנטי דמוקרטיות הבאות עלינו מבית הנבחרים הישראלי. <br />אנו מארגנים/ות הסעות לכנסת וכן אישורי כניסה. <br />אנא שלחו אלינו את מספר תעודת הזהות, הטלפון ובמידה ותחפצו בהסעה, את הפרטים יש לשלוח לדניאל ברונשטיין: danielbro007@gmail.com <br />הטלפון שלה הוא: 052-4341543<br />מצ"ב לשון ההודעה: <br /> <br />כינוס חירום למען הדמוקרטיה<br /> <br />אנו, חברות וחברי הכנסת החתומים מטה, קוראים לכם להשתתף עמנו בכינוס <br />חירום בנושא האיומים על המרחב הדמוקרטי בישראל ויוזמות חקיקה גזעניות <br />המערערות את אושיות הדמוקרטיה וזכויות האדם<br /> <br />ביום ג' 19.10.10 בשעה 13:00, באולם ירושלים בכנסת<br /> <br />(חתומים עד עכשיו כ-30 ח"כ, הרשימה תישלח כאשר מסיימים להחתים את חה"כ)<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-7506807009945753088?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-4081620890063722012010-09-14T09:27:00.000-07:002010-09-14T09:28:53.346-07:00המטה למאבק בגזענות בישראל<br />الائتلاف لمناهضة العنصرية في إسرائيل<br />The Coalition Against Racism in Israel<br /> 30 אוגוסט 2010<br />קול קורא<br />תערוכת כרזות במסגרת תחרות לבחירת לוגו למטה במאבק בגזענות<br />אני פונה אליך בשם המטה למאבק בגזענות אשר שותפים לו ארגונים חברתיים ששמו להם למטרה לפעול במאוחד כנגד גילויי גזענות בחברה הישראלית. זאת באמצעות הקמת שדולה ופעילות לוביסטית בכנסת, עריכת קמפיין תקשורתי, קיום פעילות משפטית בנושא, ועוד. על הקמפיין אפשר למצוא מידע באתר האינטרנט שלנו: http://www.fightracism.org<br />במסגרת פעילות המטה, אנו מקיימים/ות תחרות לבחירת לוגו אשר ילווה את קמפיין המטה ואת הפעילויות התקשורתיות העתידות. התחרות מיועדת לסטודנטיות וסטודנטים לעיצוב ובעדיפות לכאלה שנולדו וגדלו בפריפריה: שכונות, עיירות פיתוח ויישובים ערביים לרבות שכונות ערביות. זאת במטרה לקדם את פעילות המטה בפריפריה ולעודד מעצבים צעירים מן הפריפריה בתחילת דרכם.<br />בתום מהלך הבחירה נקיים תערוכה בה יוצגו 30 יצירות נבחרות וכן נערוך טקס חגיגי להענקת שלושת הפרסים למקומות הראשונים. המועד המתכונן לקיום התערוכה והטקס הוא זמן פתיחת שנת הלימודים האקדמית, תשע "ב, במהלך חודש נובמבר 2010.<br />ועדת הפרס מורכבת מחברים בנציגות האירגונים השותפים בקואליציה, פעילים,אמנים ומעצבים.<br />לזוכות ולזוכים יוענקו:<br />1000 ש"ח לזוכה במקום השלישי<br />1500 ש"ח לזוכה במקום השני<br />2000 ש"ח לזוכה במקום הראשון<br /><br />הלוגו הנבחר ילווה את קמפיין המטה ויתנוסס בראש כל הפרסומים המלווים אותו. נא להעביר לסטודנטיות וסטודנטים את דף תנאי ההשתתפות וטופס ההרשמה.<br /><br />בברכה,<br />יורם בלומנקרנץ,<br />רכז התחרות,<br />בשם 'המטה למאבק בגזענות' לפרטים: 6678528- 050<br /> הצטרפו אלינו ותמכו בנו גם בפייסבוק:<br />http://www.facebook.com/event.php?eid=136379743065188&amp;ref=mf<br />http://www.facebook.com/group.php?gid=125942720754444&amp;v=info&amp;ref=mf<br /><br />'מרכז מוסאווא'; 'המרכז לפלורליזם יהודי'; 'מרכז תמורה- למניעת אפליה'; 'הקשת הדמוקרטית המזרחית'; אג'נדה; מורשתינו; סיכוי; מעגלים- חלקאת; יוזמות קרן אברהם; תנועת אחותי – למען נשים בישראל; משפחות מעורבות- ג'ידאר; רופאים לזכויות אדם; פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי; עמותת טבקה - האגודה למען יוצאי אתיופיה; מהפך-תג'יר; קו לעובד; פורום הכרה- למען הכרה בכפרי הבדואים הלא מוכרים בנגב<br /><br /><br /><br />תנאי השתתפות:<br /><br />1. התחרות מיועדת לסטודנטיות וסטודנטים לעיצוב ובעדיפות לכאלה שגדלו בפריפריה: שכונות, עיירות פיתוח וערי ספר, ישובים ערביים לרבות שכונות ערביות. זאת במטרה לקדם את פעילות המטה בפריפריה ולעודד מעצבים צעירים מן הפריפריה בתחילת דרכם.<br />2. כל משתתף ומשתתפת יוכלו להגיש הצעה אחת בלבד.<br /><br />3. ניתן לעצב לוגו הכולל טקסט בתנאי שיכלול את השפות ערבית, עברית ואנגלית ,שלשתן יחד.<br /><br />4. אם תמצא לנכון, הועדה רשאית לפנות אל מעצב מן המשתתפים בתחרות בבקשה להוסיף או לשנות רכיבים בלוגו. אך זאת טרם ההכרזה הרשמית ולא יאוחר מתאריך 5 בנובמבר 2010 . זאת, על- מנת לאפשר ליצירה טובה במיוחד להקיף את מכלול הדרישות והמטרות (אסטתיות/ערכיות- סמליות) של 'המטה נגד גזענות'.<br />במידה ולא יגיעו הצדדים להסכמה תוכל הועדה לחזור בה מן הפניה ולבחור לוגו אחר.<br /><br />5. הלוגו הנבחר ילווה את קמפיין המטה לרחבו ולכל משך פעילותו ויתנוסס בכל פרסומיו הדיגיטליים והמודפסים, לרבות כרזות, מודעות וסטיקרים.<br /><br />6. את ההצעות יש להגיש בפורמט דיגיטלי בלבד – קבצי PDF או JPEG, על גבי דיסק, ברזולוציה שתאפשר הדפסה איכותית בגודל 50X50 ס"מ.<br />בנוסף ללוגו יש לצרף לדיסק (כקובץ וורד צרוב) טקסט המתאר את הלוגו באורך של עד חצי עמוד, ללא חתימת שם או פרטים מזהים אחרים.<br /><br />7. על הדיסק עצמו יצויין מס' ת.ז של המשתתפ/ת ובנוסף, באנגלית בלבד :<br />Logo for The Coalition Against Racism in Israel 2010<br />8. את הדיסק בעטיפה דיסק סגורה ואת טופס ההרשמה יש להכניס למעטפת דואר מרופדת ולשלוח אל הכתובת:<br /><br />'המטה למאבק בגזענות'<br />הקשת הדמוקרטית המזרחית<br />רח' רוחמה מס' 8<br />תל- אביב יפו, מיקוד: 68115<br /><br />בציון על גבי המעטפה: עבור תחרות לוגו<br /><br /><br />9. את ההצעות יש להגיש לועדה עד תאריך 24 באוקטובר 2010.<br /><br />הבחירה וההכרזה על הזוכה יערכו עד סוף אוקטובר 2010 . הזוכה י/תקבל הודעה אישית על זכייתה/ו על- פי הכתובת והפרטים בטופס ההשתתפות.<br />30 העבודות הנבחרות יודפסו ויוצגו בתערוכה בסימטק תל- אביב למשך שבוע במהלך אוקטובר 2010. בערב הפתיחה יערך טכס חלוקת פרסים כדלקמן:<br />מקום ראשון 2000 ש"ח, מקום שני 1500 ש"ח, מקום שלישי 1000 ש"ח<br /><br />בהצלחה!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-408162089006372201?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-56984624278305848922010-09-01T11:22:00.000-07:002010-09-01T11:28:51.066-07:00לאחר החוברת הראשונה בשם "לא אדוני השר" שיצאה בדצמבר 2009 על ידי ארגוני הקואליציה נגד תוכנית ויסקונסין, בה חברה הקשת הדמוקרטית המזרחית:<br /><a href="http://www.maspik.info/sites/default/files/wpa_for_print.pdf">http://www.maspik.info/sites/default/files/wpa_for_print.pdf</a><br />יצאה החוברת השנייה בסוף מאי שבאה לומר מה כן, מה הן העקרונות לשילוב נכון וצודק בשוק העבודה. עקרונות אותם צריך התמ"ת לאמץ בנסחו את התוכנית הבאה:<br /><a href="http://www.ha-keshet.org.il/wis2.pdf">http://www.ha-keshet.org.il/wis2.pdf</a><br /><br />קריאה מהנה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-5698462427830584892?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-81341676003872839152010-08-25T04:32:00.000-07:002010-08-25T04:38:13.417-07:00פורסם היום בYNET כי באופן רשמי גזעני עמנואל יקימו בי"ס ל"מגמה החסידית/אשכנזית"<br />באופן לא מפתיע ממשרד החינוך נמסרה הודעה לבג"ץ כי המשרד מאשר את הקמת בית הספר לבנות "המגמה החסידית/אשכנזית". חינוך לבן ללא מסכות.