http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1183514&contrassID=1&subContrassID=14&sbSubContrassID=0
אבירמה גולן מסתייגת מקריאתם של ארגונים ואנשי רוח מזרחים לשר החינוך, להסיר את שיריו של נתן זך מתוכניות הלימודים בעקבות התבטאויותיו הגזעניות נגד המזרחים ותרבותם. אמנם "האחרים" בחברה הישראלית הצליחו לדחוק את "חבורת הגברים הלבנה" הצדה, אבל אלה ממשיכים להחזיק במושכות החברתיות, הכלכליות, התרבותיות והפוליטיות באופן בלעדי כמעט. אנו חיים ברחובות הנושאים שמות של אישים שהפגינו גזענות בוטה כלפי מורשתנו, צופים באישים בולטים צועדים על השטיח האדום בדרך לקבלת עוד כיבוד ממלכתי על רקע התבטאויות חמורות נגד מזרחים, מגחכים במבוכה למראה דמויותיהן של הליטל-מעתוקיות למיניהן בתוכניות המתיימרות להיות סאטירה, ומושתקים. אנחנו מושתקים, בין היתר מפני ששומרי הסף של השיח הציבורי הם אותם אנשים שיפתו את נתן זך ודומיו למלכודת דבש גזענית, כדי להרוויח עוד פיסת רייטינג. טעות היא להניח, כי פרקטיקות ההשתקה הן נחלתו הבלעדית של הימין. מי שחוסם את דרכו של השיח המזרחי אל הפלטפורמות המרכזיות איננו הימין, אלא גורמים המזהים את עצמם במובהק עם השמאל, המדיני לפחות. המחיקה השיטתית ביותר של המזרחיות נעשתה בשנות מפא"י העליזות, כשישראל הראשונה חגגה בגאון את מוסריותה הסוציאליסטית. טעות גם להניח, כי כל זה הוא נחלת העבר וכי הדיכוי המזרחי תם עם ימי בחרותה של המדינה. די לעיין בנתונים מתוך הדו"ח שפירסמה קואליציית הארגונים המזרחיים לפני כשנה בנוגע לחלוקת משאבי התרבות בישראל, כדי להבין את עומק המחיקה של התרבות המזרחית גם היום. במציאות הישראלית היום, הדרך של דיון ציבורי על עוולות חסומה בפנינו כמעט לגמרי. באופן אירוני, הדבר היחיד שהצליח לעורר דיון כלשהו בהתבטאויות של זך היה אותה קריאה, שעליה מתקוממת אבירמה גולן. בזה מתמצה, אולי, הסיפור כולו.
אורלי נוי חברת הנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה