תרבותיות בתקשורת המסחרית הישראלית. מצ"ב מכתב שהפנתה אלוש-לברון לחברי המועצה המהווה נקודת פתיחה לדיון כולל בשתי סוגיות אלו. כוכב נולד הוא רק נקודת אחיזה ראשונה.
27.5.2010
לכבוד
יו"ר מועצת הרשות השנייה
חברי מועצת הרשות השנייה
================
הנדון: התכנית "כוכב נולד" מתאריך 26.05.2010
שלום רב,
ברצוני לשתף אתכם בחוויית הצפייה שלי בתכנית "כוכב נולד", ששודרה אמש וכן להעלות בקשה לדיון במה שמוגדר "תכניות מועדפות" שהזכיינים מחויבים בהן, בישיבת המועצה הקרובה.
בתכנית "כוכב נולד" ששודרה אמש על-ידי קשת, 26.5.2010 , הציג צדי צרפתי, אחד משופטי התחרות, עמדה שהינה לדעתי אתנוצנטרית ומדירה ביחס ל - מהי ישראליות, מהו שיר ישראלי ומה יוצא מחוץ לקטגוריה הזו, וכן ביחס ל- מהו "המבחן האמיתי" כפי שהגדיר זאת במילותיו, לבדיקת היכולות המוזיקליות של המתמודדים.
לפני שאבהיר את דבריי ברצוני להזכירכם כי התכנית "כוכב נולד" נכללת תחת הקטגוריה של תכניות מועדפות שהזכייניות מחויבות לשדר על-פי תנאי המכרז, והיא זוכה להיכלל בקטגוריה זו בשני סעיפים שלה: דעת ותרבות ופריפריה. המחויבות בשעות של הזכייניות לתכניות מועדפות נגזרת מהכנסות הזכיינים ובמהלך 2010 מחויבות הזכייניות לשדר תכניות כאלו על פי המפתח שלהלן: קשת: 123 , רשת: 93 וערוץ 10: 100 . מאחורי המחויבות המכרזית הזו לתכניות מועדפות עומד כמובן חזונה של הרשות השנייה ותפקידה כפי שהוא מוגדר על פי חוק: לקדם ערכים חברתיים ותרבותיים בתקשורת המסחרית ולתת ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית באזורי הארץ השונים ולהשקפות השונות הרווחות הציבור. לפיכך דגל הרב-תרבותיות היה לדגל המרכזי שהניפה הרשות השנייה בפעילותה מול זכייני השידור. מהותן של התכניות המועדפות הוא בעיסוקן בהוויית החיים של קבוצות חברתיות שנגישותן למרכזי התקשורת נמוכה.
על השאלה אם אכן עונה התכנית "כוכב נולד" להגדרה הזו אם לאו ניתן כמובן להתפלמס ארוכות. ככלל, כדי להשיב עליה מומלץ לצאת אל מעבר לדיון הכמותי, החשוב לכשלעצמו, בגבולות הייצוג ולשאול גם מה טיבו של הייצוג הזה? לעת עתה אתמקד בדוגמא אחת ; בגבולות הישראליות של כוכב נולד מנקודת מבטו של אחד משופטיה הדומיננטיים – צדי צרפתי.
הדברים שהשמיע צרפתי ושיובאו להלן, נאמרו לאחר שמיעת הדואט של לירן אלדין מדליית אל כרמל ושותפתו "הצרפתייה", כפי שהיא מזוהה על ידי צוות התכנית, ססיל אטלי. הדואט של השניים לווה כרגיל, כמיטב המסורת של כוכב נולד, בהכרזות המרגשות על המפגש הבין תרבותי כביכול הנרקם בתכנית והפעם בין ססיל ללירן. או במילים שהשמיע צביקה הדר: "בין פריז לדליית אל כרמל".