<br /><br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3943700,00.html">http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3943700,00.html</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-8134167600387283915?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-58543546054249263612010-08-18T06:15:00.000-07:002010-08-25T02:48:03.423-07:00<div dir="rtl" align="right">נחמה בוגין, שמאית מקרקעין משפטנית ואגרונומית מכפישה את בג"צ הקשת. בחיפוש קצר באתר שלה מתגלה כי עיסוקיה כוללים "התמחות במקרקעין במגזר החקלאי – קרקעות חקלאיות, מושבים ואגודות שיתופיות, קבוצים, מועצות אזוריות – לעניין הרחבות מושבים, פיצול חלקות ומשקי עזר, שינויי יעוד, "שיוך דירות" וכו'...ליווי שמאי כלכלי להליכי השבת קרקע במסגרת הסדר הקבוצים, ליווי הליכי "שיוך דירות" בקיבוצים, עפ"י הוראות החלטה 751 של ממ"י, מדגם מצומצם של לקוחות במיגזר זה – שדות ים, געש, יקום, גליל ים, גבעת השלושה, עינת, נחשונים, כפר סירקין, מזור, רשפון, נען, יד רמב"ם, יסודות, כפר גלעדי, גימזו, מצליח, אייל, ניר אליהו, חורשים, צורעה, נצר סירני, גבעת ברנר, חוף הכרמל, משמר השרון, באר טוביה, בית יצחק, בחן, מצר, ברקאי, ניצנים, מענית, צאלים, כפר עזה, געתון, כפר דניאל, אור הנר ועוד רבים נוספים" </div><div dir="rtl" align="right">עד כאן גילוי נאות כפוי, </div><div dir="rtl" align="right">וכך היא כותבת: </div><div dir="rtl" align="right">"בג"ץ הקשת המזרחית, שהתקבל לפני כ-9 שנים, הוא בין השאר תוצאה של פעילות תנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית. ראשיתו של ההליך בתחילת שנות ה-90 כאשר בעקבות העלייה הגדולה מחבר העמים התקבלו במועצת מקרקעי ישראל החלטות מיוחדות שעסקו בשינוי ייעוד מזורז של קרקע חקלאית לצורכי מגורים ו/או תעסוקה. המינהל קבע אז כי כל חוכר קרקע חקלאית שיקצה שטחים לצורך בנייה עבור פרויקטים לעולים החדשים יקבל פיצוי בשיעור של 27% משווי הקרקע לאחר שינויי הייעוד (מה שידוע כהחלטה מספר 727).<br />בעתירת הקשת המזרחית נטען כי המושבים והקיבוצים מקבלים פיצוי גבוה מהראוי לדעתם. בעקבות החלטת הבג"ץ בוטלו החלטות אלה של מינהל מקרקעי ישראל, ומאוחר יותר התקבלו במקומן החלטות חלופיות שקבעו פיצוי נמוך בהרבה ולא ריאלי...</div><div dir="rtl" align="right">לכל הכתבה הדמגוגית...</div><div dir="rtl" align="right"><a href="http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100813_1184373">http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100813_1184373</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-5854354605424926361?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-81083473282933538102010-08-08T01:30:00.000-07:002010-08-08T01:32:29.875-07:00<a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1183514&amp;contrassID=1&amp;subContrassID=14&amp;sbSubContrassID=0">http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1183514&amp;contrassID=1&amp;subContrassID=14&amp;sbSubContrassID=0</a><br /><br />אבירמה גולן מסתייגת מקריאתם של ארגונים ואנשי רוח מזרחים לשר החינוך, להסיר את שיריו של נתן זך מתוכניות הלימודים בעקבות התבטאויותיו הגזעניות נגד המזרחים ותרבותם. אמנם "האחרים" בחברה הישראלית הצליחו לדחוק את "חבורת הגברים הלבנה" הצדה, אבל אלה ממשיכים להחזיק במושכות החברתיות, הכלכליות, התרבותיות והפוליטיות באופן בלעדי כמעט. אנו חיים ברחובות הנושאים שמות של אישים שהפגינו גזענות בוטה כלפי מורשתנו, צופים באישים בולטים צועדים על השטיח האדום בדרך לקבלת עוד כיבוד ממלכתי על רקע התבטאויות חמורות נגד מזרחים, מגחכים במבוכה למראה דמויותיהן של הליטל-מעתוקיות למיניהן בתוכניות המתיימרות להיות סאטירה, ומושתקים. אנחנו מושתקים, בין היתר מפני ששומרי הסף של השיח הציבורי הם אותם אנשים שיפתו את נתן זך ודומיו למלכודת דבש גזענית, כדי להרוויח עוד פיסת רייטינג. טעות היא להניח, כי פרקטיקות ההשתקה הן נחלתו הבלעדית של הימין. מי שחוסם את דרכו של השיח המזרחי אל הפלטפורמות המרכזיות איננו הימין, אלא גורמים המזהים את עצמם במובהק עם השמאל, המדיני לפחות. המחיקה השיטתית ביותר של המזרחיות נעשתה בשנות מפא"י העליזות, כשישראל הראשונה חגגה בגאון את מוסריותה הסוציאליסטית. טעות גם להניח, כי כל זה הוא נחלת העבר וכי הדיכוי המזרחי תם עם ימי בחרותה של המדינה. די לעיין בנתונים מתוך הדו"ח שפירסמה קואליציית הארגונים המזרחיים לפני כשנה בנוגע לחלוקת משאבי התרבות בישראל, כדי להבין את עומק המחיקה של התרבות המזרחית גם היום. במציאות הישראלית היום, הדרך של דיון ציבורי על עוולות חסומה בפנינו כמעט לגמרי. באופן אירוני, הדבר היחיד שהצליח לעורר דיון כלשהו בהתבטאויות של זך היה אותה קריאה, שעליה מתקוממת אבירמה גולן. בזה מתמצה, אולי, הסיפור כולו.<br /><br />אורלי נוי חברת הנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-8108347328293353810?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-82332897141168530282010-08-07T05:26:00.000-07:002010-08-07T05:27:12.524-07:00שלום לכולם/ן,<br />בשבוע הבא, יום שני ה-9/8, בשעה 18:00 תיערך אזכרה לדודי מחלב ז"ל.<br />נפגשים בכניסה לבית העלמין במגדל העמק<br />דודי יקירנו עזב אותנו בטרם עת, ואני מצרפת לינק לסרט מרגש ומעורר געגועים שהכין אלי חמו, הנמצא באתר קדמה:<br /><a href="http://kedma.co.il/images/Media/Dudi_Mahleb.mpg">http://kedma.co.il/images/Media/Dudi_Mahleb.mpg</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-8233289714116853028?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-64623605613133219802010-08-04T04:18:00.000-07:002010-08-04T04:20:23.271-07:00<a href="http://www.ha-keshet.org.il/nahalot.html">http://www.ha-keshet.org.il/nahalot.html</a><br /><br />הקשת הדמוקרטית המזרחית היא תנועה חברתית הנאבקת מיום היוולדה על עקרונות הצדק והשוויון לכל אזרחי המדינה. הקשת מתייחסת באופן ביקורתי הן להסדרים הקיימים בתחומי הכלכלה, הקרקעות והשיכון, החינוך והתרבות, והן לתהליכים ולמגמות המתנהלים כיום ובבסיסם חיסול רשת הביטחון הסוציאלית, התנערות ממדיניות רווחה, העמקת והנצחת הפערים בחברה מתוך מטרה לעמוד על היסודות המבניים הגורמים לפגיעה בערכי הצדק, השוויון והדמוקרטיה. הקשת פועלת לחשיפתם של תהליכים ומנגנונים אשר אחראים לפגיעה כלכלית במזרחים ובאוכלוסיות אחרות, להנצחת הפער הכלכלי ולדיכוי התרבותי של המזרחים בישראל. הקשת פועלת למיגורן של דעות קדומות ולעקירתם מן השורש של סטריאוטיפים המנחים את מוסדותיה החינוכיים והתרבותיים של המדינה, ואת תפיסותיהן של האליטות התרבותיות ביחסן לתרבות המזרחית ויוצאי המזרח.