חברים יקרים

הקשת הדמוקרטית המזרחית הקימה בלוג זה בכוונה להפוך את השיח החברתי לשיח דינמי , חי ובועט. על כן נשמח לתגובות , ביקורות ורעיונות .

קריאה מהנה

יום חמישי, 17 במרץ 2011

פניית הקשת הדמוקרטית המזרחית לרשות השנייה

16/08/2010
לכבוד:
מר יעקב שחם – יו"ר ועדת טלוויזיה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
גברת איילת מצגר - סמנכ"ל טלוויזיה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

הנדון: גזענות שיא בזמן צפיית שיא

נכבדינו שלום רב,

אנו פונים אליכם בזאת על מנת להסב את תשומת לבכם להפרת אחד מעקרונות היסוד להם מחויבת הרשות השנייה, גיוון תרבותי בשידורי הערוצים המרכזיים שבפיקוחה. בשנת 2004 נערך ביוזמת הרשות מחקר שנושאו "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא", שהוקדש לזכרה של ד"ר ויקי שירן ז"ל, חברת מועצת הרשות השנייה וממייסדות הקשת הדמוקרטית המזרחית. תוצאות המחקר הראו באופן חד משמעי, כי יש לנקוט צעדים משמעותיים על מנת לקדם את חזון הגיוון התרבותי על המסך בישראל. עורכי המחקר מצאו, כי נדרשת "רוויזיה מוחלטת בהיקף ההופעה של מיעוטים בכל הסוגות, בנושאים המקושרים לחברי המיעוט, בדימוי עשיר, בנגישות למנהיגי הקבוצות והשמעת קולם, בשבירת הסטריאוטיפים של מזרחי-ערס, ערבי-מפחיד או מתנחל-אלים ופנאטי, בהקצאת משאבים רצינית בעת סיקור קבוצות השוליים, בנוכחות בתפקידי הפקה, הגשה, הנחייה ועוד". לצערנו, מאז ועד היום לא חל שינוי מספק, בעיקר בייצוג מזרחים ומזרחיות, בעיקר בשעות צפיית השיא. אנו מוצאים שהפער בין החזון לבין המציאות הטלוויזיונית עמוק, וכי ערכים כמו פלורליזם מושמים ללעג ולקלס על-ידי הזכייניות.

אנו מבקשים להדגים את טענתנו באמצעות דיון באחת מתכניות הדגל של הזכיינית קשת המשודרת בפריים טיים – התוכנית ארץ נהדרת. לתוכנית זו, הזוכה לרייטינג גבוה במיוחד, יש חשיבות רבה בעיצוב עמדות והשפעה על האופן בו קהלים תופסים ומפנימים את המסרים והייצוגים המועלים בה, ובמיוחד בקרב בני נוער וילדים. לתפיסתנו, בתוכנית זו מוצגים סטריאוטיפים המשעתקים תבניות גזעניות שיש להוקיען. סטריאוטיפים אלה חודרים לא רק למרחב הסלוני של צופי התוכניות בערבי שבת, אלא מחלחלים לתודעתם התרבותית והפוליטית, ומעצבים את חיי היום יום שלהם.

צפייה במערכוני ארץ נהדרת מדגימה באופן בוטה את ממצאיהם של פרופ' ענת פירסט, ד"ר אלי אברהם, גב' נחמה לאור וגב' נועה אלפנט-לפלר במחקר הנידון ביחס לפגיעה בקבוצות מיעוט. הגזענות שנוצרת בתוכנית מושתתת על שני מרכיבים: מרכיב המשוואה האוטומטית ומרכיב העקביות. על פי המרכיב הראשון, התנהגות מכוערת מוצמדת מיידית לאנשים כהים שמדברים בחי"ת ועי"ן, ליצירת רושם של המזרחי כישראלי המכוער, או להיפך: הישראלי המכוער כמזרחי. דמויות אלה מוצגות כגסות-רוח, קולניות, בּוּרוֹת, אלימות וככאלו הפוגעות בסדר הציבורי (ובדמויות האשכנזיות המוצבות מולן). המרכיב השני של רציפות בא לידי ביטוי באמצעות שימוש עקבי בדמות (או דמויות) של המזרחי-שהוא-הישראלי-המכוער, בכל תוכנית ובכל עונה.