אלא מאי, עטיפת הרב תרבותיות והמועדפות לפריפריה מתבהרות כריקות מכל תוכן ממשי, ואף יותר מכך, כשיח "רב תרבותי" מספח ולא שוויוני, המייצר הלכה למעשה קואופטציה של נציג הפריפריה הדרוזי (במקרה זה) לנורמות התרבותיות ההגמוניות מבית מדרשו של צדי צרפתי, אשר בנימוקו כנגד הביצוע של לירן הבהיר למעשה, כי כאשר לירן נדרש למבחן האמיתי, היינו לשיר ישראלי, הוא נכשל. המרחק בין פריז לדלית אל כרמל מתברר אם כן כגבול צר ומדיר של כל מה שלא נחשב ל"ישראלי" א- לה צדי צרפתי. נראה כי המקסימום שאפשר להכניס ברווח הזה הוא את צדי צרפתי עצמו. צדי - כמשל.
השיר שנבחר עבור הדואט של לירן וססיל היה שירו היפה של דוד דאור "כל הכוכבים נופלים". אני מתעקשת לציין "נבחר" ולא שבחרו השניים, שכן לירן הבהיר כי אינו מכיר את דוד דאור והייתה זו הפעם הראשונה ששמע עליו. בדליית אל כרמל, מה לעשות, כנראה לא מאזינים בדבקות לדוד דאור... כלומר, מכך עולה כי בחירה זו, לא הייתה יכולה להיות מלכתחילה בחירתו של לירן. נשאלת השאלה אם כך, האומנם ניתנת האפשרות האמיתית למתמודדים לבחור את שיריהם? מי מכריע איזה שיר ייבחר במקרה של "מפגש בין תרבותי" שכזה?
הביצוע של לירן וססיל לא ערב לאוזניו של צדי צרפתי. עובדה זו הינה כמובן לגיטימית. אולם, מה שאינו לגיטימי כלל וככלל, ומעיד על התנשאות גזענית (אף אם סמויה כמו הרבה מן הפרקטיקות הגזעניות שאנו נחשפים אליהם בתוך החברה בישראל) היא הנימוק שלו. צרפתי מסביר: "...לירן, הפעם התמודדת עם שיר ישראלי חדש. זה היה המבחן האמיתי והיה לך קשה עם זה..היה לך מאוד מאוד קשה, ואז אמרתי לעצמי מה תעשה אז. זה מה ששאלתי אתמול וזו הייתה בעיה". יצוין כי אף אחד מחבר השופטים או מצוות התכנית לא חשב כמובן לנכון להעיר למר צרפתי או להביע הסתייגות מאמירתו.
למי שהחמיץ התכנית הקודמת אזכיר שאז לירן שר שיר "לא ישראלי". היה זה שירו של זמר בשם שריף, שנקרא "בין זרים" שהוא גדל עליו ומרגיש בנוח איתו, כפי שציין. לירן שר אותו בעברית. אך כמובן, שלא כל מה שמושר בעברית הוא ישראלי מספיק עבור צרפתי, שלא להזכיר לולא היה מושר בעברית כלל וכלל. צרפתי לא אהב כבר אז את הבחירה של לירן מדלית אל כרמל: "אני מודה שאני במבוכה. זה נשמע לי כמו פרודיה...אני מבין שזה סוג שירה כזה אבל ...אז אני אהיה ישר אני לא מתחבר לשירה מהסוג הזה. זה לא נעים לי". גם גל אוחובסקי, קומיסר התרבות השני של התכנית, לא אהב את הסגנון התרבותי שבחר לעצמו לירן והגדיר את השיר הזה כשיר "לא תקני". הוא העביר את לירן לשלב הבא בתנאי שישיר "שיר תקני" שהוא לא "אקסטרה אקסטרה מזרחי". אם כך, לירן לא זכה לתמיכתו של צרפתי ובקושי לזו של אוחובסקי. אך הצליח בכ"ז לעבור לשלב הבא. שלב הדואטים. אך שם כבר הייתה לו "בעיה" של ממש עם צדי.
מהי "הבעיה" אליה כיוון צרפתי? בשלב הדואטים לירן שר לראשונה "שיר ישראלי" והוא לא מצליח לעבור את המבחן האמיתי. המבחן האמיתי לבחינת היכולות המוסיקליות של לירן, לא קשור במקרה הזה לאיכות קולו ולאיך הוא שר, אלא הוא על פי דעתו של צרפתי – שיר ישראלי. ומהו שיר ישראלי תקני? שיר עברי בנוסח שיריו של דוד דאור, ולא כל מה שלירן אוהב ומכיר. אמור מעתה – דרוזי לא יכול להיות ישראלי ושיר ישראלי לא יכול להיות שיר ערבי או "אקסטרה אקסטרה מזרחי". או במילים אחרות, יש גבול למועדפות הפריפריה והמזרחיות חברים. בואו לא נגזים עם זה. הדרוזים יקבלו נקודות זכות כאשר ישרתו בצבא ויהיו אזרחים אזרחים נאמנים וצייתנים, אבל שישירו לנו בסגנון דרוזי בפריים טיים??? יש גבול!
מיד לאחר שהשמיע צרפתי את דבריו נשמע לירן אומר: "גדלתי על מוזיקה מזרחית ועל מוזיקה ערבית. נכון. אני לא מתבייש להגיד את זה", לירן, לא אומר זאת מפורשות, אך הוא מבין שמה שהכשיל אותו בתכנית המועדפת הזו לטובת הפריפריה היא באופן פרדוכסלי הפריפריאליות שלו עצמה. כלומר, ההעדפות התרבותיות שלו. אני, כך הוא אומר, גדלתי על מוזיקה אחרת. בעצם לירן מסביר שהוא לא יכול לתת ביצוע משובח למה שהוא לא מרגיש מחובר אליו בטבעיות!!
כבר בתחילת הדרך כאשר תהה מי יהיה שותפו לדואט עלו חששותיו של לירן. לירן חשש מ"שותף אשכנזי" לדואט שלו, ככל הנראה כי עם הז'אנר המזרחי הוא חש "הכי בבית" ו"הכי נוח", ואף הבהיר זאת בדרכו הישירה. לירן לא עוין את מי שאינו מזרחי כמובן. לא זו הייתה כוונתו. אלא כאמור ביקש לסמן בדבריו חשש לגבי מה יהיה על הביצוע שלו...
לאחר שכבר הבין על מי "נפל" הפור עבורו לירן אמר למצלמה: "הצרפתייה הזאת..מה אני אשיר איתה עכשיו? אני אשיר איתה שריף?" דברים אלו שוב מדגישים כיצד לירן חש לכוד במידה רבה בתוך מערכת ציפיות, שאין הוא מסוגל בטבעיות לממש בפועל, שכן טעמיו התרבותיים והמוסיקליים שונים. אח"כ מציין לירן כמי שמפנים את כללי הדקדוק הפנימי של מה ראוי להישמע ומה לא ראוי להישמע בשלב זה של התכנית : "אם אני רוצה לעבור אני חייב להיות הכי גמיש בעולם כי היא מן הסתם לא תבוא לזאנר המזרחי".
כמובן, שאין בכוונתי לערער על זכותם של השופטים לחבב סגנון אחד על פני אחר. גם לא על העירוב של סגנונות מוסיקליים בתכנית, ואף לא על האפשרות לחבר את המתמודדים השונים בשלב הדואטים עם כאלו שאינם קרובים לטעמם התרבותי. אולם, העובדה שציין לירן ביחס לחששותיו וכל ההתנהלות ביחס אליו מעידות על המורכבות שחווים מיעוטים מודרים בחברה הישראלית ביחס למה שהם תופסים כתרבות הדומיננטית גם כאשר זו "פותחת" בפניהם את שעריה.
