תמיכה במר שלמה מעוז - על התבטאויותיו האמיצות

12.01.2011


הודעה לעיתונות

בעקבות דבריו של שלמה מעוז היום (יום ד') כי החברה בישראל נשלטת על ידי הגמוניה אשכנזית הן במסדרונות הבנקים והן במסדרונות השלטון -
הקשת הדמוקרטית המזרחית מבקשת לציין כי האבחנות של מר מעוז בנוגע לחברה בישראל הינן נכונות ומדויקות


הקשת הדמוקרטית המזרחית מברכת את שלמה מעוז על האומץ לצאת באמירות ברורות וקשות על החברה בישראל וקוראת למתנגדים האוטומטים להמתין ולנסות ולהקשיב לביקורת הקשה אך מדויקת. כמו כן, הקשת רואה בחומרה את העובדה כי נשואה אקסלנס החליטה לפטר את מר מעוז עקב דבריו. למרות שבמשך שנים נאמרו בישראל דברים גזעניים נגד מזרחים בעקבותיהם לא פוטרו אנשים אלא קודמו והונצחו, ראו לדוגמא את מרכז שיבא שעד היום מתנוסס שמו של אחד האנשים הגזענים שידעה מדינת ישראל. הקשת הדמוקרטית המזרחית שהגישה את בג"צ הקרקעות רואה גם היום את היחס לתושבי כפר שלם, השכונות וערי הפיתוח לעומת היחס לקיבוצים. אנו רואים גם היום כי בתי המשפט הם מרחב אשכנזי סגור וכולנו תקווה שבמקום לפטר את מר מעוז תשכיל החברה הישראלית לפקוח עיניה ולהתנער מהגזענות והאטימות שהפכו לדפוס בה.


לפרטים: הני זובידה – הקשת הדמוקרטית המזרחית: 052-6644322

מפגשים מזווית כהה – מפגש שישי - הסרט "מותרות "

מפגשים מזווית כהה – מפגש שישי
מותרות
יום רביעי, 14.12, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
הקרנת הסרט: "מותרות"
ישראל 2011
בימאי: דוד אופק
מפיקות: עדנה ואלינור קוברסקי
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.

דמותו של "מתאם" נעלם, נוסחאות מעורפלות המחשבות "אורך נשימה", מחסנים עמוסי סחורות מרקיבות וחמורים שמתחפשים לזברות -כולם נוטלים חלק בפסיפס המשרטט מציאות הזויה בה רשעות וטיפשות משמשים בערבוביה. באמצעותם לוקח איתו הבמאי דוד אופק את הצופה למסע אל מחוזות האבסורד המכונה "הסגר הישראלי על עזה" ומציג לו את תוצאות החלטת ממשלת ישראל להטיל הגבלות על מעבר סחורות לרצועה. בהסתר, בפגישות להן לא נערכים פרוטוקולים ושלאחריהן לא נמסרים כללים ברורים וגלויים, מרכזת בידה קבוצת ביורוקרטים כוח כמעט בלתי מוגבל, הקובע את מצבו הכלכלי של אחד המקומות העניים בעולם. זהו סיפורן של הסחורות עצמן - קיווי, בשר טרי, צעצועים, נעליים, מחברות, שימורים. סחורות שנקנו, אוחסנו, איבדו תוקף, העלו צחנה ולבסוף הושמדו. מבט אירוני - לעיתים קומי, תמיד טראגי, שמנסה לחשוף את מה שישראל משרטטת בציניות כקו המפריד בין קיום בסיסי למותרות. (54 דקות, עברית)

בתום ההקרנה יתקיים דיון בהשתתפות:

דוד אופק, ערביה מנסור וירמי סלטי

מנחה: אילת מעוז
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ש"ח

אסיפה כללית הקשת הדמוקרטית המזרחית

ביום ראשון ה-11/12 בשעה 18:00 נקיים את האסיפה הכללית של הקשת הדמוקרטית המזרחית.
באסיפה נציג דוחות וסיכומי שנה נוספים.
פרטים על המיקום יעודכנו בהמשך.

לא לשחק עם לב של גבר – על גבריות מזרחית

מפגשים מזווית כהה – מפגש חמישי
לא לשחק עם לב של גבר – על גבריות מזרחית
יום שלישי, 8.11, בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב
הקרנת הסרט: "אסמאר"
ישראל 2009
בימאית: איריס רובין
ביוזמת הקשת הדמוקרטית המזרחית ואסנת טרבלסי, בשיתוף קואליציית נשים לשלום ואתר העוקץ.

"כשאבי רחמים שר לאמי נגה סרנאדות מתחת לחלון, אימא שלה הייתה מגרשת אותו בצעקות ובקללות. אמי שעלתה מפרס ואבי שעלה מעיראק, הכירו בביתה של אימי, בשיכון ג' שבבאר שבע, בשנות השישים. סבי ואבי היו פועלים בחברת 'סולל בונה'. סבי, שריחם על אבי, הזמין אותו לגור בביתם. הוריי התאהבו למורת רוחם של סבי וסבתי. הם טענו שאבי בזבזן וחסר אחריות וניסו להפריד בניהם בכל דרך אפשרית. לאחר ארבע שנים של מלחמת אהבה ומתוך חוסר יכולת להמשיך ולהתנגד, הסכימו ההורים לנישואין. אך עם השנים התנפצה הפנטזיה ברעש גדול על רצפת המציאות. בסרט 'אסמר' (שחרחר) אני מספרת על ההתאהבות הסוערת של הוריי. אני לומדת להכיר אותם מחדש ופוגשת אותם כבני אדם: פגיעים, חולמים, אוהבים." (איריס רובין) (60 דקות, עברית וערבית, תרגום לעברית)
-
בתום ההקרנה יתקיים דיון בהשתתפות:
נטלי ברוך – הקשת הדמוקרטית המזרחית, כותבת עבודת תזה על גברים מזרחים במסלול ללימודי גבריות, התוכנית למגדר אוניברסיטת בר אילן.
איתמר טובי טהרלב - מסלול מחקרי סוציולוגיה אוניברסיטה עברית
איריס רובין - בימאית הסרט
---------------------------
עלות כרטיס: 33 ש"ח

קמפיין נגד הסלקציה במועדונים

שלום חברות וחברים,

היום בלילה המטה למאבק בגזענות ,בשיתוף הקשת הדמוקרטית המזרחית ותמורה, יוצאים למועדונים בתל אביב ובחיפה על מנת לחלק זכותונים על איסור אפלייה אסורה, בין היתר נחלק גם בקבוקי מים עם שעליו הסטיקר של הקמפיין: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4125085,00.html

אנחנו מצרפים למייל את שלושת הנוסחים של הזכותון: בעברית בלשון איש, לשון אישה ובערבית. את הסטיקר שילווה את הקמפיין הן בסטיקר לחלוקה, על בקבוקי המים ועל החולצות שנלבש בעת החלוקה.

כמו כן, הקמנו אתר מיני סייט ועמוד פייסבוק. מוזמנות ומוזמנים להתרשם ולהפיץ !

אתר המיני סייט שלנו:

1.
http://www.fightracism.org/lirkod


2. עמוד הפייסבוק שלנו:
http://www.facebook.com/pages/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%96%D7%90%D7%AA/150906495004030?ref=ts#!/pages/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%96%D7%90%D7%AA/150906495004030?sk=info

מרגול וישראל היפה/ יעל בן יפת, יפעת ביטון ומתי שמואלוף 23.08.11 - אתר העוקץ

פרשת מרגלית צנעני מאפשרת לרבים לעלות על רכבת הגזענות, שנאת המזרחים והנשים, ולשחרר את חרצובות לשונם בשם "החברה הישראלית המתוקנת". תגובה למאמרו של איל מגד