כך, למשל, יצרו אנשי התוכנית את משפחת פילוּס, הדביקו לה מאפיינים מזרחיים (מראה, מבטא, בית הכנסת המזרחי וכד') וגילמו אותה כמשפחה שחבריה וולגריים, בריונים, קולניים, בורים ואלימים. באחת התוכניות הם מדומים לקופים. במספר תוכניות מתמודדים אשכנזים (המורֶה בבית-הספר, בעלת הצימר והאשה שעוברת דירה), עדינים ומנומסים עם בני משפחת פילוס ונופלים קורבן להתעללות מתמשכת. דמות אחרת היא ליטל מעתוק, תלמידת בית-ספר מזרחית, על פי השם, המראה והמבטא. מעתוק הוצגה כגסת-רוח, בורה, בריונית וגנבת, המתעללת במורה לאנגלית, ומצפצפת על המנהל העדין (המדבר במבטא אשכנזי, כמובן, למרות שהדביקו לו את השם שַׂשִי גושן- מלול). היא מוקפת חברות שמוצגות כמזרחיות, כ"פריחות". מקרב הדמויות המוצבות מולן, המנומסות, העדינות והנורמטיביות - לאף דמות אין מבטא מזרחי. דמויות מזרחיות נלעגות אחרות שכיכבו בתוכנית לאורך השנים הן עוזי כהן (שהוצג כקוף), מרגול (אלימה ובריונית), והשדרן מומי, שבאמצעותו הצטרפה "ארץ נהדרת" למסע ההכפשה המתלהם בימים אלה על הזמר המזרחי.

נבקש להבהיר כי איננו מתנגדים לסאטירה. נהפוך הוא. תוכניות סאטיריות ראויות למעמד מיוחד בתקשורת המסחרית, בהיותן אמצעי לביקורת נוקבת על נושאים שונים; כלכליים, חברתיים, מעמדיים, פוליטיים. סאטירה מטבעה נועדה לפגוע בראש ובראשונה בחזקים; לחשוף את הצבועים, הנצלנים והמושחתים, את הכשלים הציבוריים והחברתיים. לא ברור לנו כיצד יצירת סטריאוטיפים מזרחיים שליליים זכתה למקום של קבע בתוכנית כזאת. זאת איננה סאטירה ; זהו הומור עדתי נמוך, פוגעני ובזוי. ארץ נהדרת מהווה דוגמת קיצון הרסנית למתרחש על המסך, מפני שהיא נוטעת בתודעת הצופים דימוי שלילי ומכוער של מזרחים ומזרחיוּת, באופן כמעט אינדוקטרינטיבי, מבלי שיבחינו בכך.

קשה להעלות על הדעת, למשל, שבערוץ טלוויזיה מרכזי בארה"ב או במערב אירופה יוצגו היהודים כתאבי-בצע ונצלנים, באופן עקבי ומתמשך, רק מפני שהם יהודים; גם קטעים הלועגים באופן קבוע לשחורים או להיספאנים, רק מפני שהם שחורים או היספאנים, לא היו מוצאים במה בערוץ ציבורי מרכזי בארה"ב. כאן המקום לציין תוכניות אמריקניות כמו South Park או 30 Rock, שמדגימות באורח קבע כיצד נראית ביקורת חברתית ופוליטית נוקבת. בתוכניות אלה לא נפקד מקומה של הביקורת על שכבות מוחלשות, אך אלה אינן משמשות שק החבטות של האומה, וזוכות – ממש כמו בעלי הכוח המיוצגים בהן - לייצוג מורכב ועשיר. צפייה בתוכניות משובחות אלה מדגימה היטב את העובדה שחלופה ראויה ואינטליגנטית לייצוגים אלימים וגזעניים אינה ייצוג של דחלילי פוליטיקלי קורקט. בתוכניות אלה יחסי ההגמוניה והשוליים מהווים כר פורה לבחינה מתמדת, המייצרת אמירה פוליטית משמעותית. עורכי המחקר שהזכרנו לעיל טרחו להדגיש כי "כאשר מדברים על גיוון תרבותי אמיתי בשידורים, אין הכוונה לייצוג בתוכנית אחת או לכזה שמראה דמויות מהפריפריה בתוכניות בידור. הכוונה היא לשינוי אמיתי ביחסי הכוח בין רוב למיעוט – הפיכת המיעוטים לבעלי משמעות בתכנים ובחלקם ביצירה ובניהול התקשורת".