אם כך, האומנם מצטיינת התכנית כוכב נולד בייצוג רב תרבותי או שמא מדובר בפאסאדה של רב תרבותיות או במקרה הטוב סוג של פלורליזם נוח ומחויך בעל היררכיות תרבותיות משלו? רב תרבותיות בתקשורת פירושה לא רק הקפדה על ייצוג של מיעוטים וקבוצות. רב תרבותיות פירושה גם הצגה נאותה של המרקם הרב תרבותי, של המנעד הרב תרבותי המוסיקלי בהקשר זה ושל היחס לזהות התרבותית של המתמודדים. ליהוק של נציגים מן הפריפריה בתכניות בידור הוא חשוב, אך לחלוטין אינו מספק כדי להעשיר את השיח הציבורי וכדי לשקף באופן דמוקרטי את מרקם הישראליות ואת הריבוי האופייני לה. ייצוג של קבוצות פריפריאליות וקבוצות מיעוט אינו מתקיים במנותק מההצגה, מאיכותה וממאפייניה.
ברצוני לבקש להעלות לישיבת המועצה הקרובה דיון בנושא התכניות המועדפות, שיעורן והיקפן הלכה למעשה, התנאים המאפשרים הכללתן של תכניות תחת הקטגוריה של "תכניות מועדפות", וכן לדון באופן ספציפי גם בתכנית כוכב נולד בעקבות האמירות שציטטתי כאן.
לסיום, כוכב נולד ותכניות עתירות רייטינג אחרות, מעצבות את תפיסות הזהות של צופיהן. הטלוויזיה אינה רק אמצעי לבידור והנאה. היא גם אתר מרכזי בתוכו מובנות זהויות, מוכרעות לחסד או לשבט תפיסות תרבותיות, מועברים ערכים, אמונות ואידיאולוגיות. הטלוויזיה לוקחת חלק פעיל בחינוך צופיה ומצפינה יחסי כוח ושליטה בתוצרים הטלוויזיוניים שמועברים לצופים בדרכים סמויות וגלויות. תפיסות אתנוצנטריות המתבטאות בטלוויזיה מחלחלות גם לציבור, מעצבות את תפיסת העולם של אנשים, משפיעות על הדימויים שלנו ביחס ל'אחר' ועל דימויים של ה'אחר' ביחס אל עצמו. את כל זה מראים באופן חד משמעי מחקרי קהל פורצי דרך וקאנוניים בעולם כולו.
האפיזודה הזו נראית אולי למי מכם קטנה וחסרת חשיבות. אך היא ביטוי לתופעה רחבה שעלינו לתת עליה את הדעת ובוודאי שחובתנו כנציגי הרגולציה - לכלול הקפדה על הפדגוגיה הרב תרבותית של התקשורת המסחרית. אכן, תפקידנו אינו לשמש כעורכים של התכניות המשודרות. חירות הביטוי הינה ערך עליון. אולם, ישנם עוד כמה ערכים חשובים שמעמדם אינו פחות. את זאת הבין הרגולטור כשקבע כי תמהיל השידורים חייב להיות רב תוכני, רב תחומי ורב תרבותי. אז בואו לא נעשה פלסתר מהמושג רב תרבותיות.
בברכה,
ד"ר מירב אלוש לברון
ד"ר מירב אלוש לברון
המגמה לתקשורת
המחלקה למדע המדינה
אוניברסיטת בר אילן
רמת-גן, 52900
טל: 972-54-7781-404
פקס: 972-3-5355621
alushlev@biu.013.net.il
העתק: מר מנשה סמירה – מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
גב' לימור נאור מתאמת פעולות הרשות השנייה וועדותיה
לכבוד
יו"ר מועצת הרשות השנייה
חברי מועצת הרשות השנייה
================
הנדון: התכנית "כוכב נולד" מתאריך 26.05.2010
שלום רב,
ברצוני לשתף אתכם בחוויית הצפייה שלי בתכנית "כוכב נולד", ששודרה אמש וכן להעלות בקשה לדיון במה שמוגדר "תכניות מועדפות" שהזכיינים מחויבים בהן, בישיבת המועצה הקרובה.