<br />הקשת הדמוקרטית המזרחית טוענת כי בשם עקרון הצדק החלוקתי, על בסיסו הוגש בג"צ הקשת, הקצאת החלקות הפנויות על פי המלצת משרד החקלאות המאפשר לחקלאים לאייש נחלות ריקות במושבים, ללא כל תשלום למינהל מקרקעי ישראל – פוגעת פגיעה קשה בעיקרון זה ומפלה לטובה בצורה בוטה את המגזר החקלאי.<br />מן הראוי להזכיר, כי בבג"צ שיח חדש (244/00) קבע בית המשפט, כי "המינהל משמש נאמנו של הציבור בנהלו את מקרקעי המדינה. עליו לנהלם תוך שמירה על אינטרס הציבור בהם, לרבות שמירה על המקרקעין לתועלת הציבור כולו, כולל הצורך להימנע ממתן טובות הנאה בלתי מוצדקות במקרקעין לאחרים. כנדרש מכל גוף מינהלי, על המינהל לפעול בהגינות על פי שיקולים ענייניים ובשוויון, תוך מתן הזדמנויות שוות לכלל הציבור."<a title="" style="mso-footnote-id: ftn1" href="http://www.ha-keshet.org.il/nahalot.html#_ftn1" name="_ftnref1">[1]</a><br />בנוסף, התייחסה הפסיקה להעדפת המגזר החקלאי על פני כל שאר אזרחי מדינת ישראל וקבע, כי "מתן קרקע לאחד מונע אותה מאחרים, ושאלת סדר העדיפויות צצה ועולה בכל חריפותה. טענות להפליה קיימות בין מיגזרים שונים בציבור, כמו גם בין יחידים וקבוצות באותו מיגזר. השאלה המתעוררת לא אחת היא, אם מדובר בהפליה או בהבחנה מותרת. חייבת להיות רגישות לנושא זה ולמשקל שיש לתת לכל טיעון, על פיו יש להיטיב עם מיגזר זה או אחר על רקע הבחנה מותרת הקשורה לזכויותיו או לצרכיו המיוחדים."<br />במקרה שלהלן לא מדובר בהבחנה מותרת, כי אם במתן מתנות חינם לקבוצת אוכלוסייה מסויימת מבלי שנשקלו כל יתר השיקולים ונבחנו השלכות המדיניות המפלה.<br /><br />גם לעניין זה נדרש בג"צ שיח חדש, וקבע, כי "בבית משפט זה נקבעה נורמה, לפיה מקרקעי הציבור יחולקו בדרך של מנגנון שוויוני, ולא בדרך של העדפה סקטוריאלית, כזו או אחרת, או העדפה באותו סקטור עצמו. ברוח זו, נפסלו החלטות אשר לא עמדו באמת מידה זו.", ומוסיף, כי "מלאכת האיזון הנדרש במדיניות הקרקעית על גווניה השונים, קשה היא. היא קשה במיוחד נוכח העדר הסדרים חוקיים בדבר סדרי העדיפויות והיעדים במדיניות הקרקעית... נדרש איזון של גורמים ושיקולים רבים וליתן לכל אלה את משקלם המתאים בנסיבות הזמן והמקום, תוך צפי לעתיד, באין כל קריטריונים מנחים." <a title="" style="mso-footnote-id: ftn2" href="http://www.ha-keshet.org.il/nahalot.html#_ftn2" name="_ftnref2">[2]</a><br />לאור כל האמור לעיל, עולה בבירור כי ההחלטה לחלק בחינם נחלות חלקאיות בישובים באזורי עדיפות לאומית, בהם איוש הנחלות לא מתאפשר, מהווה אפלייה פסולה ועומדת בסתירה גמורה לפסיקת בג"צ ולעקרונות שנקבעו בו ביחס למקרקעי ישראל. למותר לציין, כי החלטה זו לא תעמוד במבחן הביקורת השיפוטית.<br />הקשת הדמוקרטית המזרחית דורשת כי קרקעות המדינה יחולקו לתושביה על פי הכללים שקבע בג"צ, בהתאם לעקרונות הצדק החלוקתי בצורה של מכרז שיאפשר לאזרחי המדינה לקחת חלק שווה בהקצאת משאב כה יקר ומוגבל.<br />בברכה,<br />הקשת הדמוקרטית המזרחית. <br /> <br /><a title="" style="mso-footnote-id: ftn1" href="http://www.ha-keshet.org.il/nahalot.html#_ftnref1" name="_ftn1">[1]</a> בג"צ 244/00, פיסקה 38. ההדגשות אינן במקור.<br /><a title="" style="mso-footnote-id: ftn2" href="http://www.ha-keshet.org.il/nahalot.html#_ftnref2" name="_ftn2">[2]</a> שם, פיסקאות 39-40. ההדגשות אינן במקור.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-6462360561313321980?