רשימתו של איל מגד "מגה מודל לחיקוי", שפורסמה ב"מעריב" ובאתר nrg ב-18.08 בתגובה לפרשת מרגלית צנעני, שוברת שיא בגזענות האנטי-מזרחית. לצערנו, החוק הליברלי היבש אינו מאפשר לתבוע את מגד בשל גזענותו נגד קולקטיב שלם, אך בכך אין כדי למחוק את משמעותה החברתית הקשה של גזענותו. במפתיע או שלא במפתיע, רק לצנעני עומדת הזכות לתובעו על גזענותו על לשון הרע שבה, וסביר כי היא אינה פנויה לכך. בשל כך, בחרנו בקשת הדמוקרטית המזרחית ובמרכז המשפטי "תמורה", לענות לגזענות זו בשם המזרחים/ות ולדרוש את הוקעתה מן השורש.
הרגעים הקשים שעוברת מרגלית צנעני מאפשרים לרבים לעלות על רכבת הגזענות, שנאת המזרחים והנשים, ולשחרר את חרצובות לשונם בשם החברה המתוקנת. משום כך, אילו היה מגד מצוי בשולי החברה יכול שראוי היה להתעלם מדבריו כעוד טרמפיסט ברכבת ההבלים והרוע. אך בהיותו בן למשפחת מגד, הוא אחד הדוברים של האליטה. מגד, כידוע, הוא סופר ומשורר ישראלי, בנם של הסופר אהרון מגד והסופרת אידה צורית. הוא אף נשוי בשנית לסופרת ועורכת צרויה שלו וזוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים בשנת 2004. משפחת מגד תפסה לעצמה מזמן מקום בקביעת ערכים, סימון נטיות וזהות בחברה הישראלית.
"פרשת מרגול אינה החברה הישראלית 'לטוב ולרע', אלא רק לרע," כותב מגד ומיד מסביר: "מה שמכונה 'ישראל היפה', בטל בשישים בהשוואה לים-תיכוניות המככבת בדרמה המרגולית".
אנו מבקשים להצביע על ההכפשה בדבריו של מגד ולא על האלמנט המשפטי של הסתה שעשוי להיות בהם. מגד בעצמו קובע שהוא כותב "בלי קשר לנושאים הפליליים שיידונו בערכאות המשפטיות", ובכך מבקש למעשה לדבר על המזרחיות של צנעני ולא על מה שנידון בבית משפט.
במובן הבסיסי ביותר, מגיש מגד כתב אישום נפרד, לא משפטי, חמור בהרבה, כנגד הציבור המזרחי והערבי "הים-תיכוני" כולו: "נוצרה כאן הזדמנות לציבור להפוך את מסך הטלוויזיה לראי; לראות את אורחם ורבעם של גיבורי הפרשה, את אלוהי הכסף ואת ערפילי האלכוהול האופפים את הנפשות הפועלות, את העבריינות הקורצת כל הזמן בין השיטין – ופשוט להתפלץ. יותר מכל דבר אחר שנראה על המסך בזמן האחרון, יותר מההתקוממות החברתית והאוהלים, תסלחו לי, זו החברה שלנו ללא האיפור, ואלה הם ערכיה".
עוד תוהה מגד, אם העם "לא רק שלא יסיר את חוצנו מהתופעות הדוחות האלה, אלא אף יהפוך את גיבוריה הים-תיכוניים רודפי הבצע של הדרמה הטלוויזיונית… למודל שאותו ישאפו לחקות."
מגד מעמיד לדין ואף כבר שופט ומרשיע את המזרחיות של צנעני כבסיס לדרדור ערכי של החברה הישראלית. בדבריו ניכרת האשמת המזרחים בגניבת "החברה הישראלית" מידי האשכנזים. אותם ברברים, בלשונו של יעקב שבתאי, אחד מסופרינו המרכזיים, שצבאו על תל אביב לכלותה עומדים כעת למבחן.
המוביליות החברתית של צנעני ושל הזמר הים-תיכוני-ישראלי, אותה הצלחה מאסיבית של קולקטיב שטיפס מלמטה בעמל רב בכדי לעקוף את המונוליתיות של החברה הישראלית, מופיעה אצל מגד כ"אלוהי הכסף, עטופים בערפילי אלכוהול". מעניין, שדווקא האליטה האשכנזית ששולטת עד היום ברוב המכריע של אמצעי הייצור של החברה הישראלית – בכלכלה, בתרבות ובתקשורת – נתפסת אצל מגד כשקופה. אליטה זו אינה מואשמת בתשוקה לאלכוהול ואינה "עושה כסף", היא פשוט זכתה בבכורה מבלי לדחוק הצידה ערכים נעלים או קבוצות אתניות ולאומיות שחולקות איתה את המרחב. הכול, חס וחלילה ללא שימוש בכוח.
חוסר יכולתנו לתבוע כרגע משפטית מוכיח שהחוק בישראל מחייב שינוי מן היסוד. הקשת הדמוקרטית המזרחית ומרכז תמורה – המרכז המשפטי למניעת אפליה מתחילים בימים אלו מהלך שבסופו תופעת גזענות כזו תוכל להיות מטופלת גם בכלים משפטיים, ולא תוצא אל מחוץ לגדר החוק, כאילו הייתה מותרת.