בתכנית "כוכב נולד" ששודרה אמש על-ידי קשת, 26.5.2010 , הציג צדי צרפתי, אחד משופטי התחרות, עמדה שהינה לדעתי אתנוצנטרית ומדירה ביחס ל - מהי ישראליות, מהו שיר ישראלי ומה יוצא מחוץ לקטגוריה הזו, וכן ביחס ל- מהו "המבחן האמיתי" כפי שהגדיר זאת במילותיו, לבדיקת היכולות המוזיקליות של המתמודדים.
לפני שאבהיר את דבריי ברצוני להזכירכם כי התכנית "כוכב נולד" נכללת תחת הקטגוריה של תכניות מועדפות שהזכייניות מחויבות לשדר על-פי תנאי המכרז, והיא זוכה להיכלל בקטגוריה זו בשני סעיפים שלה: דעת ותרבות ופריפריה. המחויבות בשעות של הזכייניות לתכניות מועדפות נגזרת מהכנסות הזכיינים ובמהלך 2010 מחויבות הזכייניות לשדר תכניות כאלו על פי המפתח שלהלן: קשת: 123 , רשת: 93 וערוץ 10: 100 . מאחורי המחויבות המכרזית הזו לתכניות מועדפות עומד כמובן חזונה של הרשות השנייה ותפקידה כפי שהוא מוגדר על פי חוק: לקדם ערכים חברתיים ותרבותיים בתקשורת המסחרית ולתת ביטוי מתאים למגוון התרבותי של החברה הישראלית באזורי הארץ השונים ולהשקפות השונות הרווחות הציבור. לפיכך דגל הרב-תרבותיות היה לדגל המרכזי שהניפה הרשות השנייה בפעילותה מול זכייני השידור. מהותן של התכניות המועדפות הוא בעיסוקן בהוויית החיים של קבוצות חברתיות שנגישותן למרכזי התקשורת נמוכה.
על השאלה אם אכן עונה התכנית "כוכב נולד" להגדרה הזו אם לאו ניתן כמובן להתפלמס ארוכות. ככלל, כדי להשיב עליה מומלץ לצאת אל מעבר לדיון הכמותי, החשוב לכשלעצמו, בגבולות הייצוג ולשאול גם מה טיבו של הייצוג הזה? לעת עתה אתמקד בדוגמא אחת ; בגבולות הישראליות של כוכב נולד מנקודת מבטו של אחד משופטיה הדומיננטיים – צדי צרפתי.
הדברים שהשמיע צרפתי ושיובאו להלן, נאמרו לאחר שמיעת הדואט של לירן אלדין מדליית אל כרמל ושותפתו "הצרפתייה", כפי שהיא מזוהה על ידי צוות התכנית, ססיל אטלי. הדואט של השניים לווה כרגיל, כמיטב המסורת של כוכב נולד, בהכרזות המרגשות על המפגש הבין תרבותי כביכול הנרקם בתכנית והפעם בין ססיל ללירן. או במילים שהשמיע צביקה הדר: "בין פריז לדליית אל כרמל".
אלא מאי, עטיפת הרב תרבותיות והמועדפות לפריפריה מתבהרות כריקות מכל תוכן ממשי, ואף יותר מכך, כשיח "רב תרבותי" מספח ולא שוויוני, המייצר הלכה למעשה קואופטציה של נציג הפריפריה הדרוזי (במקרה זה) לנורמות התרבותיות ההגמוניות מבית מדרשו של צדי צרפתי, אשר בנימוקו כנגד הביצוע של לירן הבהיר למעשה, כי כאשר לירן נדרש למבחן האמיתי, היינו לשיר ישראלי, הוא נכשל. המרחק בין פריז לדלית אל כרמל מתברר אם כן כגבול צר ומדיר של כל מה שלא נחשב ל"ישראלי" א- לה צדי צרפתי. נראה כי המקסימום שאפשר להכניס ברווח הזה הוא את צדי צרפתי עצמו. צדי - כמשל.
השיר שנבחר עבור הדואט של לירן וססיל היה שירו היפה של דוד דאור "כל הכוכבים נופלים". אני מתעקשת לציין "נבחר" ולא שבחרו השניים, שכן לירן הבהיר כי אינו מכיר את דוד דאור והייתה זו הפעם הראשונה ששמע עליו. בדליית אל כרמל, מה לעשות, כנראה לא מאזינים בדבקות לדוד דאור... כלומר, מכך עולה כי בחירה זו, לא הייתה יכולה להיות מלכתחילה בחירתו של לירן. נשאלת השאלה אם כך, האומנם ניתנת האפשרות האמיתית למתמודדים לבחור את שיריהם? מי מכריע איזה שיר ייבחר במקרה של "מפגש בין תרבותי" שכזה?
הביצוע של לירן וססיל לא ערב לאוזניו של צדי צרפתי. עובדה זו הינה כמובן לגיטימית. אולם, מה שאינו לגיטימי כלל וככלל, ומעיד על התנשאות גזענית (אף אם סמויה כמו הרבה מן הפרקטיקות הגזעניות שאנו נחשפים אליהם בתוך החברה בישראל) היא הנימוק שלו. צרפתי מסביר: "...לירן, הפעם התמודדת עם שיר ישראלי חדש. זה היה המבחן האמיתי והיה לך קשה עם זה..היה לך מאוד מאוד קשה, ואז אמרתי לעצמי מה תעשה אז. זה מה ששאלתי אתמול וזו הייתה בעיה". יצוין כי אף אחד מחבר השופטים או מצוות התכנית לא חשב כמובן לנכון להעיר למר צרפתי או להביע הסתייגות מאמירתו.
למי שהחמיץ התכנית הקודמת אזכיר שאז לירן שר שיר "לא ישראלי". היה זה שירו של זמר בשם שריף, שנקרא "בין זרים" שהוא גדל עליו ומרגיש בנוח איתו, כפי שציין. לירן שר אותו בעברית. אך כמובן, שלא כל מה שמושר בעברית הוא ישראלי מספיק עבור צרפתי, שלא להזכיר לולא היה מושר בעברית כלל וכלל. צרפתי לא אהב כבר אז את הבחירה של לירן מדלית אל כרמל: "אני מודה שאני במבוכה. זה נשמע לי כמו פרודיה...אני מבין שזה סוג שירה כזה אבל ...אז אני אהיה ישר אני לא מתחבר לשירה מהסוג הזה. זה לא נעים לי". גם גל אוחובסקי, קומיסר התרבות השני של התכנית, לא אהב את הסגנון התרבותי שבחר לעצמו לירן והגדיר את השיר הזה כשיר "לא תקני". הוא העביר את לירן לשלב הבא בתנאי שישיר "שיר תקני" שהוא לא "אקסטרה אקסטרה מזרחי". אם כך, לירן לא זכה לתמיכתו של צרפתי ובקושי לזו של אוחובסקי. אך הצליח בכ"ז לעבור לשלב הבא. שלב הדואטים. אך שם כבר הייתה לו "בעיה" של ממש עם צדי.
מהי "הבעיה" אליה כיוון צרפתי? בשלב הדואטים לירן שר לראשונה "שיר ישראלי" והוא לא מצליח לעבור את המבחן האמיתי. המבחן האמיתי לבחינת היכולות המוסיקליות של לירן, לא קשור במקרה הזה לאיכות קולו ולאיך הוא שר, אלא הוא על פי דעתו של צרפתי – שיר ישראלי. ומהו שיר ישראלי תקני? שיר עברי בנוסח שיריו של דוד דאור, ולא כל מה שלירן אוהב ומכיר. אמור מעתה – דרוזי לא יכול להיות ישראלי ושיר ישראלי לא יכול להיות שיר ערבי או "אקסטרה אקסטרה מזרחי". או במילים אחרות, יש גבול למועדפות הפריפריה והמזרחיות חברים. בואו לא נגזים עם זה. הדרוזים יקבלו נקודות זכות כאשר ישרתו בצבא ויהיו אזרחים אזרחים נאמנים וצייתנים, אבל שישירו לנו בסגנון דרוזי בפריים טיים??? יש גבול!