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-24441857427222351622010-07-27T23:21:00.000-07:002010-07-27T23:22:17.227-07:0027.7.2010<br /><br />--- הודעה לעיתונות ---<br />בעקבות התבטאויותיו הגזעניות של נתן זך – ארגונים ופעילים יפגינו מול ביתו של זך בקריאה: די לגזענות!<br /><br />בעקבות דבריו נוטפי הארס והגזענות של נתן זך בראיון לראיון ערוץ 10, אשר טען בין היתר כי "קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף, אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר - התרבות המערב אירופית - ואלה באים מהמערות", נפגין מחר, יום רביעי 28.7.2010 מול ביתו של נתן זך בקריאה די לגזענות!<br /><br />ההפגנה, המאורגנת על ידי פעילים וארגונים ביניהם הקשת הדמוקרטית המזרחית, תנועת אחותי ומרכז תמורה – המרכז המשפטי למניעת אפליה, תתקיים בשעה 17:00 בסמוך לבית הקפה תולעת ספרים (ליד כיכר רבין).<br /><br />בעקבות דבריו הבוטים של זך, מאות אנשים – ובכללם אקדמאיים ואנשי רוח – חתמו על עצומה הקוראת לשר החינוך להסיר את שיריו של זך מתוכניות הלימודים של משרד החינוך, לבטל את מינויו במוסדות החינוך הציבוריים ולתגבר באופן משמעותי את התכנים העוסקים בתרבות וההיסטוריה של יהודי המזרח בתוכניות הלימודים של משרד החינוך. <br /><br />שולה קשת, אמנית מזרחית ומנכ"לית תנועת אחותי: "הגיע הזמן לאינתיפאדה של מזרחיות ומזרחים נגד מעוזי הגזענות בישראל, ונתן זך הגזען הוא רק ההתחלה. אנחנו מציעות לו שיחזור למערות הגזענות מהן בא."<br />יעל בן יפת, מנכ"לית הקשת הדמוקרטית המזרחית וחברת מועצת העיר ת"א-יפו: "הביזוי של הציבור המזרחי בישראל הפך לנורמה בחברה שלנו והוא צריך להיפסק. התרבות הישראלית מזינה את המערכות הממסדיות שמשעתקות את האפליה נגד מזרחים בחיי היום יום".<br />עו"ד ורדית אבידן, מרכז תמורה: "אנו רואות בחומרה התבטאויות גזעניות אילו המהווים הסתה גזענית כנגד מזרחים ומזרחיות ותרבותם. לא ניתן להבליג על התבטאויות מעיין אילו במיוחד כשמדובר באושיה תרבותית וציבורית כמו נתן זך הנלמדת לבגרות בבתי ספר תיכונים וניכר שמלמדת גזענות ושנאה".<br /><br />טרם ההפגנה, תוגש תלונה במשטרת ישראל נגד נתן זך בגין הסתה לגזענות <br /><br /><br /><br />לפרטים: יעל בן יפת – 050-7717012<br /> שולה קשת – 052-2342449<br /> אורלי נוי – 050-8375818<br /><br /><br />הקשת הדמוקרטית המזרחית Hakeshet Hademocratit Hamizrahit <br />רוחמה 8, תל אביב-יפו tel aviv-jaffa ,8 Ruhama<br />טלפון: 03-5247702 Phone: 03-5247702 <br />פקס: 03-5222224 Fax: 03-5222224 <a href="http://hakeshethamizrahit.blogspot.com/">http://hakeshethamizrahit.blogspot.com</a> <a href="http://www.ha-keshet.org.il/">http://www.ha-keshet.org.il/</a> <a href="http://hakeshethademocratit.blogspot.com/">http://hakeshethademocratit.blogspot.com/</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-2444185742722235162?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-72221897537359372912010-07-27T08:48:00.000-07:002010-07-27T08:50:57.701-07:00<div dir="rtl" align="right">בעקבות התבטאויותיו של נתן זך בתוכנית המקור בערוץ 10: "קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף. אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר - התרבות המערב אירופית - ואלה [המזרחים] באים מהמערות". אנו מארגנים משמרת מחאה מחר בחמש מול ביתו של זך בכיכר רבין, זאת לאחר שתוגש תלונה במשטרה על הסתה.