אין אנו נזקקים לדיסציפלינה סוציולוגית כדי להבחין בתופעה השכיחה והמקוממת של ייצוג מעוות של ציבורים ביחס לשיעורם באוכלוסייה, המתקיים גם מאחורי הקלעים של התוכנית. חרף המלצת כותבי הדו"ח, גם בשנת 2010 יוצרי התוכנית הם ברובם הגדול גברים אשכנזים (דוד ליפשיץ, אריק זילברמן, אסף שלמון, אבי אטינגר, אבי נוסבאום, עידו רוזנבלום, יובל פרידמן, אסף בייזר, עומרי מרכוס), ואילו לפחות חצי מן השחקנים הנם מזרחים, אך עובדה זו אינה משפיעה על ייצוגם של האחרונים באופן לא סטריאוטיפי. קהל היעד של התוכנית, למותר לציין, כולל גם מזרחים, המהווים חלק גדול מן הציבור הישראלי, שהתוכנית מגחיכה אותו ולועגת לו באופן קבוע. יתירה מזאת, ייצוג שאינו מכובד או מכבד של התרבות המזרחית-ערבית הוא בבחינת התעלמות מרוב אוכלוסיית ישראל והכתבה של טעם תרבותי על אזרחים הרחוקים מעמדות המפתח התקשורתיות, תוך השפלה מתמידה שלהם ופגיעה בכבודם ובתרבותם. אנו רואים זאת כציניות החותרת תחת ייצוגים שוויוניים ודמוקרטיים המאתגרת תדירות את ערך כבוד האדם במדינת ישראל.

לאור כל הכתוב לעיל, אין לנו אלא להסיק כי מפיקי התוכנית מתקשים בהבנת ההבדל בין סאטירה לבין גזענות הרסנית, ואנחנו מצפים שמועצת הרשות השנייה, בשל מחויבותה לקהילות ולמגזרים המגוונים בישראל, תציב להם גבולות ראויים. אנו פונים אליכם בזאת בבקשה לחזור ולעיין בממצאי המחקר, ולבדוק כיצד קרה שיושמו באופן חלקי בלבד. אנו מבקשים להיפגש עם ועדת הטלויזיה של הרשות השנייה, כדי להציג באופן מורחב את עמדתנו בנושא, על מנת להבטיח כי ייצוגים כאלו כלפי מזרחים או כלפי קבוצות אחרות בחברה בישראל לא ישנו בעונת השידורים הקרובה, לא רק בארץ נהדרת אלא בתוכניות הרשות השנייה בכללן.

בברכה,

הקשת הדמוקרטית המזרחית –
עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי והרב תרבותי בישראל


העתקים:
מר משה כחלון – שר התקשורת
ד"ר אילן אבישר - מ"מ יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו
מר גיורא רוזן – נציב תלונות הציבור ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

תגובה 1:

אמן בידור ישראלי אמר/ה...

למותר לציין שהמכתב היה מדויק ורהוט אך עם זאת אני מעט חולק על הדברים דווקא משום שאני דוגל כמו הכותב\ת בשוויון ונגד גזענות. אם בארץ נהדרת עסקינן ראוי לציין כי התכנית הציגה דמויות שהן לא מזרחיות כמו "צפונבונים תל אביביים". מעבר לזה ראוי לומר כי הפרשנות היא בכל זאת שלכם כי אם ניקח כל חבר כנסת או שר בממשלה הוא בוודאי היה מודה שהיה שמח לראות את הדמות שלו ולפיכך משתמע שאין זה מעיד על דבר שלילי אלא רק מוכיח כמה הדמות נמצאת במרכז ענייניה הציבוריים של המדינה. ובכן, מדוע שלא יהיה זה כך גם במקרים עדתיים. הלצות לסוגיהן השונים על דמויות מזרחיות אינן מעידות על סלידה או זלזול מכיוון שאם היה זה כך ייתכן כי דמויות אלא לא היו זוכות לזמן מסך בכלל, אך זה לא כך- הן זוכות לזמן מסך כי יש להן מקום של כבוד בשיח הישראלי עם הצדדים החיוביים שלהם והשליליים שלהם. לא מזמן שודרה התכנית "ללה לנד" שהוקדשה לזמר המזרחי וזכתה להצלחה רבה ולרבים מצופיה הייתה נראית כמו פרק מארץ נהדרת וכן לא נחסכו מהצופה רגעי צחוק שגם הם מזכירים את ארץ נהדרת אך אין זה מעיד על זלזול.