מיד לאחר שהשמיע צרפתי את דבריו נשמע לירן אומר: "גדלתי על מוזיקה מזרחית ועל מוזיקה ערבית. נכון. אני לא מתבייש להגיד את זה", לירן, לא אומר זאת מפורשות, אך הוא מבין שמה שהכשיל אותו בתכנית המועדפת הזו לטובת הפריפריה היא באופן פרדוכסלי הפריפריאליות שלו עצמה. כלומר, ההעדפות התרבותיות שלו. אני, כך הוא אומר, גדלתי על מוזיקה אחרת. בעצם לירן מסביר שהוא לא יכול לתת ביצוע משובח למה שהוא לא מרגיש מחובר אליו בטבעיות!!
כבר בתחילת הדרך כאשר תהה מי יהיה שותפו לדואט עלו חששותיו של לירן. לירן חשש מ"שותף אשכנזי" לדואט שלו, ככל הנראה כי עם הז'אנר המזרחי הוא חש "הכי בבית" ו"הכי נוח", ואף הבהיר זאת בדרכו הישירה. לירן לא עוין את מי שאינו מזרחי כמובן. לא זו הייתה כוונתו. אלא כאמור ביקש לסמן בדבריו חשש לגבי מה יהיה על הביצוע שלו...
לאחר שכבר הבין על מי "נפל" הפור עבורו לירן אמר למצלמה: "הצרפתייה הזאת..מה אני אשיר איתה עכשיו? אני אשיר איתה שריף?" דברים אלו שוב מדגישים כיצד לירן חש לכוד במידה רבה בתוך מערכת ציפיות, שאין הוא מסוגל בטבעיות לממש בפועל, שכן טעמיו התרבותיים והמוסיקליים שונים. אח"כ מציין לירן כמי שמפנים את כללי הדקדוק הפנימי של מה ראוי להישמע ומה לא ראוי להישמע בשלב זה של התכנית : "אם אני רוצה לעבור אני חייב להיות הכי גמיש בעולם כי היא מן הסתם לא תבוא לזאנר המזרחי".
כמובן, שאין בכוונתי לערער על זכותם של השופטים לחבב סגנון אחד על פני אחר. גם לא על העירוב של סגנונות מוסיקליים בתכנית, ואף לא על האפשרות לחבר את המתמודדים השונים בשלב הדואטים עם כאלו שאינם קרובים לטעמם התרבותי. אולם, העובדה שציין לירן ביחס לחששותיו וכל ההתנהלות ביחס אליו מעידות על המורכבות שחווים מיעוטים מודרים בחברה הישראלית ביחס למה שהם תופסים כתרבות הדומיננטית גם כאשר זו "פותחת" בפניהם את שעריה.
אם כך, האומנם מצטיינת התכנית כוכב נולד בייצוג רב תרבותי או שמא מדובר בפאסאדה של רב תרבותיות או במקרה הטוב סוג של פלורליזם נוח ומחויך בעל היררכיות תרבותיות משלו? רב תרבותיות בתקשורת פירושה לא רק הקפדה על ייצוג של מיעוטים וקבוצות. רב תרבותיות פירושה גם הצגה נאותה של המרקם הרב תרבותי, של המנעד הרב תרבותי המוסיקלי בהקשר זה ושל היחס לזהות התרבותית של המתמודדים. ליהוק של נציגים מן הפריפריה בתכניות בידור הוא חשוב, אך לחלוטין אינו מספק כדי להעשיר את השיח הציבורי וכדי לשקף באופן דמוקרטי את מרקם הישראליות ואת הריבוי האופייני לה. ייצוג של קבוצות פריפריאליות וקבוצות מיעוט אינו מתקיים במנותק מההצגה, מאיכותה וממאפייניה.