נייר עמדה/ הקשת הדמוקרטית המזרחית על משבר הדיור כפי שהוגשה לוועדת טרכטנברג

הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לצדק חלוקתי במשאבי המדינה וקוראת למימוש רוח בג"צ הקרקעות אותו הגישה הקשת ודורשת לצדק חלוקתי של קרקעות המדינה. אחד מהמפתחות העיקריים למצוקת הדיור במדינת ישראל הוא חלוקה צודקת של קרקעות המדינה. אוכלוסיות רבות נהנות מפריבילגיות קרקעיות הקשורות לעבר החקלאי שלהן וכיום מצליחות לממש לעצמן ולבני משפחתן חיים בבתים ולעיתים בנחלות קרקעיות בחסות המדינה. הקרקעות החקלאיות שניתנו לקיבוצים ולמושבים למטרות חקלאיות או אחרות יכולות וצריכות להיות חלק מהפתרון הכולל לבעיית הדיור בישראל. קריאת הקשת הדמוקרטית המזרחית לפני יותר מעשור של האדמה הזאת גם שלי רלוונטית היום ואף יותר לאור התעוררות המחאה והמשבר הקיומי בו חיים רבים מאזרחי ואזרחיות המדינה הזאת.
מדינת ישראל מחויבת לאזרחיה ואת אדמות המדינה ניתן להסב גם לבניית בתים ודירות. כאשר מדברים על בניית דירות בוודאי יש לדרוש כי המדינה תמלא את חלקה החשוב בבניית דירות של דיור ציבורי, לא רק כי יש לחזור ולבנות דירות למען זכאי הדיור הציבורי אלא כי יש לשנות את החשיבה של הזכאות ולאפשר למגוון רחב של אזרחים ואזרחיות להיות זכאים לדיור ציבורי בהתאם להכנסתם. יש לשבור את הקשר הקיים היום בין עוני או השתכרות נמוכה לבין זכאות לקורת גג. הזכות למגורים היא זכות יסוד ועל מדינת ישראל לקחת אחריות על הזכות הזו ולאפשר לאזרחיה לממשה בכבוד.
הקשת הדמוקרטית המזרחית קוראת לבחון היטב את הפתרונות המוצעים ובשום פנים ואופן לא לקבל פתרונות על חשבונן של אוכלוסיות מוחלשות יותר. הרעיון של ג'נטריפיקציה או בשמה הידוע יותר – הכנסת אוכלוסיות חזקות הוא פתרון של גרוש אוכלוסיות מוחלשות ויש לומר זאת בפה מלא ולמנוע כל ניסיון לפתור את המשבר על גבן. הפתרון הזה, שכבר נישא בפיהם של פוליטיקאים ו"מומחים" הוא פתרון בזק, לרוב גזעני ושטחי שנועד לתת מענה גם לאוכלוסיות מעמד הביניים וגם לצורך הקמאי בסילוקן של אוכלוסיות מוחלשות ממרכזי הערים. הרעיון של בניית דירות למעמד הביניים בשכונות העוני יכול להתקבל רק כאשר בד בבד נבנות דירות לדיור ציבורי בשכונות היוקרה. אם מחליטים לעשות אינטגרציה, יש לעשותה לא רק בכיוון אחד אחרת בבירור מדובר במהלך של ג'נטריפיקציה.