<br />ניתן לחתום על העצומה : <a href="http://www.atzuma.co.il/zach/0/1">http://www.atzuma.co.il/zach/0/1</a><br />לראות את דברי הבלע: <a href="http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=733758&amp;sid=126">http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleId=733758&amp;sid=126</a><br />לקרוא מה שנכתב:<br />יוסי דהן בעוקץ: <a href="http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&amp;ItemID=4881">http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&amp;ItemID=4881</a><br />הני זובידה בבלוג שלו: <a href="http://hanizu.wordpress.com/">http://hanizu.wordpress.com/</a><br />מה שכתבתי אני: <a href="http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3923519,00.html">http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3923519,00.html</a><br /><br />נתראה מחר, בשעה , 17:00 ליד בית הקפה "תולעת ספרים" ברחוב מלכי ישראל 9 תל אביב (סמוך לכיכר רבין). זך גר לא רחוק משם.<br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-7222189753735937291?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-27491895001575300272010-07-15T12:03:00.000-07:002010-07-15T12:13:07.242-07:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_1A8FZVKqbNQ/TD9dlHczriI/AAAAAAAAAAU/wc5Txcv2xOc/s1600/לעזוב.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5494212962651713058" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_1A8FZVKqbNQ/TD9dlHczriI/AAAAAAAAAAU/wc5Txcv2xOc/s320/%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%95%D7%91.jpg" border="0" /></a><br /><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_1A8FZVKqbNQ/TD9chNmHftI/AAAAAAAAAAM/RmyI5Zl8CGg/s1600/לעזוב.jpg"></a><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right"></div><div dir="rtl" align="right">שלום לכולם/ן,<br />אתמול, לאחר שנים של המרתף במאפו עלינו במעט לקומת קרקע, למשרד ברחוב רוחמה 8 ביפו, הדרמנו והצלחנו לשמור על קרבה לים התיכון.<br />תהליך חיבור הטלפון והפקס עם המספרים הישנים ופירוק הארגזים עם קלסרים של בג"צים, קרקעות, חינוך מקצועי ועוד, ייקח קצת זמן, אך בקרוב נשלח הודעה על חנוכת בית,<br />שיהיה לכולנו בשעה טובה.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7407370498688664152-2749189500157530027?l=hakeshethademocratit.blogspot.com' alt='' /></div>יעל בן-יפתhttp://www.blogger.com/profile/13764583841105921778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7407370498688664152.post-62084782680937657852010-07-06T05:19:00.000-07:002010-07-06T05:23:43.886-07:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_bXyqTw-kf6s/TDMfu4l4jWI/AAAAAAAAAA0/BCZAGFVqzD8/s1600/פוסטר+1+-+עברית.JPG"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5490767261020491106" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 226px; CURSOR: hand; HEIGHT: 320px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_bXyqTw-kf6s/TDMfu4l4jWI/AAAAAAAAAA0/BCZAGFVqzD8/s320/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8+1+-+%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA.JPG" border="0" /></a><br /><div>ביום שלישי הבא, 13.07, יתקיים בדהמש אירוע מחאה גדול<br />שיחתום את מחנה הקיץ לילדי הכפר אשר נפתח ביום חמישי הקרוב.<br /><br />18:00<br />צעדה והפגנה גדולה ב