ברצוני לבקש להעלות לישיבת המועצה הקרובה דיון בנושא התכניות המועדפות, שיעורן והיקפן הלכה למעשה, התנאים המאפשרים הכללתן של תכניות תחת הקטגוריה של "תכניות מועדפות", וכן לדון באופן ספציפי גם בתכנית כוכב נולד בעקבות האמירות שציטטתי כאן.
לסיום, כוכב נולד ותכניות עתירות רייטינג אחרות, מעצבות את תפיסות הזהות של צופיהן. הטלוויזיה אינה רק אמצעי לבידור והנאה. היא גם אתר מרכזי בתוכו מובנות זהויות, מוכרעות לחסד או לשבט תפיסות תרבותיות, מועברים ערכים, אמונות ואידיאולוגיות. הטלוויזיה לוקחת חלק פעיל בחינוך צופיה ומצפינה יחסי כוח ושליטה בתוצרים הטלוויזיוניים שמועברים לצופים בדרכים סמויות וגלויות. תפיסות אתנוצנטריות המתבטאות בטלוויזיה מחלחלות גם לציבור, מעצבות את תפיסת העולם של אנשים, משפיעות על הדימויים שלנו ביחס ל'אחר' ועל דימויים של ה'אחר' ביחס אל עצמו. את כל זה מראים באופן חד משמעי מחקרי קהל פורצי דרך וקאנוניים בעולם כולו.
האפיזודה הזו נראית אולי למי מכם קטנה וחסרת חשיבות. אך היא ביטוי לתופעה רחבה שעלינו לתת עליה את הדעת ובוודאי שחובתנו כנציגי הרגולציה - לכלול הקפדה על הפדגוגיה הרב תרבותית של התקשורת המסחרית. אכן, תפקידנו אינו לשמש כעורכים של התכניות המשודרות. חירות הביטוי הינה ערך עליון. אולם, ישנם עוד כמה ערכים חשובים שמעמדם אינו פחות. את זאת הבין הרגולטור כשקבע כי תמהיל השידורים חייב להיות רב תוכני, רב תחומי ורב תרבותי. אז בואו לא נעשה פלסתר מהמושג רב תרבותיות.
בברכה,
ד"ר מירב אלוש לברון
ד"ר מירב אלוש לברון
המגמה לתקשורת
המחלקה למדע המדינה
אוניברסיטת בר אילן
רמת-גן, 52900
טל: 972-54-7781-404
פקס: 972-3-5355621
alushlev@biu.013.net.il
העתק: מר מנשה סמירה – מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
גב' לימור נאור מתאמת פעולות הרשות השנייה וועדותיה
תגובה 1:
התוכנית כוכב נולד מאפשרת לצפות בחי בתהליך הסירוס אותו עוברים זמרים מזרחים בארץ. גם אם לעיתים מחמיאים על סלסולים, הדגש הוא על מעטים, כמו שניתן לראות בין השאר בתגובות להיבה בטחיש. נראה כי הפופ המזרחי שאוהבים להשמיץ עדיף על חלק מהשופטים ועל חלק גדול מהחברה הישראלית מאשר שירה מזרחית "כבדה"/איכותית. במצב הלא שוויוני של היום נראה לי שאין מנוס מלעשות כוכב נולד מזרחי בנפרד, פלורליזם אמיתי לא יכול להתקיים כשאין התייחסות שווה ומכבדת לכולם. מעבר לזה, לבי על אותם צעירים וצעירות שצריכים להתחרות ולשיר "בין זרים".
הוסף רשומת תגובה